ורד ריבלין-רמון: "הייתי שם בשבילו"
גם כשהתפוצצה פרשת הנשיקה של חיים רמון שמרה רעייתו, העיתונאית ורד ריבלין-רמון, על שתיקה רועמת. עכשיו, לרגל תוכנית הטלוויזיה החדשה שלה היא מוכנה לדבר
"אני לא התבלבלתי לרגע בשום שלב של הפרשה", אומרת רמון-ריבלין בראיון ראשון. לדבריה, לא עלו בה כל שאלות או ספקות באשר לזוגיות שהיא מנהלת. "לקחתי את הכל בפרופורציה הנכונה מתחילת הסיפור ועד סופו. המון דברים שאנשים אכלו-כי התקשרות הזינה אותם-היו מסולפים. אני לא הייתי במקום הזה, אלא באמת של הדברים".
לא היו לפרשה השפעות על מערכת היחסים שלכם?
"מן הסתם זה השפיע מאוד על יחסינו. זו ללא ספק הייתה תקופה מאוד מורכבת. בית הספר של החיים. את בעצם לומדת לגלות איך המציאות באמת בנויה. זה סיפור שאת לא חלק מהמשוואה בו, ובכל זאת את הופכת להיות חלק בלתי נפרד ממנה, מדבר שלא יצרת".
רמון-ריבלין נולדה בבית החולים סורוקה בבאר שבע לפני 42 שנים. עוד מילדות נמשכה לעולם העיתונות וכבר בגיל 24 ערכה את המגזין "עולם האופנה". שלוש שנים מאוחר יותר ערכה את עיתון "אלקטרוניקה", ללא כל רקע קודם בטכנולוגיה. אבל את עולמה קנתה ככתבת בעיתון הכלכלי המנוח "טלגרף", אחרי שורת סקופים
"סטארט-אפ מדינה", הוא הניסיון הטלוויזיוני הראשון שלה. "זה בהחלט קשה לעבור ממקום עמוק כמו עיתון-שמאפשר לדון ולהרחיב בנושאים באופן שאף מדיה לא מאפשרת-לעולם השטחי של הטלוויזיה", היא מודה, "זה מדיום שיש בו השטחה של האמצעי. אחרי ראיון של שעות ארוכות בסוף נשאר משפט אחד".
זה פיתה אותך או שאת נשארת לעת עתה בעיתונות הכתובה?
"אני מאוד אוהבת את השילוב הזה, הוא מאוד יפה. אני אוהבת את הפן הדוקומנטרי. היה מרתק להסתובב במפעלים. עדיין לא זנחתי את הרעיון שהיה לי לתוכנית ראיונות אישית. אני מאוד מאמינה בלשבת חצי שעה מול מרואיין בכיר במשק ולהוציא ממנו את הסיפור שלו. אני אוהבת את מלאכת הראיון".
בתוכנית החדשה, תראיין רמון-ריבלין שורת בכירים בתעשייה ותנסה לברר איך הגענו ממדינה ענייה ללא כל משאב, להישגים כלכליים מרשימים. "זה נס כלכלי", היא קובעת, "התחלנו מכלום, ניצלנו יתרון תחרותי שגלום בנו, באופיינו הישראלי, והצלחנו להגיע להישגים, כמו להיות מעצמת ההיי-טק השנייה בגודלה בעולם".
איך היית מגדירה את הטבע הזה, הישראלי?
"הפרופיל הישראלי הוא כאמור כזה שאיפשר לנו לנצל את הנחיתות שלנו ליתרון תחרותי. הסדרה תיתן פתרון לשאלה 'מה יש בנו?' מה עושה אותנו לשיאנים בתחומים הכלכליים והעסקיים, ששם אותנו על המפה העולמית. כשעיצבנו את כל מה שקורה כאן, אפילו לא האמנו שאנחנו כאלו".
אני לא בטוח שהרבה מהצופים מרגישים שאנחנו סיפור הצלחה כלכלי כל כך גדול.
"זה בדיוק העניין. אתה מבין שהנושא הכלכלי היה בעבר נחלתם של כמה עשרות בעלי עניין והיום הוא רלוונטי לכולנו. כולנו מושפעים ומשפיעים על זה, גם אם אנחנו לא עוסקים ישירות בתחום. נעשה פה ניסיון לעשות פרסונליזציה להצלחה הכלכלית. להבין מה הניע אותם".
זו גם מדינה עם המון עוני, הרבה פערים חברתיים, עם מע"מ על פירות וירקות. זו עדיין הצלחה כלכלית?
"ראיינתי לסדרה את נועם לניר (יזם ישראלי-ל"א), שאומר'הייתי לוזר', והנה היום הוא עשה עם זה משהו ומימש את הפוטנציאל שיש לו. אני בהחלט אשאל, האם התעשרות היא חזות הכל? 15 שנה אני מראיינת אנשים שנמצאים בראש ארגונים כלכליים, והניסיון להפוך זאת למשהו שיהיה נגיש לציבור הרחב הוא קשה ומורכב. אין לי ספק שזה יעניק השראה לצופה הממוצע. שיראה שזה לא בשמיים. זה לא משהו ששמור לקומץ של גאונים. ההצלחה הכלכלית והעסקית היא פרי של התמדה וחריצות".
אז על פי משנתך, כל אחד יכול להיות עשיר?
"לא כל אחד יכול. כל אחד יכול לנסות. המפתח שעולה פה כחוט השני הוא עד כמה החינוך קריטי. בלי החינוך אין עתיד. הכל פרי חינוך של המוח היהודי, אתה רואה את זה בכל פרק ופרק בסדרה".
ומעבר להתמדה ולחינוך, אין מאפיין אישיותי שאת יכולה לייחס לכל המנהלים שראיינת?
"כבר אמרתי בעבר, תראה לי מנהל מצליח ואני אראה לך אובססיה. אתה צריך לחיות את זה ולהקריב המון בשביל הרצון להצליח. זה חלק מהעניין".
לאחרונה, אחרי 26 שנים כחבר כנסת ושר בולט, פרש בעלה מהחיים הפוליטיים, או לכל הפחות מהכנסת. רמון-ריבלין, אשתו מאז אוקטובר 2007, הייתה חלק בלתי נפרד מההחלטה. היא הייתה שם לדבריה בכל ההתייעצויות וההתחבטויות. "הייתי מעורבת, הייתי נוכחת, הייתי שם", היא אומרת, "אני עסוקה בענייניי הפרטיים, לא מתערבת לו. אבל זה בהחלט משהו שאני יכולה ליהנות ממנו, הפרישה שלו מהחיים הפוליטיים, כרגע הוא כבר בבית וזה נעים לי".
אתם מתכננים משהו יחד, חופשה משותפת? חלום שהיה במגירה?
"שום דבר. אני עובדת קשה מאוד, וגם הוא יתחיל לעבוד עוד מעט קשה, רק בדבר אחר. כך שלא ממש, אין הפנינג מתוכנן לפרישה".
יש לכם קוד התנהגות מסוים בבית, שאתם קובעים שהעולמות לא יתערבבו אלה באלה?
"ממש לא, אני גם לא רואה איך הם יכולים להתערבב. הפוליטיקה והעולם העסקי הן שתי קבוצות זרות. אלה עולמות תוכן זרים לחלוטין. האינטרס העיתונאי שלי תמיד גובר על ההזדהות הפוליטית, על הנטייה להזדהות עם בן זוגי, גם כשאני צריכה להתעסק עם עולמות תוכן שנוגדים את שלו. אם אני חושבת שמשהו יעשה טוב לעיתון, זה מה שיהיה. אני קודם כל עיתונאית. העניין העיתונאי הוא השיקול המכריע בכל החלטה שאני צריכה לקבל".
ובכל זאת, כשאת הופכת לדמות ציבורית, שנדמה שיודעים כל כך הרבה עליה, זה לא מקשה על המקצוע שלך כעיתונאית?
"לא הפכתי להיות 'הנושא' מעולם. אני די אנונימית בסופו של דבר, הצלחתי לשמור על חשיפה מאוד נמוכה ברמה האישית למרות כל ההתעסקות בחיים שלי, השיחה איתך עכשיו היא ממש חריגה ואני עושה אותה רק בגלל הסדרה בטלוויזיה. אני לא מרגישה שכשאני מראיינת אנשים, חושבים עליי. בסופו של דבר יודעים עליי מעט מאוד וכשאני יושבת עם אדם, זה ברור לשנינו שהוא הסיפור".
הקרבה מרובת השנים לאצולת העסקים המקומית לא הפכה אותך לחברה שלהם, לחלק מהקליקה שלהם, עד כדי כך שזה הפך בעייתי לכתוב על חלק מהם?
"לא. אני עיתונאית מילדות ועל כן הזהות שלי כל כך מגובשת כך שאין כל סכנה כזו. אין לי עניין לעשות שום דבר אחר, פרט להיותי עיתונאית ועורכת. תשאל את האנשים שראיינתי עד כה, לא עשיתי לאף אחד הנחות אף פעם. אני תמיד מגיעה ממקום של עניין וסקרנות בסיפור שלהם. זה מה שמניע אותי, אנשים. אישיותו של האדם נורא עניינה אותי, לצלול עמוק ולהבין את הסיפור של המרואיין". כמי שמסקרת כל כך הרבה שנים את העולם הכלכלי, עד כמה כסף מהווה גורם משמעותי בחייך? "כל מי שמכיר אותי יודע שהכסף לא משמעותי בשבילי. המשמעות היא בדברים אחרים. הרבה אנשים שעושים כסף מונעים מדברים אחרים לחלוטין". מה למשל? "ההכרה, הכיבוש, ההצלחה, הרצון להטביע חותם".
מה מניע אותך?
"אני עוד בודקת".
נא להמתין לטעינת התגובות
