הערבית פוגעת לו בנוף
שר התחבורה רוצה למחוק את שרידי הזהות התרבותית-היסטורית והלשונית הערבית מהמרחב הציבורי הישראלי
השר צריך להחליט. אם הוא רוצה בהירות, אז השם yerushalayim לא ממש אומר משהו לתייר המנסה להגיע לג'רוזלם. קשה לראות איך יצליח למצוא את דרכו אל yam hamelach למרות שהוא יודע היטב היכן נמצא the dead sea.
כץ כמובן אינו מוטרד מתיירים מזדמנים. מטרתו כאן ברורה, וגם מוצהרת אם כי בחצי פה: למחוק את שרידי הזהות התרבותית-היסטורית והלשונית הערבית מהמרחב הציבורי. לניסיון הזה נלוות שתי שאלות. האחת, האם זה ראוי. השנייה, האם זה אפשרי.
ביחס לשאלה השנייה, התשובה מרוחה לכל אורכה ורוחבה של השפה העברית-ישראלית ושל המפה העברית-ישראלית. השפה הערבית נמצאת בכל מקום. בשפת הדיבור, המשקפת עניינים שהשפה הרשמית אינה מוכנה להודות בהם, הערבית היא המלכה. במונחי התקשורת הקשורים למה שקרוי "הסכסוך" הערבית לא רק נוכחת אלא בדרך כלל גם מנצחת.
"אינתיפאדה", למשל , הוא השם המקובל למערכות ישראל מאז 1987; והכיתוב "פלסטינים" ניצח את הכיתוב "פלשתינאים" ברוב הופעותיה הכתובות, למרות שתקופה ארוכה הייתה לכך התנגדות מוצהרת מצד כלי התקשורת עצמם.
במפה הישראלית הערבית קיימת כמובן בשמות היישובים הערביים, והכיתוב הערבי מתאים עצמו לעברית ברוב רובם של המקרים שבהם השם הוא עברי, גם אם לעיתים מהדהד ברקע יישוב ערבי שישב באזור ונעלם בערפילי תש"ח. הקבוצה שבה יש שוני בשמות, ואליה מכוון כץ, היא יישובים שבהם יש מסורת ערבית בקריאת השם לצד השם העברי, בדרך כלל ישובים מעורבים אך לא בהכרח.
לעתים קרובות השם הערבי הוא בעצם התאמה לשם עברי עתיק, כמו יפו המקראית (ערבית: יאפא). השם טבריה מקורו, כידוע, לטיני, והנוסח הערבי קרוב יותר למקור מהנוסח העברי. בעצם,
לא אכנס לפלפול האפשרי בשאלה האם "אלקודס" אינו אלא עיבוד ערבי לשם העברי "עיר הקודש" המופיע בספר ישעיהו, וכדאי בכלל לזכור מידי פעם שמסורות רבות באיסלאם התפתחו מספר הספרים, גם אם קראו עליו תיגר. השאלה היא האם זהו מהלך ראוי, והוא בלתי ראוי בעליל. בתוך האיזון העדין של קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, חייב לעמוד עיקרון נלווה: כבוד למיעוטים החיים כאן, כבוד לתרבותם וכבוד למסורתם וכבוד לשפתם. אין לזה קשר למעמדה של ירושלים בהסכם עתידי, אם וכאשר ייחתם, ספק אם בימי שרותו של ישראל כץ.