האצבע בתוך הסכר: קורנפיין בעל הבית
מה שקורנפיין עבר במהלך הקריירה לא דומה לבוץ שבו הוא היה שקוע באמצע יולי. רבים אחרים היו ממהרים להחזיר את המפתחות, אבל הוא המשיך להאמין. אם המהלך יצליח יהיו כמה שיירצו להתחלק בקרדיט, אבל מומלץ לחברים הנכבדים להשאיר מקום לאיש החזק בבית"ר
מנהל השנה. קורנפיין עם אגייאר וברקת, היום. צילום: פלאש 90
> אגייאר: בלי בית"ר, לא היה ספורט במדינה
מודה, בחודשים האחרונים התקשיתי לעקוב אחרי הנעשה בבית וגן. מצד אחד גאידמק, עם שיחות דחופות ממיטת חוליו. מצד שני טרמפיסטים שמבטיחים מיליונים, שחקני רכש וציוד אורגינל מאיטליה. רק עניין של חתימה קטנה והם באים.
באמצע, בתוך ים הצעקות, עמד לו קורנפיין על תקן הילד עם האצבע בתוך הסכר. נראה שזה עניין פרוצדוראלי עד שהמים יכסו אותו ואת המועדון, אבל הוא המשיך להאמין.
לא משחקי עונה, לא אימון בחורף הירושלמי, מה שקורנפיין עבר במהלך הקריירה, לא דומה לבוץ שבו הוא היה שקוע באמצע יולי. בבית, כשכיבו את האור, הוא בטח אמר לעצמו "אני לא מאחל את זה לשונאיי".
אפשר למצוא מאות דוגמאות של כדורגלנים שאחרי תליית הנעליים איבדו את עצמם. אימון היה אופציה כמעט
יחידה, עמדת הפרשן ניתנה לבולטים שבהם. אבל כמה הפכו לבעלי בית מוכשרים?
אין ספק שקורנפיין נלחם כעת על חייו האישיים, התקופה שאחרי המשחק, אבל הוא עושה את זה בקור רוח ראוי לשבח ובחריצות מפתיעה.
יש הרבה מנהלים, מקצוענים בתחומם, שהיו ממהרים להחזיר את המפתחות. עם כל הכבוד לפרסום ולעוצמה של בית"ר, להיות חתום על הפירוק, זו לא מחמאה גדולה.
אז אם הקבוצה אכן תחזור, וחשוב מאוד שהיא תהיה בסביבה, בטח יהיו כמה שיירצו להתחלק בקרדיט. יש ראש עיר תומך וספונסר רציני, אבל מומלץ לחברים הנכבדים להשאיר מקום לקורנפיין. הבחור הביא כבוד גדול בתור שוער מצטיין וגם מוכיח את עצמו כאיש החזק. הבנת ארקדי? כל השנים מתחת לאף ואתה בחרת במילשטיין. העיקר הבריאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
