מחקר ישראלי: ניתוח התחממות כדור הארץ בעזרת צמחים
מחקר חדשני של מחלקת הבוטניקה באוניברסיטת בר אילן פיתח כלי חדש לבדיקת התחממות כדור הארץ: צמחים נדירים. מעקב אחר העלמות הצמחים מאפשר לחוקרים לקבוע את אופי התקדמות שינויי האקלים. פרסום ראשון
צמח ה - Euryale ferox. האם העלה מסוגל לשאת משקל כזה מבלי לשקוע? צילום: פיית' בגינסקי
צוות מדעני המחלקה לבוטניקה מאוניברסיטת בר-אילן לא חשב בדיוק על "אצבעונית", אבל פעל כמעט כמו בספור המפורסם. בהפסקת קפה, הניח אחד מחבריו ספל מלא בקפה עם חלב, על עלה ענק, של צמח מים. זרעיו הובאו מברלין והוא גדל במהירות רבה במכל גדול, בקוטר 11 מטר, במרפסת המעבדה. "האם העלה מסוגל לשאת משקל כזה מבלי לשקוע?" נזרקה שאלה לאוויר. התפתח סיעור מוחות. מישהו גם נשמע צוהל: "אאוריקה!" - מה שהוביל, כפי שזה קורה לא אחת במדע, למחקר פורץ-דרך.
המחקר עוסק בצמחים נדירים במיוחד, שמצבם העגום המתפתח על ציר הזמן, מסמן את תהליכי ההתייבשות שעוברים עתה על ישראל, עקב התחממות כדור הארץ. במלים אחרות: המחקר יצר כלי-חיזוי חדש לאחד הנושאים שמעסיק כיום את מדעני העולם: ביטוייהם של שינויי האקלים.
איריס הביצות. מאז 1965 ועד עתה הצטמצם מספר האתרים של מין זה בישראל מ-20 ל-17 צילום: פיית' בגינסקי
"המחקר שהחל בעקבות 'מבחן ספל הקפה' סיפק שיטת-חיזוי חדשה לביטוייהם של שינויי האקלים המשמעותיים הנראים גם בארץ", אומר פרופ' מרדכי כסלו. יחד עם ד"ר אורית שמחוני, ד"ר יואל מלמד וד"ר אהוד וייס הם צוות המחקר שנערך בבר-אילן. "בדקנו את נוכחותם והכחדתם של צמחים נדירים דווקא", הם מספרים.
לדבריהם, הסיבה שהתמקדו בצמחים
הנדירים היא משום שמספר הפרטים שלהם בכל בית גידול, נמוך, גם מגוון בתי גידול מצומצם ולכן קל לעקוב אחר היעלמותם. מיני צמחים היקפיים, כאלו שנוכחותם בארץ מסמנת את קצה אזור התפוצה שלהם בעולם, מתאימים במיוחד לבחינת אופי השינויים. ואלו גם צמחים שמיקום תפוצתם בעולם ובארץ, מרמז על צרכיהם לטמפרטורה וכמויות גשם מתאימות.
מדויק יותר מניתוח נתונים מטאורולוגיים
ישראל נחשבת לאזור מעבר של טיפוסי צומח עולמיים. יש בה עושר גדול של צמחים הכולל גם צמחים אפריקנים המגיעים עד צפונה לארץ, או מינים אירופים-אסיאתיים שמגיעים מצפון, צמחי מדבר הנושקים אזורים גשומים בישראל.
כדורן ענף. גדל בגדות בריכות, נחלים ותעלות מים, מספר אתריו ירד מ-20 ל-13 צילום: ד''ר יואל מלמד
הצמחים הנדירים ששימשו בסיס למחקר מצויים בבתי גידול לחים ורגישים מאד להתייבשות ובעקבות זאת לסכנת הכחדה מנוף הארץ. על-פי הערכת החוקרים כ-30 מינים של צמחים-מים נדירים כאלו ישנם בישראל ולכן הם "סמני יובש", אחד מארבעה סמנים אקולוגיים.
"רגישותם ליובש מאפשרת לחזות בתופעה הנרחבת של מדבור הצמחייה בישראל. לדעת פרופ' כסלו התבססות על הסמן הזה כשיטת-חיזוי עדיפה על איסוף וניתוח נתונים מטאורולוגיים. לדבריו, הסיבה לכך היא שכמויות הגשמים, פיזורם וגם נתוני טמפרטורה הם עקיפים ולא מספיקים להערכה מדויקת של מידת השפעתם על הצומח והחי כתוצאה מהתחממות כדור הארץ וההתייבשות. "מכשיר מדויק הרבה יותר – גם בבחינת ההשפעה ארוכת-הטווח (עשרות שנים) של התופעה – הוא המעקב אחר הצומח".
אמניה מצרית.מספר האתרים שלו ירד פלאים בעשורים האחרונים: מ-11 ל-7 בלבד צילום: פיית' בגינסקי
מעקב אחר הכחדת צמחים דורש ארוך רוח וזמן, מדגישים החוקרים. "זיהוי הכחדה או סתימת הגולל על צמח אינו עניין של מה בכך. הצמחים מפזרים מדי שנה זרעים, שהן יחידות תפוצה בעלי כושר נביטה הנשמר שנים רבות מאד. צמח מים שגדל במעיינות הירקון לפני תשע שנים ונעלם לפתע בין שנת 2001 ל-2005, יכול בכל זאת להפתיע ולהופיע פתאום בעקבות נביטה של אחת מיחידות תפוצתו שנשארו בתחתי מקווה המים ומסיבה כלשהי התעוררה לחיים. לכן מעקב אחר ההכחדה יכול להימשך בין 30 ל-60 שנה".
מדוע המעקב אחר ההכחדה של צמחים חשוב ולא רק למדע?
פרופ' כסלו: "כי היא עלולה להביא להכחדת בעלי-חיים הקשורים לאותו בית גידול שנפגע. הרי מדובר בפגיעה בשרשרת ביולוגית שלמה. תהליך המדבור הזוחל אלינו, כלומר ההתייבשות, מתבטא בהידלדלות שולי שמחיית חורש ים-תיכוני והשתלטות של חברות-צמחים יובשניות יותר על צמחי החורש. זו אגב תופעה שאופיינית לאורך אזור ביניים שבין המדבר לים התיכון, במזרח ובדרום הרי יהודה, במזרח הגליל, בדרום הגולן ובדרום החרמון. המדבור הוא בעל השלכות גם על שכיחות, תפוצה והכחדה של מיני בעלי-חיים החל מחרקים וחסרי חוליות וגם יותר גדולים".
הנה דוגמאות אחדות מתוך המחקר – המצביעות על תופעת ההתייבשות המתגברת בארץ:
נופר צהוב. מספר האתרים הצטמצם בשנים האחרונות באופן ניכר. צילום: ד''ר יואל מלמד
איריס הביצות: מין צפוני שמקורו באירופה. בית הגידול שלו בארץ היה בצפון ישראל וזה המקום הדרומי ביותר בעולם שבו ניתן למצאו. הוא גדל באדמה עמוקה ובוצית שמוצפת בחורף ומתייבשת בקיץ. החוקרים גילו כי מאז 1965 ועד עתה הצטמצם מספר האתרים של מין זה בישראל מ-20 ל-17.
נופר צהוב: צמח עשבוני רב שנתי, גדל בנחלים וביצות. יש לו עלים טבולים במים, דומים לעלי חסה ועלים גדולים למדי הצפים על פני המים. כשהמים יורדים הם מזדקרים מעל פני המים. הצמח יוצר לעתים משטחים גדולים. זהו מין צפוני הנפוץ באירופה ובאסיה. בארץ הוא גדל היום בחלקיה הצפוניים - דרומה עד השפלה, אבל לא בהרי יהודה ובשומרון. מספר האתרים הצטמצם בשנים האחרונות באופן ניכר.
אמניה מצרית: צמח טרופי וסוב-טרופי שבית הגידול שלו – שלוליות קטנות ושולי נחלים וגדות-ביצה – הוא בצפון הארץ עד לחרמון. מספר האתרים שלו ירד פלאים בעשורים האחרונים: מ-11 ל-7 בלבד. פרופ' כסלו: "זה מין שנכחד מאתרים רבים במישור הרחוב ובמערכת הירדן. אבל נותרו 'איים' שלו בבית ציידה שבצפון הכנרת".
כדורן ענף: ישראל היא הגבול הדרומי של תפוצתו באזורנו. גדל בגדות בריכות, נחלים ותעלות מים. מספר אתריו ירד מ-20 ל-13.
"ויש כמובן דוגמאות נוספות" מדגישים פרופסור כסלו וד"ר שמחוני. "גילינו למשל שעקב שינוי במשטר מי התהום ויבוש מקווי מים, נכחדו אתרים רבים שבהם בעבר נתגלה בוצין סוככני, צמח עשבוני רב שנתי שבסיסו טבול במים וגובהו 120-50 ס"מ. תפרחתו הוורודה בלטה תמיד היטב מעל פני המים והוא פורח בקיץ, בין מאי לאוגוסט. יש לו עלים חדים כחרב וכך הוא מגן עצמו מפני בעלי-חיים שמנסים לאכול אותו.
הנימפאה הלבנה, זן נכחד צילום: ד''ר יואל מלמד
"נעלמו גם הנימפאה הלבנה והתכולה, שני צמחים רב-שנתיים שגופם טבול במים ופרחיהם מפוארים צפים על פני המים. הם גדלו במים מתוקים שעומקם לא יותר ממטר וחצי. בקרקע מתחת מתפתח קנה-שורש עבה שממנו עולות הפטוטרות. הלבנה פורחת ממאי עד אוגוסט. הכחולה ממארס עד ספטמבר. הפרח של הלבנה גדול ומרשים, מגיע לקוטר של 20 סנטימטר בעוד שהכחולה עד עשרה סנטימטרים.
בעלי הכותרת של הכחולה נוטה לסגול או וורוד. טרף העלה מגיע עד ל-40 סנטימטר. השוני ביניהן הוא בעלי הכותרת – בכחולה הוא מחודד בלבנה – מעוגל. את הלבנה ניתן היה למצוא בעבר במישור החוף בצפון הבקעה – אבל הוא כבר נכחד מרובם ורק פרטים ממנו נשמרו בגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב. התכולה יותר נדירה והיא על סף הכחדה מוחלטת.
אלדרובנדה, לא מוצאים עוד את עקבותיו בשכבות הגיאולוגיות צילום: ד''ר יואל מלמד
החוקרים מזכירים גם את הצמח בעל השם מוזר מאד - אלדרובנדה משולחפת. הצמח היה נפוץ באירופה והגיע גם לאזורנו. אבל כיום שרידיו כמאובנים ארכיאולוגיים נתגלו באזור גשר בנות יעקב בשכבות-קרקע עתיקות (בנו כמה מאות אלפי שנים!). אולם לא מוצאים עוד את עקבותיו בשכבות הגיאולוגיות הצעירות יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
