האמריקאים מחליפים טרנטות, אצלנו תקועים
בעוד בישראל תוכניות גריטת המכוניות נדחות בפעם המי יודע כמה, בארה"ב כבר יש תוכנית יעילה ומשתלמת שמורידה מכוניות ישנות מהכביש. ההישגים בארה"ב: צמצום מיידי בזיהום האוויר ובצריכת הדלק. בקרוב אצלנו? כנראה שלא
מאז פורסם המכרז כבר בוצעו בו 3 שינויים מהותיים, מה שגרם לכך שהמועד האחרון להגשת הצעות נדחה לפי שעה ל-1 בספטמבר, ואין סיכוי שב-1 בינואר תיגרט המכונית הראשונה. בעוד שבארצות הברית וברבות ממדינות אירופה-מבריטניה ועד צ'כיה-תוכניות הגריטה פועלות במלוא הקיטור וזוכות להצלחה אדירה, בישראל עדיין לא מעיזים להרים את הפרויקט הזה ברצינות. התקציב מאפשר להציע לכל בעל מכונית ישנה רק 3,000 שקל , וגם כך תתאפשר גריטה של פחות מ-6,000 מכוניות בלבד בשנה הראשונה.
במדור זה כבר הצבענו על שתי בעיות עיקריות שגילינו במסמכי המכרז, הראשונה שבהן היא החשש שמי שיזכו בו, ויחוברו אל מחשבי אגף הרישוי במשרד התחבורה, יוכלו להגיע אל חלקים של קובץ רישוי רכב, וייפגע חיסיון המידע.
בעיה אחרת, היא שבפועל ההשתתפות במכרז הוגבלה רק לסוחרים בחלקי רכב אשר כבר כיום עוסקים בפירוק מכוניות. מגבלה זאת יצרה מצב שבו התבקש החתול לשמור על השמנת.
במקום לאסור על סוחרי חלפים משור משים להשתתף בתוכנית, המכרז סינן את כל האחרים ואיפשר להם, ורק להם, להשתתף בו. בחודש יולי הפיק המשרד להגנת הסביבה שני "קובצי הבהרות" אשר תיקנו במידה מסוימת את התקלה הזאת וכעת יכולים להתמודד במכרז לא רק סוחרי חלפים ומוסכים אלא גם בעלי עסקים שעוסקים, למשל, במיחזור פלדה. באותה הזדמנות בוטלה גם הדרישה לביטוח סחר רכב-סוג ביטוח שמשמש סוחרי רכב להסיע מכוניות שהם לא הבעלים שלהן.
מחר (ו') צפוי נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לבקש מן הסנאט האמריקאי תוספת של 2 מיליארד דולר לתוכנית הגריטה האמריקאית. בשונה מהתוכנית הישראלית, התוכנית האמריקאית נהגתה, תוכננה ומבוצעת בתוך פחות מחצי שנה - והיא זוכה להצלחה אדירה.
האמריקאים, גם כן בשונה מאיתנו, שמו להם למטרה להוריד מהכבישים את כלי הרכב המזהמים ובזבזני הדלק הגדולים - והם מתמקדים בהם ורק בהם. במקור, האמריקאים הקציבו לתוכנית מיליארד דולר, הם מציעים 3,500 - 4,500 דולר לכל בעל רכב ישן ומזהם (תנאי הסף הוא רכב שצורך הרבה דלק ויוצר הרבה זיהום), והמ ר טרה שלהם היתה להוריד רבע מיליון כלי רכב כאלה מן
ההטבה בארצות הברית ניתנת רק למי שבמקום הרכב הישן והמזהם שלו רוכש מכונית חדשה וחסכונית. כלומר שמי שמחליף נבלה בטריפה לא יכול ליהנות ממנה. בפועל, כ-83% מן האמריקאים שכבר מסרו כלי רכב למיחזור מסרו טנדרים זוללי דלק, והשיפור הכללי בתצרוכת הדלק-בין סך המכוניות שנמסרו לסך המכוניות שנרכשו במקומן-עומד על 60%.
להערכת המינהל הפדרלי האמריקאי לבטיחות בדרכים, כל בעל רכב כזה צפוי לחסוך (בנוסף לתמריץ שקיבל מהמדינה) בין 700 ל-1,000 דולר בשנה בחשבון הדלק שלו, לחסוך הרבה כסף על תחזוקה ותיקונים, ולנהוג במר כונית הרבה יותר בטוחה וידידותית לכלי רכב אחרים.
תוכנית מיליארד הדולר הפדרלית, שידועה בכינוי "קאש (Cash) תמורת טרנטה", מקבלת נקודות זכות על זה שהיא מובילה את יצרני המכוניות, בהן חברת פורד, לזינוק גדול במכירות בחודש יולי. עכשיו השאלה היא כמה זמן זה יחזיק. אלפי צרכנים שמשתוקקים להחליף את הגרוטאות החלודות שלהם במכוניות חדשות נדחסו אל סוכנויות הרכב בשבוע שעבר, והעניקו ליצרניות המכוניות את החודש הטוב ביותר שלהן מזה שנה, תוך שהם מפיחים תקווה בתעשייה ששקועה בצרות.
לפורד זו עלייה ראשונה במכירות מאז נובמבר 2007, עם עלייה של 1.6% ברווח נטו מהמכירות בהשוואה ליולי אשתקד. יונדאי, פולקסואגן, קיה וסובארו חוו גם הן עלייה במכירות. ג'נרל מוטורס, טויוטה וקרייזלר צמצמו את מגמת הירידות במכירות. יונדאי, שכיבדה את הסכמי הטריידדאין עוד לפני שנכנסו לתוקף, מכרה 45,553 מכוניות - החודש הטוב ביותר שלה מזה יותר משנה.
ככלל, שוק המכוניות הקלות בארצות הברית ירד רק ב-12.2% ביולי , הירידה הקטנה ביותר מאז מאי 2008. מייקל דיג'יובני, ראש מחלקת ניתוח שווקים ב-GM, מחשב שנותרו עוד כ- 5.5 מיליון מכוניות שמתאימות לתנאי הטרייד-אין לפי חוקי התוכנית. להערכתו, מתוך 115 אלף רכבים שנמכרו בחברה שלו 30 אלף לא היו קשורים לשוברים. על-פי פקידי הממשל של אובמה, הצרכנים דורשים מכוניות עם צריכת דלק משופרת - ובממוצע חוסכים 9.6 מייל לגלון דלק על הרכבים החדשים שרכשו במסגרת התוכנית.
ההבדל המהותי ביותר בין האמריקאים לבינינו הוא שבארה"ב מוטלים מסים נמוכים מאוד על כלי הרכב, בעוד שאד צלנו יותר ממחצית מן הסכום שמשולם עבור מכונית חדשה נכנס ישירות לאוצר המדינה. במילים אחרות, בעוד שבאמריקה האוצר האמריקאי מסבסד במכוון את תעשיית הרכב המקומית, ו"על הדרך" משיג צמצום בזיהום האוויר ובד צריכת הדלק ושיפור הבטיחות בכבישים - מדינת ישראל לא צריכה להוציא שקל מהכיס.
להפך: המדינה אפילו יכולה להרוויח בעצמה הרבה כסף מתוכנית גריטה משוכללת יותר. במצב המוצע כעת, 750 הדולר שמציעה ממשלת ישראל לאזרחיה הם לעג לרש, ויותר ממחצית הסכום הזה הוא "הערך השיורי" של מסים ששולמו בשעתו למדינה.
השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, מסתפק כרגע בתקציב שהקצה לו האוצר ורוצה שקודם כל תצא לדרך תוכנית גריטה כלשהי מתוך מטרה לשפר אותה בעתיד. יכול להיות שבמציאות הישראלית מדובר בגישה פרגמטית, אבל כאשר משווים בין התוכנית הישראלית לתוכנית הגריטה של מדינות כמו צ'כיה, ברור שאנחנו נמצאים הרחק מאחור.
ארדן לא צריך לזנוח את התוכנית שכבר אושרה, אבל במקביל לה הוא יכול כבר להתחיל לקדם את השלב הבא, המתקדם יותר. כבר ממחר בבוקר הוא יכול למנות ועדה ציבורית אשר תבחן את הנעשה בעולם ותציע תוכנית ישראלית תבוסתנית פחות, בדרך שתהיה מקובלת גם על משרד האוצר.
תוכנית כזו צריכה להציע קשר בין מידת הנזק שגורם כלי רכב לסביבה ולבטיחות בדרכים, לבין גובה הסכום שיקבל הבעלים שלו כתלוש זיכוי לרכישת מכונית חדשה ולא מזהמת. את הפרטים המדויקים של התוכנית אפשר לנסח בתוך חודש של עבודה מקצועית, אבל הרעיון הכללי הוא שבעל רכב ישן ומזהם לא יקבל כסף ביד אלא מסמך שמעניק לו זיכוי ממס קנייה בעת רכישת כלי רכב חדש.
ככל שכלי הרכב שיימסר לגריטה מזהם ומסוכן יותר, כך יתקבל תמורתו זיכוי גבוה יותר, כשהסכומים המעודד כנים ינועו בין 10,000 ל-30,000 שקל . את הזיכוי אפשר לממש רק בעת רכישת מכונית שהציון שלה לפי ה"מדד הירוק", שנכנס לתוקף בתחילת החודש, מציב אותה בקבוצה 8 ומטה מבין 15 הקבוצות.
בשונה מן התוכנית הנוכחית, המדינה לא תשלם במזומן למי שימסור את מכוניתו, אלא תיתן לו פיסת נייר שתהווה זיכוי. תקציב המדינה לא ייפגע אלא להפך: כדי לממש את הזיכוי צריך לשלם למדינה יותר כסף מכפי שהיא מעניקה.
בכל מקרה, תמורת כל כלי רכב ישן ומזהם שירד מן הכביש תעלה מכונית חדשה ו"ירוקה". הדבר החשוב ביותר הוא שלא רק שהיא לא תעלה כסף למדינה - כמו במקרה האמריקאי, היא אפילו תכניס כסף. גם אחרי 20,000 שקל הנחה ממס קנייה. תמורת מכונית חדשה שתירכש תקבל רשות המסים כ-40,000 שקל של מס קנייה ומע"מ, כך שהתוכנית תיד טיב עם העם וגם עם תקציב המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
