9 חודשים אחרי התופת, מוישי בן ה-3 מתחיל מחדש
הילד הקטן שאיבד את שני הוריו בפיגוע הרצחני בבית חב"ד בהודו מתחיל להתאושש. בראיון מיוחד לסופשבוע של מעריב מספרת המשפחה על הקריאות להורים באמצע הלילה ועל סירובו להרפות מסנדרה המטפלת. הסבא: באחרונה ההתפתחות ממש ניכרת לעין
הרב שמעון רוזנברג ונכדו מוישי צילום ארכיון: נדב איל
"בתקופה הראשונה הוא היה צמוד אל סנדרה (המטפלת ההודית שחילצה את מוישי מהבית) 24 שעות ביממה. היה לו פחד נטישה. אסור היה להשאיר אותו בחושך. בכל לילה היה מתעורר בבכי, קורא לאבא ולאמא.
"הלב שלנו נקרע. הייתי ניגש אליו ומחבק אותו, בוכה ביחד איתו, אומר לו: 'מוישל'ה, אבא ואמא נמצאים בשמים'. לפני כמה שבועות הוא התעורר בלילה ואמר לי: 'זיידה, גם אני רוצה ללכת לשמים לאבא ואמא'".
מתקפת הטרור במומביי פרצה ב-26 בנובמבר 2008, ובמהלכה ארבעה מחבלים חמושים פרצו לבית חב"ד בעיר מומבאי שבהודו ושבו את יושביו. מוישי בן השנתיים חולץ אז בנס על ידי העוזרת בבית חב"ד והמטפלת הצמודה שלו, אישה ממוצא הודי בשם סנדרה.
"לפעמים הוא עצבני וקורא לאבא ואמא"
הפינוי של בנו של שליח חב''ד במומביי מהבניין הנצור צילום: אי-פי
המטפלת סנדרה, שהגיעה לאחר הפיגוע עם מוישי לארץ, עדיין שוהה עמו בבית המשפחה בעפולה. "לפעמים הוא עצבני, מפוחד, קורא לאבא ולאמא", היא מספרת. "אמרתי לו: 'בייבי, אתה צריך להישאר כאן, איתי'. אני מרגישה
כלפיו אחריות. ריבקי וגבי מסרו לי את הילד. אני ממונה עליו מטעמם".
לדברי הסב שמעון, "בחודשים האחרונים ההתפתחות הטובה של מוישי ממש ניכרת לעין. הוא ילד עליז ושמח, כישרוני מאוד. ועם זאת, הוא לא מסוגל לעזוב את סנדרה. ילד שאבא שלו נפטר לפחות נשאר עם אמא - פה מדובר בילד שנותק לגמרי מהוריו. אנחנו הולכים איתו לטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע, לומדים איך להשכיח ממנו את הזוועה שעבר ולחבר אותו אלינו ".
הסיפור המלא יתפרסם ביום שישי בסופשבוע של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
