אגם המוות: הדגים בכנרת נמצאים בדרך לכיליון
כך חושף דוח חדש של משרד החקלאות. רוב אוכלוסיות המושט, הבורי והקרפיון כמעט חוסלו, והדגים שנשארו קטנים ורזים מבעבר. בין הגורמים: המפלס הנמוך וירידה בכמות המזון. דייגי הכינרת: מדינת ישראל עשתה שואה לדגים
הנתונים נחשפו בישיבה שנערכה לאחרונה בוועדה לממשק דיג בכינרת, בה השתתפו נציגי משרד החקלאות, רשות המים, מנהלת הכינרת והדייגים עצמם, וגרמו לזעזוע רב. הם חשפו תמונת מצב עגומה, לפיה כל סוגי הדגים באגם נמצאים בדרך לכיליון סופי. הגורמים לכך, על פי הדוח: המפלס הנמוך, התמעטות אזורי ההטלה של הדגים, ירידה בכמות המזון, גודל העין של רשתות הדייגים, אכיפה בעייתית ובעיות גנטיות.
שיא שלילי של כל הזמנים. אגם הכנרת צילום: יגאל לוי
כך לדוגמה כמות דג אמנון הגליל, המושט המפורסם שנחשב קדוש לנצרות, עמדה בשנת 1999 על 405 טונות, בשנת 2005 על 316 טונות ובשנה שעברה על 51 טונות בלבד. בשנת 2008, חושף הדוח, צנחה כמות הדגים שנמשתה מהאגם ועמדה על שמונה טונות בלבד. סוג נוסף של מושט, אמנון הירדן, נעלם לחלוטין מרשתות הדיג. לפני עשור עמדה כמות הדגה שלו מהאגם על 88 טונות ובשנת 2008 על אפס דגים.
גם מספרם של דגי הבורי (קיפון) נמצא בירידה דרמטית. לפני עשור עמד שלל הדגה על 315 טונות, לפני שנתיים על 259 טונות, בשנה שעברה על 148 טונות, ובשנה האחרונה על 50 טונות בלבד. שלל דג הבינית, דג כינרת ייחודי ולא מסחרי, עמד בשנה האחרונה על 14 טונות בלבד לעומת 80 טונות לפני עשור. שלל דגי הכסיף עמד לפני שלוש שנים בלבד על 167 טונות, ובשנה החולפת תפוקתו 33 טונות בלבד. גם הקרפיון, המבוקש במיוחד לקראת ראש השנה, לא זוכה לנחת באגם. בתחילת שנות האלפיים הצליחו הדייגים לדוג 189 טונות ממנו, ובשנה החולפת רק 30.
מי שספג מכה אנושה במיוחד הוא הסרדין (לבנון הכינרת), דג כינרתי מובהק, שלפני עשור עמד על 1,171 טונות ואילו בשנה החולפת רק על 88 טונות. בולטת במיוחד הירידה לעומת 2007, אז עמדה הכמות על 439 טונות.
97% קצרים מדי
גם איכות הדגים ספגה מכה אנושה. 34 אחוז מכמות המושטים הנמשים מהאגם פחותים באורכם ובמשקלם מהגודל המינימלי המותר לדיג. אבל הנתון הדרמטי ביותר שייך לבורי: לא פחות מ-97 אחוזים משלל הדגה הנמשית מהכינרת קצרים מהאורך המינימלי של 45 ס"מ. "2008 מסמנת שיא שלילי בשלל הדיג", קבע הדוח, "למעט הכסיף, שגם בו קיימת ירידה מתמשכת, כל שאר מיני הדגים שבנ רו שיא שלילי של העשור וחלקם של כל הזמנים".
בנוסף חושף הדוח כי הניסיון להעלות את מלאי הדגים, ולאסור על דיג במהלך יום אחד בשבוע, לא עזר-להפך. מספר הסירות שעברו בממוצע בשבוע בשנת 2008 באגם היה 4.6, ואילו בשנת 2007 רק ארנ בע, כלומר פעילות הדיג דווקא עלתה - ובכל זאת היבול נמוך.
בעקבות הנתונים החליטה הוועדה לסגור לגמרי את הכינרת לדיג: "על רקע המציאות העגומה של התמעטות עד למינימום בהיקף שלל הדיג ב-2008 ובמגמה
הזהה המסתמנת גם ב-2009 מחליטה הוועדה לאשר השבתת דיג בכינרת לתקופה של שנה לפחות, לכל המאוחר מ-1.12.2010".
מנחם לב, דייג מיתולוגי בכינרת ואיש קיבוץ עין גב, לא הופתע מהממצאים החמורים. כבר לפני שנתיים הוא שלח מכתבים והתריע בפני האחראים על הקטסטרופה המתקרבת. לב, שנמצא באגם מדי יום ב-30 השנה האחרונות, הבין שמשהו לא בסדר: "מדינת ישראל עשתה שואה לדגים בכינרת. במשך שנים התרעתי בפני נציבות המים ומשרד החקלאות על ירידה בדגה וכל הזמן נתנו לי תירוצים".
לב הביע תקווה קטנה, בעקבות החלטתו של שר החקלאות שלום שמחון: "השר החליט בימים האחרונים למנות אדם מיוחד רק לנושא הדגים והדייגים בכינרת כי הוא הבין את גודל האסון. אני קורא להקים גוף א-פוליטי גדול שישמור על הכינרת, הדגים והדייגים, יפעל למען איכות המים וייתן לעם ישראל לשתות מים איכותיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
