20 שנה לחיסול אביו הרוחני של הג'יהאד
אל קעאידה, בן לאדן, האחים המוסלמים, פיגועי התאבדות, הכל זה עבודה של עבדאללה עזאם. מיהו האיש שהתשוקה לארגון ג'יהאד זרמה בעורקיו?
"הגנה על אדמות המוסלמים, החובה הראשונה אחרי האמונה". זהו השם שהעניק עזאם לפתווה - פסק ההלכה האיסלאמי - אשר הפכה מאז למסמך חובה עבור כל לוחם ג'יהאד".
"כל עוד גרגר מאדמת המוסלמים נמצא תחת התקפה, יש חובה אישית על כל מוסלמי ומוסלמית לצאת לג'יהאד", קבע עזאם.
"ילד ייצא לג'יהאד בלי אישור של אביו. אישה תצא בלי אישור בעלה. שפחה תצא בלי אישור אדונה". הוא הדגיש כי הג'יהאד נמצא כרגע באפגניסטן, שנמצאת תחת כיבוש סובייטי, ולשם צריך לצאת. איש מהנוכחים לא הביע התנגדות.
זה היה ב-1984. חמש שנים לאחר מכן, בפברואר 1989, רשם האיסלאם הרדיקלי את אחד מהישגיו הגדולים. הצבא האדום השלים את נסיגתו מאפגניסטן, לאחר עשר שנים של כיבוש, בצעד שנתפס כניצחון מובהק של המוג'אהדין האפגנים. עבדאללה עזאם, איש דת פלסטיני, אשר כונה "חלוץ הג'יהאד האפגני", נתפס כדמות מפתח בניצחון הזה.
תשעה חודשים לאחר הנסיגה הסובייטית, בעודו מנסה להשליט באפגניסטן סדר פוליטי חדש, נרצח עזאם בהתנקשות, יחד עם שני בניו. "לא האמנו שהוא נהרג", מספר מחמוד עזאם, בן אחותו של עבדאללה עזאם, ששימש כמנהל משרדו במשך שנים ארוכות, "זו הייתה אבדה גדולה. הוא היה בינינו ולפתע עזב אותנו בגיל 47".
לדבריו
השייח עבדאללה עזאם נולד בשנת 1941 בכפר סילת אל-חארתיה, סמוך לג'נין. הוא גדל במשפחה דתית ובגיל 12 הצטרף לתנועת האחים המוסלמים. עזאם החל ללמוד בבית החקלאי כדורי בטול כרם, ולאחר מכן עבר ללמד בבית ספר ירדני. משם המשיך לדמשק ונרשם ללימודי איסלאם באוניברסיטה. "ככל שחלף הזמן גברה התשוקה שלו לג'יהאד, במיוחד לאחר התבוסה הערבית ב-1967", סיפר האחיין מחמוד בראיון לעיתון "פלסטין" של החמאס, היוצא לאור בעזה.
עזאם לא הצליח למצוא גורמים איסלאמיים שיעזרו לו לפעול נגד ישראל, ולכן החליט לצאת לירדן. "שייח עבדאללה יצר קשר עם גורמים איסלאמיים בירדן והציע להם להקים חוליות ג'יהאד", מספר מחמוד. הצעתו של עזאם התקבלה, אולם היא הצריכה אישור של אש"ף, שבאותם ימים החזיק במונופול על ביצוע פיגועים. הנהגת אש"ף התנתה את הקמת חוליות הג'יהאד בכך שהפיגועים יבוצעו תחת השם "אל-עאספה", שהיה מזוהה עם הארגון.
פעילות תחת מסגרת חילונית נתפסה כהתפשרות עבור הזרם האיסלאמי, אולם עזאם הסכים לכך. "זו הייתה הדרך היחידה לבצע ג'יהאד באותו הזמן", טוען מחמוד. הג'יהאד של עזאם נמשך כשנה וחצי, עד לשנת 1970.
בעקבות אירועי "ספטמבר השחור" וגירוש אש"ף מירדן חלה הפסקה זמנית בפעילות הטרור של עזאם. איש הדת הקיצוני התאכזב מהארגונים החילוניים והחל לחפש מסגרות פאן-איסלאמיות. הוא יצא למצרים ועשה דוקטורט בלימודים איסלאמיים באוניברסיטת אל-אזהר.
במהלך לימודיו התוודע אל איימן זוואהירי, שעתיד להפוך למנהיג הג'יהאד המצרי וסגנו של בן לאדן. באמצע שנות השבעים עזב עזאם את ירדן ועבר לסעודיה. הוא החל ללמד באוניברסיטת המלך בן עבד אל-עזיז, שם פגש בחור צעיר ממשפחת קבלנים עשירה: אוסמה בן לאדן. עד מהרה התהדק הקשר בין הסטודנט לבין המרצה הכריזמטי. בן לאדן התקרב אל רעיונות האיסלאם ואימץ את עזאם כאב רוחני.
המפגש המשולש הזה-עזאם-בן לאדן-זוואהירי - צפוי להשפיע על כל תופעת הג'יהאד העולמי והקמת ארגון אל-קאעידה. "גם בסעודיה הוא הסתיר את קשריו עם האחים המוסלמים", מספר מחמוד, "הוא נשאר כך עד שהגיע לפקיסטן ולאחר מכן לאפגניסטן". לדבריו, בכירי התנועה האיסלאמית הם ששכנעו את עזאם לצאת לאפגניסטן, כדי לסייע במלחמה נגד הסובייטים. "אהבת הג'יהאד הייתה בדמו", אומר מחמוד, "הוא נהג לומר 'אני לא יכול לשבת בשלוות נפש כאשר מוסלמים נהרגים ונפצעים'".
אך המעבר לאפגניסטן עורר תמיהות, ולעתים גם ביקורת נגד עזאם. "פלסטין, הבית שלך, נמצא תחת כיבוש", אמרו מתנגדיו. עזאם טען ששחרור ירושלים יעבור דרך קאבול. מחמוד מוסיף הסברים נוספים, פרקטיים יותר.
"ידענו שאין לנו אפשרות לפעול בתוך פלסטין או לעזור פה בצורה כלשהו", אומר מחמוד, "לא הצלחנו לעשות שום דבר בפלסטין. היה קשה מאוד לפעול בגדה המערבית, בגלל הצעדים הישראליים שחנקו אותנו, וזאת בהשוואה לאפגניסטן, שם שטח התנועה של המוג'אהדין היה גדול בהרבה. בינתיים, ראינו דרך התקשורת איך העם האפגני נרמס תחת שרשראות טנקים רוסיים".
עזאם התמקם בפקיסטן והחל למשוך לשם גורמים שיסייעו לו. אחיינו מחמוד היה אחד מהם. הנוכחות של השייח עבדאללה בפקיסטן עודדה אותנו מאוד לעבור לשם", מספר מחמוד, "פקיסטן הייתה הבסיס העיקרי שלנו לתמיכה בג'יהאד האפגני". עד מהרה החל עזאם בהקמת רשת ענפה לסיוע לוגיסטי. התשתית של עזאם פעלה תחת השם "מכתב אל-ח'ידאמאת" - לשכת השירותים למוג'אהדין האפגנים, שכונתה לעתים "הלשכה האפגנית".
"הלשכה" הוקמה בין השנים 1984-1982. לימים תהפוך לבסיס שעליה יצמח ארגון אל-קאעידה, אך בתחילת הדרך, המשימה המקורית הייתה לשכנע צעירים להצטרף לג'יהאד האפגני. עזאם הצליח להביא מאות מתנדבים, ואלו כונו "האפגנים הערבים".
בתום המלחמה חזרו המתנדבים למדינותיהם - מצרים, ירדן, אלג'יריה ותימן - וחוללו שם גלי טרור. הלשכה האפגנית החלה להקים בתים בעיר פישואר בפקיסטן כדי לקלוט את המתנדבים ומשם להוציא אותם לבסיסי אימונים באפגניסטן, שהוקמו אף הם במימונו של עזאם. כמו כן, דאג עזאם להקים סניפים גם במדינות המערב, כולל בארצות הברית, כדי לגייס תרומות מקהילות מוסלמיות.
"הלשכה האפגנית" קיימה קשרים הדוקים עם שירות המודיעין הפקיסטני, שהזרים אליה כספים מהסי.איי.אי. אחד המממנים העיקריים של הלשכה האפגנית היה אוסמה בן לאדן. לאחר שסיים את לימודיו, הגיע בן לאדן לפקיסטן בעקבות עזאם והפך ליד ימינו. בחלוף הזמן התגלעו חילוקי דעות בין השניים, על רקע הפיצול בין הפלגים האפגניים השונים.
מחלוקת נוספת נסובה על היחס למשטרים הערביים החילוניים: בן לאדן אימץ את הקו של הג'יהאד המצרי, שקרא לתקוף את המשטרים הערבים, בעוד עזאם התעקש שהג'יהאד צריך להיות מופנה רק נגד לא-מוסלמים. ב-1984 החל בן לאדן להקים מערך סיוע משל עצמו, תחת השם "בית אל-אנסאר". חילוקי הדעות בין השניים החריפו, אולם הם שיתפו פעולה עד לחיסול.
לדברי מחמוד, הפעילות האפקטיבית של דודו הקימה עליו שורה של אויבים. "החלו לחצים חיצוניים, גם מצדה של ארצות הברית, נגד השייח'", מספר מחמוד, "הופיעו סימני לחצים אחרים, שהיוו את ההקדמה להתנקשות בחייו. היו ניסיונות לשבש את הפעילות שלו ושל המוג'אהדין. צצו לו יריבים מקרב המוג'אהדין. היו אחרים, שישנו ואכלו איתנו, ובמקביל היו קשורים למודיעין האמריקאי".
זהות מחסליו של עבדאללה עזאם נותרה עלומה עד היום. ברשימת החשודים ניתן למצוא את הקג"ב, המודיעין הפקיסטני, יריבים מתוך מחנה הג'יהאד, ואפילו המוסד הישראלי. מחמוד רומז כי מאחורי ההתנקשות עומדים גורמים, אמריקאים ככל הנראה, שניסו למנוע מעזאם את איחוד הפלגים האפגניים והקמת שלטון איסלאמי במדינה.
"מותו היה נקודת שינוי בג'יהאד האפגני", טוען מחמוד. "הג'יהאד האפגני שונה מהמצב בפלסטין. הזירה הייתה פתוחה. זה לא היה מאורגן". עזאם הפך לסמל עבור אנשי הג' יהאד, שמכנים אותו השייח השאהיד. עם זאת, דרכו טושטשה. אף שהוא נתפס כאב הרוחני של הג'יהאד העולמי, אנשיו מבהירים כי מעולם לא תמך ברעיונות של אל-קאעידה.
"לא היה לו קשר אליהם", טוען מחמוד, "הוא חלק על הכיוון שלהם, כי האמין שהג'יהאד עומד מעל כל שטח אדמה שנכבש על ידי האויב. שייח עבדאללה נותר נאמן לאחים המוסלמים עד לרגע האחרון. אני זוכר שהוא היה נוהג להצביע על ידו ולומר: "אם תקטע את העורק שלי, ייצאו ממנו אחים מוסלמים'".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
