האלימות הכי גדולה היא של הממסד
ההוצאה לפועל שמוציאה אם וילדיה מביתם, מערכת החינוך שמושיבה 40 ילדים בכיתה והמחסור החריף בעובדים סוציאליים ורופאים. אלימותו של הממסד גרועה מכל המכות והרציחות
האלימות הכי גדולה היא של מדינה שמוכרת את דירות הדיור הציבורי, משלשלת את הכסף לכיסה, אבל לא בונה דיור ציבורי חדש כדי שאנשים יוכלו לחיות בכבוד. כדי שמשפחה של חמישה ילדים, ושני הורים, אשר חיה על משכורת של 5,000 שקלים, תוכל לממן גם דיור, וגם ללכת לסרט פעם בשנה, עם כל חמשת הילדים.
כן, האלימות האמיתית היא לתת לשוק "לעשות את שלו", לא לבנות דיור לשכירות לטווח ארוך, לא לאפשר לאנשים לשכור מקום לתקופה ארוכה, בשכירות סבירה, כך שיוכלו לבסס חייהם, אלא להכריח משפחות שלמות לעבור דירה כל שנה, כי מישהו רוצה להרוויח כסף של שכירות על חשבונם.
אלימות זה לא להסדיר בשום צורה את שוק הדיור בישראל. זו אלימות. האלימות היא של ממסד אשר מאפשר מחסור ברופאים. מחסור כזה שבו אדם חולה לא זכאי ליותר משבע דקות מזמנו של הרופא. הוא לא זכאי למישהו שיקשיב לכך שאתמול רב עם אשתו, שפיטרו אותו מהעבודה, שאולי הוא צריך משהו אחר מאשר עוד אקמול בכדי להעשיר את חברות התרופות.
האלימות הממסדית היא זו אשר מחייבת 40 ילדים בכיתה לשבת יחד, בלי שאיש מהם באמת יזכה בתשומת לבו של המורה האהוב. בלי שאיש יוכל להקשיב להם, להיות איתם. בלי שיוכלו ללכת ולטייל, לשאוף אוויר, לשאול את עצמם מה הם באמת רוצים.
אלימות ממסדית היא זו בה יש עובד סוציאלי אחד לכל מאה נפשות, שאדם אשר זקוק לסיוע אין לו באמת לאן לפנות. ואחרי זה קל יהיה לנו לתלות את האלימות על סבא של רוז. כך נוכל לשכוח מהאלימות של עצמנו. אלימות
של משרד אוצר אשר מעדיף להיאבק נגד הגדלת זכויות המובטלים, מאשר לחשב כמה עובדים במגזר הציבורי חסרים במשק - מורים, רופאים, עובדים סוציאליים - ולממן אותם.
אלימות ממסדית היא הבירוקרטיה שאנחנו חווים על בשרנו כשאין לנו מה לעשות מול העמלות של הבנקים, מול חברות הטלפונים הניידים והכבליםף, אשר מחייבים אותנו על חוזים שלא חתמנו, שמנצלים את העייפות שלנו מבירוקרטיה כדי לעשות כספים על חשבוננו.
אלימות ממסדית זה הטבות לעשירים, והעלאת מע"מ לעניים. אלימות ממסדית היא זו שמי שחזק יותר באופן "טבעי" מקבל יותר הטבות מהשיטה. אלימות ממסדית זה שאת מחכה לאוטובוס שלא מגיע כי אף אחד לא מתעניין בתחבורה ציבורית ראויה. וזה שברכב העשיר פחות אלים, יותר רגוע.
אלימות ממסדית זה שהצבא יכול לבוא ולדכא את ההפגנות בבילעין בכדורי גומי וגז מדמיע, לאסור את כל המפגינים במאבק הלא אלים, לכלוא אותם עד תום ההליכים ובנוסף לזה לא לציית להחלטת בג"צ, שכבר פסק לפני שנתיים כי יש להזיז את הגדר, שגוזלת אדמות באופן לא חוקי. המפגינים מוחים נגד אי חוקיות הגדר, ועדיין, מותר לעשות להם הכול, והם צריכים לא לעשות דבר. האלימות בה הצבא הוא ריבון בחיי כה רבים.
אלימות היא שלא נותנים אישורי בנייה במזרח ירושלים, בנגב, ובצפון, שאנשים לא יכולים לבנות את חייהם, ועד יהרסו להם את בתיהם. זו אלימות. היא נמצאת סביבנו בכול מקום. אבל אנחנו לא רוצים לראות אותה. אנחנו לא רוצים למחות נגדה. אנחנו מעדיפים לקרוא לרצח המזעזע אתמול, ובסוף השבוע אלימות. כי אותה קל לנו לקטלג. היא פחות מייאשת. היא אפילו משרתת את מטרת האלימות הממסדית. רק נתגייס כולנו כנגדה, רק נקרא להגדלת השוטרים ברחובות, וכולנו נוכל להירגע. ולהסיט את המבט מהמטרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
