כיפות סרוגות תוצרת פלסטין
ייצור הכאפיות עבר לסין, אבל לנשים בכפר דיר אבו-משעל שבגדה יש פרנסה: הן סורגות כיפות
נשים פלסטיניות סורגות כיפות רויטרס
צפונית-מערבית לרמאללה שוכן הכפר דיר אבו-משעל. הכפר הקטן, שמאכלס כ-4,000 תושבים, ידוע בעבודות הרקמה המסורתיות שלו. בעבר נהגו אורגים פלסטינים לייצר כאפיות מסורתיות, אך כעת הביקוש למוצר ירד, מאחר שרוב ייצור הכאפיות עבר לסין, בגלל המחירים הנמוכים.
מי שלא נפגע הן אלו שבמשך שנים עבדו עבור שוק אחר: מרבית נשות דיר אבו-משעל מייצרות כיפות עבור הציבור הדתי בישראל. כמעט כל בית בכפר מייצר כיפות, בתהליך שמוגדר על ידי הנשים מקור הכנסה לצד אירוע חברתי. "נשים כאן לא יכול לשבת בלי לסרוג", אומרת אחת הנשים,
"התרגלנו לזה".
"אנחנו מייצרות את הכיפות בזמן שאנחנו מרכלות", אומרת אום עלי, אמא לשלושה ילדים, "אנחנו פוגשות אחת את השנייה ומרוויחות כסף באותו זמן". לדבריה, היא מייצרת חמש כיפות ביום, שכל אחת נמכרת ב-12 שקל. בעלה של אום עלי מובטל, וסריגת הכיפות היא מקור ההכנסה העיקרי של המשפחה.
"בלי עסקי האריגה האנשים פה יהיו מאוד עניים", אומרת נעמה ח'מיס, בת 50. היא מספרת שלימדה גם את חמש בנותיה וכלותיה כיצד לארוג כיפות. עבור הנשים הפלסטיניות סריגת כיפות נתפסת כעבודה נוחה, שניתן לעמ שותה בקלות בלי לעזוב את הבית.
הקשר לסוחרים הישראלים נעשה דרך שישה סוחרי כיפות פלסטינים, שאוספים את הכיפות ומעבירים אותן לישראל. חלק מהכיפות מיוצא גם לשוק האמריקאי. הסוחרים הפלסטינים אחראים גם על הפצת הצמר, המחטים והדוגמאות בקרב נשות דיר אבו-משעל, כמו גם בקרב עשרה כפרים שכנים. וכשזה מגיע לעסקים, הפוליטיקה זזה הצדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
