הגדולים הלכו: האם תם עידן משפחת קנדי?
האם תלתה עיתונים במטבח, האב דיבר פוליטיקה. עם מות האח טד, תם העידן הישן של השושלת האריסטוקרטית המפורסמת – משפחת קנדי
המסיבה הייתה היהלום שבכתר בסדרה של מסיבות בית שהאחיות יוניס ופט ארגנו במהלך הקמפיין, כדי להביא את המשפחה לקשר ישיר עם הבוחרים. האחיות דאגו לכל פרט, אפילו לאספקת העוגיות, הסכו"ם, הפרחים וספלי הקפה.
התוכניות למסיבה נראו מגוחכות בעיני חלק מהמשתתפים הוותיקים בסצנה הפוליטית של בוסטון, וגם בעיני חלק מאנשי מהצוות של ג'ק, שחשבו שהאירוע הוא נשף יומרני שיהפוך את הקנדים לבדיחה אם לא יגיעו מספיק אנשים. אבל באמצעות המסיבה הזאת, הקנדים התחברו לתשוקה העמוקה שקיננה בלב המהגרים האירים של בוסטון, תשוקה למנהיג שיראה להם את הגבהים שאליהם הם יכולים להגיע.
זו הייתה הצלחה מסחררת. לפחות 1,500 נשים הופיעו במיטב מחשופיהן, גם אם רוב השמלות היו שכורות. תור קבלת הפנים השתרך לאורך בלוק שלם, ומאות נשים אחרות, שלא הצליחו להיכנס בתחילה לנשף, עמדו ברחוב, מקוות ולו למבט חטוף על המשפחה.
הנשף סימל את הרגע שבו הקנדים הבינו שיוכלו לשווק את עצמם כפנטזיית משפחת מלוכה אמריקאית למעמד הבינוני. הקמפיין של ג'ק הציע לא רק מועמד פוליטי, כי אם גם מעין אריסטוקרטיית תרבות פופ שהבוסטוני הממוצע יכול היה לחבור אליה.
בערב זוהר אחד, המשפחה רתמה לעגלתה את הדמיון והשאיפות של עיר המהגרים. הדור הזה של הקנדים - ג'ו ג'וניור, ג'ון, רוזמרי, קתלין, יוניס, פטרישה, בובי, ג'ין וטד - הפכו להיות משפחת המלוכה של אמריקה, לא רק של בוסטון.
יוניס והנשף שלה, ג'ק והקמפיינים שלו לקונגרס, לסנאט ולאחר מכן לנשיאות, כל האחים והאחיות והמסירות שלהם לשירות הציבורי גילמו בתוכם את החלום האמריקאי. עלייה והתקדמות חברתית, אופטימיות מידבקת לגבי עתיד טוב יותר.
עם מותו של טד ממחלת הסרטן ביום שלישי, רק אחות אחת, ג'ין, נותרה בחיים מבין תשעת האחים. ככל שהדור שלהם מידלדל, שישה עשורים של היסטוריה פוליטית ותרבותית אמריקאית מגיעים לסופם ומציבים את השאלה: האם זהו סופו של הסיפור של משפחת קנדי?
בית קנדי התחנך ליד שולחן ארוחת הערב. אם המשפחה, רוז, הייתה מדביקה ידיעות חדשותיות על לוח מודעות במטבח לפני הארוחה. היא ציפתה מילדיה שיוכלו לתרום לשיחה. חבר אחד של המשפחה זוכר שג'ו קנדי היה פורש מפה בחדר האוכל, כדי להסביר נקודות גיאופוליטיות לילדיו.
זמן הארוחה היה למעשה שיעור, ותשעת האחים והאחיות הגדירו בו את תפקידיהם בהיררכיה המשפחתית. זה גם היה המקום
17 שנה הפרידו בין ג'ו ג'וניור, הבכור, לבין טדי, הצעיר, ומספר הילדים הצריך שני שולחנות לארוחה - אחד לגדולים ואחד לקטנים. טדי היה התינוק של המשפחה, פונק על ידי אמו ואחיותיו, ותמיד העלה חיוך על פני הסובבים אותו. "טדי היה כמו זריחה של שמש", נזכרת המטפלת של המשפחה, "האיר כל דבר". "הוא כל הזמן נראה צוחק", אמרה אחותו יוניס, "הוא פשוט תמיד היה שמח".
המתחם של הקנדים בהאינס פורט מסצ'וסטס פונה אל הים ולא אל הכפר, וכך יוצר מעין חצי אי פראי, מוגן מהעולם על ידי גדר בגובה שלושה מטרים. השכונה עצמה היא יותר עמדה צבאית מאשר עיר, וככה בדיוק רצה את זה ג'ו קנדי. המתחם היה מגרש האימונים לתחרות נגד כולם. איש העסקים המיליונר, מפיק הסרטים והסוחר לשעבר, שדחו את בקשתו להתקבל לקאנטרי קלאב. ג'ו לא שכח אותם.
"הדבר הגדול שלמדנו מאבא: תנצחו, אל תגיעו למקום שני או שלישי, זה לא נחשב, רק לנצח, לנצח, לנצח", אמרה פעם יוניס. ג'ו פעם התרברב בפני חברים, כשילדיו היו עדיין קטנים, שכולם ירוצו לנשיאות יום אחד. שלושה מהם אכן עשו זאת: ג'ון, בובי וטד. רק ג'ון ניצח.
ואיכשהו עדיין המורשת המשפחתית של שירות הציבור נשמרה, הרבה בגלל ההתמדה של טדי. הוא היה היחיד שזכה לחיות מעבר לגיל 50. טד ובני משפחת קנדי האחרים שנותרו בחיים התקדמו אל מעבר למזל הרע של המשפחה, ולעתים הפכו את הצרות שלהם למטרות פוליטיות.
ג'ו ג'וניור מת כששירת את ארצו כטייס במלחמת העולם השנייה. ג'ון שירת כחבר קונגרס, בסנאטור, כנשיא, וכמחיה של הרוח האמריקאית. יוניס ייסדה את אולימפיאדת הנכים ופעלה כל חייה למען ילדים בעלי צרכים מיוחדים בהשראת הבעיות ההתפתחותיות של אחותה הבכורה רוזמרי.
ג'ין שירת כשגריר באירלנד ועזר לתווך בהסכם השלום בין אנגליה לצפון אירלנד. בובי שימש כתובע הכללי של ארצות הברית, כסנאטור מניו יורק ומועמד פופולרי לנשיאות. פטרישה ייסדה את הוועדה הלאומית למען האמנויות הכתובות. טד שירת בתפקיד יותר מכולם, 47 שנים בסנאט, וצבר רקורד חקיקתי שמאפיל על כל אחיו.
בוב שרום, שהקריירה הפוליטית שלו התחילה עם הקמפיינים של ג'ק ובובי, ושמאוחר יותר היה כותב נאומים עבור טד, אמר: "ג'יי-אף-קיי השפיע עליי באותה דרך שבה השפיע על דור שלם. הקריאה להתגייס למען מטרה, תחושת האידיאליזם. התחושה שאתה ממש יכול לגרום לשינוי, ושהממשלה צריכה להיות שם בשביל האנשים שלא בהכרח יכולים להגן על עצמם".
מתנדב צעיר סיכם את קסם המשיכה שבקריאה הזאת כבר בשנת 1962: "מעולם לא עשיתי דבר פוליטי, פטריוטי או סתם לא אנוכי, מפני שאף פעם לא ביקשו ממני. קנדי ביקש".
אז הדור שהראשון של הקנדים מת, רק ג'ין נשארה בחיים. האם הדור הבא יוכל למלא את מקומם? "אני חושב שזה נגמר", אומר העורך הראשי לשעבר של ה"וושינגטון פוסט", בן ברדלי, חבר קרוב של ג'ק קנדי. "אני לא חושב שנשארו כאלה".
ונדי שילר, מרצה לפוליטיקה באוניברסיטת בראון, שלמדה מקרוב את הקנדים, מציעה ראייה אחרת. "למה שבכלל תרצה להיכנס לנעליים האלה?", היא שואלת. המחויבות החזקה לשירות הציבורי תמשיך גם לדור הבא, היא מאמינה, בלי שבהכרח תהיה התמודדות על משרות ציבוריות.
"הקנדים באמת עושים היום הרבה דברים בעלי השפעה גם מחוץ לסקטור הציבורי", אומרת שילר. "הם מעצבים מחדש את מורשת קנדי, ומרחיבים אותה". "זו אותה הרוח בדרכים שונות", אומר הסנאטור לשעבר האריס וופורד מפנסילבניה, אחד מעוזריו הקרובים של ג'ון קנדי.
"יוניס היא הדוגמה המושלמת לכוחו של השירות לציבור מחוץ לשירות הציבורי", אומרת שילר. כל חמשת ילדיה של יוניס פעילים בשירות הציבורי. מריה היא הגברת הראשונה של קליפורניה, רוברט מנהל חברה המוקדשת לפילנתרופיה, אנתוני פול ייסד ארגון שעוזר לאנשים בעלי מוגבלות אינטלקטואלית, טימותי הוא מנהל ונשיא אולימפיאדת הנכים, ומארק מנהל את תוכנית ארצות הברית של ארגון "הצל את הילדים".
בנו של טד, פטריק, קידם את המאבק למען אלה שמזלם לא שפר עליהם - החולים בנפשם. הוא החליט שהמאבק באפליית אנשים הסובלים מדיכאון, סכיזופרניה ושימוש בתרופות חשוב לא פחות מהמאבקים הראשונים למען זכויות האדם שאותם ניהלו אביו ודודו כאשר נלחמו למען השחורים.
בנו האחר של טד, טדי ג'וניור, שאיבד רגל בשל מחלת הסרטן בגיל 12, פעיל זה שנים למען הנכים. בובי ג'וניור, הבן השלישי, עומד בראש חזית של קבוצות סביבתיות ששומרות על ניקיון נהרות, מפרצים ואגמים. במשך השנים, הובילה אותו פעילותו למען איכות הסביבה כמה פעמים לכלא.
קרוליין, בתו של ג'י-אף-קיי, ויתרה על הניסיון למלא את מקום הסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק הילרי קלינטון, אבל היא ממשיכה בעבודתה הפילנתרופית למען בתי הספר הציבוריים. לפני שהספיק להבהיר את עמדותיו הפוליטיות, השיק אחיה ג'ון ג'וניור את המגזין ג'ורג', שהביא קהל חדש לתוך הדיון על פוליטיקה ותרבות פופולרית.
קתלין קנדי שירתה במשך שתי קדנציות בממשל מרילנד, וקרי קנדי, השביעית מבין הילדים של בובי, ייסדה את ארגון זכויות האדם, שמעניק את מה שהיא מתארת כ"פוליצר לעניים" לסופרים ועיתונאים שנלחמים בדיכוי מסביב לעולם. רורי קנדי, צעירת ילדיו של בובי, היא יוצרת סרטים דוקומנטריים שמתמקדים בנושאים חברתיים בוערים, כגון איידס ועוני באפלאצ'ים בצפון אמריקה.
ויש גם דיבור על עוד קנדי אחד שירוץ לסנאט. גורמים פוליטים בשיקגו רומזים כי כריס קנדי, הילד השמיני של בובי, יתמודד בשנה הבאה על כיסאו הישן של הנשיא ברק אובמה בסנאט. אולי המכונה המשומנת של קנדי כבר איננה ולא תוכל לעזור לו להיבחר, אבל אם אובמה יפעיל את פעילי אילינוי, הוא יכול להיות מועמד.
ספרי הזיכרונות של המשפחה - זו כנראה לא מורשת שתחזיק לנצח. פעם שאלו את בובי מה יהיה הדבר שבזכותו ייזכרו הקנדים במיוחד. כל קנדי תורם "גל סמלי של תקווה" למורשת, הוא ניסח. חלקם גדול, חלקם קטן, רבים נאבקים במים סוערים, אבל כולם תורמים לזרם שמנסה תמידית להילחם בדיכוי ובדעות קדומות.
"במשך כל שנותיי בחיים הציבוריים, האמנתי שאמריקה חייבת להפליג קדימה אל חופים של חירות וצדק לכל", אמר טד באוניברסיטת הארוורד, אחרי שאסף עוד תואר לשם כבוד בדצמבר האחרון. "למסע הזה אין סוף, ישנו רק המסע הבא. אנחנו יודעים שהעתיד הוא שיישאר כאן אחרי כולנו, אבל אני מאמין שכולנו נחיה בעתיד שאותו יצרנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
