הרייטינג שלנו גדול ומתוק
את "הישרדות" ערכו מחדש אחרי שקבוצת מיקוד של בני תשע נבהלה מאחת הסצנות, ב"אחד נגד מאה" מקפידים להכניס שאלות מעולם הילדים, כדי לא להרחיק אותם חלילה. אפילו "סופר נני" ו"מסודרים" זוכות לפופולריות עצומה בקרב ילדים קטנים. איך התגייסה הטלוויזיה המסחרית כולה כדי להתאים את עצמה לגובה מטר עשרים?
בעקבות התגובות נערכת מחדש הסצנה קורעת הלב ואף קוצרה בלי היסוס. אם בערוץ 10 למדו משהו בשלוש העונות האחרונות של "הישרדות", הרי זה שקהל הילדים חשוב מאוד. אסור להגיע למצב שהוא יבחר לא לצפות. כן, אם חשבתם שהביקיני הנועז והתככנות הנלוזה אמורים להבהיר לכול שמדובר בתוכנית למבוגרים, טעיתם. ערוץ 10, כמו שאר הגופים המשדרים בישראל, עושה שימוש באמצעים רבים, כדי שבצד התכנים הבוגרים יתקיימו באותן תוכניות ממש תכנים ידידותיים לגילאים רכים יותר.
בשבוע שעבר נערכה ההשקה של ערוץ דיסני בישראל. בריאיון ל"מעריב" סיפר מנכ"ל ערוצי דיסני באפריקה, אירופה והמזרח התיכון, ג'ורג'יו סטוק, על שכבת גיל ה"טוויניז": ילדים בגיל שמונה עד 14 ששולטים בעולם האינטרנט ובכל מה שיש לו להציע, אבל אינם זוכים לתכנים המוגדרים כמיועדים להם בעולם הטלוויזיה, ונודדים בין תוכניות ילדים לכאלה המיועדות למבוגרים. בעוד שבעבר היה ברור מיהו ילד, מי בן נוער ומי מבוגר, היום היטשטשו הגבולות: הילדים מתוחכמים, מפותחים ומשתעממים במהירות, במיוחד כאן בישראל. מרבית הסרטים המצוירים קטנים עליהם, קשה לחנך אותם באמצעות המסך וטלל וויזיית המבוגרים עדיין לא ממש מתאימה להם.
לדברי סטוק, בערוץ דיסני הבינו שבשל המציאות החדשה הזאת, היריבים האמיתיים שלהם - לצד יוטיוב והרשתות החברתיות - הן דווקא תוכניות הריאליטי, ולא ערוצי הילדים האחרים. הדרך של דיסני להתמודד עם "האח הגדול" או עם "הישרדות" היא אם כן באמצעות פיתוח תוכניות שמתאימות לשיטתם לגילים אלה, כמו "האנה מונטנה" ו"ג'ונאס" בכיכובה של להקת האחים ג'ונאס. מבחינתם של יוצרי הטלוויזיה בערוצים המרכזיים, לעומת זאת, המציאות החדשה הזאת מאפשרת למשוך את "הילד-מבוגר" החדש ביתר קלות.
"אני לא חושב שמישהי מהזכייניות מנסה לעשות פריים טיים שמיועד לילדים", אומר נתי דינר, סמנכ"ל התוכן של ערוץ 10, "אבל ברור שאם רוצים רייטינג צריך לפנות ליותר מקהל אחד, כלומר גברים ונשים, צעירים ובוגרים וגם מבוגרים וילדים. אם יש מקומות שבהם אנחנו מזהים פוטנציאל להביא ילדים למסך אנחנו חושבים על זה בעשיית התוכנית ובקידום. 'הישרדות' תופסת ילדים ונוער וגם קהל מבוגר יותר, ולכן אנחנו עושים את השיקול".
אווירת ההרפתקנות הכללית ב"הישרדות" מאפשרת לאנשי ערוץ 10 ולאנשי רייפ-המאירי-אבוט, החברה המפיקה את התוכנית, להפוך אותה בקלות יחסית לאטרקטיבית יותר בעבור ילדים. "חשבנו למשל שלקרוא לאי המודחים 'האי הנעלם', יעבוד טוב על ילדים", חושף דינר. "גם בתהליך הקידום השקענו את כל התקציב המיועד לקידום באינטרנט בהבאת ילדים ובני נוער".
לדבריו, התוכנית יכולה הייתה להיות הרבה יותר בוטה, אם ילדים לא היו צופים בה. "יש תמיד דילמה בתוכניות כאלה, מה מדבר לקהל מבוגר יותר ומה לילדים, ואנחנו שוקלים כל הזמן את המינון ובוחנים
"הישרדות" היא לא התוכנית היחידה שבה ההפקה מנסה לקרוץ לצופים הצעירים שבבית. "ב'אחד נגד מאה' הבנו שבפורמט יש בסיס חזק לצפייה משפח ל תית", מספרת מפיקת התוכנית, ליסה שילוח, "לכן שילבנו באופן מודע בכל משחק שאלה או שתיים מעולם הילדים, כך שלילדים בבית יהיה בהן יתרון. זה תרם להנאה שלהם ולחוויה המשפחתית".
מי שאפשר לכנותה בקלות "האמא של קהל הטוויניז בישראל" היא טמירה ירדני, טדי הפקות. לא מן הנמנע שהיכולת שלה להביא את הקהל הצעיר למסך בהמוניו בשעות הפריים טיים המבוגרות, היא מה שהופכת אותה היום לאחת הנשים החזקות בטלוויזיה. מאז ימיו המוקדמים של ערוץ 2 השכילה ירדני לייצר פורמטים שלכאורה מיועדים למבוגרים או למבוגרים צעירים, אך ממגנטים למסך בעיקר מסה זבת חוטם.
זה התחיל ב"קומדי סטור" המיתולוגי, ההצלחה הראשונה של טדי; נמשך בהיסטריית "שמש", שזוכה היום לעדנה גם ב-V.O.D, וב"לא נפסיק לשיר"; והסתיים באימפריית הילדים "כוכב נולד". ירדני פיצחה את שיטת הקהלים לפני שהסטטיסטיקאים במחלקות המחקר של הזכייניות דיברו בכלל בשפה הזו. "כשעשינו את 'שמש' זו הייתה תחילת הטלוויזיה", מספרת ירדני.
"מבחינתנו עשינו סיטקום. הדבר האחרון שהתכוונו אליו הוא שילדים יצפו בזה. אני זוכרת שעשו סקר וגילו שזו התוכנית האהובה ביותר על גילאי ארבע ומעלה, ונורא נעלבנו. אמרנו 'מה זאת אומרת, ארבע ומעלה?! אנחנו עשינו סיטקום למבוגרים!'".
העולם התרבותי שמפיקה ירדני מדבר לדבריה בכמה רבדים, בין אם במודע או לא. "מרגע שאתה יודע שהילדים צופים אתה מנסה לבנות את זה אחרת. התכנים הופכים להיות נעימים יותר. כשעשינו את 'קומדי סטור' היו מתקשרים חברים מהמקצוע ואומרים 'אנחנו יושבים עם הילד והוא נקרע מצחוק'. העיקרון הוא פשוט: הסלפסטיק הוא הדבר הכי פשוט ולילדים קל להתחבר אליו.
ובינתיים, מצד שני, יש בתוכניות האלה גם איזה טייק אוף למשהו תרבותי שמוכר לעולם המבוגרים, ואותם זה מצחיק ברמה אחרת. באותה מידה, כשאנחנו עושים את 'הפיג'מות' ומכוונים לילדים, ההורים שלהם באים לראות. אבל בסוגה עילית, שהיא לא הומור, זה לא יעל בוד. זה לא יתאים לילדים בשום צורה".
גם ב"כוכב נולד" אפשר לראות את אותם הרבדים שירדני מתייחסת אליהם: מצד אחד שירי רוק מורכבים למבוגרים יותר, מצד שני לירן דנינואים שוברי לבבות ונערות פופ חייכניות; מצד אחד ביקורת מלומדת של גל אוחובסקי, מאידך מרגול על פיל בהודו. עם זאת, לדברי ירדני, הטייפ קאסטים שההפקה מחפשת אף פעם לא מיועדים במכוון לקהל הילדים. "אין כזה דבר, 'מי שמתאים'", היא אומרת. "עבדתי עם זמרים רבים שאמרו 'בואו נעשה כמו', או 'משהו שמיועד ל...', וזה תמיד נכשל. אנחנו בוחרים אנשים מוכשרים ואז זה עובד".
אבל תוכניות שדורשות ליהוקי טייפ קאסט יכולות דווקא להוות מוקד משיכה רציני לילדים. כך, למשל, תוכנית כמו "רוקדים עם כוכבים" שבקרוב תשוב למסך רשת, יוצרת עניין רב בקרב הגילים הנמוכים. רקדנים כמו עודד פז ("הפיג'מות") או אליענה בקייר ("השיר שלנו") בעונה הראשונה ומייקל לואיס בעונה הקרובה, עושים את העבודה.
"בליהוק אני מנסה לייצר מקסימום קהלים ומודלים להזדהות", אומר מפיק התוכנית, אסף גיל. "עודד פז נבחר בעיקר בזכות היותו גם אישיות משעשעת וגם רקדן מתאים. משיכת הילדים לא הייתה הפרמטר היחיד. או שהילדים באים או שלא. אני לא עושה חיינדעלך ולא מנסה למצוא חן בעיני אף אחד. האתגר שפריים טיים מספק הוא שצריך לדבר בספקטרום רחב, וזה אתגר שקיים שם מאז ומעולם".
אבל לא רק בגלל הרייטינג מנסים בתוכניות השונות למשוך ילדים למסך. לילדים, כך מתברר, יש תפקיד חשוב מאוד בחייה של תוכנית טלוויזיה, והוא לא מסתכם רק באטרקטיביות למפרסמים. "תוכניות שילדים מחוברים אליהן יותר, מאריכות חיים בפלטפורמות המשלימות", מסביר עמי גלאם, אושיית טלוויזיה ותיקה והיום מנהל פיתוח בקשת. "הם גם קהל חשוב כי הוא מצליח למשוך את המשפחה ובעיקר יוצר את הבאזז סביב התוכנית".
מלבד "כוכב נולד", שכבר הפכה לתוכנית חופש גדול מסורתית, גילו בקשת שדווקא תוכניות רציניות יותר הן אלה שמושכות בעיקר את הילדים למסך. "אמא מחליפה" ו"סופר נני", למשל , הן מהתוכניות הנצפות ביותר כיום בקרב ילדים. לדברי גלאם, הדבר קורה מאליו, ללא כל השתדלות מצד הזכיינית.
"ילדים באים להסתכל איך ילדים אחרים חיים.'סופר נני' היא בהכרח אחת התוכניות הבוגרות יותר שיש לנו בקשת, ואם היינו עושים בה מניפולציות כדי שהיא תתאים לילדים, היינו מאבדים אותה", הוא מסביר. "אין לנו מתודיקה שפונה לקהל הילדים, כי דבר כזה יכול לפגוע במסך".
בקשת גם לא עושים קבוצות מיקוד לילדים, אלא רק לבני נוער ומעלה. ובכל זאת, בזכיינית מגלים כי ילדים צופים גם בתוכניות שממש לא מיועדות להם, ושאינן מציגות כלל ילדים."'רמזור' ו'מסודרים' הן תוכניות שמושכות ילדים, למרות שעת השידור המאוחרת ולמרות שאפשר לראות שם סצנות מין לפעמים", מתוודה גלאם. "זה בפירוש לא העולם של הילדים. אבל אנחנו רואים המון הזמנות של הסדרות באינטרנט וב-V.O.D ולכן אנחנו מבינים, גם ממחקרים, שיש שם תנועה גדולה של ילדים".
עולם הטלוויזיה המתוסרטת, כלומר הדרמות, הוא אולי הזירה היחידה שבה אין ניסיון של היוצרים והמשדרים לקרוץ אל הילדים, אלא בערוצים המוגדרים המיועדים לכך. סמנכ"ל התוכן של הוט, קרני זיו, לשעבר מנהלת ערוץ הילדים, מכירה את זה על בשרה. בשנתיים האחרונות, בהיעדר תלות ברייטינג, העבירה זיו את ערוץ הדגל הוט 3 תהליך התבגרות הדרגתי. "משהו התחדד בקהל היעד שלנו", היא מסבירה, "הוא מפוקס מאוד במה שנקרא'צעירים', בני 22-35, שאליהם הערוץ מדבר במובהק".
לדבריה, ניסיון של דרמה לדבר למבוגרים ולילדים כאחד רק יפגע בה. "אני חושבת שבסוג התוכן שאנחנו מתעסקים בו כאן בכבלים, אתה לא באמת יכול להגיד 'אני פונה לכל המשפחה'. אתה צריך לוותר על זה, כי אז אתה עושה מוצר שהוא לא בהיר, בלי אמירות".
ההחלטה הייתה כה גורפת, עד שגם הטלנובלות המזוהות עם חברת הכבלים החלו לפנות לקהל יעד אחר. "גם הן קיבלו חידוד מאז 'חשופים'", מספרת זיו. "הזזנו את השעה ועכשיו היא מאוחרת יותר, לא פחדנו לסווג את התוכניות כמיועדות לקהל בוגר יותר וגם הוראת השעה הייתה לחשוב לכיוון גילאי 22-35. לא אכחיש שמן הסתם גם ילדים ראו את זה, אבל הם לא היו במחשבה של מי שיצר, ביים או ליהק.
אני יכולה להגיד שבחלק גדול מהתוכן שאנחנו מייצרים היום, אני לא ארגיש בנוח אם ילדים מתחת לגיל 14 יצפו. גם 'הבורר', שאני יודעת שילדים ראו, לא כוון בשום פנים ואופן לילדים. התוכנית מסומנת לבני 18 ומעלה, לגמרי צעירים פלוס, ואני לא חושבת שילדים צריכים לראות אותה".
התשוקה של ערוצי הברודקאסט לרתק את קהל הילדים היא חלק ממתקפת מנע של גופי השידור נגד התהליכים הטכנולוגיים שמשפיעים על הרגלי הצפייה. בעוד שהיכולות המתקדמות מאפשרות לנו לצפות לבד, בכל מסך ובכל זמן נתון, גופי השידור יוצרים מציאות טלוויזיונית שדורשת ישיבה יחד, הורים וילדים. "בעידן של אינדיבידואליזציה של הצפייה, הברודקאסט חייב להציב אלטרנטיבה. הוא בפירוש בתחרות אגרסיבית והנשק שלו היא המשפחה", מפרשת מנכ"ל הוועדה למדרוג ד"ר יפעת בן חי שגב.
לדבריה, בניגוד לאינסטינקט הראשוני שלנו, העובדה שהילדים עדיין בסלון בתשע ובעשר בלילה, לא הופכת אותם לרעים יותר-היא הופכת את הטלוויזיה שלנו לערכית ולטובה יותר. "התוצאה היא בפירוש עידון של התכנים", היא אומרת. "ב'האח הגדול' הישראלי לא ראו סקס, בניגוד למדינות אחרות שבהן שודרה התוכנית, כי כאן זה כוון לכל המשפחה".
אפילו חמה שדמי, מנהלת השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך, לא ממהרת לכבות את המסך. לדבריה, על אף שילדים היום מעשנים, שותים ומקיימים יחסי מין בגיל מוקדם יותר, אף אחד עדיין לא הוכיח שהאשמה הגדולה היא הטלוויזיה.
"ההורה יכול לעשות תיווך שלא קורה כשהילד צופה לבד", היא אומרת. "הוא יכול לראות מה מעניין את הילד, מה מפריע לו. זה עדיף מאותן שעות שהילדים מבלים מול המחשב. הבעיה היא שהיום אפשר לראות כל תוכנית באינטרנט, והיכולת לחסום ערוצים בפני הילדים מאוד מוגבלת. מה שנשאר זה לעבוד על חינוך וחיסון פנימי, סוג של וירוס שלומדים איך להתמודד איתו".
נא להמתין לטעינת התגובות
