חשיפה לטלוויזיה: מה אסור לראות ומה מותר?
יותר מדי טלוויזיה מצמצמת את אוצר המילים של ילדיכם ועלולה לבלבל אותם. טלוויזיה שפועלת ברקע יכולה להשפיע על ההתפתחות הרגשית של העולל שלידה. המומחים המובילים בתחום ממליצים על צפייה מבוקרת, אחרי צנזורה של ההורים
עם זאת, היא מספרת כי בארצות הברית כ-70 אחוז מהמשפחות דיווחו שילדיהם צופים סביב שעה ביום במסך הקטן, כבר מתחת לגיל שנתיים, בניגוד להמלצות האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים.
"מחקר שפורסם ב-2007 בדק את היקף הצפייה בקרב פעוטות אמריקאים, ומצא כי עד גיל שלושה חודשים כ-40 אחוז צופים באופן קבוע בטלוויזיה או ב-DVD, ועד גיל שנתיים - 90 אחוז", מוסיפה ד"ר דיאן לוין, מנהלת המחלקה הארצית לחינוך וקידום הבריאות בשירותי בריאות כללית.
לדברי ד"ר גביס, מדובר בנתונים מדאיגים. "בזמן הצפייה הפעוטות מפסידים זמן של אינטראקציות עם הסביבה שיכולות לסייע להתפתחותם", היא אומרת. "מעבר לכך, יש דברים שנויים במחלוקת - עוד לא ברור אם יש עיכוב התפתחותי שנגרם בשל הצפייה".
"בעבר הראו מחקרים בעיקר השפעה נייטרלית", מספרת ד"ר לוין, "אבל היום יש מחקרים שמראים קשר כלשהו ליכולות קוגניטיביות פחות טובות, ויותר ראיות לכך כי הצפייה הממושכת לא מועילה לבריאות התינוק. לעומת זאת, אין מחקר שמוכיח באופן מובהק כי הצפייה בגיל הרך מקדמת התפתחות".
צפייה בטלוויזיה לא פוגעת באינטליגנציה, אבל ודאי אינה מועילה, קבע מחקר שנערך ב-2009. אולם מחקרים קודמים הראו דווקא עיכוב בשפה כתוצאה מהצפייה. במחקר שפורסם ב-2008, הורים של 872 תינוקות בגילאי חצי שנה, שנה ושנתיים התבקשו לדווח על זמן הצפייה בטלוויזיה של הילד.
כשהפעוטות הגיעו לגיל שלוש, הם עברו מבדקי אינטליגנציה. "לאחר שנוטרלו משתנים מתערבים כמו גיל האם, השכלת
מחקר שפורסם ב-2005 על ידי לינברגר התייחס לתוכניות כמו "בייבי מוצרט" ו"טלטאביז", והצביע על כך שבקרב הפעוטות שצפו בהן התפתחה השפה בקצב אטי יותר. "ייתכן שהסיבה היא שבתוכניות אלה יש פחות מילים ויותר צלילים", מסבירה ד"ר גביס, "עם זאת, פורסמו מחקרים שהראו כי יש תוכניות כמו 'דורה' שלא פוגעות בהתפתחות השפה, ולעתים גם משפרות את אוצר המילים, אך לא מעל הטווח התקין".
לא רק ההתפתחות נפגעת. מחקרים מראים כי תינוקות שבילו בצפייה מרובה בטלוויזיה נמצאים בסיכון להשמנה. "מתחילים לבסס הרגלים בגיל צעיר ונוצרות בעיות שינה, תזונה ועוד.
"מתחילים להופיע גם מחקרים ראשוניים על השפעה מצטברת של תכניות שבהן תוכן אלים כבר בגיל הזה, על נטייה לאלימות או על להיות קורבן", אומרת ד"ר לוין ומוסיפה: "אני לא אומרת שיש להוקיע את הטלוויזיה, אבל כשזה מגיע לתוכן ספציפי ומשך צפייה ארוך, זו כבר בעיה".
ד"ר גביס מסכמת: "חייבים להבין שאם צריך לקפוץ רגע למטבח ושמים את הפעוט מול הטלוויזיה לחצי שעה - זה בשבילנו ולא בשביל הילד".
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים הכירה בבעיה, והיא קבעה שאין לחשוף ילדים מתחת לגיל שנתיים לטלוויזיה. "לא מומלץ להכניס טלוויזיה לחדר השינה של ילד, במיוחד בגיל צעיר", אומרת ד"ר לוין, "אם כבר נותנים לפעוט לצפות בטלוויזיה, חשוב שההורים יצפו עמו בתכנית, ידברו איתו עליה וישתמשו בה לאינטראקציות".
קל להסביר את העמדה הזו: תינוקות לומדים שפה משמיעה ומדיבור המבוסס על חזרה וחיקוי של המילים שהם שומעים. מחקר שבוצע באוניברסיטת וושינגטון ופורסם לפני כשלושה חודשים העלה כי כישורי השמיעה והדיבור של פעוטות שצופים בטלוויזיה מתפתחים באטיות.
זאת, מכיוון שהם מפעילים פחות את מיתרי הקול ואינם קולטים מספיק מילים מההורים. המחקר נערך על 329 ילדים, בני חודשיים עד ארבע שנים. לגופם הוצמדו מכשירי הקלטה שהקליטו את המילים שהשמיעו ושמעו במשך יום, מדי חודש, לאורך תקופה של כשישה חודשים.
נעשתה השוואה בין מספר המילים המוחלפות בין המבוגר לילד כשהטלוויזיה פועלת או כבויה. התוצאות הראו כי בכל שעה שבה ילד צופה בטלוויזיה, הוא שומע 770 מילים פחות ממה שהיה שומע אילו היה מדבר עם הוריו. בנוסף, כתוצאה מהישיבה הממושכת מול הטלוויזיה, הילדים אינם מפעילים מספיק את מיתרי הקול.
אם אין ברירה אחרת ובכל זאת הילדים רואים טלוויזיה, כדאי למזער נזקים. ואיך עושים זאת? ד"ר לוין ממליצה על "הרע במיעוטו" - תכניות שפותחו לתינוקות ולילדים, בתנאי שההורה יצפה בהן מראש.
"יש לקחת בחשבון שפעוטות אינם מסוגלים להבחין בין תוכן התכנית לבין תוכן פרסומי", היא מזכירה, "ההשפעה המצטברת גורמת לזיקה לדברי מזון שמתפרסמים, מעודדת הרגלי אכילה לא בריאים ועם הזמן להשמנה".
גם ד"ר גביס מבחינה בין רע לרע יותר. "נראה שהתכניות הפחות רעות הן אלה שיש בהן מלל תואם לגיל", היא מסבירה, "בין גיל שנה לשנתיים יש התפתחות מהירה של השפה, ובגיל זה חשוב במיוחד לשים לב ולא לחשוף לתכניות עם שפה לא מותאמת.
"אין לכך עדויות, אבל בתחושת בטן יותר טוב לראות תכניות אינטראקטיביות, כאלה שמבקשות מהילד לחזור על מילים או להרים ידיים. כך לפחות הוא מנסה למצוא תשובה, לחשוב, לעשות. אבל אינטראקציה עם אדם או ילד אחר תמיד מועילה יותר".
גם טלוויזיה שפתוחה ברקע משפיעה על הפעוט. ב-2008 פרסם החוקר שמידט תוצאות מחקר שנערך בקרב 50 תינוקות בגיל 12 חודשים, שנתיים ושלוש. החוקרים בדקו עד כמה הפעוט מרוכז במשחק עם צעצוע בזמן שהטלוויזיה פתוחה ברקע. הם נתנו לילדים לשחק, כאשר בחצי השעה הראשונה הם פתחו טלוויזיה ברקע עם תכנית שעשועון ובמשך חצי שעה הטלוויזיה הייתה כבויה.
לדברי ד"ר גביס, החוקרים ראו שהתינוק פחות מרוכז במשחק ומסיט מבט לטלוויזיה. "הנוכחות של הטלוויזיה צמצמה באופן מובהק את תשומת לב התינוק", היא מסבירה, "החוקרים אומרים שיש לכך השלכות על ההתפתחות הקוגניטיבית מכיוון שהמשחק מאוד חשוב להתפתחות".
הבעיה אינה מתמצת רק בהפרעות לריכוז. "התינוקות קולטים הכל וזה משפיע עליהם", מוסיפה ד"ר לוין, "אפילו בגיל עשרה חודשים הם מושפעים מטלוויזיה שפועלת ברקע. כך למשל הראה מחקר, שאם שמים תינוק בגיל כזה מול הבעת פנים שלילית או חיובית, הוא מטמיע את זה רגשית וההבעות משפיעות לחיוב ולשלילה".
אבל אם תוותרו על הטלוויזיה, יתפנה לכם מרחב שלם שאותו תוכלו למלא בפעילויות שיפתחו את הפעוט. "לבני שנתיים ומטה יש ליצור סביבה שמעודדת התפתחות פיזית ושכלית", ממליצה ד"ר גביס, "לאפשר לילד אתגרים פיזיים כמו טיפוס, חקירה של הסביבה, ובמקביל עידוד תקשורת ושפה.
"אפשר לשחק איתו בצירופי מילים, לעשות דברים עם ההורים, להעשיר את השפה והאינטראקציה הבינאישית של חיקוי באמצעות משחק דמיוני: החל מהאכלת בובה, וכשמגיעים לגילאי שלוש ארבע - פעילויות מורכבות יותר כמו משחקי תפקידים. אם ההורה למשל עוסק בעבודות בית, מומלץ לעודד את התפקוד העצמאי ולשתף אותו במטלות שהופכות למשחק בשבילו".
נא להמתין לטעינת התגובות
