כחלון הזדמנויות: ראיון עם שר התקשורת משה כחלון
אינטרנט מהיר לכולם מגבול לבנון עד גבול סיני, רפורמה מקיפה בשוק הטלוויזיה, מפעילים סלולריים נוספים להגברת התחרות, עיתונים בחינם לבני נוער. השר משה כחלון - כבר לא הילד דל האמצעים שהיה אלוף חדרה בפינג פונג - רוקם ברגעים אלה את המהפכה התקשורתית שלו. עם קצת עזרה מהחבר ביבי ("היחסים שלנו קרובים מאוד") זה עוד עשוי לעבוד
אבל כחלון התעקש לצאת אל המפגינים. לא רק ביום הראשון. בכל אחד מימי המאבק על ערוץ 10, הם חיכו לו על הכביש והשר בחר לצאת ולהיכנס בדרך הראשית. עצר לידם, שאל אם אכלו או שתו, עדכן אותם בהתפתחויות במגעים. הם סיפרו על חרדותיהם והוא שיתף אותם בשיחות חסויות מתוך חדרי הדיונים. סיפר על אילו מסמכים חתם, גילה מה אמר לשר האוצר, דיבר אליהם בשפה פשוטה וברורה, קצת בולע מילים. ידיו בדרך כלל צמודות זו לזו והוא ממעט לנופף בהן בישראליות ראוותנית. כשצריך, הוא כובש את צחוקו בידיו במבוכה. השיחות עמם נמשכו יותר זמן מהשיחה שניהל עם בעל השליטה בערוץ, המולטי מיליונר יוסי מימן כשזה עלה אליו ללשכתו, ערב הכרזתו על הפסקת ההשקעה בערוץ.
"ככל שהוא חייך אלינו יותר", סיפר עובד בכיר, "ירדו השלטים וכובו המגאפונים. מאויב, הוא הפך מיד לבן ברית". ביום שישי הציע להם השר לעשות אצלו שבת. הם סירבו בנימוס וענו שמחר יביאו חמין והוא מוזמן להתכבד. "חמין?", צחק כחלון, "חמין אני אוכל רק אצל אמא שלי באולגה".
קרוב לחודשיים אחר כך, נדמה שהסערה שככה ושהמשבר הגדול כבר מאחוריו. הערוץ המדשדש שהיה כפסע מסגירה סופית קיבל הנשמה מלאכותית. טלאי על טלאי נרקמה לו תוכנית חילוץ מקיפה - הערוץ ישים 29 מיליון שקל עכשיו, תוקם קרן להשקעה ביצירה המקומית והאוצר והרשות השנייה יפרשו את יתרת החובות עד 2012. ברגע שינוסחו המסמכים, תחתום מועצת הרשות השנייה את הסאגה המתמשכת.
אילו הבטחות קיבל הערוץ?
"הוא צריך לקבל הארכת זיכיון לשנתיים נוספות", חושף השר, "בתוך השנתיים האלה אמור השוק לעבור לשיטת רישיונות. להבנתי, זה מה שחשוב לערוץ - רפורמה בשוק השידורים ורישיון במקום זיכיון, שיאפשר להם קיום מתמשך. גם הם מבינים שהם ימשיכו להיכשל אלמלא זה. המצב בשוק הטלוויזיה רק הולך ומחמיר".
למה יצאת מגדרך להציל ערוץ שלא מחזיר חובות של מיליונים ליצירה?
"אני לא יוצא מגדרי בעבור שום דבר, אפיל לא בשביל מכבי חיפה. בהתחלה תמכתי בהארכת הזיכיון, ובהמשך כיו"ר ועדת הכלכלה התנגדתי. כשר, אני מביט מעבר לפריזמה המשפטית. כשאני בוחן את טובת הציבור, את אובדן הפלורליזם, את הריסוק של ענף הפרסום אם יהיה ערוץ אחד בישראל, זה היה הדבר הנכון לעשות. זו פגיעה איומה שכולנו היינו משלמים עליה".
אז מישהו אחר היה בא לנהל את הערוץ. למה לעזור ליוסי מימן דווקא?
"לא זיהיתי יותר מדי קופצים על ההזדמנות. אם מישהו היה מעוניין, היו מגיעים אליי וזה לא קרה. היה לי ברור שאם ערוץ 10 לא יהיה, נישאר עם ערוץ מסחרי אחד. זה לא סוד שההתחשבות בעובדים עמדה לנגד עיניי ואני לא בורח מזה. אם היו רק שלושה עובדים, היה לי קל יותר. אבל כשמדובר במאות משפחות, לי באופן אישי יותר קשה. להוציא מהמשק חברה שמגלגלת מאה מיליון דולר בשוק זו שגיאה כלכלית".
כבר חצי שנה שמשה כחלון (48) הוא שר התקשורת, תפקידו הראשון בממשלה.
היתה אכזבה כשלא קיבלת תפקיד בכיר יותר?
"לא. ראש הממשלה קרא לי ללשכתו בעת חלוקת התיקים ואמר לי, 'יש מספר תיקים שנשארו בידי הליכוד ואני מבקש ממך לקחת את התיק הזה', ולקחתי אותו באהבה. שוק התקשורת הוא כמעט חמישה אחוזים מהתל"ג. הוא מגלגל מעל 30 מיליארד שקל, זו אחריות כבדה".
מה גילית על יחסי הכוחות בעולם הזה?
"זה שוק עם הרבה מאוד כוחות כלכליים אינטרסנטיים וחזקים. כל שעה קורה משהו. צריכים להיות מאוד זהירים בהחלטות. תמיד לשמוע את כולם ובסוף לקבל את ההחלטה שאני מאמין בה. אני יודע שאני מקבל לא מעט החלטות שפוגעות בצד זה או אחר, אבל כשאתה עושה דברים ביושר ובאמונה, אז הדברים מסתדרים. לנגד עיניי עומדת טובת הצרכן, אבל אני לא עוסק ברגולציה מרסקת. אין לי כוונה לעזור לחברה אחת ולרסק את השנייה".
איך אתה מתמודד עם בעלי ההון שמתדפקים על דלתך?
"יש בקשות, יש דרישות וזה דבר לגיטימי. כולם מגיעים לכאן ומשמיעים את הבקשות שלהם, אני שומע את כולם, יש לי הרבה סבלנות. יש לי משפט שמלווה אותי תמיד: 'תמיד תחשוב מי אמר, מתי אמר ומה אמר'. כשיש לך את שלוש התשובות, קל לקבל החלטה".
הוא נולד בגבעת אולגה, בן חמישי במשפחה בת שבעה אחים. הוריו עלו מטריפולי ב-1949 היישר למעברה, ומשם לשיכון שנבנה במקומה. בבית המסורתי, בו הצטופפו תשע הנפשות בדירת שני חדרים, דיברו רק עברית. מחסור היה, אבל כחלון מעולם לא הרגיש בו. לצורך המחשה הוא מאגד כעת אגרוף איתן ומושיט יד מתוחה קדימה.
בשל הצפיפות ישנו חלק מהאחים במטבח, עד ששניים נשלחו לפנימייה והבית התרוקן מעט. לאף אחד לא היתה מיטה משלו או חפצים אישיים ("לא הבאתי חברה הביתה עד הצבא"). כן היתה טלוויזיה בשחור-לבן וגם, פרט לספרי הקודש, שתי סדרות בודדות של ספרים - "האנציקלופדיה העברית" ו"קופיקו" של תמר בורשטיין לזר. "הספרייה שלנו לא היתה עשירה אבל את מה שהיה, קראתי שוב ושוב ועד היום אני יכול לדקלם אותה", הוא מחייך.
התבלטת במשהו בין האחים?
"אני הייתי אלוף חדרה בפינג פונג בנוער, אחותי הצטיינה בכדורסל. אבל מעולם לא היתה תחרות בינינו. תמיד הרגשתי בבית חזק, מגובה, עטוף. זו משפחה מאוד מגובשת עד היום. אחת לכמה שבתות, נפגשים כל הדודים והאחים. המקום אף פעם לא צר מלהכיל".
לכל אח היה תפקיד משלו בבית?
"תמיד היה כבוד לאח הגדול. היתה היררכיה ברורה. האח הגדול הוא האח הגדול, בכל סיטואציה. אם צריך לעשות משהו, זה לפי הסדר, כמו הסדר של הקידוש. אז תאר לך איפה אני הייתי. . . עד היום כשהאח הגדול מגיע, יש לו את הכבוד וזה לא משנה מי שר התקשורת. את השררה אתה משאיר מחוץ לדלת הבית של אמא".
אמו של כחלון, סימה, היא דמות מוכרת בגבעת אולגה. גם היום, בשנות השמונים לחייה, היא מקפידה להתנדב באגודה למען החייל. בנה, כמו יתר ילדיה, מגיע אליה לפחות שלוש פעמים בשבוע. "אני שומע על הבעיות שלה, הבעיות החברתיות של המדינה. היא אישה מאוד חכמה".
היא נותנת לך הרצאות פוליטיות?
"לא, היא לא מתעסקת בפוליטיקה בכלל, לצערי. אם היא היתה נותנת לי עצות, הן היו הרבה יותר טובות משל אחרים. חשוב לי לבקר אותה. אני גם מודיע שאני בא והיא מכינה אוכל, אז אני לפחות בטוח שגם היא אוכלת. היא מבחינתה בטוחה שאני לא אוכל אף פעם ותמיד אני נראה רזה ועייף, אבל זו אמא".
בהתנהלות היומיומית שלך נשארו מאפיינים של מישהו שגדל במחסור?
"יש לי קושי כשאני רואה שזורקים אוכל. אני יכול להשתגע מזה. כשאני מגיע למלון ורואה אנשים מעמיסים על הצלחות, לוקחים שני ביסים וזורקים זה יכול להוציא אותי מדעתי. אין לי בעיה שיבזבזו כסף על חליפות ורסצ'ה ב-10,000 דולר, אבל כשאני רואה שזורקים אוכל זה נראה לי איום ונורא. זה משהו שצריך לכבד אותו מאוד, אוכל. למרות שמעולם לא חשתי רעב".
מתי הבנת לראשונה שלא כולם חיים כמוך, שיש אנשים שיש להם הרבה יותר?
"פעם נסעתי לחדרה למסור משהו בבית אחת המשפחות והם הזמינו אותי לארוחה. אני זוכר שראיתי גבינות ולא האמנתי שזה קיים בכלל".
אתה זוכר איזה רגע שבו אמרת לעצמך, ככה אני לא אחיה?
"אתה תמיד חושב, אני לא רוצה לעבור את מה שההורים שלי עברו ואני לא רוצה שהילדים שלי יעברו את מה שעברתי. אז אתה מבין שאתה צריך לרכוש השכלה, כי זו הדרך היחידה החוצה ואין קיצורים. מעבר לזה, ידעתי שאני צריך להתקדם ולהתברג לעמדות בהן אוכל להשפיע ציבורית ולדאוג לספק לילדים שלי את הביטחון הכלכלי".
לליאורה, אשתו, הוא נשוי כבר 25 שנה ויש להם שני בנים ובת (16, 24 ו-20 בהתאמה). את הביטחון הכלכלי שלהם החל כחלון לבנות מיד אחרי השחרור מצה"ל, שם שירת בחיל החימוש. השלב הראשון היה הקמת עסק לייבוא אביזרים לרכב. "באופן טבעי, אדם משתחרר מהצבא והולך לאוניברסיטה", הוא מספר, "אני, לא הלכתי ללמוד עד שהתבססתי. את התואר הראשון עשיתי בגיל 36 ותואר שני מיד אחר כך. שבע שנים רצוף ישבתי על ספסל הלימודים, כשיש לי בבית כבר שלושה ילדים. החלק הכלכלי תמיד נמצא באחורי הראש.
"החשש הזה שלא נהיה מסודרים רודף אותנו האחים, עד היום. שלא נהפוך לכאלה שחסר להם. אבל תמיד, לאורך כל השנים, ידעתי שיום יבוא ואעשה דברים אחרים. חיכיתי לזמן המתאים. אתה לא יכול ללכת ללמוד כשאין לך אמצעים. אתה לא יכול לקום ולעזוב הכל, כשאין לך ממה. אנשים מהסוג שלי תמיד יהיו יותר זהירים, מחושבים במידה מסוימת".
פרט לשר תקשורת אחד, האחים כחלון גאים להציג גם סגן ראש עיריית ירושלים (קובי) ומנהלת בכירה בהוט (עמליה זרקא). מה הנוסחה שהביאה אתכם לכאלה הישגים?
"להאמין בעצמנו, לרכוש השכלה. לרצות. בבית לא יכולנו לקבל תמיכה כלכלית, ולצערי גם לא אינטלקטואלית. אבל קיבלנו המון חום. לא היה לנו כלום, אבל היה לנו הכל. מעולם לא הרגשנו עניים. אמרו לנו, יש בורא עולם והוא עוזר, אבל מי שמחליט מה קורה בחיים זה רק אתם והפנמנו את זה".
עד כמה הרקע שלך תופס מקום בהתנהלות שלך כשר?
"חשוב לי לא לשכוח מאיפה באתי. זה מלווה אותי כל הזמן וזה חלק חשוב ממי שאני. אי אפשר להתנתק מזה. זה חלק ממך. עם זאת, מעולם לא חשבתי על זה באופן של 'איפה התחלתי, ואיפה אני היום'. אני מרגיש שיש ממני ציפייה גדולה יותר מאשר מאחרים לשרת מטרות חברתיות ואני ער לכך. כשמדברים על מצוקה או בעיות חברתיות, קל לי יותר להבין זאת. בניגוד לאחרים סביב שולחן הממשלה, אני יודע על מה מדברים. לא פעם ישבתי בישיבות של שרים שמדברים על דברים כשאין להם שום מושג בהם. הרקע שלי הוא מטען חיובי שמשרת אותי כל יום".
אתה תופס את עצמך לפעמים פה בלשכה מביט סביב ואומר, "אני משה מאולגה, תראו לאן הגעתי"?
"לא. אפילו פעם אחת לא. כי אני יודע שאני פה, כמו שיכולתי להיות עורך דין או רופא. אני לא מתרשם יותר מדי ממה שקורה ולא עוסק בגינונים, כי אני יודע שמחר אני יכול לא להיות פה. זה שר התקשורת פה, לא המשרד של כחלון. אני גם לא סוגד לאנשים, הכל בפרופורציה. גם אנשי עסקים וגם ראש הממשלה, כולם בני אנוש".
זכור לך יחס מתנשא כלפיך של מישהו מהמערכת הפוליטית?
"בתוכנית העבודה שלי זה לא נמצא. לא נעלב או נפגע, אני לא שם. לכן גם אם מישהו רצה להתנשא, כנראה שלא הרגשתי".
מתוקף תפקידו משתדל השר כחלון להישאר בקיא בנוף הטלוויזיוני שלנו. להיות עם האצבע על הדופק. כשהוא מגלה שזוכת 'כוכב נולד' רוני דלומי היא טריפוליטאית, כמוהו, נשטפות עיניו בניצוץ של גאווה. "ראיתי שהיא זכתה, אבל לא עקבתי אחרי הכל", הוא כמעט מתנצל, "היתה אחת מנתיבות שעקבתי אחריה, מורן מזוז. אבל לא יותר מדי. ילדיי ואשתי ראו. בסלון תמיד פתוח 'הישרדות' או 'כוכב נולד'".
כחלון עדיין מתקשה להתגבר על העובדה שאחד המתמודדים בהישרדות ("קריספל, מכיר אותו, עובד מחלקת ים בנמל חיפה") החליט כי "דרך ארץ קדמה לתורה" ובלע באחת התוכניות תולעת משוקצת. "טיפש", הוא אומר, "אני לא הייתי אוכל".
אלה תכנים ראויים בעיניך?
"הייתי רוצה לראות על המסך דברים אחרים, נוספים. יש לי הרבה הערכה ליוצרים הישראלים וביקשתי לשמור עליהם עד כמה שאפשר במסגרת ההסכם על ערוץ 10. יש לנו את מיטב המוחות ואנחנו רואים את זה בעולם עם הסרט 'לבנון', למשל. אני מאמין בהשקעה התרבותית".
חסרים לך ערכים בטלוויזיה?
"בטח. לא ראיתי תוכנית אחת על מסורת. לא ראיתי תוכנית אחת על דת. מאיפה באת? מה אתה? מה אנחנו עושים פה בכלל? לא ראיתי תוכנית אחת שמדברת על זכותנו בארץ הזו. הזכות של העם היהודי! אפילו שיהיה ויכוח, דיאלוג. אין כלום".
ומה ההשלכות של זה?
"קשות. אנחנו רואים מה קורה עם הנוער. הייתי עוזר שר לביטחון פנים ואני ער לכל הגורמים האחרים לאלימות, אלה דברים שנבנים עם הזמן, החברה הולכת ומידרדרת. העסק לא אבוד כמו שמנסים לצייר אותו, אבל יש הרבה מה לשפר. הייתי מגייס את הכוכבים האלה שעושים את הסדרות המצליחות ומנתב אותם למסרים ערכיים ומוסריים. זה יהיה הרבה יותר יעיל".
יוצא לך להרים טלפון לנורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה, ולהעיר לה על תכנים?
"אסור לי לעשות את זה, כי אני לא מתערב בתכנים, אבל אני הרבה פעמים רגע לפני זה. לפעמים יש כל כך הרבה גסויות וקללות ואני לא מבין איך דברים כאלה משודרים".
אז במה אתה צופה?
"אם יש לי שעה פנויה, אני צופה בסרט או בנשיונל ג'יאוגרפיק. אני לא אשרוף לילה בשביל 'הישרדות'".
יש לך יס או הוט?
"יס. מה יותר טוב?".
ומה עם חדשות?
"רואה, אבל בעיקר דרך האתרים באינטרנט".
מה הסרט האחרון שראית?
"ראיתי עם הילדים את 'האביר האפל'".
בימים האחרונים השלים לראשונה המשרד בראשותו של כחלון את נוסח הרפורמה במפת השידורים. המשמעות היא סוף עידן הזיכיונות ב-2012 ומעבר לרישיונות, כינונה של ברית המועצות (גוף רגולטורי אחיד לכל שוק התקשורת) וגם, אולי, פרסומות בכבלים ובלוויין. "אין עתיד לשידורים בלי הרפורמה", מצהיר השר, "אין שום סיכוי שענף הטלוויזיה יחזיק מעמד בשנים הקרובות ללא רפורמה מקיפה ויסודית. לכן העברנו את הרפורמה בקריאה ראשונה ואחרי החג נקיים דיון ראשון, כי זה פשוט להיות או לחדול".
יש סיכוי לרישיונות כברב-2010?
"יהיה לזה קושי גדול ולדעתי זה לא ישים. כי צריך לכבות עד המעבר לרישיונות את השידור האנלוגי וזה צפוי רק ב-2011. יש מגבלות ביורוקרטיות, אבל השאיפה היא לעשות את זה כמה שיותר מוקדם. התאריך 2012 לא מקודש. גם את ברית המועצות נעשה הכי מהר שאפשר, אחרת תהיה קריסה בשוק הטלוויזיה. שיטת הזיכיונות, התמלוגים, הרגולציה המכבידה שיש היום. גם אם נשארה חברה אחת שמרוויחה, קשת, אין לה תעודת ביטוח. לכן צריך לשנות הכל ונעשה את זה".
יהיו פרסומות בכבלים ובלוויין?
"בחקיקה זה קיים. אבל זה לא נכון להחליט עכשיו ואחר כך לראות ששוק הפרסום קטן ואין לזה מקום. אם זה לא יתאים, נוריד את זה. אלה הצהרות שאני מאוד נזהר מהן כי הן יכולות לרסק שוק. לפי החוק שניסחנו, לשר יש סמכות לדחות את זה עד 2015, לפי מצב השוק".
אחד הנושאים שקרובים במיוחד ללבו של השר הוא תחום הסלולר. "האזרח עדיין לא מקבל את מה שמגיע לו", מודה כחלון, "אנחנו פועלים לשיפור התחרות בתחום הזה. כשיש מונופול או קרטל המחירים באופן טבעי יעלו".
"חד משמעית. וגם מפעילים וירטואליים (MVNO). אני רואה בזה יעד אסטרטגי של המשרד ואני איאבק על זה. אני כבר מרגיש את התנגדות החברות אבל אני מאמין בצדקת דרכנו. אני מקווה שהם יבינו שזה צורך השוק וישתפו פעולה. אם לא, אעמוד מול זה בכל הכוח ואם לא אעשה זאת כשר, אחטא לתפקידי".
יש תאריך?
"ככל שזה תלוי במשרד, זה בחודשים הקרובים. יש כבר חוק בנוגע למפעיל הווירטואלי, ובאוקטובר יתחיל התהליך, אחרי שנספק רישיונות. אני יודע שינסו לעכב את זה דרך בג"צים אבל אני מוכן לטיול ארוך, כי בסוף נגיע לאן שצריך".
אתה עוקב אחר עסקאות האייפון?
"אם יכפו על האנשים חבילות יקרות, כדי לממן את רכישת המכשירים, לא נאפשר את זה. אני חושב שגם החברות מבינות שאם הן ינסו להתחכם ולנסות להשיג רווחים שלא בדין, נהיה שם".
בתקופה האחרונה עורך כחלון סדרה של פגישות על מנת לקדם נושא תקוע במיוחד - הגדלת רוחב הפס לגלישה מהירה. זו המהפכה החברתית שלו. "הייתי רוצה שבכל בית בישראל יהיה אינטרנט מהיר, עם מקסימום יכולת להעביר אינפורמציה", יוצא ממנו אובמה קטן, "מבחינה אינטלקטואלית היו פה חומות. הייתי רוצה שילד בדרום יוכל לקבל שיעור בפיזיקה ממורה במרכז הארץ, שזוג בצפון יוכל דרך האינטרנט לראות הצגה מהטובות ביותר בארץ, למרות שקשה לו להגיע להבימה. הטכנולוגיה הזו מיועדת לצמצום פערים. בתרבות, בחינוך, בחברה".
בין היתר, נועד כחלון עם אנשי חברת החשמל, כולל הוועדים, בכדי לעשות שימוש בתשתית החברה למען הפס הרחב שלו. הוא אף אישר פיילוט בעיר מודיעין. פגישה נוספת תתקיים במשרד התחבורה, בתקווה כי בעת הנחת תשתיות הרכבת יואילו העובדים להניח גם סיבים אופטיים שיגיעו לכל אזור בארץ. נראה עם זאת כי חבריו לממשלה, ובמיוחד העומד בראשה, לא שותפים להתלהבות של כחלון.
"המדינה לצערי לא נכנסת לזה. אם הממשלה תקבל החלטה כמו שקיבלה על התשתיות ברכבות או בכבישים זה יהיה אפשרי. זה דבר שאני רוצה לקדם ואני משוחח על כך לא מעט עם ראש הממשלה".
הסיבה העיקרית לכך שהמדינה לא משקיעה בנושא, היא העובדה שהיא בונה על הוט או על בזק שיניחו בעצמן את התשתיות. כחלון רוצה בכל זאת התערבות ממשלתית. הוא מבין שאם זה יהיה תלוי רק בחברות הפנ רטיות, הפריפריה שוב תישאר מחוץ למשחק. לגישתו, "המדינה צריכה לספק פס רחב לכולם מגבול הלבנון עד גבול סיני".
פגישה נוספת שהשר כחלון קיים באחרונה היתה עם הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן. ממנה הוא מבקש שתבטל את האיסור להציב תורן משותף לאנטנות סלולריות של כמה חברות יחד. "האיסור הזה לא הגיוני. אני מקווה שנצליח לשכנע אותה ואם לא, נשתמש בדרכים אחרות".
כמה שעות ביום אתה גולש באינטרנט?
"בסופי שבוע. וגם בין הפגישות אני קבוע באתרי החדשות, אבל אני מפחד להפוך תלותי. יש לי אינטרנט בכל משרד, במלון. גם כשאני בחו"ל".
מה עם פיקוח על שידורי טלוויזיה עתידיים באינטרנט?
"הנושא הזה בדיונים. אבל אני מעדיף שתהיה רגולציה עצמית. צריך למצוא את הנוסחה המתאימה. יש רגולציה עצמית לעיתונות וכמעט אין שם בעיות, וראינו שבטלוויזיה יש רגולציה ואני מודיע לך היום שאני לא מרוצה מזה. כשיש רגולציה עצמית אני די מרוצה. אם יהיה כשל שוק ונראה שיש שם תכנים אלימים או מזוהמים נהיה שם".
לא מזמן החלו במשרד התקשורת באיסוף חומר לקראת הקמת גוף חדש, בשיתוף חברות האינטרנט. "אנחנו רוצים להקים מרכז הדרכה להורים שילמד אותם איך לעקוב אחר פעילות הילדים שלהם ברשת", מספר השר, "מרכז בו ההורים ילמדו מושגים בסיסיים, איפה צריך להיות המחשב בבית, כמה שעות ביום. בבריטניה יש מודל כזה ואנחנו לומדים אותו. ההורים בחרדות ואין גוף שיכול לעזור להם איך להתמודד עם זה".
אחד הזיכרונות החזקים של כחלון מילדותו, הוא הציפייה למוסף הספורט ביום ראשון. האיסוף הזה של אגורה אחר אגורה, כדי לקנות את העיתון שעלה אז 15 אגורות, הוא אולי הבסיס לרפורמה שהוא מתכנן בימים אלו להצלת העיתונות הכתובה. "לא היה עיתון שראיתי ברחוב, ולא אספתי אותו כדי לקרוא", הוא נזכר.
המודל הוא הרפורמה של הנשיא הצרפתי סרקוזי. שם עומדות על הפרק הטבות מס לעיתונים, ומנוי מתנה לכל בן 18. כחלון אף שוקל להקדים את הגיל. "הממשלה צריכה לתמוך בעיתונות הכתובה", הוא מכריז, "זה לא פשוט או קל. תצטרך להיות חקיקה ספציפית, כי האנשים צריכים לקרוא עיתונים. זה מעשיר את השפה ומרחיב את הידע. בקרוב אביא את זה בפני שר האוצר. יש מקום שילדים יתחילו לקרוא בגיל מאוד צעיר. אנשים צריכים להיות מחוברים יותר ולקרוא יותר".
זהו עוד יום שגרתי אצל כחלון, אלא שהפעם הוא נפתח בשלושה טלפונים מראש הממשלה, עוד בטרם הגיע השר למשרד. נתניהו מנסה לשכנע אותו לא להופיע לכנס התמיכה בהתיישבות מעבר לקו הירוק. ערב קודם לכן ישבו השניים לשיחה צפופה בנושא. לכנס, כידוע, הוא בסופו של דבר לא הלך. לחתונה ובר מצווה דווקא כן. כחלון, יו"ר מרכז הליכוד, לא יכול להרשות לעצמו להזניח את השטח. אסור לאכזב את הפעילים.
הליכוד השתנה לכם. זו כבר לא מפלגה של אנשים שצמחו מלמטה, היום מצניחים עליכם גנרלים.
"אם נסרוק את הרשימה, הרוב היו איתי בצעירי הליכוד והתקדמו עד הכנסת. מקבלים גם כוחות מבחוץ ואם הגנרל מתאים, אז זה תמהיל נכון".
ובכל זאת, נדחקת מהמקום הראשון בפריימריז למקום החמישי.
"אני לא מרגיש שנדחקתי. לא היתה לי שום יומרה להיות שוב במקום הראשון. מאוד מכובד להיות בחמישייה הראשונה במפלגת שלטון. אני חותם שוב על המקום הזה".
"ענווה, כיבוד האחר, הקשבה. אני רואה בזה חוזקה. בעולם בו אנו חיים - יצרים, מאות מיליוני שקלים - לשבת בשקט בקור רוח, לקבל החלטות ולהעביר אותן בצורה מכובדת תוך כיבוד האחר, זה הרבה יותר קשה מאשר לצעוק ולהתלהם".
גם במשבר ערוץ 10 הקפדת להתערב באופן מדוד. אתה לא נותן תחושה שאתה מנהל את העניינים. ככה נבנה אדם ששואף להמשיך לטפס לצמרת?
"כשצריך, אני מעורב. אני גם לא חושב שזה נכון לרוץ על כל דבר לתקשורת. אני לא חושב שההצלחה שלי נמדדת לפי כמה פעמים התמונה שלי היתה בעיתון. אני לא שם. לראיה, אני נמצא במפלגה שיש בה קצת מאבקים, מן הסתם. אני גם יו"ר מרכז הליכוד, אל תשכח, ביססתי את עצמי שם, ואני מזכיר לך שזו לא תנועת נוער, אז כנראה הצלחתי".
לא שומעים אותך הרבה בעניין ההקפאה בבנייה בשטחים.
"היום אין הקפאה. אני לחלוטין עם ראש הממשלה בנושא הזה. ולכן אני בעד בניית 500 המבנים שאושרו, פלוס 2,500 נוספים שבהליכי בנייה, ולזה יש להוסיף מבני ציבור באופן שוטף. אם לאחר שתיגמר הבנייה של ה-500 ייכנסו למשא ומתן והתהליך יתקדם, מדינת ישראל תבוא לקראת הצד השני. אם לא, יבנו הרבה יותר. בניגוד להרבה אחרים, אני לא רואה את הצד השני רץ לעשות איתנו שלום".
לאילו מחוות היית מצפה מהם?
"קודם כל ההכרה. אם הם לא מכירים בזכותנו לחיות בארץ ישראל, ברור לי שכל מה שהם רוצים זה לזרוק אותנו מפה וכל הסיפור של הקפאת ההתנחלויות זה שטויות. זה לא הסיפור בכלל, זו עילה. הרי הם לא רוצים אותנו גם בחיפה, בעכו או בתל אביב. אם נגמור עם ההתנחלויות תהיה עילה אחרת. אם באמת יהיה להם רצון ואשתכנע שזה אמיתי, זו תהיה המחווה".
אם נכנסים לתהליך מדיני אתה רואה את עצמך תומך בפינוי התנחלויות?
"אני לא חושב שיש צורך בפינוי בכלל. אולי פינוי מאחזים לא חוקיים. זו הנקודה, שאם יש רצון לשלום אמיתי, אפשר לסדר הכל. לומר לך היום, כשבכלל אין תהליך באופק, מה אני מוכן לתת זו השטות הכי גדולה בעולם. אחרי שנגיד פינוי התנחלויות, הם יגידו ירושלים".
אתה רואה מדינה פלסטינית קמה?
"אני לא בעד מדינה פלסטינית. אם המציאות תהיה שונה ויהיו תהליכים. . . אבל אני לא מאמין שזה יקרה".
ואם זה יקרה?
"אז תתקשר אליי".
גם מבחינה חברתית אתה וראש הממשלה רואים עין בעין?
"חל בו שינוי משמעותי בשנים האחרונות והיו לנו הרבה שיחות. הוא אפילו אמר לי פעם שהוא קצת זז בעמדתו בזכות השיחות האלה. בשלוש השנים שהיינו באופוזיציה היה לנו הרבה מאוד זמן. לפעמים היינו רק שנינו במצודת זאב, שהיתה ריקה, והיינו מדברים הרבה מאוד על השגיאות שנעשו. אני שמח שהוא הבין את שגיאות העבר שלו. ואנחנו רואים שהיום, בתוכנית מאוד קשה, לא היו פגיעות בנכים או קשישים. ביבי עבר שינוי חברתי מאוד משמעותי".
בסופו של דבר הסוציאליסטים ועופר עיני ניצחו בדיוני התקציב.
"אני שמח על כך".
אז אולי לא חל שינוי בביבי?
"אסור לשכוח שזה בניווט של ראש הממשלה. היו לו חלופות אחרות, מלבד מפלגת העבודה. אני שמח שהוא הסכים למחוות חברתיות גדולות יחד עם ההסתדרות. אם תרמתי במשהו בתחום הזה, הצדקתי את הקיום הפוליטי שלי".
ואיך בדיוק תרמת?
"השיחות שלנו היו בעיקר על אנשים שאין להם יכולת להשתכר. הייתי אומר לו,'אם אתה מקצץ להם, אין להם מאיפה להשלים את זה'. תמכתי בזה שמי שיכול לעבוד וחי על חשבון המדינה, שילך לעבוד. אבל נכה, קשיש, חולים - כל מי שנקלע למצב שלא באשמתו צריך לקבל סיוע".
את זה ראש הממשלה לא הבין לבד, הוא היה צריך אותך?
"לא תמיד אתה ער לדברים האלה. ראש הממשלה הוא מאוד אינטליגנטי אבל כשיושבים לידו ומציירים לו תמונה בצורה אחרת, ואומרים שאנשים מסוימים הם פרזיטים, זה יכול להיראות אחרת. לכן אני שמח שהיו לי הרבה שעות איתו בשנים האחרונות. לא שיניתי אותו, אבל הוא אומר 'בזכות משה כחלון אני מסתכל על דברים אחרת'".
אולי כי הוא לא ידע מחסור, ואתה כן?
"אני לא חושב שזה מגיע מהמקום הזה. לא פעם היו לו שאלות בתחום החברתי. הוא שאל אותי ואני חושב שתרמתי לו. אבל זו לא קשיות לב".
אתם עדיין קרובים באותו אופן?
"אני לא יודע להגיד מה זה קרוב. אנחנו מדברים. אם נתחשב בנסיבות, התדירות היא לא כשהיתה אבל היחסים שלנו מאוד קרובים. שיחות מקצועיות וגם התייעצויות. מאוד מעניין אותו שוק התקשורת".
הוא מעורב בהחלטות במשרד?
"לא".
במינוי הרשות השנייה?
"ממש לא. אלה סיסמאות של עיתונאים. אבל בנושאים מקרו כלכליים אני יושב ומתייעץ איתו. הוא מכיר טוב את עולם התקשורת".
למה כשמדברים על דור ההנהגה של הליכוד מדברים על גדעון סער וגלעד ארדן ולא עליך?
"לא יודע. תשאל את אלה שמדברים".
אתה רואה את עצמך מועמד?
"לא. אני מסוגל לעשות כל תפקיד אבל אני לא רוצה. אני לא מסמן את עצמי לראשות התנועה. היעד שלי הוא לקדם את הנושא החברתי כלכלי".
היית אפילו נשיא יום אחד.
"הייתי הרבה ימים נשיא, רק יום אחד כתבו על זה בעיתון. זה שטויות. כשנתניהו בחו"ל אני יו"ר הליכוד, אז מה? זה היה גימיק, לא רציני".
זה תפקיד שמעניין אותך?
"לא. לא חושב". לפי ההתנהלות שלך, דווקא די טבעי לך נשיא. "זה לא יעד, אני לא במקומות האלה בכלל. לא רואה את עצמי יוצא בלוויה ממלכתית מהכנסת. אתה ממצה את עצמך קדנציה, שתיים, שלוש כשר, מספיק. אין מה להידבק לכיסא יותר מדי. הגעת, עשית מה שעשית, קידמת וזהו".
ואז מה תעשה?
"אלך להשלים את הלימודים, דוקטורט אולי. אני אוהב ללמוד. מגיל מאוד צעיר אני אוהב ללמוד ואחרי הכל שם ימצאו אותי, על ספסל הלימודים".
נא להמתין לטעינת התגובות
