מזוז מסיים קדנציה עם מאה אחוזי הצלחה
נחנח אמרתם? בינואר יעזוב מני מזוז את לשכת היועץ המשפטי לאחר שכל תשעת נבחרי הציבור שחטפו ממנו כתב אישום הורשעו בדין
אין לו מושג כמה זמן חלף עד שנבלם הטנק. הוא זוכר שהחיילים היו חבולים, שבתוך עשר דקות מפקד החטיבה התייצב בשטח, וידא שכולם שלמים. לאחר מכן הוא פנה למזוז בהשתאות: "אתם מידרדרים לתהום, ובאמצע ההידרדרות זה מה שאתה חושב לעשות?! לדווח שאתם מידרדרים?!".
זה קרה במהלך השירות הסדיר של מזוז, בחיל השריון. שנת 1973, אולי 1974. החוויה ההיא שבה לככב בזכרונו רק עשרות שנים לאחר מכן, במהלך כהונתו כיועץ משפטי לממשלה. בכל פעם שהתקשורת שעטה לעברו, שיגרה מטחי ביקורת, הצליפה בו, ונדמה היה שתדמיתו הציבורית מידרדרת אל התהום, ייזכר מזוז בלילה ההוא במדבר יהודה, בבדידות של המפקד בשטח.
"אחד הדברים שגיליתי על עצמי בצבא שהיה מאד רלוונטי במהלך הכהונה כיועץ משפטי לממשלה, זה שאני מסוגל באופן טבעי לשמור על קור רוח במצבי לחץ", סיפר. "האירוע ההוא לא היה במצב לחימה. לא נכנסתי לפאניקה, למרות שאלה מצבים שלא נתקלים בהם בחיי היומיום.
"אחת ההתמודדויות הכי קשות כיועץ משפטי לממשלה, היא עם מצבי לחץ שלפעמים הם קיצוניים. אחד הכישורים הקריטיים בתפקיד הזה זו היכור לת לשמור על קור רוח, לא להיכנס לשיתוק מעצם העובדה שאתה צריך לקבל החלטה, כל העולם מסתכל עליך ואתה מרגיש כאילו 30 טון על הראש שלך. תמיד נזכרתי באופן מאוד מוחשי באיזה קור רוח פעלתי אז במדבר יהודה".
על הקיר במשרדו תלויים צילומים של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, רוכן על המרפסת ההיא בבאזל, וראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, מכריז על הקמת מדינת היהודים. בשנים האחרונות ניסה מזוז להחזיר את המדינה קצת יותר קרוב לחזון שלהם. המלחמה שלו בשחיתות הציבורית הניבה מאה אחוזי הרשעה בכל כתבי האישום שהורה להגיש נגד נבחרי ציבור.
אבל יש עוד הרבה עבודה לעשות. על שולחנו מונחת ערמת תיקים. הוא צריך לבחון, לבדוק, להכריע בהם, עד סוף היום, לא עד סוף הקדנציה.
בסוף ינואר 2010 יעזוב את המשרד שבקומה השנייה ברחוב צלאח א-דין במזרח ירושלים. הוא יסיים קדנציה בת שש שנים על כס היועץ המשפטי לממשלה, ובעיקר - יחתום כמעט
הוא רק בן 54, עם הרבה קבלות, אבל התוכנית היחידה שלו היא לחזור לאלמוניות. מזוז חושב שהזיכרון הציבורי קצר, דינמי, שדברים חדשים דוחקים דברים ישנים. במהלך כהונתו הסוערת הרגיש שהוא אדם פרטי רק בימי שישי אחר הצהריים, במטבח ביתו, כשהפשיל שרוולים ורקח תבשילי גור רמה לקראת ארוחת הערב המשפחתית.
"אשמח להתפוגג בהדרגתיות אל תוך אלמוניותי ולהישכח מהזיכרון הציבורי", הוא מפנטז, אבל זה לא יקרה. נכון, לפוליטיקה הוא לא יצטרף. הדלת לבית המשפט העליון חסומה. דרושה תקופת צינון, וממילא המכסה מאוישת למשך השנתיים הבאות. בכל מקרה, די לו בהכרעות הרבות שרבצו עליו בשש השנים האחרונות.
ובכל זאת, גם אם יסתגר במטבח, דבר אחד ברור: התקשורת לא תניח לו. היא צמאה לדעת אם הוא בישל לראש הממשלה ונשיא המדינה לשר עבר תיק פלילי, כפי שטוענים השניים האלה. יחלפו עוד שנים מספר עד שיוכרע דינם של משה קצב ואהוד אולמרט בבית המשפט, אולם בין אם יורשעו או יזוכו, מזוז יככב בתקשורת.
כי מזוז ההוא, שהגיח אל כס היועץ המשפטי לממשלה מאלמוניות מוחלטת, נעדר אג'נדה, מנותק לגמרי מקשרי הון-שלטון, הוא היועץ המשפטי לממשלה הראשון שהעמיד לדין במהלך כהונתו ראש ממשלה ונשיא מדינה, ואילץ אותם להתפטר מכהונתם.
הוא היועץ המשפטי לממשלה הראשון שהורה להגיש כתבי אישום נגד פמליית נבחרי ציבור שכולם הורשעו, חלקם אף נכנס לכלא. להלן השמות: השרים לשעבר צחי הנגבי, חיים רמון, שלמה בניזרי ואברהם הירשזון, חברי הכנסת לשעבר עמרי שרון, נעמי בלומנטל, יאיר פרץ, עופר חוגי, יחיאל חזן.
גם הרחק מאור הזרקורים שירת מזוז את הציבור. מישהו שמע על אלירן עזריה? כמה באמת יודעים שמזוז הוא גם היועץ המשפטי לממשלה הראשון שחתם באופן אישי על בקשה לקיים משפט חוזר בעניינו של אזרח אנונימי? בסיפור של עזריה אין תקשורת, אין עורך דין מהליגה הראשונה או חוקר שמצפונו מעיק עליו. אפילו לא ארגון זכויות או קורבנות.
אלירן עזריה הוא צעיר בן ,26 שלפני 11 שנה הואשם בביצוע מעשה מגונה. הוא טען שזו עלילה, אבל הורשע, נדון לארבעה חודשי מאסר על תנאי והוטל עליו לפצות את המתלוננת בסכום של עשרת אלפים שקל. עזריה ערער. הרכב השופטים קבע שיש קשיים בראיות, שעדות המתלוננת מעלה תמיהות רבות, אולם לא טרח להכריע.
השופטים המליצו להגנה ולתביעה להגיע להסכמה לפיה העבירה בוצעה, אולם ההרשעה תבוטל. מבחינה משפטית, ביטול הרשעה מונע רישום פלילי, אולם לא מדובר בזיכוי. לעזריה אין כח להילחם עד הסוף. הוא הסתפק בהסדר הזה.
חלפו ארבע שנים. המתלוננת טענה כי שני גברים אחרים, ממוצא ערבי, אנסו אותה. במהלך החקירה הודתה שמדובר בעלילה והואשמה במסירת ידיעות כוזבות. היא פנתה למזוז, וביקשה עיכוב הליכים. מזוז דחה את הבקשה. לכאורה, כאן היה אמור הסיפור להסתיים. עזריה כלל לא ידע על התלונה הכוזבת בתיק האחר.
גם לו ידע, לא בטוח שהיה נאבק על זכותו למשפט חוזר. תראו כמה זמן זה לקח לעמוס ברנס, לסלימאן אל-עביד. אבל מזוז ידע שמסתובב אזרח שיש לו סיבה טובה לחוש אי אמון כלפי מערכת המשפט. מזוז רואה עצמו כשליח הציבור, ועזריה מבחינתו הוא הפנים של הישות הזו. הוא הבין שהפרקליטות טעתה בדיעבד, וחייבים לתקן את העוול.
מזוז עצמו חתם על הבקשה למשפט חוזר שהוגשה לבית המשפט העליון. הוא לא כינס מסיבת עיתונאים. "לא היה לי צל צלו של ספק שזו החובה המוסרית המקצועית שלי", הסביר.
זה מה שהניע אותו גם בפרשיות הציבוריות, אבל הוא לא יצליח לשכנע את אולמרט, קצב, רמון, שאין לו שום דבר אישי נגדם. גם לא את שר החוץ, אביגדור ליברמן, שממתין להכרעה בעניינו. נותרו עוד ארבעה חודשים וחצי עד שמזוז יפרוש.
צוות המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה עובד מסביב לשעון. מזוז מעריך שיספיק להכריע אם התיק ייסגר מחוסר ראיות או שיוגש כתב אישום בכפוף לשימוע.
אם יוחלט על שימוע, צופה מזוז, יבקשו הסנגורים דחייה של כמה חודשים. הסיבה הרשמית: ללמוד את חומר הראיות. בפועל, ליברמן יעדיף שהשימוע יתקיים בפני היועץ המשפטי לממשלה הבא.
בסיבוב הזה אגב, הוא ינצח. מזוז לא יספיק לדון בשימוע. מבחינתו של ליברמן מזוז נגוע. האם יכול מזוז להעריך כבר עתה אם ליברמן יהיה הגראנד פינאלה שלו? מוקדם מדי לומר. הראיות טרם נבחנו ביסודיות במלואן.
איך קרה שדווקא בתקופתו כל כך הרבה שחיתויות נחשפו, נבחרי ציבור בכירים נכנסו לכלא, כאילו מדובר בסרט מתח ולא במציאות הישראלית? מזוז חובב קולנוע. בעבר השתתף בקורסים ללימוד קולנוע. הוא אוהב טוויסטים בעלילות, תסריטים מתוחכמים, אבל במציאות הוא לא חזה תסריט שכזה, שבו ייאלץ כמעט מדי יום לקבל החלטה בעניין פעולות חקירה, צווי חיפוש, האזנות סתר, שימוע, העמדה לדין של נבחרי ציבור.
מזוז סבור שזה היה הקטליזטור שייצר את תופעות השחיתות בתחום השלטוני. השינוי שקרה בתקופתו הוא הטיפול השיטתי בשחיתות. מזוז הנהיג תורת לחימה מסודרת, בחזית רחבה, עם כל כלי הנשק. הוא מאמין בתהליכים. בשיטה כזאת, אף פעם אין הפתעות. מי שעמד לדין, הורשע.
כל ההחלטות בתיקים הציבוריים אגב, התקבלו פה אחד, או כפי שמזוז נוהג להגדיר - בהרמוניה מלאה, עם פרקליט המדינה לשעבר, ערן שנדר ופרקליט המדינה הנוכחי, משה לדור.
אבל משום מה נבחרי הציבור תמיד השתלחו אישית דווקא במזוז. אולמרט ביטל את השימוע, בטענה שמזוז נגוע. הוא חלילה לא חש נרדף כשמזוז, אותו מזוז, הורה לסגור נגדו את התיק בפרשת האי היווני, בראשית כהונתו. גם קצב טען שמזוז רודף אותו, על אף שמזוז שילם מחיר ציבורי ותקשורתי גבוה, לאחר שאישר את הסדר הטיעון עמו. קצב טען שרבים ביקשו את מפלתו, התקנאו בהצלחתו, משום שהגיע מקריית מלאכי לכס הנשיאות וכבש את המעוז האשכנזי. אז מה הוא רוצה ממזוז?
מזוז, נזכיר, סלל את דרכו לצמרת המערכת המשפטית מנתיבות, בן למשפחה דלת אמצעים, שעלתה ארצה מהאי ג'רבה בטוניס. יש לו שמונה אחים ואחיות. מזוז הוא "הסנדוויץ' העבה", כפי שהוא נוהג להגדיר. החמישי בחבורה. נהנה מכל היתרונות. אח קטן לארבעת האחים הגדולים, ואח גדול לארבעת האחים הקטנים.
את האופניים הראשונים קיבל בגיל .17 קו טלפון הותקן בביתם אחרי שהתגייס לצבא. ובכל זאת, הוא חש שהייתה לו ילדות יפה. רק כשעבר להתגורר בירושלים, במסגרת לימודי הישיבה התיכונית, נחשף לעיר הגדולה.
אז מה גרם לקצב לכנס מסיבת עיתונאים ולהשתלח במזוז? הרי כשמזוז חתם על הסדר הטיעון עמו, הוא התייסר לילות בשאלה אם הוא עושה את הדבר הנכון. לילות רצופים, לבנים, שבהם ישב בסלון ביתו וצפה בסרטים, משום שהתקר שה להירדם. בסוף קצב הוא זה שביטל. איך בדיוק מזוז רודף אותו? מה רוצים ממנו גם ליברמן ורמון? למה הם חשים שמזוז שתה להם את הדם?
מזוז? דם? בעבר הוא נרשם לעתודה רפואית לאחר שסיים בהצטיינות את מסלול המחוננים בישיבה תיכונית בירושלים. מזוז ביקש ללכת בדרכי אחיו הגדול, רופא המר תגורר בארצות הברית. זאת הייתה החלטה אינסטינקטיבית, יסביר. כעבור חודשים מספר ערק לספסלי הפקולטה למשפטים. "אני מתקשה לתפקד בסביבה כזאת של סבל אנושי כל כך ישיר, להיות חשוף אליו באופן כל כך מוחשי. אני לא בנוי לזה מבחינה אישיותית ורגשית".
מזוז יישם את תיאוריית הסדין הלבן, כפי שהוא מכנה זאת, בעולם המשפט. מעולם לא חש שגורל מדינת ישראל או הממשלה מוטל על כתפיו בעת שדן בעניינם של אולמרט וקצב.
לכל היותר, כאזרח הוא חש תחושה קשה, שאל את עצמו: מה זה אומר עלינו? ברמה המקצועית, לא עניין אותו שכאן, מתחת לסדין הלבן, שוכב נשיא מדינה או ראש ממשלה. שיקולים שכאלה מהווים חצייה של קו אדום.
הוא מתנתק מאמוציות, עובד באופן אנליטי, סדור, כמו נוסחה מתמטית. כשאתה עושה תהליך עבודה נקי, הסביר, ומנקה את הראש מהשפעות חיצוניות, ממה יגידו, מה תהיה המשמעות, אתה מגיע לתוצאה אחת מובהקת, נכונה.
כך היה בפרשת האי היווני. הוא צפה את הבליץ התקשורתי. לא רק בגלל שביטל את החלטתה של עדנה ארבל, פרקליטת המדינה דאז. הוא אמר שצריך אומץ לב עצום כדי לקבל החלטה כזאת, כבר בראשית הכהונה. זאת הייתה ההחלטה הראשונה שלו כיועץ המשפטי לממשלה, וגם היום הוא שלם איתה.
המשורר נתן זך התייחס להחלטתו וכתב על מזוז שיר משתלח: "היועץ החצרוני מזוז, הוא אדם זול שנקנה בזוז. כאשר אפילו ההגדה החסכונית, דורשת תרי זוזי בשביל גדי, משום כך אני מאמין בכל לבי, שלא ניתן היה לרכוש זוז הימנו, והוא נקנה ממש במחיר מציאה".
זך הוא המשורר הנערץ על מזוז. הוא מוכן בהחלט לקבל ביקורת, אבל מתקשה להבין מה גורם למשורר להשתלח בו כשאין לו מושג קלוש בדיני ראיות, או במשפטים בכלל. כאן תיאוריית הסדין הלבן לא עובדת. מזוז לא יכול להפריד בין הביקורת לבין המבקר.
גם בסיפור של הרב הראשי יונה מצגר הסדין הלבן לא היה אטום כל כך. מצגר נחשד כי התארח בבתי מלון יוקרתיים עם משפחתו, וזכה לקבל הנחות מפליגות. בנוסף, נחשד כי שכר דירה על חשבון המדינה בירושלים, ואף שהחוזה חל רטרואקטיבית, במהלך התקופה הזו מימנה לו המדינה לינה גם בבית מלון.
מה עורר את זעמו? מדוע חרג מהצהרתו - להותיר פרשיות שנויות במחלוקת לטיפולה של הזירה הציבורית? מי השתקף לנגד עיניו מבעד לחור בסדין הלבן? אביו המנוח, הרב שלמה מזוז ז"ל.
איש גדול היה אבא, נוהג מזוז לספר. רב נערץ בקהילה היהודית בג'רבה, שהסכים להתמנות כרב ציבורי רק לאחר שהפצירו בו כל כך, ובתנאי שמועצת הנאמנים של הקהילה תבחר בו פה אחד. הוא אכן נבחר פה אחד.
לאחר שעלו ההורים ארצה והשתקעו בנתיבות, פנו הרבנים לאבא, הפצירו שיכהן כרב בשירות הציבורי. אבא סירב בתוקף. הוא דגל בגישה שרבנות היא לא משלח יד. לימוד התורה הוא בין אדם לעצמו. רבנים היו מתייעצים עמו. הוא כתב שמונה ספרי הלכה שמעולם לא פורסמו במהלך חייו, אלא רק לאחר מותו.
אבא התרחק מכל סממן של שררה ותפקיד ציבורי. הייתה לו חנות של תשמישי קדושה וספרים מכל הסוגים, לא רק ספרי דת, גם ספרות יפה, והוא היה מבלה בה הרבה שעות מדי יום, קורא ספרים, לומד תורה.
"כשהייתי קטן המבוגרים קראו לי 'בן הרב', ולא בשמי הפרטי", מספר מזוז. גם מזוז עצמו רוחש כבוד ליהדות ולמסורת, אם כי כבר בגיל 11 החל להטיל ספק בדבר קיומו של אלוהים. הוא אהב לימודי יהדות ברמה האינטלקטואלית, אך פחות התחבר לאמונה כפרקטיקת חיים.
בטרם מלאו לו 18 שנה החל להתנזר ממנהגי הדת. אביו היה איש פתוח, קיבל את זה בהבנה. אם ישאלו את מזוז אם הוא מאמין באלוהים, ישיב שאינו יכול לומר שיש אלוהים, ובאותה מידה אינו יכול להוכיח שאין.
והנה עתה, כשמזוז מכהן כיועץ משפטי לממשלה, הוא רוכן מעל העדויות שמסר הרב מצגר, רב ראשי, בחקירתו במשטרה, וחמתו בוערת. מזוז התרשם שמצגר, בלשון המעטה, לא אמר אמת ועשה שימוש במושגים דתיים לחילול השם.
הוא סגר את התיק בשל חוסר ראיות, אולם חש שיש לפעול במישור הציבורי, חשב שיש כאן תופעה של ניצול שררה על ידי רב ראשי שאמור להיות סמל ערכי. הוא חרג ממנהגו וקרא להדחתו, על אף שהצהיר בראשית כהונתו כי לא ינסח דוחות ציבוריים בתיקים שנסגרו.
מזוז מאמין שזאת הייתה חובתו. אחד מתנאי הסף לבחירת שופטים ודיינים לפי הדין העברי הוא היותם אנשי אמת. מכיוון שאינו נבחר ציבור, רשאי מזוז לקרוא להדחתו. "לצערי, לא הצלחתי", אמר מזוז.
הוא אוהב להאזין למוזיקה קלאסית, בעיקר באך או ג'אז. בין התקליטורים על המדף במשרדו ניתן למצוא את אבישי כהן, נגן קונטרבס. אחת היצירות בדיסק נקראת "am 4". מזוז מכיר את השעה הזו היטב. אם הוא לא רוכן מעל תיק במשרד, הוא בטח מתהפך במיטתו בשל החלטה מייסרת. מתי הוא מתייסר? כשאינו משוכנע מהי ההחלטה הנכונה.
במושגים של סינדרלה עוד מעט חצות. מזוז לא מרגיש שהוא סינדרלה, ולא רק משום שבחצות עדיין ירכון מעל הקלסרים שנערמו על שולחנו.
בניגוד לסינדרלה, ידגיש, הוא לא הגיע לצמרת בקפיצה חריגה מתחתית הסולם, בן לילה. הוא הצטיין בלימודיו בבית הספר, באוניברסיטה, כיהן כראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ייצג את משרד המשפטים בשיחות שקדמו להסכמי אוסלו במהלך ממשלת רבין.
לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מונה רק לאחר שיו"ר הוועדה לאיתור יועץ משפטי לממשלה הפציר בו להסכים שמועמדותו תוגש. רגע לפני שהרשימה נסגרה, התרצה מזוז, בתנאי שתינתן לו הרשות להתחרט. היה לו נוח להיות מספר שתיים בהיררכיה. הוא היה שותף בקבלת ההחלטות, אבל הפלאשים הבזיקו לעבר מספר אחת - היועץ לשעבר, אליקים רובינשטיין.
ובכל זאת, הוא מאשר שזה לא מובן מאליו שילד שגדל בנתיבות, שאינו מזוהה עם האליטה, יגיע לאחת המשרות הרמות ביותר.
הוא סבור שזו תעודת כבוד לחברה הישראלית שזה הצד האופטימי שלנו. האם הוא אופטימי? "מטבעי אני אדם מאוד אופטימי", מתוודה. עם זאת, הוא נזהר משאננות האם הוא מצטער על החלטה כלשהי? לא. זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית מבחינתו. לא יום, לא לילה, לא חג. עבד שבעה ימים בשבוע. 350 יום בשנה. לחופשה יצא לכל היותר ליומיים. אבל נהנה כמעט מכל רגע בתפקיד.
האם הוא מוטרד? בהחלט. שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, מתכוון לפצל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, ומזוז רואה בכך ריסוק התפקיד. הוא סבור שאנחנו נמצאים בזמן קריטי. הוא ניהל מאבק קשה מאד כדי לבלום את הגל הגואה של שחיתות שלטונית במערכות הציבוריות. לאחר לכתו יהיה קל מאד להרוס, להידרדר. כמו הטנק ההוא במדבר יהודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
