אריק שרון: ציפי לבני על איש העשור בפוליטיקה
לו שמע שנבחר לאיש העשור, היה אריק שמח, אך לא היה אומר זאת. אולי שולח חיוך קטן. ציפי לבני על לוחם ואיכר שראה עצמו מופקד על הארץ
אריאל שרון צילום ארכיון: פלאש 90
מי שהכיר את אריק ידע שתמיד ראה את עצמו כחייל וכאיכר שהופקד על עתידו של העם היהודי, ועל פי מדדים אלה קיבל את החלטותיו גם ביחס לארץ הזאת.
ספוג בהיסטוריה של העם היהודי בארצו היה, מצר על כך שהעם היהודי הצטיין אמנם בחכמה אך לא היו בעם את תכונת האיכר הצמוד לאדמתו ונוטע בה שורשים. "היהודי הנודד" היה מבחינתו בעיה של עם יותר מאשר תופעה היסטורית, כי לאדמה הייתה משמעות בנפש האיכר ומשמעות אסטרטגית כחייל.
בסך הכל איכר
וכך, ראיתי אותו יושב מול נשיא רוסיה פוטין ואומר לו "אני בסך הכל חייל ואיכר ומקנא בך כי אתה יכול לשבת על הטרקטור ולנסוע לכוון אחד שעות וימים בלי צורך לעצור או להסתובב ומדינת ישראל כל כך קטנה". זאת היתה דרכו לדבר על גודלה של מדינת ישראל מבלי לבטא חולשה - כי אריק שרון מעולם לא ביטא חולשה מול אחרים.
אזרחים תומכים מחוץ לביה''ח הדסה שם שוכב ראש הממשלה אריאל שרון צילום: אי-פי
וגם אם לא יכול היה לשנות את ההיסטוריה של עם שגלה מארצו, אריק ביקש לשנות את העתיד. "צריך להביא עוד מליון עולים", היה אומר ודופק על השולחן, בעוד כולם מגמגמים מול מציאות העליה הפוחתת. הוא התעקש על החזון והתענג על הקיים, כי תמיד ידעו הקרובים לו שבשביל להעלות חיוך על פניו די להביא אליו חיילים או סטודנטים עולים שהגיעו לבדם לארץ, ומפגש כזה עוד הספקנו לעשות בשבוע האחרון בטרם נפל למשכב.
כחייל וכאיכר הכיר את הארץ הזאת על כל רגביה, עד כדי כך שבדיון אסטרטגי ביטחוני על גדר ההפרדה, בעוד אנשי הצבא רכונים על המפות ותצלומי האויר, היה מוריד אותם באחת אל הקרקע, הקרקע ממש, מתייחס אל כל גבעה - כמפקד צבאי על מעלותיה האסטרטגיות וכרומנטיקן חסר תקנה היה שואל את אנשי הצבא שהגיעו לדיון האם עדיין נמצא על הגבעה אותו מרקם של פריחה מיוחדת לאוהבים.
ליוויתי את
יותר משביקש להסביר את ההחלטה ולשאת חן, הוא עמד על ביצועה - גם כשישבנו על סף דמעות מול אותם אנשים שהחלטנו על פינויים מבתיהם. ואין כמו שרון שידע משמעות של אחיזה בקרקע מהי - והחליט שמוכרחים לפנות. אלה היו ימים של החלטות שאין דרך לקבלם אלה בשכנוע עמוק שהבגידה בייעוד היא התעלמות מהידיעה הפנימית העמוקה שלהיעדר עשייה ומחדל מול מציאות ותהליכים משתנים יהיה מחיר לאומי כבד בעתיד, גם אם לא ירגישו בכך עכשיו. ימים בהם נדרשה ממנהיג התעלמות מהמחיר הפוליטי המיידי שישלם.
הלוואי שאריק שומע שנבחר לאיש העשור
האמונה הזאת של מה שנכון ונדרש ברמה הלאומית ליוותה את שרון כשעמד מול מרכז הליכוד, כשהחליט על ההתנתקות כמו גם כשתמך בהתיישבות ונלחם בטרור. אלה גם אלה היו החלטות שנועדו, כל אחת במועדה ובדרכה, לחזק את מדינת ישראל.
אריאל שרון וציפי לבני צילום: סער יעקב
שרון לא היה שבוי בידי הפוליטיקה ההחלטה על הקמת קדימה, החלטה שגם באותו הלילה בו ישבנו בחווה לא ידע איש מהקרובים ביותר לו מה יחליט - ההחלטה הזאת נועדה לאפשר את ההחלטות שעוד צריכות להתקבל ואת המעשים שנכון לעשותם.
מעטים ממנהיגי האומה זוכים לקבל אהבת העם. איש ציבור מה יש לו בחייו? קנאת שותפיו, שנאת יריביו, כיבודים שמקנה המעמד - להבדיל מכבוד שרוחשים לאדם - מלווה בבוז ובציניות אין קץ כלפי פעולותיו (ואני בעד ביקורת על נבחרי העם כשצריך ותהא חריפה ככל שתהיה). לעיתים הם זוכים להערכה וכבוד של אמת לפעלם, אך בדרך כלל רק אחרי לכתם.
אריק שרון זכה בדין בחייו לקבל דבר שמעטים זוכים לו. לפני שנפל למשכבו ידע שאוהבים אותו אהבה השמורה לאב, וממנה קיבל את הכח להסתער למשימת חייו האחרונה בראשות קדימה - המפלגה שהקים להנהגת האומה. לא לתפקיד ראש הממשלה, אלא להנהגה של חזון ודרך. הוא לא עצר בהסתערות הזאת. הוא מעולם לא החליט שדי. הוא נעצר ומסרב עד היום לקבל את הדין.
הלוואי ואריאל שרון, מנהיג וראש לממשלות ישראל, שומע שנבחר לאיש העשור כביטוי אישי לאהבה והערכה, ואולי לא פחות כביטוי לאומי של געגוע אמיתי כל כך של עם למנהיג. אולי הוא שומע, מי ייתן.
נא להמתין לטעינת התגובות
