התחקיר השני: כך סידרה המדינה עשרות דונמים לאלוף פיקוד הדרום
תחקיר סופשבוע: מינהל מקרקעי ישראל העניק לאלוף יואב גלנט קרקע במושב עמיקם תוך חריגה מהכללים. חקלאים אחרים שביקשו גם הם לקבל דונמים נוספים נענו בשלילה. וזה לא הכל: המינהל וגלנט מסרו לבגץ מידע לא נכון כשנתבקשו להסביר מה קרה כאן
- מנהל המחוז במנהל מקרקעי ישראל: קרתה שם איזו טעות
- דעה: שלטון החוק קודם להכרת התודה
ברקע הסיפור עמד שטח חקלאי סמוך למושב, שרוזן עסק בהכשרתו לנטיעת עצי זית. פקח של רשות שמורות הטבע שעמד על דוכן העדים סיפר לשופט שהעבודות החקלאיות של רוזן גרמו ל"הרס הרבה ערכי טבע מוגנים ופגיעה בערכי טבע רבים".
המדינה לא השאירה את הסיפור הזה יבש וירדה לתיאורים ססגוניים שגובו בחוות דעת באשר לנזק חסר התקנה שנגרם ל"צמחים רבים כגון רקפות, כלניות, צבעונים, נוריות ואזוב מצוי".
רוזן , שהורשע, כאמור, כמעט השלים עם רוע הגזרה אלא שאז הבחין לפתע כי בעוד הוא משלם ביוקר על חלקו בהוצאה להורג של כל פרחי הבר המוגנים של ארצנו הקטנטונת, מועברת חלקת האדמה אחר כבוד לרשותו של אחד, יואב גלנט. גלנט, שהתכוון גם הוא לטעת עצי זית, ביצע עבודות הכשרה, פרש מערכות השקיה ובסופו של התהליך גם נטע את העצים.
ככל שזה תלוי במדינה, למד רוזן, לכלניות ולרקפות יש איתו בעיה קשה, אבל עם גלנט הן דווקא מסתדרות נהדר. לשלב הטיעונים לעונש הגיע רוזן המורשע כשהוא נסער. "אני נשוי וסב, מתפרנס מחקלאות", ניסה לדבר על לבו של השופט כמאל חיר.
"מתברר לי שמינהל מקרקעי ישראל נתן את השטח בחוזה ישיר לאדם אחר, חבר אגודת מושב עמיקם. עשו לי תרגיל". נציג המדינה, כך לפחות עולה מהפרוטוקול, מילא פיו מים. השופט חיר, ששמע את הדברים בפליאה, החליט לגזור על רוזן עונש קל וקנס אותו ב-3,000 שקל , לא לפני שהעשיר את הפרוטוקול בתמיהה משלו על מה שמתרחש מול עיניו: "אני לא יכול לתאר לעצמי איך נעשה הדבר".
כמעט שנה אנחנו עוקבים כאן אחרי התנהלותן של רשויות המדינה בכל הנוגע לצרכיו האישיים של אלוף פיקוד הדרום. גלנט, כך חשפנו בדצמבר 2008, כבש בלי אישורים דרך פרטית על שטח ציבורי ירוק, רק כדי לסדר לעצמו כניסה נוחה הביתה.
הוא גם בנה לעצמו חניה רחבת ידיים על הקרקע הציבורית. על שאר השטח
כשגם זה נכשל, לבש המאבק מדים. צה"ל גויס אז למערכה בטענה שהאלוף צריך "דרך מילוט" למקרה שיותקף על ידי מחבלים. לאחר שחבריו סללו עבורו דרך נוספת על חשבון שטח ציבורי ולאחר שמוקיריו בוועדה המקומית לתכנון ובנייה ביקשו להפוך אותה לחוקית, חשף מעריב את הפרשה, חשיפה שלאחריה החליטה הוועדה המחוזית לדחות את התוכנית ולאסור את השימוש בדרך.
במקביל חשפנו כאן כיצד קיבל יואב גלנט ממינהל מקרקעי ישראל 35 דונם בדרך עקומה שאיש מלבדו לא היה יכול לקבל ופלש בבוטות ל-28 דונם נוספים. כמה משכניו של גלנט במושב עמיקם החליטו אז לא לשתוק והגישו עתירה לבגץ. העתירה נדחתה מנימוקים טכניים, אלא שכעת מתברר כי מה שנחשף עד כה היה קצה הקרחון בלבד.
תחקיר סופשבוע מגלה כאן כי מינהל מקרקעי ישראל ואלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, הטעו את בגץ ובאמצעות מידע לא נכון שמסרו לבית המשפט הצליחו לייצר מסך עשן מבלבל סביב ההליכים שקדמו למסירת הקרקע לגלנט.
כשיואב וקלודין גלנט הגיעו לעמיקם - סמוך לגבעת עדה - בסוף שנות התשעים, הקצה להם המושב נחלה בת חמישה דונם. אמנם גודלה של נחלה סטנדרטית הוא 40 דונם אלא שלגלנט, כמו לאחרים שרכשו באותה תקופה, נמסר כבר אז כי למושב אין שום אפשרות לתת להם יותר. שכן, אף ששטח המשבצת התקני של עמיקם עומד על 2,400 דונם , חרג המושב עם השנים לעוד כ-2,000 נוספים , מה שהביא את המינהל להטיל וטו מוחלט על כל דיון בנושא תוספת אדמות.
יתרה מכך, בשנים האחרונות הציב המינהל שוב ושוב דרישה בפני פרנסי המושב להחזיר לו את השטחים אליהם פלש ובמצב דברים כזה היה ברור שתוספת קרקע למושב לא עומדת כלל על הפרק.
גלנט, כמו רוכשים אחרים, לא יכול היה לא לדעת את זה.
אלא שבעוד הם הבינו שעליהם להסתפק במה שיש, שכן איש לא ייתן להם מטר נוסף, גלנט גילה שוב כי כשהוא רוצה, גם דרכים שסגורות בפני האזרח הפשוט נפתחות בפניו. כך החליט האלוף לעקוף את המושב שלו ולפנות ישירות למינהל מקרקעי ישראל. המינהל, שבענייני חלוקת קרקעות מדבר רק עם אגודות חקלאיות ולא עם אנשים פרטיים, כבר זרק בעבר יותר מפעם אחת פונים כמו גלנט מכל המדרגות. אבל לא את גלנט.
בפני גלנט, בהליך שגם במינהל עצמו הודו שהוא חריג ביותר, נפרש שטיח אדום. מעל ראשה של האגודה החקלאית דנו במינהל בבקשתו של גלנט והחליטו להקצות לו 35 דונם בשטח, שעל המפות לא היה שייך כלל לעמיקם. בשלב הבא היה מוכן המינהל לשכוח בשביל גלנט את עמדתו שלו לגבי פלישת מושב עמיקם לאלפי דונמים של שטחי מדינה ואת סירובו להוסיף למושב אפילו מטר אחד נוסף, בדיוק מהסיבה הזו.
במינהל הביעו נכונות מחממת לב לסייע לגלנט אלא שמכיוון שאזרח פרטי לא יכול לקבל אדמות סתם כך, באוויר, הוחלט להכניס את השטחים החדשים שהוענקו לגלנט אל תוך משבצת עמיקם, כחלק בלתי נפרד מהמושב. במכתבה לבני הזוג גלנט, אפילו היועצת המשפטית במינהל, עו"ד צפרירה שכטר, נאלצה להודות כי מדובר במהלך שהוא "לפנים משורת הדין".
תחילת הסיפור עוד קודם לכן, בשנת 2000, כשגלנט פנה למינהל וביקש לשכור קרקע בחכירה עונתית, כלומר לשנה אחת. במינהל לא מאפשרים בדרך כלל לבעלי נחלות לשכור באופן כזה קרקע נוספת, אבל גלנט לא נתקל בבעיות. מאחר שהחכירה זמנית, לשנה אחת, היה ברור לצדדים כי לא ניתן לטעת על השטח דבר.
כעבור שנה ביקש גלנט להאריך את החכירה הזמנית בשנה נוספת וגם זו אושרה לו. בשנת 2003, כשהוא מכהן כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון, פנה גלנט שוב למינהל וביקש לטעת עצי זית על הקרקע. כל המהלכים הללו התנהלו, כאמור, מעל לראשה של האגודה החקלאית בעמיקם ומאחורי גבם של כמה חברי מושב שעיסוקם בחקלאות, שהיו שמחים להרחיב את שטחי הגידול המצומצמים שלהם אבל ידעו שאי אפשר.
אם בעבר היה המינהל שולח מושבניקים לתנות את צרותיהם בפני הנהלת האגודה שלהם, גלנט דווקא גילה במינהל אוזן כרויה והרבה רצון לסייע. וכך, ב-10 באפריל 2003, הודיעה מנהלת המחוז במכתב אישי לקלודין ויואב גלנט, כי "בהמשך לפנייתכם להנהלת המינהל ולאחר בדיקתנו הוחלט, לפנים משורת הדין, לצרף שטח זה למשבצת המושב כדי שתוכלו לעבדו". מדוע צריך האלוף לקבל יחס "לפנים משורת הדין"? על השאלה הזו לא העניק המינהל תשובה עד היום.
כשגלנט לא הסתפק בהישג הזה, פלש לעוד 28 דונם ("זה היה בטעות", הסביר אחר כך ) ונטע עליהם זיתים, תבע ממנו המינהל לצאת. כשהתמהמה, הגישה קבוצה מחברי המושב עתירה לבגץ וגוללה את המסכת העובדתית הבעייתית שבאמצעותה הפך גלנט לחקלאי עתיר אדמות. מינהל מקרקעי ישראל, שאמור היה להגיש את תשובתו לעתירה, מצא את עצמו בבעיה. ברור שהענקת קרקע דווקא לאלוף פיקוד הדרום "לפנים משורת הדין" היא לא דבר שנראה טוב, בייחוד כשהוא היחיד שמצליח לקבל.
"ככל שניתן היה לברר", ניסתה המדינה להסביר לבגץ, "צירוף השטח למשבצת, כמו גם למשפחות נוספות באגודה, נעשה עקב טענות נגד חלוקת שטחי העיבוד במשבצת בין חברי האגודה". בעמיקם קראו בהרמת גבה את הגירסה הזו של המינהל על עוד משפחות שקיבלו אדמות. אף אחד שם לא שמע על איש חוץ מגלנט שקיבל אדמות.
לאחרונה פניתי למינהל כדי לבקש את רשימת המשפחות הנוספות שקיבלו קרקע, אלה שעליהן סיפר המינהל בבגץ. המינהל התעכב, ביקש עוד זמן לבדיקה ואז הודה באמת: "מעבר לצירוף של 35 דונם למשבצת עמיקם לטובת יואב גלנט בשנת 2003, לא צורפו לבעלי נחלות שטחים נוספים". משמעות ההודאה הזו הייתה ברורה. המידע שמסר מינהל מקרקעי ישראל לשופטי בגץ לא היה נכון ולא תאם את העובדות בשטח.
אלא שכאן רק התחיל הסיפור. באותה תשובה כתובה לבגץ הסביר המינהל כי "בשנת 2003 צורפו 35 דונם למושב עמיקם, זאת במסגרת חוזה שנערך בין המינהל לבין האגודה". המינהל התכוון בכך לדחות את הטענה לפיה התנהל ישירות מול גלנט. שהרי אם יש חוזה בין המינהל למושב, זו ההוכחה שהכל נעשה כשורה. בעקבות הדברים פניתי למינהל וביקשתי לראות את החוזה שחתם עם האגודה בעניינו של גלנט.
במינהל סירבו. "מי שרוצה לעיין בחוזה צריך לפנות אל הממונה על חופש המידע", הסבירו . אחרי התעקשות הסביר המינהל כי למעשה לא נחתם שום חוזה ספציפי בעניין קרקעות גלנט, אלא אלו צורפו למשבצת המושב במסגרת חידוש חוזה שמבצע המינהל עם המושב, לגבי כל אדמותיו, אחת לשלוש שנים. בחוזה הזה, כתב המינהל, "נוספו שטחים אלו לשטחי המשבצת".
"בחוזה של 2002, שנה לפני שהועברו אליו האדמות, הקרקע היתה של המינהל", הסבירו במינהל. "בחוזה של 2005, שנתיים אחרי שהועברו אליו, הקרקע מופיעה כשייכת ל'משבצת עמיקם'. אם הטענה הזו של המינהל היתה נכונה, אזי משמעותה פשוטה: מינהל מקרקעי ישראל נתן לגלנט אדמה בהיקף של 35 דונם בלי שום חוזה ושום נייר כבר בשנת 2003, ורק כעבור שנתיים טרח להעלות את הדברים על המפה, במסגרת חידוש החוזה שלו עם המושב. נשמע בעייתי? זה עוד כלום.
מעיון במפה המצורפת לחוזה שנערך בשנת 2005, שנתיים אחרי שקיבל גלנט את השטח והשוואתה למפת החוזה מ-2002, שנה לפני שקיבל אותו, עולה תמונה מדהימה. בין שתי המפות אין שום הבדל. הקרקע שאותה מעבד גלנט מסומנת עד היום כקרקע של המדינה. כלומר, בניגוד להצהרת המינהל לבגץ, הקרקע ניתנה לגלנט בלי שום חוזה ולמעשה עד היום, שש שנים אחרי שנטע בה עשרות דונמים של עצי זית, היא איננה מופיעה בשום חוזה ובשום מפה.
גם גלנט, מצדו, לא אהב את הדרך שבה הציגו אותו העותרים בבגץ, כמי שקיבל קרקע ישירות ממינהל מקרקעי ישראל, בדרך שמישהו אחר לא היה מקבל. גלנט סיפר לבגץ כי "השטח הוקצה לאגודה החקלאית (על ידי המינהל, ק.ל) שהקצתה אותו למשיב (גלנט, ק.ל)".
אלא שמבדיקה שערכנו עולה כי למידע הזה שמסר גלנט לבגץ אין ידיים ורגליים. חברי הנהלה באגודה החקלאית של עמיקם בתקופות שונות, שאליהם פנינו בשבועות האחרונים, לא הכירו שום דיון שנערך בנושא, שום פרוטוקול שנכתב ושום הקצאה של המושב לגלנט.
השבוע פניתי אל גלנט והצעתי לו להעביר למעריב מסמך שיאשר את טענותיו בבגץ, כאילו המושב הקצה לו את הקרקע. גלנט בחר שלא להשיב לעניין ואף לא להציג כל מסמך שיכול לתמוך בגרסה שמסר לבגץ. פנייה נוספת לעו"ד דורי קלגסבלד, בא כוחו, בעניין הזה זכתה להתעלמות.
באמצעות עו"ד קלגסבלד טען גלנט כי בכתבת התחקיר שפרסם מעריב בעניינו לפני תשעה חודשים, נתן מעריב במה לכל טענות העותרים ש"שבעה חודשים לאחר פרסום הכתבה נדונו ונדחו על ידי בג"ץ". הטענה הזו של גלנט ושל פרקליטו, צריך לציין, מופרכת מכל וכל. בגץ לא דחה ולא סתר ולו טענה אחת שהופיעה בתחקיר.
ההסברים שסיפק המינהל לבגץ הקפיצו כמה מתושבי עמיקם. הללו, שעושים חקלאות כבר שנים על קרקע קטנטנה ולא מוצאים מי שיעזור להם, גילו במפתיע שכאשר מדובר בגלנט זהו מינהל שלא הכירו מעולם, נדיב ומוכן לסייע לבעל נחלה להגדיל אל קרקעותיו-ובלבד שיהיה לו שטח מספיק לחקלאות.
אחד החקלאים החליט לפנות גם הוא אל המינהל, בדיוק כפי שעשה גלנט, ולבקש גם הוא עוד אדמות. "מרשי הנו בעל נחלה במושב עמיקם מזה שנים רבות ונמצא במחסור של 15 דונם בחלוקת שטחי העיבוד", כתב בשמו עורך דינו אל מנהל המחוז. "לאחרונה נודע כי מגמת מינהל מקרקעי ישראל, עקב טענות נגד חלוקת שטחי העיבוד בין חברי המושב, היא להשלים מכסות קרקע למשבצת המושב לעיבוד חקלאי המושב".
החקלאי ביקש להוסיף גם לו שטחים החסרים לו, והשתמש בנימוקים זהים לאלה שהעלה גלנט. שבעה חודשים עברו לפני שקיבל מהמינהל תשובה שלילית. "נפלה טעות בהבנת מרשך את מגמת המינהל", הסבירה לו בתגובה היועצת המשפטית לילך גוטרמן, כשהיא מצרפת לנימוקיה שתי הערות מרכזיות: הראשונה, אם ברצונך לדון על קרקעותיך עליך לפנות למושב ולא למינהל.
השנייה, מושב עמיקם מצוי בעודף קרקעות ולפיכך המינהל לא מוסיף לו שום קרקע. "למה לגלנט, שפנה למינהל כשהוא עוקף את המושב, לא ענו ככה?" שאל השבוע החקלאי. "ואיך יכול להיות שלי אי אפשר לתת את מה שמגיע לי ולגלנט אפשר?" לשאלה הזו לא נמצא עד עתה מי שישיב.
על שלוש עובדות בפרשה הזו לא יכולה להיות מחלוקת: הראשונה-האלוף יואב גלנט הצליח לקבל לשימושו קרקעות מדינה באופן ובהיקף שאף אחד אחר לא היה יכול לקבל. השנייה-לו היה יואב גלנט בוחר ללכת בדרך המלך ולא במעקפים שונים ומשונים, הוא לא היה מקבל ולו מטר אחד של אדמה לחקלאות. השלישית-מינהל מקרקעי ישראל ויואב גלנט מסרו לבג"ץ מידע מטעה ועובדות שלא היו ולא נבראו.
נא להמתין לטעינת התגובות
