זה היה ביתי: גיא מרוז על הדירה סוג זין שגר בה
גיא מרוז שמע בדירה הראשונה שלו שרצחו את ג'ון לנון ושפרצה מלחמת לבנון, אבל יש גבול לכל נוסטלגיה. זו הייתה חרא של דירה
גיא מרוז צילום: יחסי ציבור
במודעה היה כתוב "שני חדרים בצפון תל אביב", לקח לי רבע שעה של הסתובבות בדירה להבין שהחדר שמחובר לעוד חצי חדר זה "שני חדרים בצפון תל אביב".
בעל הבית היה איש מבוגר ומפחיד שלבש מעיל שחור ועשה לי טובה ענקית שהוא בכלל הראה
לי את הדירה. "אתה חייל", הוא אמר, "מאיפה תשלם לי מאתיים דולר, מאיפה?"
מה שהוא לא ידע, האיש האיום במעיל השחור, זה שאני מגה-סלב בלהקה צבאית, עושה ים חלטורות במועדון "הסליק" (מה שהיום צוותא 2) ובעל פוטנציאל עצום להשיג מאתיים דולר בכל חודש. הוא גם לא ידע שממש לפני שהחלטתי לשכור דירה באופן עצמאי התחלתי חזרות עם חנן גולדבלט כבמאי הלהקה הצבאית שלי, והעתיד נראה ורוד לגמרי.
מראה כללי: לדירה הייתה תכונה אחת בולטת מאוד. היו לה המון מדפים שהיו תקועים לאורך כל הקירות, כולל המטבח, כלומר לא ממש היה מטבח, רק מדף שעליו היה קומקום שסימן מטבח, ומתוכו יצא מדף שאם היית מזיז אותו, יכולת להגיע לשירותים.
השירותים: אתם לא ממש רוצים לדבר על השירותים. עדיף לדבר על המקלחת.
המקלחת: כשאני נזכר במקלחת אני נזכר למה המשכתי להתקלח בבית אימא, אפילו שהייתה לי דירה משלי. המקלחת הייתה בלתי אפשרית ובלתי מורגשת מבחינת חלל סביבתי. היא כן הפילה חללים או יותר נכון חללות שניסו להשתמש בה.
חללות: כן, מדובר בתקופה שהיו פה ושם חיילות שמשום מה באו לאיזה לילה ורצו להיכנס למקלחת או גרוע מזה לשירותים. הייתי צעיר, עוד לא ראיתי עולם, עוד לא הבנתי אקונומיקה מהי. בראייה אחורה אני מבין היום למה היחסים שם לא הבשילו, אבל בואו נחזור לשכר הדירה ולבעל הבית.
המקדמה: הוא רצה מקדמה, האיש הזקן במעיל השחור. הוא רצה שלושה חודשים, ולי הייתה אופציה להלוואה לחודש הראשון, גם לא בטוח, תלוי איך תתפתח הקריירה שלי בצלו של גולדבלט. נשבעתי לו שאני אשקיע בדירה, אשמור עליה והוא בידיים טובות. האיש הסכים להכול חוץ מהקטע שאין לי כסף, וכך מצאתי את עצמי במשך שני לילות עובר על מיטב המשפחה ומקורביה כדי למצוא ולהמציא את הכסף. מצאתי, תודה ששאלתם.
המעבר: המעבר לדירה הראשונה הוא פשוט מאוד. פשוט באים, שמים את השקית ניילון עם התחתונים ספייר על המדף, ומתחילים לתכנן איפה לשים את השולחן.
השולחן: השולחן הראשון הוא בדרך כלל ארגז בירה הפוך או ארגז בירה לא הפוך עם מכסה. בערב הראשון, כשבאים חברים ומביאים בירה כאות של רצון טוב, יש מלא קטעים כי יש איפה לאחסן את הבקבוק הריק.
המקרר: בדירות שכורות ראשונות מסוג זין ומטה המקרר הוא בילט אין, כלומר מקרר שתמיד היה בדירה, עוד בתקופה שבנו אותה הטורקים, והוא עובד ומקרר בעיקר בחורף, כשקר. לאט-לאט המקרר הזה עובר להיות אזור טופוגרפי עם חיים משלו ומשמש השראה מעולה ליצירת הסרט הראשון שלך, אם אתה סטודנט לקולנוע בתחום המדע הבדיוני.
החברים: אני לא הייתי סטודנט ולא הייתי קולנוע. הייתי בצבא, ושני חברים היו מגיעים באופן קבוע לדירה: דניאל לפין ואבי קושניר. הם היו מגיעים, היינו שוכבים כל אחד על הספה שלו (לפין קיבל את הכיסא) ו"עושים דברים". ככה קראנו לזה, לבטלה של אז. "עושים דברים". בעברית המשמעות המדויקת יותר היא לא לעשות כלום ולחכות שמישהי תגיע מהעבודה ותעשה ארוחת ערב.
מנגד, מהבטלה הזו בדירה הראשונה יצאו גם כמה דברים כמו ההצגה "כולם היו בניי חוץ מנעמי", שלפין כתב עם יוני להב, קושניר שיחק, ואני עשיתי את המוזיקה, וגם שיתוף הפעולה ארוך השנים של קושניר ולפין התחיל שם.
ה-1 בחודש: ה-1 בחודש היה התאריך שבבירור התברר בו שאין לי מספיק כסף לשכר הדירה של אותו חודש, ומתחיל מירוץ מטורף של ההלוואות, בכיות וקומבינות. בסופו של דבר תמיד נמצא הכסף, ומקסימום אוכלים פחות באותו החודש.
נוסטלגיה: עברתי אירועים משמעותיים מאוד בדירה הזו. שם נפרדתי בפעם הראשונה, התאהבתי, כתבתי. שם גם שמעתי שרצחו את ג'ון לנון ושכובשים את לבנון, אבל בגדול-מדובר בחרא של דירה, לא הייתי חוזר לשם, גם לא באזיקים. יש גבול לכל נוסטלגיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
