פרס: הפתרון של שתי מדינות הוא נחלת הרוב
"אל תרפו את היוזמה הפלסטינית", קרא הנשיא לחברי הכנסת בנאום במליאה לרגל פתיחת מושב החורף, והדגיש: "לא ננצח בהסברה, ננצח במעשים". פרס תקף את דוח גולדסטון והביע תמיכה בחיילי צה"ל. את הדיון פתח יו"ר הכנסת ריבלין, שדרש מהח"כים לשמור על תרבות דיון כדי לקדם הזירה הפרלמנטרית
בדבריו מתח הנשיא ביקורת על מי שסבור כי ההסברה היא חזות הכל. "תרופת הפלא שהמצאנו לכל חולי שלנו היא ההסברה", אמר. "נדמה לנו שאם נסביר, יבואו פתרונות על מקומם. אנחנו לא ננצח בהסברה. אנחנו ננצח במעשים.
"לדעתי, אם נתקדם לשלום ונעשה שלום עם הפלסטינים ואם וכאשר יפתח משא ומתן עם סוריה ולבנון, נעקור את התירוץ העיקרי לטירוף האיראני נגדנו וגם נגד רוב תושבי האיזור". הוא הוסיף וטען כי "אסור לנו לבזבז הזדמנות ולחזור על מה שקרה ב-16 השנים שחלפו, שבמהלכן ההסתה, האלימות, והאנטישמיות הרימו ראש".
לדבריו, "רצוי היה שהתרומה לשלום תהיה סימטרית - שלנו ושל הערבים. אבל המצב אינו סימטרי. עלינו לוותר על שטחים, ועל הפלסטינים למנוע טרור. התהליך אינו סימטרי בפתיחה אבל יהיה סימטרי בנעילה – שלום לשני הצדדים".
הנשיא פרס אמר עוד כי במצב הנוכחי, עלינו לבחור בין שתי אפשרויות: "להיות לבד, בודדים בנשיאת האחריות לנעשה בשטחים מול עוינות של הפלסטינים, ארצות ערב, וביקורת גוברת של מדינות רבות בעולם ולהסתכן במדינה דו-לאומית דה פקטו, או להמשיך את המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית עד למציאתו של פתרון מתקבל על הדעת.
"אומר לממשלה ולכנסת, כאן ועכשיו – אל תרפו מהמשא ומתן, חפשו כל סדק, נסו כל אפשרות כדי לשים קץ ליותר ממאה שנות
"יש מלחמת אין בריר ויש שלום של אין ברירה. בעיני אפילו שלום של אין ברירה עדיף. מה גם שצומצם הפער בין העמדה הפלסטינית לבין עמדת ישראל. נאומו של ראש הממשלה בבר אילן ושיפור המצב בשטחים, תרמו לכך".
בהמשך דבריו מתח נשיא המדינה ביקורת על דוח גולדסטון ואמר: "אנו גאים בצה"ל. אנו גאים במפקדיו ובחייליו. צה"ל יזכה במשפט ההיסטורי של עמנו, עם שלא אחת ניסו להשמידו. לא שבדיה יכלה למנוע את הטרור. צה"ל מנע זאת". הנשיא גם קרא להשקיע רבות בקידום החינוך בישראל והציע לאפשר לכל חייל או חיילת בצה"ל לקבל תואר אקדמאי במהלך שירותם הצבאי.
עוד קודם לכן פתח יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין את דיון המליאה לרגל פתיחת מושב החורף. ריבלין קרא לחברי הכנסת לשמור על תרבות הדיבור ולעשות חשבון נפש לגבי התנהגותם במליאת הכנסת ובוועדותיה.
"עלינו לשאול את עצמנו בכנות: האם גם אנחנו, בדיונים המתחוללים כאן בינינו, לא חטאנו באלימות מילולית?", שאל ריבלין. "האם באמת ובתמים משמשת הכנסת בימה שראוי להתכבד בה? האם מצליחה הכנסת להוות זירה של ויכוח אמיתי, אפקטיבי, נאמן למקורו, או שמא הפכו הדיונים כאן לאנדרלמוסיה בלתי נסבלת?
"האם לא הגענו למצב שהכנסת נעשתה בלתי רלוונטית, פשוט משום שאי אפשר לקיים בה עוד שום דיון רציני, כזה שהציבור כורה אליו את אוזנו, כדי לשמוע איזושהי בשורה? נדמה לי שגם הקקופוניה הפרלמנטרית, היא סוג של שיח אלים שמחלחל אל כל שכבות העם, לא פחות מהאלימות המילולית שעל המרקע, או זו שמתחוללת בזירות דיון אחרות, חוץ פרלמנטריות.
"אני מאמין שתרבות השיח שלנו אינה רק מעטפת, היא גם יורדת למהות היחסים שבין הציבור לבין הכנסת. אין לי ספק, שלאופן שבו אנחנו מנהלים כאן את הוויכוח ישנה תרומה לאווירת הרחוב המתלהמת, ולמידת האמון המועטה שרוחש לנו הציבור".
נא להמתין לטעינת התגובות
