מהמליאה עד המזנון: הכנסת חוזרת לתסוס
ברק מאבד את הראייה, ג'ומס דורש ומקיים, מולה לא שמע על הוראות שנכתבו בדם וגם הג'ובניקים זוממים על תואר. מדור הנבחרים חוזר למליאה
אני זוכר משירותי הסדיר בבית הספר לשריון את השלטים שהיו זרועים ברחבי הבסיס ועליהם הוראות בטיחות. "הוראות אלה נכתבו בדם", נכתב שם באותיות קידוש לבנה, כלומר כל הוראה נכתבה בעקבות אסון, תאונה או תקלה שארעה. החוכמה שלאחר מעשה היא ללמוד מניסיונם של אחרים ולא לחזור על אותה טעות. אבל מתברר שיש מי שלא לומד לקחים.
מולה טוען כי מדובר בטעות תמימה שבאה על תיקונה מיד כשעלה
אם מולה היה מפנים את "הוראות הבטיחות" שנכתבו על גבה של טרטמן הוא לא היה מגיע למצב הזה. שלמה מולה אולי לא יסיים את הקריירה הפוליטית שלו, אבל רבב כבר ידבק בה. השבוע הוגשה נגדו תלונה בעניין זה לוועדת האתיקה של הכנסת על ידי התנועה לאיכות השלטון, כך שהנושא טרם ירד מהכותרות.
עבורי סוויטה מתקשרת באופן אסוציאטיבי עם מוסיקת בארוק, צ'מבלו, כינור וצ'לו. עבור אישים כמו אהוד ברק ודליה איציק היא מתקשרת, כנראה, עם יחידות אירוח מפוארות במלונות יוקרה. שוב ושוב אנו למדים כי נבחרי הציבור שלנו, ככל שהם מטפסים למעלה, עוברים מן תהליך כזה של בידוד, אטימות והתנתקות מהלכי הרוח בציבור, אחרת אי אפשר להסביר את הקלות הבלתי נסבלת שבה, בשעה שמדינתם ו"נתיניהם" שרויים במשבר כלכלי עמוק, הם מרשים לעצמם לבזבז את כספי משלם המיסים עבור ארמונות פאר במהלך שהותם בחו"ל.
זה התחיל עם אהוד ברק ורעייתו ופמלייתם הענקית בסלון האווירי בפריז, ולא נגמר עם דליה איציק ומלון הפאר בו שהתה, אף הוא בעיר האורות. כך, כלאחר יד, הם עוברים ממלון למלון, משדרגים חופשי חופשי, מוכנים לשלם הון תועפות עבור לילות שנוצלו או שלא נוצלו. מה אכפת להם? זה מהכיס שלהם? אחר כך מסבירים לי שיושב ראש כנסת חייב סוויטה עם חדר אירוח נפרד כדי לקבל את פניהם של אישים חשובים אותם ארח במלונו בחו"ל.
אגב, משלחות רשמיות של הכנסת נוהגות לדווח למליאה על המפגשים שקיימו בחו"ל. אף פעם לא שמעתי יושב ראש כנסת מדווח על נסיעה שלו. מנין לנו לדעת עם מי נפגשה דליה איציק בבית המלון במהלך נסיעתה לפריז? עד כמה פגישות אלה תרמו לפרלמנטריזם הישראלי או למדיניות החוץ וההסברה שלנו?
ואיפה השקיפות? למה יושבי ראש כנסת לא מפרסמים באתר הכנסת דין וחשבון על הוצאותיהם – על הוצאות האירוח שלהם, שיפוצים שנעשים בדירותיהם הפרטיות, חשבונות הנסיעה שלהם לחו"ל? למה תמיד צריכים תחקירים עיתונאים או פניות על פי חוק חופש המידע כדי לנסות ולחלוב פרטים על התנהלותם? ולמה לעזאזל אהוד ברק צריך לנסוע עם פמליה ענקית לסלון האווירי ולהתאכסן כמו שייח' סעודי בהיכלי שן וארמונות זהב? לי יש השערה פשוטה. ככל שאתה גר במגדל מגורים יותר יוקרתי ויותר גבוה, כך הראות שלך נעשית יותר גרועה.
לאור השורה הבלתי נגמרת של מקרי שחיתות, הסתאבות ונהנתנות בקרב מנהיגי ישראל, אולי צריך לעדכן את ההצעות לשינוי המשטר ולהפוך את מדינת ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית למלוכה קונסטיטוציונית. ואז, כשאהוד ברק יגיע לסלון האווירי על תקן של הנסיך אהוד הראשון, או אהוד אולמרט יגיע למנהטן על תקן של הנסיך אהוד השני, אף אחד לא ירים גבה אם הם ינהלו אורח חיים פזרני בסגנון שייח'ים מסעודיה או איחוד האמירויות.
לאהוד ברק הייתי משמיע גרסה מעודכנת של ג'ינגל הפרסומת הידוע: "אז אודי, אודי, תקנה בדיוטי, כי לא תמצא מקום יותר זול מזה".
כשאני קורא ומתעצבן בכל פעם מחדש על אורח חייו מנקר העיניים של מנהיג מפלגת העבודה, האיש שנכנס לנעליהם של דוד בן גוריון ולוי אשכול, אני לא יכול שלא להתפעם מאורח חייו של ח"כ חיים אורון (ג'ומס), יו"ר סיעת מרצ, שנוהג בעצמו, מגיע לכנסת בחולצה לבנה ובמכנסיים מהמשביר וגר בדירת קיבוץ צנועה עם פיסת דשא, עצים, כסא נדנדנה וריח מהרפת. ג'ומס לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים.
ישיבת הפתיחה של מושב החורף היתה משעממת, מכה. נאומים ארוכים ומייגעים כאורח הגלות, אמירות חבוטות וקלישאות ישנות. מה הפלא שחלק מחברי הכנסת נמנמו, אחדים גלשו בלפטופ האישי, אחרים התעסקו בהחלפת מסרונים ואילו חבר כנסת מאיר שטרית העדיף לשחק משחקי מחשב במכשיר האייפון האישי שרכש. שטרית, שהוא אלוף הכנסת בגאג'דטים, הסביר אחר כך שהוא מסוגל גם לשחק באייפון וגם להקשיב בעת ובעונה אחת. לא שאני בא לחלוק על חלוקת הקשב של שטרית, אבל דחילק, לפחות אל תעשה את זה מהמקפצה, בטח לא מתחת לאפם של עיתונאי הכנסת והצלמים שיושבים בדיוק מעליך באולם המליאה.
התקשיתי לעקוב השבוע אחר הנאום הארוך והמסורבל של נשיא המדינה, שמעון פרס, במליאת הכנסת, אבל קטע אחד בסיום דבריו שבה את לבי. פרס הציע לאפשר לכל חייל או חייל בצה"ל לרכוש במהלך השירות הצבאי הסדיר השכלה אקדמאית, כלומר בי.איי. לכל חייל.
בשנות ה-50, בתקופת הצנע הגדולה, היו מי שדיברו בארץ על חזון "מכונית לכל פועל". את החזון הזה מייחסים לדוד בן גוריון, אבל אם אני לא טועה דווקא שמעון פרס היה הקופירייטר של הרעיון. מאז זרמו מעט מאוד מים בירדן, אבל חלף זמן רב, ולא רק שלכל פועל אין רכב אלא שגם אין לו עבודה.
כעת שלף פרס את הרעיון החדש שנשמע לי בכלל לא רע. השאלה היא כיצד יצליח לוחם קרבי בגולני לסיים תואר ראשון בין פעילות בט"ש בגבול הרצועה לבין פעילות בט"ש בגדה, ומה יקרה אם יתברר שאת התואר מצליחים לסיים רק הג'ובניקים בקריה.
לא הולך לה, לחברת הכנסת אורית זוארץ מקדימה, בשנת הראשונה בכנסת. זה התחיל עם תאונת דרכים שעברה העוזרת הפרלמנטרית שלה, שהתהפכה עם רכבה בדרך לכנסת ממש ביום הראשון בו זומנו הח"כים החדשים למשכן. זה המשיך עם גניבת רכבה של הח"כית. אחר כך מישהו נכנס במכונית וכשחשבנו שהעניינים חוזרים לשגרה, התברר לנו שרק לפני כמה שבועות, במהלך חופשה משפחתית באי פוקט, תאילנד, התהפכה ח"כ זוארץ עם האופנוע עליו רכבה, ופלסטר גדול מעטר כעת את אחת מרגליה.
אחד מחברי הכנסת טלפן השבוע לחשבות הכנסת וביקש לדעת כמה כסף עומד לרשותו במסגרת סעיף "קשר עם הבוחר". התשובה שקיבל הפתיעה אותו: "אין יותר סעיף קשר עם הבוחר. החלטנו לשנות את השם. מעתה זה נקרא 'הוצאות לשכה'".
בעבר חטפה הכנסת ביקורת מכאן ועד להודעה חדשה בשל סעיף ההוצאות שנקרא "הקשר עם הבוחר", ששימש את הח"כים לצרכים שונים ומשונים, החל מקניית מצלמות דיגיטליות, דרך מכשירי ניווט לוויניים, מכשירי טלוויזיה, מכונות קפה, תמונות וציורים לחדר, זרי פרחים ואפילו צ'קלקה לגג המכונית. אולי משנה שם, משנה מזל.
ח"כ יוחנן פלסנר מקדימה האריך את שערו במהלך הפגרה. כל מי שהכיר אותו בזכות המראה הקצוץ הופתע לגלות רעמת שיער גולשת על מצחו. מי שהבחינה בכך הייתה יושבת ראש מפלגתו, ציפי לבני, שניגשה אליו השבוע, עם שובה של הכנסת מפגרת הקיץ, ואמרה לו: "יוחנן, אתה צריך להסתפר". יוחנן הופתע מאוד והוא כבר קבע תור אצל הספר.
חברי הכנסת זוכים בכל המדדים לשיעורי אמון נמוכים ביותר בקרב הציבור. הדימוי הרע שיש לחברי הכנסת חלחל עמוק גם אל תוך הנהלת המשכן. השבוע, לקראת פתיחת מושב החורף, פרסם מנכ"ל הכנסת, דן לנדאו, הנחיות בהן הוא אוסר על חברי הכנסת, עובדי הסיעות ועובדי הבית לרכוש במזנוני הכנסת בהקפה. הסיבה לכך ברורה. הבעלים הקודמים התלוננו על כך שחברי כנסת נותרו חייבים אלפי שקלים, והם נאלצו להתרוצץ אחריהם ולנסות להשיב את הכספים האבודים.
השבוע החל קבלן חדש, חברת "איכות מזון", להפעיל את מזנון הח"כים המיתולוגי ואת מזנוני הכנסת. מדובר, אגב, באותו קבלן שמספק את האוכל גם לשירות בתי הסוהר. דיווח ביניים: ג'וקים לא התגלו, המטבח נקי ומצוחצח, ומחירי האוכל במזנון הכללי שווים לכל כיס. אותה ארוחה בדיוק במזנון הח"כים עולה 10 שקלים יותר. לגבי הגסטרונומיה, זה עניין של טעם. עד עכשיו לא נפלנו מהכסא ולא חשנו בשיפור מסוים לעומת המזנון הקודם. אבל בואו ניתן להם צ'אנס.
נא להמתין לטעינת התגובות
