ציוד החובה לאקדמיה: בית במרכז וכיס מלא
יהודה חדד עשה את דרכו מהשיכון לנשיאות המכללה האקדמית וחזר עם מסקנה חדה: השוויון בהשכלה הוא פיקציה, אבל כזו שניתן לנתץ
"רק שזה לא יהיה ראיון על מסכנות", חוזר חדד ואומר כמה פעמים לאורך השיחה. "אני לא רוצה שזה יישמע כמו 'אכלו לי שתו לי'". חדד מדבר בשטף על הקיפוח המתמשך של הדרום ועל מחסומי ההשכלה שניצבים בפני תושבי האיזור.
בידיו הוא מחזיק דוח המראה שהנוסחה להצלחה בפסיכומטרי היא שילוב בין מגורים במרכז הארץ ומוצא אשכנזי. הפער בין עניים לעשירים בציון, כרטיס הכניסה לעולם ההשכלה, הגיע השנה עד ל-105 נקודות. "זה כבר לא סיפור של מזרחים-אשכנזים", הוא אומר, "זה סיפור של פריפריה מול מרכז".
במונחים של עולם האקדמיה בישראל, שבו כמעט כל ראשי המוסדות להשכלה גבוהה הם גברים ממוצא אשכנזי, חדד בן ה-54 יוצא דופן. היום הוא אמנם מתגורר ביישוב האריסטוקרטי להבים, אבל גם אם אפשר להוציא את הילד העולה החדש משיכון ג ' -אי אפשר להוציא את שיכון ג' ממנו.
הוא נולד בעיר גבס שבטוניסיה, ילד חמישי מבין 11
איך עבר המפגש עם מערכת החינוך הבא-שבעית?
"האוכלוסייה הייתה רעה. היו הרבה ילדים עולים, ומי שהגיעו יום קודם כבר הרגישו עם ותק. ניסו לבחון אותי, גם כוחנית, אבל ידעתי להסתדר. היו גם התנגשויות עם הוותיקים. אבל הוכחתי שאפשר להתמודד עם כל הקשיים אם אתה תלמיד טוב".
משם עבר לפנימייה בכפר הנוער הסמוך לחולון, בית הספר החקלאי מקווה ישראל. בסוף התיכון התגייס לחי"ר משוריין, ובמלחמת יום כיפור, שהפכה לאחד האירועים המכוננים בחייו, נפצע באורח קשה. למרות הפציעה חזר לשטח האויב לחלץ חבר שנפצע ולא יכול היה לצאת לבדו. הוא עשה את זה בעזרת מג"ד צעיר בשם אהוד ברק, שאותו פגש בשטח.
לאחר השחרור רצה חדד ללמוד הנדסת בניין בטכניון, אבל התלות הגדולה במשפחתו בגלל השיקום הארוך מהפציעה גרמה לו להישאר בבית. הוא נרשם ללימודי מדע חומרים באוניברסיטת בן-גוריון, ועשה שלושה תארים. רוב חבריו מהשכונה לא הלכו במסלול זה. אז החלה להתגבש בו ההכרה שיש לבצע שינוי עמוק ביחס להשכלה גבוהה בדרום.
הדרך מהשכונה שבה גדל ללשכת הנשיא דורשת כמה דקות נסיעה בלבד, אבל במציאות היא ארוכה ומפותלת. היא הדרך שלימדה אותו שאף אחד לא יגיד לילד שהוא לא יכול להיות משכיל. בעוד כמה ימים יקבל גם את פרס יקיר העיר, כך שגם מסכנות היא מחוץ לתחום. בפריפריה קשה? אל תתלוננו, תלכו ללמוד. תתחילו לעשות. הפסיכומטרי לא מתאים לכולם? נמצא לו תחליף. העיקר שילמדו.
"אם היו בוחנים אותי בזמנו, לא היו מהמרים שאהיה פרופסור", הוא מודה. "אני לא עשיתי פסיכומטרי, אלא מבחן ידע במתמטיקה ופיזיקה, ותודה לאל הצלחתי יפה. היום מי שנכשל בפסיכומטרי אין לו סיכוי".
לא במקרה חדד מציין את הפסיכומטרי. מאז שנכנס לתפקיד החליט למרוד בשלטון הפסיכומטרי כמכשיר קבלה למוסדות להשכלה גבוהה, מתוך תפיסה שמדובר במבחן מוטה תרבותית שעלול למנוע השכלה ממי שיכולים להשיג אותה. למכללה שלו אפשר להתקבל בזכות הפסיכומטרי, אבל אפשר גם לגשת למבחן חלופי שבוחן אך ורק את הפוטנציאל להצליח בלימודי הנדסה. העיקר שילמדו.
הוויכוח על יעילותה וצדקתה של הבחינה הפסיכומטרית ותיק כמעט כמו הבחינה עצמה. לוחמים חברתיים, חברי כנסת ואנשי חינוך טענו לא פעם שהבחינה היא סעיף מרכזי ב"חוק שימור האליטות": בחינה לא קלה הדורשת קורסי הכנה בעלות של מאות ואלפי שקלים. המחאות נכשלו אמנם, אך חדד מנסה למרוד בדרכו. סטודנטים, כך הוא משוכנע, יכולים ללמוד ולהשלים תואר אקדמי בהנדסה גם בלי שיהיו חייבים לצלוח את הפסיכומטרי. מי כמוהו יודע.
"עשירים מצליחים יותר. זו עובדה שהרקע הסוציו-אקונומי משפיע מאוד על התוצאות בבחינה", אומר חדד. "מה שברור הוא שניתן לשפר את תוצאות הפסיכומטרי על ידי שיעורים פרטיים וכניסה לקבוצות תרגול. אנשים משלמים הון תועפות ומשפרים את התוצאות, אבל לא כל אחד יכול לעמוד בהוצאה הזאת. ישנן קבוצות אוכלוסייה שהן בעלות פוטנציאל גבוה ובוודאי היו יכולים לצאת מהן מהנדסים טובים, אבל בוחנים אותן על פי מדד שמנותק מהידע המוקדם שלהן. השאלה היא אם מקבלים את זה כתורה מסיני או מנסים לפתור את זה בדרכים חדשות".
בעצם אתה אומר שאפשר לרכוש השכלה גבוהה.
"אפשרי, למרות שכן צריך ידע בסיסי. הבעיה היא שהפער לא צץ רק כשצפה השאלה אם יש לי או אין לי כסף לשלם לקורס הכנה לפסיכומטרי. כל החיים הפער נבנה, ובסופו של דבר, למי שאין כסף אין יכולת להיכנס לפקולטות היוקרתיות. כמובן שהפריפריה היא לא בהכרח גיאוגרפית. בלהבים ובעומר יש יכולות כלכליות גבוהות הרבה יותר מאשר בשכונת יד אליהו בתל אביב".
מבחן הקבלה של המכללה דומה יותר לאבחון וכולל שאלות אנלוגיה מילולית ללא דרישה לשליטה במאגר מילים בעברית כמו בפסיכומטרי. בנוסף, ישנן שאלות היגיון, שאלות על סדרות חשבוניות, סדרות הנדסיות ותרגילים נוספים בחשיבה מתימטית. תהליך הקבלה מושלם על ידי ראיון אישי וועדת קבלה.
אתה לא לוקח סיכון שהבוגרים שלך ייחשבו פחות במשק?
"בשוק העבודה לא יודעים איך הסטודנט נכנס ללימודים, אלא בוחנים אותו כבוגר תואר. על תעודת הגמר לא כתוב אם הסטודנט עשה פסיכומטרי או לא עשה פסיכומטרי, כי בסיום הלימודים לתואר זה לא רלוונטי. הדרישות בלימודים הרי זהות, ואם הסטודנט קיבל תואר הוא כנראה ראוי לו".
חדד מתעקש שאין בשיטה של המבחן הפנימי התפשרות או סינון גמיש מדי. בתור מי שבעצמו חצב את הדרך לפרופסורה ונשיאות מכללה, הוא לא מאמין בקיצורי דרך. "בחלק מהמקרים עושים את המבחן הפסיכוטכני בתום מכינה ללימודים אקדמיים", הוא מספר. "אני נותן להם הזדמנות להשלים את מבחני הבגרות הנדרשים להם ומסיר מהם חששות לגבי לימודים אקדמיים. אחרי הקבלה - אין הנחות. במידה מסוימת אנחנו אפילו דורשים יותר - קיבלת הזדמנות, עכשיו תוכיח".
אתה בעצם שובר את כללי המשחק.
"הפסיכומטרי הוא מבחן טוב, אבל לא מתאים לכל תחומי הלימוד. למה שמהנדס יעשה את הפרק של עברית, ואולי לא יתקבל ללימודים כי לא הוציא בפרק הזה ציון טוב? למה שסטודנט למדעי הרוח ייפול בגלל הפרק הכמותי? הייתי תומך בכך שהשיטה שלנו תונהג בכל הארץ, אבל כאן, באיזור שלנו, זה באמת חשוב במיוחד.
"אם בוחנים את הנתונים הסטטיסטיים רואים שאחוז הלומדים לימודים אקדמיים בשכבות מסוימות נמוך יותר מבשכבות אחרות. אחוז המשכילים בקרב יוצאי צפון אפריקה נמוך יותר. הסיבה לכך היא ודאי לא גנטית. יש משמעות גדולה לגורמים כמו ההשפעה של המשפחה, הסביבה בה גדלת, בתי הספר בהם למדת. הפער עדיין קיים היום בגלל הטעות שנעשתה בסוגיה הזו לפני דור. השינוי שמתרחש מתרחש בגלל שהדור שלי מעניק את הסביבה הנכונה לילדים שלו".
אז בדור הבא יהיה שוויון?
"לא יהיה שוויון, אבל הפערים לא יהיו כל כך קוטביים. הפערים כבר לא יהיו בין מזרחים לאשכנזים, אלא בין פריפריה למרכז. אין חוכמות פה. יצירת שינוי עולה כסף, וצריך גם מנהיגות פנימית חזקה שתבוא מפה. לא הכל תלוי בגורמים חיצוניים. אזורי הפריפריה הסתכלו על ההשכלה וההשתלבות בחברה כעל 'מגיע לי, תנו לי כי אני מקופח'.
"אני אומר - להפך, צריך לדרוש כי הנגב הוא עתיד המדינה. אני רוצה להכניס לסטודנטים את הברק בעיניים. מי שמוותר מראש לא יעזור לו שום דבר. החלש אולי לא יוכל להיות מהנדס, אלא פחח, אבל שימצה את היכולת שלו ויהיה הפחח הכי טוב".
ועדיין, הפריפריה מזוהה יותר עם "חדדים" מאשר עם רובינשטיין או פולק.
"אבל ה'חדדים' בבאר שבע כבר יצרו שינוי. הם כבר לא מסכנים. אני לא נולדתי נשיא מכללה, זה היה היעד שהצבתי לעצמי. חוסר היכולת הוא לא גזרה משמים כי גדלת במקום זה או אחר. הכל תלוי ברצון וביכולת שלך. השינוי צריך להתחיל מכאן, מהלוקאליזציה. לא ממסכנות אלא ממקום של עוצמה".
ומה הלאה?
"יש לי עוד הרבה מה לעשות כאן. יש עוד שינוי לעשות ולהשיג צדק חברתי. לאחר מכן ארצה לעסוק ברמה הציבורית באותו התחום של יצירת הזדמנויות, תקראי לזה שר כזה או אחר, יכול להיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
