מרי פיזם בביהמ"ש: לרגע לא חשבתי שרוז נרצחה
בעדות דרמטית במשפט הרצח של בתה רוז פיזם סתרה מרי את עדותו של בן זוגה רוני רון וטענה כי הוא התוודה בפניה חודשיים לפני מעצרם על שאירע, אך אמר כי מדובר בתאונה. כשנשאלה כיצד הצליחה לשמור את הסוד השיבה: "אמרתי לעצמי שאני חייבת להמשיך בשביל הבנות שלי, הדחקתי את מה שקרה"
לטענתה, רק שבועיים לאחר מכן סיפר לה רון כי רוז אינה בין החיים וכי קרתה תאונה. פיזם אמרה כי באמצע חודש מאי רוז חזרה מביתה של ויויאן ונשארה לישון בביתם מספר ימים.
"יום אחד רוני היה צריך ללכת", סיפרה. "אני לא זוכרת אם זה ללכת לעורך הדין שלו, או לדואר, או לא משנה. אני יצאתי לפארק עם הבנות והיו הרבה מקרים שרוני היה יוצא מהבית עם אחת הבנות, אבל הפעם אני יצאתי לפארק עם שתי הבנות הקטנות שלנו ורוני הלך עם רוז".
לדבריה, "יצאנו שנינו מהבית, אני לא זוכרת מי יצא ראשון, אבל יש לי את התמונה בראש שפניתי כדי ללכת לכיוון הפארק. בערב חזרתי הביתה ורוני לא היה". בשלב זה פרצה פיזם בבכי והמשיכה להעיד כשקולה חנוק מדמעות.
"הוא חזר הביתה כשכבר הייתי חצי ישנה" טענה. "שאלתי אותו איפה רוז והוא ענה לי שהיא אצל אמא שלו ואמר: 'תישני, תישני, נדבר על זה מחר'. למחרת דיברנו. הוא אמר לי שרוז אצל אמא שלו לכמה ימים. אחרי כמה ימים הוא אמר לי שרוז נמצאת בבית ספר צרפתי. שאלתי אותו שאלות כמו, אם יש לה את כל מה שהיא צריכה. תמיד שאלתי שאלות ולא קיבלתי תשובות".
פיזם המשיכה עוד וסיפרה: "במשך הזמן התרגלתי שרוני לא עונה לי. הוא היה מותח אותי כמו מסטיק. התשובות שלו היו מוזרות. הייתי מתחננת אליו לקבל תשובות". לדבריה, "ב-18 ביוני ציינו את יום הזוגיות שלנו והתחננתי אליו, תגיד לי מה קרה. הוא אמר לי שזה נגמר, שזה הסוף, שרוז לא תחזור.
אז נשברה פיזם, החלה לבכות והפסיקה את עדותה למשך מספר שניות. "חשבתי שאני משתגעת", היא המשיכה. "רקעתי ברגליים. אמרתי לו שהוא חייב לעשות משהו, שזה בלתי אפשרי. הייתי צריכה לדעת מה המצב. לא יכולתי לקבל את זה". בכל אותו זמן ישב רוני רון על ספסל הנאשמים שמע את העדות הדרמטית והשפיל את מבטו.
לטענתה של פיזם, רון התוודה על המעשה כחודש לאחר שרוז חזרה מסבתה ויויאן בפעם האחרונה. היא אמרה שהגיבה בבכי ובצרחות והסתגרה בחדר. "אמרתי לו שהוא חייב לשנות את המצב. שזה לא יכול להיות. לקחתי את הטלפון ורציתי להתקשר למישהו אבל הוא לקח לי את הטלפון מהיד".
מרי המשיכה לתאר את הרגע בו אמר לה רון שרוז מתה. "הוא החל לתפוס אותי עם הידיים שלו", אמרה. "צעקתי: 'אל תיגע בי!' והלכתי לאמבטיה. סגרתי את הדלת וישבתי על הרצפה שעות על גבי שעות. כל הגוף שלי רעד. הרגשתי שאני מתה איתה. חיכיתי שיהיה איזה הוקוס-פוקוס והיא תחזור. רציתי שיהיה איזה שהוא קסם והיא תחזור. לא רציתי לקבל את זה. ימים אחרי ימים לא הייתי עצמי. הייתי משותקת, לא יכולתי לעשות כלום".
הסתירה בין העדויות נובעת מכך שבעוד שרון טען כי התוודה בפני פיזם על מותה של רוז ימים ספורים לפני מעצרם, מרי טענה כי הוא התוודה בפניה חודשיים לפני המעצר. מאז, כך לדבריה, היחסים ביניהם החלו להידרדר, אולם היא המשיכה בחייה.
"בהתחלה זה היה בור שחור", טענה. "כל הזמן בכיתי. לא יכולתי לעשות כלום. אחר כך אמרתי לעצמי שצריך להמשיך בחיים. אמרתי לעצמי שאני צריכה להגן על הבועה שלי, להגן על הבנות שלי. פחדתי להיות לבד. חשבתי שאני לא שווה כלום בלי רוני".
לדבריה, היא מעולם לא חשדה ברוני כי רצח את רוז וקיבלה את טענתו שהיה מדובר בתאונה. "הדבר היחידי שהוא אמר לי זה שהייתה תאונה", אמרה. "אף פעם, אפילו לא לרגע אחד, לא חשבתי שהבת שלי יכולה להיות בתוך מזוודה".
פיזם נשאלה איך הצליחה לשמור את הסוד הזה במשך זמן ארוך כל כך, והשיבה: "לא הייתי שורדת אחרת". לדבריה, "בהתחלה הכול היה חשוך אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת להמשיך בשביל הבנות שלי. שמתי הכול בצד ואמרתי לעצמי שאני צריכה לשכוח. הדחקתי את מה שקרה. שמתי את זה בפינה בראש ופשוט ניסיתי לשכוח".
נא להמתין לטעינת התגובות
