אין מקום בצה"ל לחייל שמביע מחאה פוליטית
מחאת הטירונים במהלך טקס ההשבעה, שם קראו החיילים "לא מפנים את חומש" היא מעשה מבייש שצריך להדליק נורה אדומה. שטח צבאי
זוהי מחאה אומללה שאין לה מקום בצה"ל. אין מקום לשום פוליטיקה בצה"ל ואותה יש לשמור לחלומות בלילה בשק השינה או לסופי שבוע כשהחיילים יוצאים הביתה והם משוחחים עם חברים על הברזלים או עם ההורים סביב ארוחת יום שישי.
בעת כל השבעה קורא המפקד את הפסקה הבאה:"הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעותו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל".
לאחר שהמפקד מקריא את נוסח השבועה כל טירון עונה "אני נשבע(ת)"; חיילים דתיים עונים "אני מצהיר(ה)". אחר כך ניתן נשק לכל טירון.
שני החיילים של חטיבת כפיר מגדוד שמשון העזו לשבור קוד ברור עוד לפני שהתמנו להיות לוחמים בצה"ל. הם ידעו היטב מה המשמעות של הפעולה הפוליטית. הם ידעו מי עומד מולם ולצידם ולהערכתי גם ידעו איזה אפקט הם רוצים להשיג.
הדבר היחידי שהם לא יודעים כרגע לצפות זה את הצעד הבא של מפקד החטיבה אל"מ אורן אבמן שזה עתה נכנס לתפקיד ועסוק לצד המשימות המבצעיות לאתר בעיות ערכיות ומוסריות. אין ספק שיש בכך סוג של אכזבה. טירונים שזה עתה התגייסו לצה"ל בוחרים להביע את דעתם הפוליטית בדרך כל כך פרובוקטיבית.
מפקד החטיבה צריך לזמן את החיילים המעורבים לשיחה. לשאול לפשר מעשיהם, האם הם מבינים את המשמעות של הפעולה ואם מסתבר כי אין מדובר במעשה קונדס עליו הם מתנצלים הם צריכים לראות את הדרך החוצה אל מחוץ לחטיבה.
זהו מעשה חמור שמבייש לא רק אותם כלוחמים שנשבעים אמונים לצה"ל אלא גם את המפקדים, חבריהם לובשי המדים את באי הטקס ואת
זוהי אכן סוגיה כואבת שיש לדון בה מחוץ ובתוך הצבא. מה יהיה ביום שבו יידרשו חיילים לפנות מאחזים או יישובים על פי החלטת ממשלה. בעיניי צריך למתוח קו ברור בין מילוי פקודה לסרבנות. פשרות בנושא הזה יזמינו תופעות רעות. עם זאת יש להכיר ברקע ממנו באים חלקים מהחברה.
בעידן שבו מגייסים מגזרים שונים באוכלוסיה ומתאר הדמוגרפי הולך ומשתנה יש להכיר בשוני האידיאולוגי שהולך ומקבל הקצנה בחוגים האזרחיים. אך על צה"ל להבהיר כי עליו לבצע כל משימה שתוטל עליו ללא סייג. מרגע שהתקבלה ההחלטה המדינית באישור הממשלה צריכים החיילים להצדיע ולקיים את הפקודות.
יש לעשות זאת בתבונה ובאופן מושכל שלא יכשיל קבוצות מסוימות בקרב לוחמי צה"ל ומפקדים ולהימנע עד כמה שניתן מפרובוקציות, אבל בסופו של יום צה"ל צריך לשאול את עצמו בכל עת כיצד הוא מבצע את המשימה באופן הטוב ביותר.
הבעיה לא תיפתר אם הסוגיה הזו לא תצוף בדרגים הכי גבוהים בממשלה ואף בצה"ל. אדם שמעוניין לפתור בעיה עליו לשאול את השאלות הקשות ביותר, להתבונן במראה ולומר את האמת לעצמו אחרת התופעות בשוליים יהיו כל כך קיצוניות שיהיה מאוד קשה להחזיר את הגלגל אחורה.
אין ספק שהשסע בין ימין ושמאל הולך ומתרחב. כך גם היא הקוטביות בתוך קבוצות הימין שלא בהכרח יש להם מנהיג אחד ברור או רב מכוון בכל עת. אני מתקשה להאמין כי רב עומד מאחורי הפעולה האומללה הזו של שני החיילים.
עם זאת יש כאן בהחלט כרסום לא דמוקרטי וחתרני בהחלטות ממשלה. זה בא לידי ביטוי בפלישה הכרונית לשטחי חומש לשם טיול, מחאה ולעיתים לקיום שמחות כמו חתונות על אף שהשטח פונה לפני חמש שנים באופן חוקי.
אסור שמפקדי צה"ל יעניקו הנחות לשום משימה ולשום מגזר. יש דלת אחת בכניסה לבקו"ם וכל מי שעובר בה נשבע אמונים לצה"ל ללא כל תנאי. כל מי שמערער על שבועה זו אין לו מקום בצה"ל בין אם הוא כתום, צהוב, ורוד או סגול.
נא להמתין לטעינת התגובות
