כמו יגאל עמיר: כך יראה המפגע הבא בהר הבית
בודד, דיסקרטי, יסודי ועצמאי, לא קשור לאף תנועה, אחוז תחושת שליחות ומעורער. זהו הפרופיל של האדם שייפגע במקום הנפיץ במזרח התיכון
לפני כמה חודשים זימן א', ראש החטיבה היהודית בשב"כ, את אחד מראשי המחתרת היהודית שפעלה כאן בשנות השמונים. ראש החטיבה ביקש לתת קצת רקע לאיש המחתרת, שבינתיים הפך לאיש ציבור ופובליציסט ידוע, וגם לשמוע ממנו כמה הערכות על מה שקורה בשטח.
במהלך השיחה עלה שמו של יהודה עציון, מראשי המחתרת ההיא, מי שטווה תוכניות מפורטות לפוצץ את מסגד עומאר. עציון הגדיר אז את המשימה שלקח על עצמו כ"טיהור הר הבית מאחיזת האיסלאם כדי להביא לגאווה השלמה ולהקים את מלכות ישראל המובטחת". אחרי שנתפסו חברי המחתרת נידון עציון לשבע שנות מאסר.
יהודה עציון מנוע כניסה להר הבית. הפיקוח עליו הדוק. כאשר השוטרים רואים אותו חולף במרחק מאות מטרים הם נכנסים לכוננות. בשב"כ יודעים שהוא לא הגורם המסוכן ברגע זה.
"אני לא מבין אתכם", אמר איש הציבור לראש החטיבה היהודית. "אתם סוגרים את כל השערים מתי שאתם רוצים. יש לכם מידע מוקדם על כל אחד. האנשים חובשי הכיפות הם חשודים מידיים ונבדקים בקפדנות. אין שום סיכוי לאיש להכניס סכין יפנית לתחומי ההר. ממה אתם פוחדים?".
ראש החטיבה הסכים עם הדברים. "החשש שלנו הוא מניסיון שיבוא מבחוץ", ענה. "מישהו לא מוכר שיתמקם על הר הזיתים וישלח טיל ביום שישי לעבר המסגדים והמתפללים".
"אני מודה שעולה בי לפעמים מחשבה רעה כזו, בגלל כל המצב שנוצר", אומר אסף פריד ומיטיב את אחיזת הקלצ'ניקוב המקוצר שמונח עליו בהצלב. "אני אומר לעצמי למה שלא אקח פצצת אר-פי-ג'י, אעלה למקום גבוה ואשלח אותו לתוך המסגדים. זה בעצם דבר פשוט. תשאל את האנשים כאן".
"אתה רואה, הם מהנהנים בהסכמה", הוא ממשיך. "אבל אחר כך אני שואל 'מה ייצא לי מזה?', 'מה ייצא לנו מזה?'. ממשלת ישראל תוציא את כל תקציב המדינה כדי לפצות את הערבים. הם יתאחדו מחדש וירימו מסגד פי עשרה יותר גבוה ממה שיש להם היום ויעטרו את כיפת הסלע ביהלומים עם תמונת תשקיף של מוחמד, ואז נאכל את עצמנו עוד יותר. לא עשינו עסק טוב".
את אסף פריד, איש מחשבים בן 34, אני פוגש ביום ראשון האחרון ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. לפני כמה דקות הסתיים בהיכל שלמה הסמוך כנס גדול של רבנים
האירוע הזה, מתברר, הצית מחדש את המהומות שהיו בהר הבית בתחילת השבוע. אנשי הוואקף על ההר חששו מפלישה המונית של יהודים ויחד עם בני הברית מהתנועה האיסלאמית שלא מחמיצים הזדמנות לפרובוקציה החלו לזרוק אבנים ובקבוקים על השוטרים.
גם שמן נשפך על הרצפה כדי להקשות על תנועת שומרי החוק. הר הבית נסגר מיד, כמובן. האירוע הסתיים עם 21 עצורים פלסטינים ושני שוטרים פצועים.
הכנס בהיכל שלמה התקיים תחת המראות והדיווחים הקשים באותו היום. אסף פריד לא ידע את נפשו מרוב תסכול, ולא רק הוא. מדי חודש הוא מגיע מביתו בהתנחלות נגוהות בדרום הר חברון כדי לעלות להר הבית. הדרך קשה ומסובכת ולא פעם מסתיימת באכזבה קשה.
"עבור היהודי הדתי העלייה להר מהווה חלק מפולחן דתי משמעותי ביותר", נכתב בחוברת שחולקה לבאי הכנס תחת הכותרת "זכויות אדם בהר הבית, דוח מעקב מספר 1". "לפני עלייתו הוא מתכונן שעות רבות הכוללות רחיצת כל הגוף באופן יסודי, טבילה במקווה טוהרה, נעילת נעליים מיוחדות ועוד".
"במהלך העלייה הוא עסוק כל כולו בחוויה הדתית השוטפת את כולו ברגשות הפועלים בתוכו בעוצמה פנימית רבה", נכתב עוד. "הוא לא רוצה להפר את הסדר. באותו זמן חש היהודי כי השוטר המלווה אותו צופה בו בכל העת תוך מתן תחושה שמדובר בחשוד או פצצה מתקתקת, אשר כל מטרתו היא להניח את אבן היסוד למלחמת העולם השלישית".
"היהודי רואה את השוטר המלווה שומר על ערנות מקסימלית, ממתין לרגע בו יזהה כי היהודי עושה תנועה מסוכנת כגון השתחוות, קריעת בגד, שליפת אתרוג מהכיס אשר תסגיר מיד את המטרה שלו, פיצוץ כל המזרח התיכון", כתוב.
אסף פריד מכיר את הטקסט הזה מקרוב. בפעם האחרונה עלה להר הבית בערב יום הכיפורים. בשעה ארבע בבוקר העיר את אשתו ואת חמשת ילדיו והכין אותם לעבודת הבורא. הם הלכו להתפלל בבית הכנסת בנגוהות, טבלו במקווה, לבשו את מיטב מחלצותיהם, שיננו שוב את התפילות שאותן ילחשו על ההר ויצאו לירושלים בחום הנורא.
פריד התמלא התרגשות מחדש. בגיל 16, כאשר היה תלמיד בישיבת "נתיב מאיר" השמרנית הוא ברח בשבתות כדי לעלות להר הבית, בניגוד לדעת הרבנים הגדולים שאסרו על המעשה מטעמים הלכתיים. כאשר נתפס, סולק מהישיבה. לימים עבר ללמוד בישיבת הרעיון היהודי שאותו ייסד הרב מאיר כהנא. כאן כבר לא היה מי שיעיר לו על הגיחות התכופות להר עם חבריו.
בשעה 8:00 בבוקר הגיעו פריד ומשפחתו להר. הסלקציה התחילה. יהודים בעלי חזות דתית הועמדו בצד אחרי שתעודות הזהות נלקחו מהם. קבוצות תיירים ויהודים חילונים עברו במהירות יחסית וטיפסו להר.
פריד וילדיו חיכו בשמש הקופחת עד שתסתיים הבדיקה, אבל לפתע הוגף שער הברזל הכבד בכניסה המערבית להר, השוטרים הודיעו כי ההר סגור למבקרים ודרשו מכולם לפנות מיד את המקום. קבוצת התיירים, התברר, הותקפה ליד מסגד אל-אקצא, וכך ניתן האות למהומות שפרצו בעיר בסוכות, בעידודם של שייח' ראאד סאלח, אנשי התנועה האיסלאמית ונטורי קרתא.
פריד מסרב להירגע עד לרגע זה. תחושת האכזבה והעלבון הלאומי והאישי משמשות אצלו בערבוביה. גם הדמעות של הילדים שציפו לביקור במשך חודשים לא מרפות. זה הזמן שבו עולות המחשבות הרעות.
"אתה עובר שבעה מדורי גיהינום וחוזר בלי כלום", הוא אומר. "האבסורד זועק לשמים. הר הבית, שצריך להיות סמל הריבונות היהודית, הוא המקום היחיד בארץ שבו ערבי עובר בלי בידוק ויהודי עובר עם בידוק. הערבים נוקטים אלימות, אבל היהודים הדתיים נבדקים אחד-אחד ונרשמים. האח הגדול עינו פקוחה. מה זה אם לא התעמרות? מה זה אם לא התעללות?".
הסטירה שחוטף הנאמן המושבע של הר הבית מגיעה מעוד כמה כיוונים. רוב הציבור חושב שהוא קיצוני, הזוי ומחרחר ריב; רוב הרבנים לא מרשים לו לעלות להר; בכניסה להר הוא מרגיש כמו אורח לא רצוי; על ההר הוא חש כמו גנב שנתון במעקב מתמיד מצד שוטרי משמר הגבול, נתון למבטי שנאה של המתפללים המוסלמים.
הגישה למקומות שונים על ההר אסורה עליו בתוקף צווי ההלכה או ביוזמת אנשי הוואקף שמונעים גישה למקומות מרכזיים. גם ביציאה הוא לא רווה נחת. בכנס בהיכל שלמה הוקרן סרטו ובו נראה שוטר בשם פאדי בידר שקלט יהודה גליק, מארגן הכנס ואחד האנשים שהוצאו מן ההר. בידר קילל אותו "בן זונה" ו"בן כלב" וטען שהוא וחבריו אשמים בכל המהומות שפרצו באותו יום.
אגב, מי שחושב שפריד ואנשי התנועות למען הר הבית לא מתפללים על ההר טועה. לפני שנה עליתי להר עם פעיל חרדי מתנועת "אל הר המור", אחרי טבילה ותפילה כפי שנדרשתי. במהלך הסיור נעמד האיש מול מסגד עומר, השים את עצמו כמי שמדבר אליי, אבל בעצם נשא דברי תפילה עמוקים.
שני מוסלמים שראו אותו קראו לעברו "צא החוצה, יא כאלב". אסף פריד ומשפחתו שכללו את השיטה ו"גונבים" תפילות בלי לעורר חשד. "אני מצביע על ההר, כאילו אני מסביר לילדים משהו ואז אני גומר את כל ברכת ההלל. אחר כך אני עושה את עצמי מצלם את הילדים מזווית של שכיבה, אומר להם לזוז לפה ולזוז לשם, אבל אני בעצם משתחווה".
האם מתוך תחושת התסכול המורכבת הזו יצמח המפגע הבא שיפוצץ את המזרח התיכון? פריד חושב שדווקא האנשים שמגיעים להר בקביעות עוברים תהליך אמוני עקבי וארוך ולא יבצעו מעשה דרמטי ואנרכיסטי.
הסכנה יכולה לבוא מכיוון אחר. "מי שמחפש מיסטיקה או נדבק בסינדרום ירושלים, או שבטוח שהוא המשיח, לא ישאל אף אחד לפני שיקום וייקח לידיו טיל גראד. הוא גם לא יגיע מתוך הציבור שלנו. אני מכיר את כולם. גם השב"כ מכיר אותם".
הדוברים בכנס בהיכל שלמה לא באו להרגיע את הרוחות. הם באו לדרבן את היהודים לעלות להר. הסיפור מסובך מאין כמוהו. רוב הרבנים מתנגדים לעלייה להר, אבל כולם יודעים כי רק הנוכחות היהודית במקום תשמור על אחיזה ישראלית.
משום כך, הקולות לכבוש את ההר הולכים היום ומתגברים וגוררים תגובות קשות מהצד הערבי ומהומות על בסיס שבועי. גם שירות הביטחון הכללי רוצה שהיהודים יגיעו לשם, אבל מייחל באותה מידה לשקט ולכן מגביר את הפיקוח.
יש גם קולות אחרים, שמוסיפים על הבלבול הדתי. הרב שלמה אבינר מבית אל, ראש ישיבת עטרת כוהנים ברובע המוסלמי, כינה את באי הכנס "שועלים קטנים מחבלים בכרמים", דימוי שנחשב עלבון גדול במובן התורני.
הרבה מרי נשפך באירוע. לא היה צריך להיות מאמין כדי לצאת מהמקום בתחושת זעם. כל אחד מהדוברים הוסיף בתורו עוד קיסם למדורה הגדולה שבערה. מעל הדוברים התנוססו כל הזמן דברי הרמב"ם, שבהם תיאר את העלייה להר הבית ואיך "נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו". כולם הרגישו שאם הרמב"ם פסק, כולם מחויבים.
דוד הדרי, סגן ראש העיר ירושלים, אמר כי "הממשלה צריכה לקבוע שההר בידינו. לא השוטרים". הוא סיפר כי לפני חודש פנה אליו חתן שחיפש קצת אפר בהר הבית כדי לשים על הראש, אבל לא יכול היה לעזור לו. "המוסלמים הוציאו 6,000 טון עפר החוצה, ולנו טיפת אפר אין", אמר.
הרב דב ליאור מקריית ארבע, שנחשב בעל השפעה רבה בהתנחלויות, קבע כי האויב הגדול של הר הבית הוא האדישות. "אין לנו שלום ואין לנו ביטחון, בגלל שהציבור לא עולה להר הבית. זו גם הפגנת חולשה שלנו כלפי אומות העולם".
הרב נחום רבינוביץ' ממעלה אדומים, שנחשב לזקן השבט, זעק לשמים. "אנחנו לא רוצים להיכנס לאל-אקצא, אבל לא נוכל להשתטח על ההר? מה חושבים הגויים עלינו? רואים שאנחנו מפחדים מהם, למה הם יפחדו מאיתנו? עד כדי כך איבדנו את דרכנו? הקדוש ברוך הוא לא מבין את זה. לא ויתרנו על מקום קודשנו. מאות ואלפים ורבבות יעלו להר הבית. האויבים אז יתביישו ויפחדו".
הרב יעקב מידן, ראש ישיבת הר עציון באלון שבות, שרטט את הפרופיל של האיש שראוי לפדות את הר הבית. המודל שלו, שימו לב, הוא עזרא נאווי, מראשי השמאל הקיצוני וחבר תעאיוש, שנידון בשבוע שעבר לחודש מאסר אחרי שניסה לעצור הריסת בית של ערבי בדרום הר חברון.
גם אורית סטרוק מחברון מתאימה למשימה. סטרוק היא אם ל-11 ילדים, תושבת היישוב היהודי בחברון, שנמצאת במוקד כל כניסה או פינוי של בית בעיר. "אם יהיו לנו עוד מאה אורית סטרוק, גם הר הבית יהיה בידינו", סיכם רבינוביץ'.
הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש, נעצר לפני 25 שנים בחשד שניסה עם חבריו לכרות מנהרה ולפרוץ דרכה לתוך מסגד אל-אקצא. במשפט יצא זכאי. בהיכל שלמה התסכולים פרצו ואריאל זעם על הציבור שנחבא איש בביתו. "אנחנו מדברים על הכחשת השואה, אבל אנחנו מכחישים את בית המקדש", כך אמר.
ברוך בן-יוסף, ראש התנועה לכינון המקדש, הלך עוד צעד קדימה. "עד שלא נביא אלף איש להר הבית עם אבנים ובקבוקים לא יקרה כלום. רק אם לא נהיה נחמדים, נזכה בהר", הודיע.
כאמור, אסף פריד לא יהיה האיש שיפוצץ את הר הבית, למרות המחשבות המקולקלות שחולפות במוחו. גם לא ברוך בן-יוסף עם האבנים והבקבוקים שלו ולא אורית סטרוק עזת הנפש. סביר להניח כי השמות הללו מתועדים היטב, כמו של כל הדתיים המיליטנטים בהתנחלויות או חובשי הכיפות שעולים תכופות על ההר.
ביום שני ביקרתי בהר הבית והשאלה הראשונה שנשאלתי על ידי השוטרים שהפרידו בשער המוגרבים בין ישראלים ותיירים הייתה "מתי היית כאן בפעם האחרונה?". אפשר לשער כי המצלמות של גורמי הביטחון היו בכנס בהיכל שלמה ותיעדו את כולם, בעיקר את לובשי הגלימות הלבנות עם סמל המקדש שנכחו שם.
נדב שרגאי, חוקר בכיר במרכז לענייני ציבור ומדינה, הוא המומחה מספר אחת לתולדות הר הבית מאז מלחמת ששת הימים. לפני 14 שנה פרסם את ספרו "הר המריבה", שמנתח את המאבק על ההר בין יהודים ומוסלמים, הדת והפוליטיקה.
הוא הכיר מקרוב את רוב האנשים שניסו להרוס את המסגדים והתחקה אחרי ההיסטוריה של כל אחד. "החשש האמיתי היום הוא מהמפגע הבודד, שלא משתף איש בתוכניות שלו", אומר שרגאי. "האיש הזה לא קשור לתנועות של הר הבית, הוא לא מגיע לאירועים, אבל מכיר היטב את כל החומר".
"אפשר להניח שנפשו מעורערת כמו של זו אלן גודמן, שירה על הר הבית ב-1982, הרג שניים ופצע 11 איש. יגאל עמיר הוא טיפוס כזה, אם כי הוא הסתובב במעגלים הללו ואפשר היה לשים עליו את היד בשלב מוקדם".
הראשון שהרהר לראשונה בפיצוץ מסגדי הר הבית היה הרב הראשי שלמה גורן, מדווח שרגאי בספרו. מאז בוצעו חמישה ניסיונות רציניים לשנות באלימות את פני הדברים. שלושה ניסיונות פיצוץ נעשו עד היום בידי אנשים לא שפויים.
הראשון: מייקל דניס רוהן, צעיר אוסטרלי נודד, ששרף את מסגד אל-אקצא ב-1969; השני: אלן גודמן שהיה ספק מטורף ספק שפוי, מי שניהל שיחות תכופות עם אלוהים לפני שעלה להר; והשלישי: אנשי כנופיית ליפתא, שמעון ברדה, יהודה לימאי ועוזי מחסיה הכהן, שהיו הקרובים ביותר לפיצוץ ההר במהלך 1984.
לפחות בשניים מן המקרים הללו גודמן ורוהן השתלבה מחלת הנפש או הנטייה למופרעות עם רקע אידיאולוגי וכמעט התלקחה כאן מלחמת עולם. במקרה של כנופיית ליפתא התערבבו הדת והחולשה הנפשית עם עבריינות לשמה.
המתכננים האחרים פעלו מתוך מניע אידיאולוגי טהור. יהודה עציון מעפרה, איש המחתרת היהודית שנעצר ב-1984, היה איש מוכר בחוגים של גוש אמונים באמצע שנות ה-70'. הדבר האחרון שאפשר לומר עליו הוא שאינו שפוי.
מדובר באיש הגות וספר, אמן וכותב מוכשר מאין כמוהו. השותף שלו לתכנון פיצוץ המסגדים ישועה בן-שושן קיבל את ההשראה שלו מעיון בספרי הקבלה. גם יואל לרנר, איש תנועת כ"ך שנידון ב-1977 לשלוש שנות מאסר אחרי שעמד בראש התארגנות שעמדה לבצע פיגוע על ההר, לא היה מטורף.
להפך. מדובר באיש חינוך שהקים בית ספר תיכון דתי בקריית שמונה ולימד בישיבות תיכוניות בירושלים. ביום ראשון הגיע יהודה עציון לכנס בהיכל שלמה. הוא ישב בצדי האולם, שמע את הדברים ואכל את עצמו מבפנים.
אחרי שהשתחרר מהכלא הקים את תנועת "חי וקיים", והמשיך להטיף להרס המסגדים. בשנים האחרונות הוא שינה קצת את דרכיו והיום הוא לא מתנגד לפעילות אלימה ומזיקה של בודדים, וחושב שצריך לשכנע את הממשלות לבצע את "תוכנית הטיהור".
עציון לא מוכן עד היום להתפלל בכותל המערבי, שהוא מבחינתו קיר צדדי שעמד "מאחורי בית הכפורת". פעם או פעמיים הצליח להתגנב להר יחד עם קבוצות תיירים ולשאת שם תפילה. כאשר זה לא הולך, מגיע עציון לאיזור ההתייחדות האישי שלו מתחת להתנחלות בית אורות בשכונת סוואנה. הוא עוטה טלית, פורש את שתי ידיו לצדדים מול הנוף של ההר ופונה לבוראו.
נדב שרגאי, יהודה עציון ואסף פריד מצדיקים את הקביעה של ראש השב"כ דיסקין, שמובאת בתחילה. האנשים שתכננו לפוצץ את הר הבית עשו זאת בתגובה למהלכים מדיניים שנתפסו בעיניהם הרי אסון. עציון מגלה כי הצעירים שהקימו בזמנו את "התנועה לעצירת הנסיגה בסיני", שקלו לפעול בהר הבית כדי להפוך את היוצרות.
עציון לא מוכן לשרטט את הפרופיל של האיש שעלול ללכת בדרכיו, אבל מפרט את דפוס הפעולה האפשרי. "החבר'ה במאחזים נוהגים היום על פי נוסחת 'תג המחיר'", הוא אומר. "אם מפנים מאחז הם זורקים אבנים על פלסטינים, כדי להסיט את הצבא למקומות אחרים ולמחשבות אחרות. העיקרון הזה יכול להגיע גם להר הבית. זו הדרך האפשרית שקיימת לשנות את הטבלה, לקבוע מציאות חדשה לחלוטין על הלוח".
האם זה יקרה? האם הרקטה תתעופף? בדצמבר 1983, להזכירכם, זמן קצר אחרי פיצוץ אוטובוס מספר 18 שעשה את דרכו בשדרות הרצל בעיר, ירה דוד בן-שימול טיל לאו על אוטובוס גדוש בנוסעים ערבים, שטיפס במעלה גיא בן-הינום. איש לא הכיר את בן-שימול תאב הנקם, שהיה חייל בשירות סדיר. באותה מידה בדיוק יכול היה לכוון את הטיל למקום קרוב אחר, נפיץ פי מיליון.
נא להמתין לטעינת התגובות
