אהוד ברק משיב אש: אני גנבתי? עושים ממני הירשזון
אחרי שבועות של מתקפה כללית על שר הביטחון, יו"ר העבודה פותח את הפה ומשיב אש. המבקר תקף את הנסיעה לסלון האווירי בפריז, הביקורת הציבורית זעמה על החיים במגדל היוקרתי בת"א, ההחלטה לחקור את העברת מיליוני השקלים לחברות של בנותיו. למרות כל אלה שמר אהוד ברק על שתיקה. עכשיו הוא מדבר
השבוע פתח ברק בעיקר את הפה. המתקפה הכללית עליו מכל הכיוונים הוציאה אותו מדעתו. זה החל בפרסום דוח מבקר המדינה על הנסיעה השערורייתית של משלחת משרד הביטחון לפריז, שעלתה למשלם המסים מאות אלפי שקלים.
בהמשך דווח על הסוויטה המדהימה שלקח ברק עם רעייתו במלון אינטרקונטיננטל במחיר של 20,625 שקל ללילה (כולל הוצאות וביטולי ימים). אחר כך פורסמה החלטת המבקר לחקור את פרשת מיליוני השקלים שהועברו לחברות של שלוש בנותיו, גם אחרי שחזר לפוליטיקה ומונה לשר הביטחון. ובאמצע התנוססה התמונה שלו בכובע לבד במהלך ביקור שקיים בפולין.
ברק נראה הפעם כמו חבר מדושן עונג בבית הלורדים הבריטי בדרך לעוד מסע ציד. התמונה חידדה את הדימוי של האיש העשיר והנהנתן שמתגורר בדירה בשטח של 480 מ"ר בקומה ה-31 של מגדלי אקירוב, ובאותה עת מנהיג מפלגה סוציאליסטית. הקריקטורות שבאו בעקבות הצילום המדהים הזה לא הוסיפו לברק הרבה בריאות.
"אני קניתי את הדירה הזו במיטב כספי", אמר. "עבדתי כיועץ לקרנות גידור ברחבי העולם. עשיתי כסף כדי להבטיח את העתיד של הבנות שלי. מה לא בסדר כאן? אז אני אומר לכם, מי שלא רוצה לבחור בי בגלל שאני גר בדירה מפוארת, שלא יבחר בי". ביום שני דנה הוועדה לביקורת המדינה בפרשת החברות של ברק. הדיון החזיר את ברק לידיעה ביקורתית שפרסם העיתון "גלובס" בתחילת החודש.
"עד 2007 הכניסה החברה של ברק, 'אהוד ברק בע"מ', 30 מיליון שקל", נכתב. "את הכסף העבירו בין השאר החברות תמיר-פישמן ואסקייפ רסקיו סיסטמס. אחרי שברק נבחר, טען העיתון, "מיליוני שקלים עברו לחברות בבעלותן של מיכל, יעל וענת ברק, בדומה למיליונים שזרמו לחברה בבעלותה של מיכל ליברמן, בתו של שר החוץ. את ליברמן המשטרה המליצה להעמיד לדין. נגד ברק אפילו לא נפתחה
הידיעה הזאת הרגה אותו. "ב-12 ביוני 2007 נבחרתי ליו"ר העבודה", אמר. "אחרי שישה ימים הלכתי להיות שר הביטחון. בתקופה הזו אני צריך להעביר את החברות במתנה לבנות שלי ולהכין דוח על תקבולי עבר. קיבלתי כספים על עבודה שעשיתי. מה הבעיה? הכל גלוי. אני גם לא צריך לחשוף את כל החברות ששילמו לי. הייתי איש פרטי ויש כאן חיסיון לקוח. מישהו יכול להשוות בין הכסף הזה ובין הכסף שעבר לבת של ליברמן? אני הקמתי חברות קש? אני גנבתי? מה עשיתם ממני? אברהם הירשזון?".
ברק משוכנע שהוא נקי כפיים ואפילו לוחם ללא חת בשחיתות הציבורית. "אני היחיד שאמר בלי פחד כי משפחת שרון היא מושחתת עד היסוד. מישהו העז לומר את זה לפניי? אני קמתי אחרי העדות של משה טלנסקי ואילצתי את אהוד אולמרט להתפטר מתפקיד ראש הממשלה".
בכלל, מי שישב השבוע מול ברק הרגיש כמו נסים משעל בראיון המפורסם ההוא אחרי אסון צאלים. ברק התקדם לקצה הכיסא בלשכתו, גופו רכן קדימה, הפנים האדימו והמשקפיים ברחו לקצה החוטם. ביד שמאל החזיק במסעד השולחן. את יד ימין הוא הניף מלמעלה למטה בתנועת קציר חדה. מדי פעם הלם בכעס בערמות המסמכים שלפניו, עד ששפופרת הטלפון על השולחן נעתקה כמה פעמים ממקומה וברק נאלץ לתור אחריה כדי להורות למזכירה "תשיגי לי את ראש הממשלה". הצעקות שלו החרידו כל פינה בסביבה. המחזה הזה חזר השבוע על עצמו כמה וכמה פעמים.
ביום שני הוא הגיע לישיבת סיעת העבודה ומצא שם שלושה שרים וכמה חברי כנסת שישבו בפנים עגומות. את הישיבה נאלץ לנהל לבד אחרי שחבר הכנסת דניאל בן-סימון התפטר מהתפקיד שבוע קודם לכן. בן-סימון טען שאין מפלגה, אין סיעה ואין תהליך מדיני, ולכן אין שום טעם בישיבות שרק מבזות את כולם, גם את ברק.
העימות בין השניים נמשך בישיבה האחרונה. "תראה אהוד, אין תהליך שלום, אין הקפאת התנחלויות, אין הורדת מאחזים. כל מה שהבטחנו לציבור לא קיימנו. עם מה נבוא אליו בפעם הבאה?", שאל בן-סימון. "איך אתה יכול לשכנע את הציבור שאנחנו חייבים להיות בממשלה אם אין תהליך שלום?".
ברק לא יכול היה לסבול יותר. הוא דיבר 40 דקות. שר בכיר אמר אחרי הדברים "האיש הזה גמור". נאום השלום שלו היה לפי העדויות נוגע ללב. "אתה תשעה חודשים כאן ואני 45 שנה במערכת הציבורית", ענה לבן-סימון. "אין אדם שרוצה יותר ממני בשלום ועשה כמוני למענו. לא יוסי ביילין ולא זהבהל'ה גלאון. אני יודע מה זה לעשות מאמצים. שילמתי עליהם מחיר כבד. שאף אחד לא יטיף לי כאן". בהזדמנות אחרת אמר ברק השבוע, "אף אחד לא יכול לעשות שלום באמצע תהליך בחירות. אתם לא מבינים שהפלסטינים הם אנשים פוליטיים כמונו. הם צריכים עכשיו ויתורים?".
והיה לברק גם גילוי. "ראש הממשלה ואני הצענו לאבו-מאזן ולראש הממשלה סאלם פיאד ג'סטות ששוות מאות מיליוני דולרים. הם לא רצו לקבל. הם לא רוצים להיראות כמו משתפי פעולה לפני בחירות".
באמצע השבוע הצטרפה גם יו"ר האופוזיציה ציפי לבני לעליהום הכללי ותבעה לחקור את מקור הכספים שהופקדו בחברות של בנותיו של ברק. זו לא הפעם הראשונה שלבני יורדת לרמה האישית. בתחילת הקדנציה היא תקפה מעל דוכן הכנסת את שר הביטחון שניצל את מעמדו ואת הקשרים שצבר כדי לעשות כסף. לבני כיוונה אז לחברת הייעוץ טאורוס שהקימה נילי פריאל, רעייתו של ברק. במארס 2009 הורה כזכור מבקר המדינה לברק להחזיר עשרות אלפי דולרים שקיבלה פריאל מתוך חשש לניגוד אינטרסים.
לבני חושבת שברק יכשיל כל מהלך מדיני מכאן ועד סוף הדורות, כי הרי אין מי שיכול לעשות את הדברים טוב ממנו ואחרת ממנו, ואיש גם לא יציע לפלסטינים את מה שהוא הציע ונדחה. בספר שתפרסם לבני בבוא היום על קורותיה בממשלת אולמרט היא תכתוב כך: "ברק חיבל לי כל הזמן במשא ומתן. הוא לא יכול היה לסבול שום התקדמות. הוא חשב שרק הדרך שלו היא הנכונה. זו הדרך שבה הוא דחף את ערפאת בכוח לתוך האחוזה בקמפ דייויד. בדיונים שקיימתי עם אבו-עלא והנציגים הפלסטיניים היה צריך את עמוס גלעד, או בכירים אחרים ממשרד הביטחון כדי להתקדם. היינו צריכים אותם גם לסיורים המשותפים שיצאו לשטח. ברק לא שלח אותם".
"ברק היה מסוגל לוותר, אילו היינו מגיעים לרגע ההכרעה, אבל הוא משוכנע שאי אפשר להגיע לשם", אומרת לבני. ברק אומר שמדובר ב"טענות הזויות ומופרכות". יש לו גם ביקורת קשה על לבני שלא נכנסה לממשלה. "התהליך היה צריך להיות כזה. קדימה בממשלה ואנחנו באופוזיציה. זו הסיבה שאמרתי אחרי הבחירות כי 'מקומה של מפלגת העבודה באופוזיציה'. לבני בחרה להישאר באופוזיציה, ואני לא מבין את זה עד היום".
ומה בעניין התהליך המדיני התקוע? ברק שוב זועם. "אני לא מקפיא התנחלויות? אני בונה היום רבע ממה שבניתי כאשר הייתי ראש הממשלה לפני עשר שנים. אתם יודעים את זה? אפשר להקפיא פרויקטים עתידיים ולמנוע הפקעות, וזה מה שאנחנו עושים. אי אפשר להקפיא בתים. גם יצחק רבין לא הצליח. אתה לא יכול לקחת דירה שמישהו שילם עליה לקבלן ולמנוע ממנו לגור בה.
"אין גם הצדקה לכך. אני יושב היום בממשלה ומשפיע פי אלף יותר מאשר כל אחד אחר. נתניהו לא הכריז ככה סתם על מדינה פלסטינית. זה הרבה יותר חשוב מכמה שמאלנים ממורמרים שיושבים בסמינר בסביליה, הופכים ניירות וכותבים מסמכים מימין לשמאל ומשמאל לימין".
"אני גם עושה, וכולם מדברים", מסכם ברק ומטיח את העט על השולחן. "אני אילצתי את אולמרט ללכת, אני לא ויתרתי בעניין של חיים רמון, והיום הוא מחוץ לפוליטיקה. אני עוצר כל חקירה בעקבות דוח גולדסטון. אני היחיד שמונע היום את הפיצול של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה".
אחרי הכל ברק יודע כי הסיפור במלון אינטרקונטיננטל בפריז פגע בו באופן אנוש. בראיונות השונים שהעניק השבוע טען שמדובר ב"תקלה שלא תחזור". התגובה המאוחרת מדי לא מיתנה את הרושם הקשה ולא עצרה את תהליכי הפירוק בעבודה. ביום ראשון הקרוב יתכנסו בצוותא חברי הכנסת המורדים איתן כבל, עמיר פרץ, אופיר פינס ויולי תמיר ויקימו תנועה חדשה.
ברק מכנה אותם "שבח"ים", שוהים בלתי חוקיים במפלגת העבודה אחרי שסירבו לקבל את החלטות הוועידה ולתמוך בהצטרפות לממשלה. לברק יש טענות קשות גם לעיתונאים שתומכים במורדים ובכך גם "משחיתים את הדמוקרטיה הישראלית". לא פחות.
בכנס ביום ראשון לא ישתתף האיש החמישי, שיכול להביא לפילוג רשמי במפלגת העבודה. דניאל בן-סימון, שמועמד להצטרף לרביעייה הזו שוהה במרוקו ואומר משם, "אני לא מתכנן מהלך כזה לא עכשיו ולא בעתיד". אם אני מבין נכון את אהוד ברק, הוא מייחל היום לפילוג כזה, שיציב באופן רשמי את המורדים מחוץ למפלגת העבודה. אם שואלים אותו, הוא גם רוצה לשקם את מפלגת העבודה, להחזיר אותה לשלטון ולהיבחר בקדנציה הבאה לראשות הממשלה.
ואם יש סקרים שמעניקים לעבודה רק שבעה מנדטים? אין בעיה. מבחינתו של ברק מדובר בממצאים חסרי משמעות שמתארים מצב זמני, כמובן. החברים בעבודה יאמרו שאם כך הדבר, מדובר בהוזה ברמות סיכון גבוהות במיוחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
