להסתכל בעיניים של רוצח משפחת אושרנקו
זה הכבוד וזו התרבות שעליה גדל. קור הרוח שלו נובע מהשלמה של מי שהשיג את מטרתו. רוצח כמו קרליק ידבר בהקדם, והוא רוצה שיידעו
שנתיים קודם לכן כינה אושרנקו את קרליק "גנב" ופיטר אותו לעיני כולם. זה היה אחרי שגנב מהמסעדה בקבוק וודקה. כמו כן, לאחרונה הופסקה עבודתו של קרליק גם בחברת אבטחה. היו שמועות על רומן שניהלו אשתו של קרליק ואביו של דימיטרי, אדוארד, ומעל הכל ריחפו החובות הקשים.
ההתמכרות להימורים שרפה את מעט הכסף שהרוויח. הנושים דפקו בדלת, הרכב עוקל. בעוד הוא קורס תחת העלבון והקושי, עסקי משפחת אושרנקו רק שגשגו. הוא רצה למחוק את משפחתו של דימיטרי. להפסיק להרגיש מושפל.
"לאנשים כמוהו, המרגישים שכבודם נרמס, אין כל רחמים לאחרים, גם לא כלפי הילדים", מעיד הקרימינולוג גבי אורגל, ששימש בעבר כראש מדור פסיכולוגיה חקירתית במשטרת ישראל ופרש מהשירות בשנת 2003 בדר רגת סגן ניצב. "השנתיים שבהן התבשל בכעס שלו הפכו את הנקמה למתוקה יותר מבחינתו, ייתכן שהיו טריגרים נוספים".
השקט החיצוני של קרליק הסתיר אופי אגוצנטרי ומניפולטיבי. הוא טיפח ברוסיה אוסף סכינים מרשים, התאמן בדבקות באר מנויות לחימה שונות, עקב אחר דיווחים על מעשי רצח בתקשורת הרוסית ונהג לספר לקרוביו כי שימש ברוסיה כרוצח שכיר שריצה כמה עונשי מאסר. עברו, כך עולה, נותר עדיין עמום, גם לחוקרי היחידה המרר כזית (ימ"ר) של משטרת מחוז מרכז שפענחו את הפרשה.
הוא השתמש בשלושה שמות שונים, הצטרף ברוסיה לחבורות פשע, עבד בסעודיה כמלצר וכעת הוא מבוקש על ידי האינטרפול בחשד למעשה שוד אלים משנת 2003. קרליק ברח לישראל ב-2004 כאשר חש שהחבל מתהדק על צווארו. הוא נקלט כאן מתוקף חוק השבות (סבו יהודי).
משפחת אושרנקו סיפקה את תאוותו לכוח כאשר הפקידה בידו את תפקיד רב המלצרים. אבל כשסולק בבושת פנים הרגיש שנותר לו רק מוצא אחד. בשלב מסוים,
הוא יברח מהארץ, יחזור בשלב מאוחר יותר בלי שיידעו שהוא הרוצח, ויאמץ את יאנה אל חיקו. אולי יצליח לשמור את הכסף שגנב מאחיה ואביה ויציע לה להשקיע אותו בעסק. כך יחזיר לעצמו את כבודו כרב המלצרים, אולי יהפוך לשותף.
דמיאן קרליק השתהה לשנייה מול הדלת החומה של משפחת אושרנקו. הוא עטף את ראשו בגרב הניילון, חבש כובע מצחייה שחור וכיסה את ראשו גם בכובע של הקפוצ'ון הלבן. ביד ימין החזיק את המפתח החדש, ששוכפל בהסתר חודש קודם לכן. הוא פתח את הדלת. הייתה דממה. אור קלוש בקע ממנורת הלילה. על הספה ישנה הסבתא, לודמילה (56), שנשארה לשמור על הנכדים רושל בת השלוש ונתנאל בן החמישה חודשים.
קרליק נעל את הדלת והתקדם לעברה בשקט, הסכין כבר בידו. נעלי הפומה הלבנות השמיעו חריקה קלה על הרצפה ולודמילה התעוררה. היא הסתכלה על קרליק בעיניים מבועתות, ניסתה להתיישב על הספה. קרליק כיבה את האור ואמר לה בשקט מקפיא: "אם תהיי שקטה, לא יקרה לך כלום".
במין אקט של כבוד כלפי האישה המבוגרת שחיבב, זו שסידרה לו את העבודה במסעדה, נשא את גופתה אל עבר המיטה הזוגית וכיסה אותה בסדין. "המשפחה הגרעינית הרוסית מורכבת מסבתא, אמא ובת", מסביר הקרימינולוג אורגל. "הבעל הוא משני. זו הסיבה שקרליק התייחס שונה לסבתא. היא בבושקה, ולכן השכיב אותה על המיטה וכיסה את גופתה".
כאן נגמר הכבוד. לאחר שעיניו התרגלו לחשכה, הבחין קרליק כי הסלולרי של לול דמילה מונח על השידה והכניס אותו לכיסו. חוקרי מפלג התשאול, בראשותו של סנ"צ עופר מועלם, סבורים כי קרליק אף אסף אל תיקו את קופסת התכשיטים עתירת שרשראות הזהב והפנינים. בלי להסתכל לאחור יצא מהחדר ופסע לכיוון חדר ההורים הממוקם ליד הכניסה לבית, מצד ימין.
בתוך כך דרך בשלולית הדם והשאיר אחריו עקבות אדומות על הרצפה. הבחירה לחכות לשאר קורבנותיו בחדר ההורים לא הייתה מקרית. חודש לפני כן הגיע קרליק לדירה כאשר משפחת אושרנקו בילתה באילת וסקר את הבית. הוא הכין תוכנית עבודה. החדר, בעל החלון הגדול הפונה לחזית, נבחר כמתאים לתצפית על הכניסה לבניין.
כעת נעמד קרליק ליד החלון, פתח מעט את שלבי התריסים והשקיף. תיק הגב הונח בסמוך אליו. הוא הבחין בטבעות הזהב והשרשראות של טטיאנה אושרנקו, אשתו של דימיטרי. גם אותם הוא אוסף לתיקו. השעה הייתה כמעט 02:30 לפנות בוקר. הוא עמד מול החלון ולא זז. לא אכל, לא שתה, לא עישן. אפילו לא התיישב לרגע על המיטה. כמו חייל במארב. יש לו משימה לבצע. הוא הולך לבצע אותה עד תום. הוא מונחה מטרה. כמו טיל טומהוק.
הסכין המוכתמת בדם בכף ידו, את גרב הניילון גלגל על מצחו. הדקות נקפו ואף אחד לא הגיע. "לא עשיתי כלום, רק חיכיתי", יאמר בחקירתו לסנ"צ מועלם. שעתיים חיכה. לפתע צלצל הסלולרי שלו. אשתו נטליה. "הזקן מתארגן ליציאה", הודיעה לו והתכוונה לסב אדוארד (56). קרליק המשיך להציץ אל הרחוב, נפש חיה לא התקרבה לבניין.
הוא נלחץ, כך העיד בחקירתו והחליט לקדם בעצמו את תוכניתו. ב-04:46 הוא שלף את הטלפון הסלולרי של לודמילה ושלח מסרון ברוסית לטטיאנה ובו הודעה שרושל חולה. "טניה תבואי מוקדם יותר, אצל רושלקי נראה לי חום. לא מתקל שרת כדי לא להעיר". טטיאנה לא ענתה. לא חשדה בדבר, על אף שידעה כי חמותה אינה יודעת לשלוח מסרונים. גם לא תהתה מדוע לודמילה מכנה את רושל בכינוי חיבה שגוי.
אדוארד יצא הביתה לסייע ללודמילה, על כתפו תיק ובו כ-10,000 שקל . בסוף הערב הם יהיו של קרליק. חושך מוחלט קיבל את פני הסב. הוא שלח את ידו אל הקיר כדי להדליק את האור, אולם קרליק הקדים אותו ועצר בעדו. "אם תשתוק לא יקרה לך כלום", איים, אולם הסב הכה אותו בעזרת התיק. קרליק הכניע את אדוארד בתוך שנייה. הוא דקר אותו בבטנו, בחזהו, בלבו.
גם לאחר שמת תפס קרליק בראשו של אדוארד ושיסף את גרונו. דם ניתז על נעליו ועל מכנסיו. גופתו של הסב הייתה כבדה, אולם קרליק גרר אותו בקלות לחדר השינה של ההורים והניח אותו למרגלות המיטה. לפני שנה ביקש אדוארד להחזיר את קרליק לעבוד, אבל דימיטרי סירב. קרליק בחר להמית את קרוביו של דימיטרי באכזריות. תאוות הרצח רק התגברה.
אורגל מציין כי סביר שלרכילות או לבגידה אין משמעות בעיני קרליק, אלא רק למסדר הבושה שעבר אל מול עובדי המסעדה. בדיוק באותן דקות יצאו דימיטרי (32) וטטיאנה (28) מהמסעדה. דימיטרי נשק לאשתו ונכנס בחזרה. טטיאנה פנתה למאזדה המשפחתית ונסעה הביתה, לרושל.
ב-05:20 נכנסה טטיאנה לדירה. היה חושך. לפתע הבחינה בדמותו של קרליק. היא צרחה. קרליק השתלט על פיה. "תהיי בשקט וכולם יינצלו", התריע. "את יודעת שאין לי עניין איתך, אלא עם דימה". באיומי סכין הוביל קרליק את טטיאנה אל חדר השינה והושיב אותה על המיטה. לפתע בקע צליל קצר מהסלולרי שלה. דימיטרי שלח מסרון, התעניין בשלומה של רושל. קרליק חטף את הטלפון וחייב את טטיאנה הרועדת להשיב "הכל בסדר, אל תאחר".
בחוץ החל הבוקר להאיר. האור העמום שבקע מהתריסים חשף בפני טטיאנה את גופתו של אדוארד. היא שוב צרחה, "מה עם הילדים שלי?". קרליק ניסה לקשור את ידיה של טטיאנה עם האזיקונים, אולם היא התנגדה. בתנועה חדה שלף את הסכין ושיסף את גרונה.
כמעט ערף את ראשה. הגולגולת נשארה תלויה על פיסת עור. קרליק איבד את עשתונותיו. הוא דקר את טטיאנה שוב ושוב, קרע ושיסע את גופה בעשרות דקירות. הדם ניתז על הקירות, צבע את המצעים באדום. הוצאתה להורג של טטיאנה, שתוארה ביובש על ידי קרליק, גרמה לחלחלה אפילו אצל חוקר ותיק כניצב משנה אבי נוימן, מפקד ימ"ר מרכז.
קרליק התנשם מעט, הציץ שוב מבעד לתריסים. השעה היתה 05:40. מכנסיו היו מרוחים בדם. הקפוצ'ון לא היה לבן. רשרוש רפה בקע ממיטתו של נתנאל. קרליק התעצבן. הוא תפס את הפעוט וטלטל אותו. בכיו של נתנאל גבר. קרליק סטר לו, הוריד כמה אגרופים, ריסק את צלעותיו של התינוק ואת יד ימינו.
אחר כך הטיח שוב ושוב את ראשו בסורגי המיטה הלבנים. לבסוף חנק אותו. מעוצמת המכות התעוררה רושל, שישנה בחדר הסמוך לחדרם של סבה וסבתה. קרליק עשה וידוא הריגה לנתנאל, דקר אותו ומיהר לחדר השני. רושל שכבה במיטתה שכוסתה במצעים התואמים את צבעי חדרה. גם אותה דקר קרליק כמה פעמים. לחוקרים יספר כי ראה בפניהם של הילדים את פרצופו של דימיטרי.
נותר רק דימיטרי. הוא יצא מהמסעדה עשר דקות לאחר המסרון לטטיאנה. הברמן, רונן לוונטל, התנדב להסיעו על אופנוע השטח שלו. הדרך לבית נמשכה דקה או שתיים. דימיטרי לא היה עייף. הוא הציע ללוונטל לנסוע לכיוון צומת בית דגן כדי לבחון את יכולות האופנוע. הוא חלם על אופנוע דומה. השניים נסעו בכביש הריק. באותם רגעים שחט קרליק את אשתו ואת ילדיו.
ב-06:00 בבוקר לערך הוריד לוונטל את דימיטרי בכניסה לבניין. קרליק צפה בהם דרך התריסים. הוא הסיר את גרב הניילון. דימיטרי נכנס לבניין עם קסדה בידו. כאשר פתח את הדלת, קרליק כבר עמד מולו עם סכין מונפת. אור הציף את הדירה, אי אפשר היה לטעות בזהותו של הדוקר. קרליק רצה שדימיטרי יראה אותו רגע לפני שימות. יסתכל לו בעיניים, יתחנן על חייו. "הכל בגללך", הטיח כשנעץ בו את הסכין.
דימיטרי הכה אותו בקסדה. הלהב חדר לתוך ידו של קרליק וחתך את קצות אצבעותיו. על הרצפה התערבבו טיפות הדם של דימיטרי ושל קרליק, אבל הוא היה חזק יותר. הוא המשיך לדקור את דימיטרי, התחינות לא עזרו. דקירה אחרונה בגב, וגם דימיטרי מת. "אין לי ספק שקרליק רצה לראות את דימיטרי מושפל לפני מותו, לצפות בו מתחנן על חייו, ואין לי ספק שזה אחד הדברים הראשונים שעליהם דיבר בהודאתו", אומר אורגל.
הוא רק זוכר כי ערם את בגדיו והניח אותם על קצה מיטתה של לודמילה. לאחר מכן שפך בנזין על הגופות וניגש לפתוח את ארבעת כפתורי הגז בכיריים. הוא שלף מצית, הצית חמישה מוקדי אש בדירה, נעל את הדלת וברח החוצה.
הבקרה האוטומטית של התנור החדיש הפסיקה את זרם הגז. החלונות הסגורים מנעו כניסת חמצן. האש כבתה. דמו של קרליק, חתימת הדנ"א שהופקה מבגדיו וטביעות האצבע על הכיריים הם שחשפו את זהותו. אנשיו של ראש מפלג המודיעין סנ"צ אלי אסייג איתרו את מכוניתו בחניה של מלון הנסיכה באילת והוציאו מהרכב כמה חפצים אישיים.
בדיקתם במחלקת זיהוי פלילי חיזקה את החשד - קרליק הוא הרוצח. בשבועיים האחרונים תרים חוקרי הימ"ר אחר שביל פיזור חפציו של קרליק, שנזרקו בכמה פחי אשפה ברחבי ראשון לציון זמן קצר לאחר הרצח. הסכין לא אותרה, אולם נראה כי לפחות חפץ אחד נמצא השבוע - באחד הפחים נמצא המפתח המשוכפל לדירת אושרנקו, ששימש את קרליק ביום הרצח.
קור הרוח, האדישות, ההתנהגות חסרת המצפון מאפיינת את קרליק גם לאחר הרצח. אחרי שהודה במעשיו בפני חוקרי הימ"ר הוא התבקש על ידי שוטריהם של סנ"צ מועלם וסנ"צ אסייג לצאת לשחזור. אלא שקרליק הודיע לקצינים המופתעים כי הוא עייף ולא מתאים לו לשחזר עכשיו את מעשיו. "אני אתן לכם את הפרטים ואעדכן אתכם בכל, אבל עכשיו אני לא מרוכז".
גם בתאו בבית המעצר בפתח תקווה שומר קרליק על קיפאון יוצא דופן. הוא כמעט לא מדבר, ומנקר במזון המונח בפניו. את יומו, למעט היציאה לחקירות, הוא מבלה לבדו בחדר קטן ללא חלונות בשכיבה על המזרן. קרליק אינו יכול לזוז מאחר שהוא כבול בידיו וברגליו למיטה. הוא משתחרר מהאזיקים רק כשמוגשות לו ארוחות או כאשר סנגורו מטעם הסניגורה הציבורית אורי קינן מגיע לשוחח עמו.
במעצר הוא מקפיד לא להתלונן ולא לחשוף את קשייו מחשש להפגנת סימני חולשה. קרליק גם אינו מתעניין במצבו המשפטי ואינו שואל על אשתו. רק כשראה את בת משפחתו מובלת באזיקים לחקירה נראה היה כי משהו בו נשבר.
"בתרבויות מסוימות לפגיעה בכבוד אין כפרה", מסביר הקרימינולוג אורגל. "אין גם טעם לנסות ולהבין זאת. אנחנו יהודים, כבר כמה פעמים פגעו בכבודנו ועברנו לסדר היום. לא במקרה שלו. לי היה ברור שלא מדובר בסכסוך עסקי. כך בדיוק נראה סיכום חשבון על רקע של פגיעה בכבוד".
אורגל, העוסק כיום בהערכת אמינות של מועמדים לעבודה, סבור כי המניע לרצח מעיד גם כי קרליק אינו סובל מהפרעה נפשית. להערכתו הוא יימצא כשיר לעמוד לדין. "ברור שמעשה כזה קיצוני נובע ממצב נפשי מסוים, אך לא ממחלת נפש או מביטוי לגבריות. זה הכבוד, זו התרבות שעליה גדל בהרי אורל. קור הרוח שלו נובע מהשלמה. הוא השיג את מטרתו".
ניתן היה למנוע את החיסול?
"רק סליחה בפרהסיה. אני מעריך שאילו דימיטרי היה לוקח אותו הצדה בשקט ולא מבזה אותו ליד כולם בעת הפיטורים, זה יכול היה להיגמר אחרת".
ומה עם רצח הילדים?
"אני מניח שהוא ראה בהם את דמותו של דימיטרי. נקמת הדם כוללת אותך ואת זרעך. רוב הסיכויים שהוא רצח אותם כי הם פשוט הפריעו לו".
סנגורו של דמיאן קרליק, עו"ד אורי קינן, מסר בתגובה: "אני לא מתכוון להיגרר אחרי המשטרה ולנהל את המשפט בכלי התקשורת. תמוה בעיניי מדוע חוקרי משטרה פורשים קבל עם ועדה את הראיות כאשר החקירה עדיין בעיצומה. את כל טענותיי אפתח בפני בית המשפט, ואין לי ספק ששם מרשי יזכה להליך הוגן וראוי".
נא להמתין לטעינת התגובות
