20 שנה אחרי: חזרה לצ'ק פוינט צ'רלי
ב-9 בנובמבר 1989 הגיע גם כתב מעריב למעבר הגבול בברלין, וראה את המערביים מחלקים לעמיתיהם מהמזרח מרק חם, זרי פרחים וכסף

עמדת הגבול צ'ק פוינט צ'רלי. צילום: אי-פי-אי
במערב לא החרימו את המזרח. הם גילו מיד את השדרה המרכזית, קורפורסטנדם, ויצאו לדרך ברכבת התחתית העמוסה, לא לפני שילדים מהמערב דחפו להם זר פרחים ליד.
בקורפורסטנדם הם עמדו בתור בבנק לקבל את "דמי קבלת הפנים" בסך 100 מרקים, ואחר כך בתור למרק חם בכיכר ברייטשייד ליד הכנסייה עם הגג שהופצץ במלחמת העולם ונשאר כך כאות זיכרון. בסוף חזרו למזרח, כדי לבנות שם דמוקרטיה סוציאליסטית-רעיון שנכשל מיד.
אחרי איחוד גרמניה הם מן הסתם היגרו כמו מיליוני צעירים למערב המדינה, כי שם הם מצאו עבודה. אולי הם גרים שם עד היום-זרים בארצם שלהם. לפחות הילדים שלהם מרגישים שם בבית, ואפילו אינם יודעים מה זה "אוסי" (מזרח גרמני) ו"ווסי" (מערב גרמני).
20 שנה חלפו מאז. אבל אני זוכר היטב את הזוג הצעיר
הזה כי הוא סימל את מה שקרה מאז בגרמניה. המערב גרמנים מראים למזרח גרמנים את הדרך - בפוליטיקה ובכלכלה. אנגלה מרקל, שגדלה במזרח, היא מקרה חריג. עד היום תושבי המערב מסבסדים במסים שלהם את שיקום התשתיות במזרח, כדי שהערים במזרח לא יתרוקנו לגמרי מיושביהם. רק מרק חם ופרחים הם הפסיקו לחלק.