הורי טטיאנה אושרנקו: המנוול הזה לקח הכל
לראשונה מאז הרצח, מספרים גלינה ואיליה אפשטיין על הפגישה האחרונה עם בתם, הרקדנית המוכשרת. "שום דבר טוב כבר לא יהיה", אמרו
זאת הפעם הראשונה שבני הזוג אפשטיין - אנשים אצילים שחיים בצניעות בשכונת מגורים חולונית-מתראיינים מאז הרצח.
בינם לבין עצמם הם מתמודדים עם שאלות שונות שמתחילות במילים "מה היה קורה אילו. . .", אבל הם בוחרים לשתוק - גם בגלל שהם עדיין פוחדים.
"מי יודע מה קרה שם באמת?", שואל-אומר איליה, שלא לגמרי מאמין כי המשטרה תפסה את הפושע האמיתי, או לפחות את האחראים לטבח בני משפחתו. "מה היו האינטרסים שלהם, מי באמת עשה את זה והאם הם לא יכולים להמשיך במסע ההרג?".
במעבר חד נזכרים גלינה ואיליה איך פגשו בפעם האחרונה את בתם, חתנם ושני נכדיהם באותו יום שישי טרגי. "בשלוש בצהריים הגיעו אלינו טניה ודימה עם שני הנכדים", מספרת גלינה. "הלכנו לכיכר פה, לא רחוק, ונכנסנו לפינת הליטוף. רושל האכילה את הארנבים בחסה".
בחמש וחצי נסעו גלינה ואיליה לראשון לציון ויצאו לטיול עם הנכדים "כדי לעייף אותם ולהקל בערב על לודמילה, שתוכל להרדים אותם יותר בקלות. חזרנו עם הנכדים לדירה שלהם, אני השכבתי את רושל, ולודמילה (הסבתא שנרצחה) עשתה אמבטיה לתינוק נתנאל.
טטיאנה והוריה עלו ב-1992 מהעיר קראסנויארסק שבסיביר לישראל. המשפחה נחתה בירושלים וטטיאנה בת העשר החלה ללמוד בבית ספר דתי בעיר. כעבור תשעה חודשים עברו לחולון, בעיקר כדי שטטיאנה תוכל להמשיך ולהתאמן בהתעמלות אמנותית, ענף ספורט שהצטיינה בו עוד ברוסיה. בהמשך, התקבלה טטיאנה לתיכון שבח מופת בתל אביב, בו יש רוב ברור לתלמידים ולמורים ממוצא רוסי.
בשלב מסוים עזבה טטיאנה את ההתעמלות והחלה לרקוד בסטודיו למחול "מאגיה" של אלה גלושקובה בבת ים. לקראת תום לימודיה התיכוניים החליטה טטיאנה להפוך את התחביב למקצוע. היא קיבלה פטור משירות צבאי בגלל בעיות בריאותיות והתקבלה ללימודי מחול וכוריאוגרפיה באקדמיה למוזיקה ומחול על שם רובין בירושלים.
"הייתה אהבה גדולה ביניהם", נזכרת מורתה למחול, אלה גלושקובה. "היא תמיד עזרה לכל מי שהיה צריך, נתנה כתף, הייתה זמינה לכל הבקשות". אמה גלינה התנגדה לנישואים. "לא בגלל סיבות מיוחדות, פשוט רציתי שתמשיך לחיות איתי", היא מסבירה.
כשגלינה מדברת, איליה יושב על שרפרף מעץ ומנדנד ללא הרף את כפות רגליו. מדי כמה רגעים מעבירה גלינה את ידה על ברכיו. משתדלת להרגיעו. היא מספרת איך בתה חזרה לאחרונה לעבודה במסעדה. "זאת הייתה החובה שלה, לעבוד בימי שישי בעסק המשפחתי", מוסיף איליה. סוג העבודה הזה לא ממש מצא חן בעיני הוריה של טטיאנה. "רציתי בשבילה הרבה דברים", אומרת גלינה ולא מוסיפה.
גלינה נמצאת בקשר קבוע עם נציגי משפחת אושרנקו. שתי המשפחות כבר הזמינו מצבות לקראת יום השלושים והעלייה לקבר. "שום דבר ממה שאנחנו שומעים על המניע של הרוצח לא מסביר כלום", אומרת גלינה. "גם לא איך אפשר להרוג שני ילדים. הוא לא בן אדם בשבילי, הוא שטן", היא אומרת על קרליק.
מאז הרצח, לא חזר איליה, "איליושה" כפי שהיא מכנה אותו, לעבודתו כמנקה חלונות במגדלי משרדים. שניהם אף חזרו לעשן. "לא יודעת איך נעבור את זה. כל הזמן מחשבות, שאפשר פשוט להשתגע. שום דבר טוב כבר לא יהיה איתנו. קטסטרופה", היא מסכמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
