סוף לפרשה: אילנה דיין הפסידה לסרן ר'
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את צוות "עובדה", בהגשתה של אילנה דיין, לשלם 300 אלף שקל פיצויי לשון הרע, בעקבות הכתבה שהציגה אותו כמעורב במותה של ילדה פלסטינית באזור מוצב גירית
השופט נועם סולברג חייב בנוסף את אילנה דיין ואת צוות התוכנית עובדה, שהופעלה על ידי הזכיינית לשעבר "טלעד", בהוצאות משפט בסך 80 אלף שקל.
השופט סולברג קבע כי דיין ועובדה פרסמו דברי לשון הרע חמורים על הקצין. "ברגע קטון – שבע עשרה דקות שידור – הפך הקצין מלוחם עז נפש לבריון ערל לב. ממפקד המסתער בראש חייליו לנוכח פני אויב, להורג ילדה בדם קר. מאדם שהקפיד על רגישות מיוחדת כלפי ילדים, גם בשעת פעילות מבצעית, כפי שסיפר לאחר זיכויו, הפך לפושע מלחמה, מתיר את דמם של פעוטות. כל השומע תצילנה שתי אוזניו. הפער הזה, הקוטביות הזו, הופכים את דברי לשון הרע שפורסמו בכתבה לחמורים", נכתב בפסק הדין.
השופט חייב את התוכנית לתקן את להודיע על דבר זיכויו המלא של סרן ר' לבית הדין הצבאי, ולבשר במהלך התוכנית גם את עיקרי הכרעת הדין, תוך ציון העובדה שעדויות החיילים נגד סרן א' נמצאו שקריות.
פסק הדין מורה למערכת "עובדה" להבהיר לצופים כי הכתבה ששודרה העבירה מסר שגוי בנוגע להתנהגות הקצין ולהתנהגותם של חייליו, לציין כי תיאור המנוחה, אימאן אל-המס, כילדה תמימה שהיתה בדרכה לבית הספר היה שגוי, שהמניע לפתיחה באש היה הסכנה שחשו הלוחמים, שהירי נעשה כדי לסכל מתקפה, שסרן ר' רץ חשוף לצלפי רפיח בחירוף נפש, ושבמהלך האירוע פגע כדור צלף באחד הקצינים.
בנוסף, קובע השופט, הילדה השליכה תיק בהגיעה לשער המוצב ומחמת החשש מתוכנו של התיק, הורה סרן ר' לדחפור צבאי לקבור אותו בחולות רפיח. הירי שהתבצע לעבר הילדה היה של שני כדורים שנועדו לנטרל את האיום, וכוונו למרחב שממנה והלאה, ולא אל גופתה.
סולברג מציין כי הכתבה בעובדה "חוללה תפנית" באמצעי התקשורת, שפרסמו שורה של כתבות וטורי דעה בעתונים רבים נגד הקצין. "הכתבה היכתה גלים, ממצאיה התקבלו כמוחלטים,
"הכתבה חרצה דין, ובאופן משכנע. מצד אחד הודגש חזור והדגש כי מדובר בהצגת חומרים מקוריים. מצד שני נאמר כי העובדות ברורות, כי זו האמת. לא רק בכתבה עצמה הועברו המסרים הללו, כמפורט באריכות, כי אם גם בבוקרו של יום השידור. כשהתראיינה דיין ברדיו בתכניתו של רזי ברקאי, הדגישה כי 'עכשיו העובדות ברורות...'. הצופה הבין כי מוגש לו חומר בלתי מעובד, כדי שישפוט ויעריך בכוחות עצמו, והוא מתקשה להבחין כי החומר מוגש לו באופן מונחה, מוכוון למטרה. יש כוח רב לחזות שמתיימרת להיות אובייקטיבית, והכוח הזה פעל היטב על הצופים, על עיתונאים בכלי תקשורת אחרים ועל הציבור בכללו".
כמו כן, מוסיף השופט כי המוניטין של דיין ושל התוכנית החמירו את הפגיעה בסרן ר. "לדיין יש מוניטין רב שנים של עיתונאית הגונה ואמינה, ערכית ומקצועית... ו'עובדה' זוכה לחשיפה גבוהה ולאמון רב. שידור הכתבה במסגרת זו הקנה לה אמינות גבוהה בעיני קהל הצופים ובעיני עיתונאים אחרים".
השופט מותח ביקורת חריפה על כך שבכמה עניינים הוסיפה התנהגות דיין וטלעד על נזקו על הקצין. "גם לאחר שהגיעו תלונות מאת גורמים שונים על אופן עשיית הכתבה, וגם לאחר שנודע להן כי במהלך המשפט מתבררות עובדות המשנות את התמונה, הוסיפה אילנה דיין לדבוק בכתבה. למעט תיקון הטעות לגבי מקוריות תמונת ירי המא"ג בתכנית ששודרה שבוע לאחר הכתבה, לא נעשה כל תיקון, שינוי או הבהרה. אדרבא, גם התיקון הזה נעשה לאחר שדיין חזרה על עיקרי הכתבה ודחתה את הטענות שהושמעו נגדה במהלך אותו שבוע...".
בנוסף, סולברג מבקר גם את העובדה שדיין נמנעה מלפרסם את דבר זיכויו של הקצין בבית הדין הצבאי, כחלוף שנה.
סולברג משבח אמנם את אילנה דיין על דבריה שהיא עושה את עבודתה ב"חרדת קודש", ומוסיף כי "לא בזדון נעשה אפוא הדבר כי אם ברשלנות, ועדיין חמור הכשל הזה. יש לעורר ולהזהיר מפני מכשלות שכאלה את ציבור מוציאי הדיבה הפוטנציאליים, העיתונאים והעורכים".
עוד מצביע השופט על הצורך לשקול "שיקולים הרתעתיים-חינוכיים", ואת "פער המעמדות", שבין הקצין לבין דיין וטלעד. לדעתו, הקצין ואחרים כמוהו, שאין להם אמצעים וקשרים, לעולם יהיו קורבנות קלים ומועדים לרמיסת שמם הטוב. על בית המשפט להגן עליהם ולאזן את זכותם לשם טוב מול תאגיד תקשורת רב השפעה ועתיר אמצעים.
סולברג מותח ביקורת נוקבת על נציב תלונות הציבור ברשות השנייה, שלא מילא את ייעודו ולא ראה לעצמו חובה לבדוק לעומק את תלונות הקצין על הפגיעה בשמו. אילו הייתה נעשית בדיקת אמת, אומר השופט, ייתכן שהיה מתייתר המשפט כולו.
לבסוף, הוא מציין כי ניתן היה לחסוך את כל המשפט הארוך - שגרם סבל לא רק לתובע אלא גם לדיין - לו הייתה משודרת ב"עובדה" כתבה חדשה, עדכנית, שתתקן את הפגמים בכתבה נשוא המשפט. "דרך זו עדיפה עשרות מונים על פני ניהול משפט ארכני, יקר ומעיק. אך בשל מספר טעמים, ובהם חוסר נכונותה של אילנה דיין להודות בטעות כלשהי, לא צלחה האפשרות הזאת".
ממערכת עובדה נמסר בתגובה: אנו סבורים שפסק הדין שגוי וגדוש בקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית ועם ערכיה של חברה דמקורטית כפי שבאו לידי ביטוי בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון. מערכת עובדה שומרת לעצמה את הזכות לערער עליו בפני ערכאה גבוהה יותר. ההחלטה בנדון תתקבל בימים הקרובים.
תחילת הפרשה בתחילת חודש אוקטובר 2004, כשהילדה בת ה-13 אימאן אל-המס נהרגה בסמוך למוצב גירית. בתוכנית "עובדה" שודר כעבור כמה חודשים תחקיר על נסיבות המוות של הילדה. בעקבות התחקיר הגיש סרן ר', שקודם בינתיים לדרגת רב-סרן, תביעת נזיקין בסך שלושה מיליון שקלים נגד דיין וזכיינית ערוץ 2 טלעד, באמצעות עורכי הדין אלעד איזנברג ויואב מני.
סרן ר' טען כי הכתבה היתה מסולפת ומניפולטיווית והכילה, למשל, תמונות שכביכול צולמו במהלך האירוע, אולם מקורן באירועים אחרים, שאינם קשורים בשום אופן לאותו האירוע.
לפני פתיחת המשפט העלה השופט הצעת פשרה, לפיה יקטין סרן ר' את גובה הפיצויים שידרוש, ואילו עובדה תשדר תוכנית הבהרה על טעויותיה בתחקיר הקודם על הפרשה. אולם הסדר כזה לא הושג, והמשפט התנהל עד להחלטה שהתקבלה היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
