נתיבי אילון: ראיון עם יעקב אילון
ללא סיוע של טלפרומטר, מגיש החדשות יעקב אילון מדבר על שאיפותיו המקצועיות ("אפעל להקמת ערוץ חדשות בישראל"), על ההווה ("מקווה שההיגיון של המדינה והרגולציה ידפוק בדלת ויכנס לחדר כי אין עדיין פיתרון למצב של ערוץ 10"), על העבר ("בהתחלה חיים יבין לא ממש ספר אותי") וגם על העיר שלו ("אני מרגיש באר שבעי"). ראיון מיוחד
בראיון מיוחד ובלעדי, מספר יעקב אילון על התחרות עם חיים יבין. "היא החמיאה לי בעיקר, הוא לא ממש ספר אותי", על שירותו הצבאי בגלי צה"ל : "הקמנו אולפן מאולתר בתוך ביירות ושידרנו משם כמה חודשים טובים", ולא חוסך ביקורת על הרגולציה של הרשות השניים ומשרד התקשורת: "אני מקווה שההיגיון ייכנס וידפוק בדלת".
לא כולם יודעים שמגיש החדשות המוביל בישראל הוא באר שבעי בדם. נכון, הוא באמת מרגיש כמו שגריר של בירת הנגב, אבל בפועל אילון גר בבאר שבע רק שלוש שנים מחייו. "אני לא רוצה לאכזב את הבאר שבעים, אבל הגעתי לבאר שבע כשהייתי בכיתה ב', זה יוצא בגיל שבע בערך. נשארתי שם עד כיתה ד'. הגעתי לעיר מבת ים, אבא שלי היה קצין בצבא, לטובת העבודה שלו, היינו צריכים להדרים עד באר שבע. הגעתי באמצע שנת לימודים, היה לי די קשה בהתחלה. הייתי צריך לנסוע לבית ספר מרוחק, בגלל שלא היה מקום בבית הספר שקרוב למקום מגוריי בשכונה ג'. אני זוכר את כל המרחבים הפתוחים שהיו בבאר שבע, זה היה ממש כיף גדול. נהניתי יותר בבאר שבע הרבה יותר מאשר בבית ים".
איך נוצר הקשר הכול כך חזק בינך לבין העיר הזאת?
" אני מרגיש באר שבעי, אלה שנים מאוד מעצבות, נורא נקשרתי לעיר, מאז ועד היום הפועל באר שבע. בשנים שגרתי שם, הקבוצה מאוד הצליחה. גם אחרי שעזבתי את באר שבע, הייתי מגיע למשחקים בבאר שבע וחוזר למרכז. גם ליגות הכדורגל לילדים שהיו בשכונות, גרמו לי להתאהב בעיר הזאת. היה מישהו שארגן ליגות כדורגל לכל ילדי השכונות, קראו לו בן, באר שבע הייתה מפורסמת בכך. שם התחלתי לשחק כדורגל, אחר כך המשכתי לשחק גם במכבי יפו אבל בנערים נעצרתי. באר שבע עד היום היא הרבה מאוד בשבילי".
לא הרבה זמן אחרי שעזב את באר שבע וחזר למרכז, החל יעקב אילון בקריירת העיתונות שלו. "בגיל 14 התחלתי לכתוב במעריב לנוער. אני לא ממש יודע להסביר מה משך אותי לתקשורת, אבל מאוד נתפסתי על התחום הזה. אני יכול להגיד לך שזה התחום הכי מעניין שאני יכול לחשוב עליו, יש לך הזדמנויות לפגוש אנשים מגוונים ומעניינים, בנוסף התחום יכול להוביל אותי לרחבי העולם. נמשכתי אל התחום הזה ממש כמו אל אש".
אילון
שירות צבאי בגלי צה"ל, נשמע כמו ישיבה ממושכת מאחורי מיקרופון באולפן ממוזג. אצל אילון זה היה אחרת. "הייתי בצבא בשנת 1982, בדיוק במלחמת לבנון הראשונה. צה"ל ישב כל כך הרבה זמן בלבנון, לא זכורות מלחמות שצה"ל ישב בבירה ערבית כל כך הרבה זמן, שבעה חודשים אם אני לא טועה. נאלצו להקים אולפן מאולתר ושם בעצם היה חלק גדול מאוד מהשירות הצבאי שלי. השיא היה השידור החי של גירוש הפלסטינים בראשות יאסר עראפת עם אוניות לתוניס".
בזמן שאילון שימש בשלל תפקידים בכירים בגלי צה"ל, הטלוויזיה בישראל ממשיכה להתפתח, הערוץ הראשון צובר תאוצה ומר טלוויזיה, חיים יבין, שומר על מעמדו הבלתי מעורער. אחרי שש שנים בגלי צה"ל, עבר יעקב אילון לארצות הברית, ובכך סימן עוד וי ברשימת הקריירה שלו. "הרצון לראות עולם היה חלק ניכר מההליכה לתקשורת".
בניו יורק שימש אילון כשליח גלי צה"ל וידיעות אחרונות. לאחר מספר שנים בארצות הברית החל אילון לעבוד בתחנת טלוויזיה אמריקאית, לא מהגדולות, אבל כזאת שהספיקה ללמד אותו את מהות העבודה בתחום. "אחרי שמונה שנים בארצות הברית אתה מרגיש די תקוע. חבר שלי יוסי עוזרד שהיה אז בתפקיד בכיר בחברת הכבלים, הציע לי לעשות מהדורת חדשות שתהיה רק במרכז, היססתי בהתחלה. לא ידעתי איך זה יעבוד, אז עוד לא היה ערוץ שתיים, היה רק את הערוץ הראשון והכבלים.
"בסוף החלטתי שאני מקבל את ההצעה, אבל אמרתי לו שאני מגיע לשלושה חודשים לניסיון", מספר אילון ומוסיף: "לקחתי איתי שתי מזוודות בלבד, והגעתי לארץ. התחלנו לעשות את המהדורה רק במרכז, וחייתי על המזוודות האלה כשישה חודשים, אחרי זה הגיעו כל הדברים שלי והבנתי שאני נשאר בארץ. את מהדורת החדשות הזו עשינו במשך שנה. בדיוק כשסיימנו עם המהדורה במרכז, נפתח ערוץ שתיים ומי שייסד אותו היה אילן שליו, שהיה סגן מפקד גלי צה"ל בשנים שהייתי שם. הוא גייס אותי לערוץ 2, ואני מייד נעניתי לבקשה שלו. כך הקמנו את חברת החדשות של ערוץ 2".
נראה שבקריירה שלך דבר הוביל לדבר.
"כן, אפשר לומר. למרות שבזמן שהייתי בארצות הברית, תמיד הייתי עם היד על הדופק, לראות מתי תקום הטלוויזיה המסחרית בישראל. אבל תשמע סיפור מצחיק. לפני שנסעתי לארצות הברית, ישבתי עם חברים שלי והם אמרו לי 'למה לך לנסוע, עוד מעט תקום פה טלוויזיה מסחרית ותוכל לעבוד שם', מאז שהם אמרו לי את זה ועד שבאמת קמה הטלוויזיה המסחרית, עברו כמעט תשע שנים, כך שככה הדברים עובדים כאן".
אחרי שביסס את מעמדו כאחד ממגישי החדשות הבכירים בארץ והבכיר ביותר בחברת החדשות של ערוץ 2, יעקב אילון הדהים את עולם התקשורת במעברו לערוץ 10, בשנת 2002. "מה שדחף אותי אל ערוץ 10 הייתה המחשבה שלי שאין כמו תחרות, שהיא בעיניי הדבר הכי חשוב גם בשבילי וגם בשביל הצופים. שיהיו כמה שיותר כלי תקשורת".
בתחילה, הגיש אילון את המהדורה לבדו, כשזו עוד הייתה בשעה שבע בערב בתוספת מבזק קצר בשעה עשר בלילה. מאז ועד היום, הספיקה החברה להתפתח ולהפוך למהדורת החדשות הנצפית בישראל אחרי מהדורת ערוץ 2, אבל כאן, מתקשה אילון לשחזר את נתוני הרייטינג הגדולים שהביא לערוץ 2. "הקמנו מהדורת חדשות לא רעה בכלל, כך שאני פחות מוטרד מאחוזי הצפייה. אל תשכח שבזמן שהקמנו את ערוץ 2, היו רק שני ערוצים. כשערוץ 10 קם, השוק היה מאוד רווי בערוצים. בנוסף ערוץ 10 נתקל בהמון בעיות אחרות שהקשו עליו לפתח תוכניות שיאפשרו לו להתמודד עם אימפריית הבידור של ערוץ 2 וזה משפיע גם על הצפייה בחדשות".
כמו שאמר אילון, התחרות היא זו שהניעה אותו כשעבר לערוץ 10, וגם הפעם, הוא לא מתבייש לומר, שאם תגיע ההזדמנות, הוא יעבור לאתגר הבא שלו. "אני יכול לומר לך שאם תיווצר הזדמנות להקים ערוץ חדשות בישראל, אני אפעל להקים אותו. אעשה את כל המאמצים כדי שזה יקרה".
אז למה בעצם לא תרים את הכפפה?
"אם תראה מה קורה לערוצי טלוויזיה בישראל בזמן שאנחנו מדברים אז תבין שלא מדובר פה על הרמת כפפה, אלא על הרמת קוביית בטון של עשרים טונות. רק שלתעשיית הטלוויזיה בישראל יהיו מימדים שמזכירים הגיון יהיה אפשר לדבר על דבר כזה. היום אתה לא יכול לעשות כלום בלי אישורים מהמדינה, בלי רגולציה וכדומה".
אתה נשמע עייף מהבירוקרטיה.
"כולנו פה עייפים מהבירוקרטיה. כשענף התקשורת מתפתח ומתקדם במהירות עצומה, ואנחנו בישראל נמצאים עדיין בעידן הקרח של הטלוויזיה עם כול מיני רגולציות וכללים שמכריחים את כל ענף הטלוויזיה המסחרית לעשות דברים לא הכרחיים. קשה לי להסביר את כל הדברים המסובכים האלה למען האמת, אבל מישהו פעם הסביר את זה כך, אתה פותח מסעדה, ומכריחים אותך להגיש אוכל שהקהל שלך לא רוצה, בנוסף מכריחים אותך למכור מנה בשמונים שקלים בשעה שאתה יכול למכור אותה בשלושים. אם זה לא מספיק, מכריחים אותך לתמוך כלכלית בענף הקייטרינג, שזו הקבלה לכך שהרגולציה מכריחה את ערוצים 2 ו-10 לתמוך בענף הקולנוע. אני לא מבין מה הקשר בין הטלוויזיה המסחרית לקולנוע. זה לא נגמר בזה, המדינה גם מחייבת אותך לשלם לה מיליוני שקלים על הזכות שיש לך לפתוח מסעדה. לך תפתח מסעדה כזאת ותגיד לי איך היה".
מה היא הערכה שלך, המדינה תתחשב ותתמוך במצב הכלכלי של ערוץ 10?
"אני לא יודע, אני מקווה שההיגיון ידפוק בדלת וייכנס לחדר. כבר שנה גוררים את ערוץ 10 במצב הזה ללא פיתרון. ותבין, זה לא רק ערוץ 10, גם ערוץ 2 ייפגע מכל החוקים האלה. ערוץ 2 פשוט הרבה יותר עשיר וזה בגלל שיש לו הרבה יותר רייטינג, אבל גם הוא ייפגע בסוף. להשקיע בטלוויזיה היום זה כמו בור ללא תחתית, אתה לא מצפה שאנשים יישפכו כסף רק בשביל שיהיו תוכניות טלוויזיה. התחרות היום היא מאוד קשה, יש את האינטרנט והסלולאר, ואנחנו צריכים להתחרות איתם. איך הטלוויזיה תתחרה איתם אם שמים לה משקולות על הידיים והרגליים ומצפים שהיא תעמוד בקצב שלהם".
הראיון שלנו מתקיים לפני תחילת המהדורה המרכזית, ואילון קוטע אותו בגלל הלחץ. "אני אף פעם לא מתחיל לעבוד, אתה יודע למה? זה בגלל שאני אף פעם לא מסיים. כל הזמן יש עבודה, מהרגע שאני פוקח את עצמי אני מוצא את עצמי מתעדכן ולומד לכל מצב. יכולים לשלוף אותי מהמיטה בארבע בבוקר ויגידו לי שנפלו שתי פצצות בדרום פקיסטן ואני צריך להתחיל לשדר. כשאני מגיע לאולפנים ביום שלא קרה שום דבר מיוחד בשעות אחר הצהריים, אני מעודכן בכל מה שקרה היום. לאחר מכן אנחנו עושים ישיבת מערכת וחושבים מה הם הדברים שצריכים לעשות קדימה, ואיך אנחנו עורכים את האייטמים למהדורה. אנחנו עובדים כצוות, למעט לעיתים נדירות כשיש ויכוחים. כשאני יושב באולפן, נראה כאילו עכשיו יצאתי מהמספרה ואני מלא באפטרשייב. זה מאוד מטעה, מאחורי זה יש הרבה מאוד עבודה קשה".
החדשות בישראל מאוד קשות לעיכול, על אחת כמה וכמה להעביר אותן לצופה בצורה הברורה והנינוחה ביותר. זה לא מתיש אותך?
"זאת שאלה שאני שואל את עצמי ואין לי תשובות. אתה לומד לחיות עם זה, כל כך הרבה פעמים קורים דברים איומים שבאיזה שהוא שלב אתה מתפקד באופן אוטומטי. זה קשה לאנשים בכל המערכת התקשורתית, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלך. תראה, התחתנתי אחרי גיל 40".
נא להמתין לטעינת התגובות
