עלילותיו של ג'ק טייטל במרתפי השב"כ

השב"כ שם עין על המחבל היהודי כבר ב-97', ו-13 שנה אחר כך הוא הואשם בעבירות חמורות. זה המיטב מ-35 ימי חקירה ו-8,000 מסמכים

רועי שרון | 2/1/2010 11:50

יעקב טייטל צילום: שב''כ

1. מוכן להיות סוכן באיראן

"אני מוכן לעשות אתכם עסקה", אמר ג'ק טייטל לחוקר "אייל" במתקן השב"כ, חמישה ימים אחרי שנעצר והודה בשורת המטענים. "אני מוכן ללמוד ערבית ופרסית ולהיות סוכן שלכם באיראן".

2. "כולם פה בשבילי?"

ב-7 באוקטובר 2009, יומיים קודם לכן, הוביל טייטל את חוקריו למאגר תחמושת בביתו בשבות רחל. בתוך ארגז פלסטיק בחצר החביא חמישה כלי נשק ארוכים. בתוך קיר בטון בעליית הגג הטמין שלושה כלי נשק. בתוך תנור חימום במחסן החביא אקדח. באדמה ביישוב חיכו לחוקרים אקדח נוסף ומחסניות.

בצד השני של החצר הסתיר עשר מחסניות נוספות, ובתוך מאוורר בחדר העבודה הסתיר עוד אקדח. אבל גבעת התחמושת של ג'ק איוון טייטל עוד לא נחשפה לחלוטין. "עליכם לשבור את הקיר", אמר לחוקרים, וחשף עוד שני אקדחים ורובה. בהמשך הצביע על תיק בד ירוק ובו מחסניות, תחמושת וכוונות

טלסקופיות.

דוח הפעולה שכתב לוחם 095 בימ"מ מתאר את מעצרו של טייטל בשעה 11 בלילה בשכונת הר נוף בירושלים. "הגענו אליו על בסיס מודיעין", כתב 095, "הודעתי לו שאני איש משטרה ושהוא עצור. הורדתי לו את התיק, אזקנו את הבחור וערכנו עליו חיפוש. על ידו הימנית הייתה כפפה שחורה. כמו כן היה עליו אקדח עם מחסנית בפנים וכדור בקנה, סכין בכיס שמאל".

במקום נכחו כוחות מיוחדים רבים. לוחמי ימ"מ, חבלנים, שוטרים, בלשים וחוקרי שב"כ. תגובתו הראשונה של טייטל, שעדיין חלם שהוא עצור בחשד לחלוקת כרוזים, הייתה "מה, כולם פה בשבילי?".

3. "רכישת גפרורים היא השקעה כדאית"

החוקרים "אייל" ו"אדם" היו הראשונים שחקרו את טייטל. כבר בניידת המשטרה, דקות ספורות אחרי שנעצר, הודיעו לו שני החוקרים כי הם בעקבותיו כבר תקופה ארוכה. "אנחנו לא מעוניינים בפלאיירים שחילקת, אלא בתוכן שמאחוריהם", אמר אחד החוקרים.

לאחר שנקלט בבית המעצר בפתח תקווה, נחקר טייטל בפעם השנייה. השעה שתיים בלילה. החוקר שואל מדוע התלבש כמו חרדי. טייטל משיב שלא רצה לבלוט בשטח כי זו פעילות לא חוקית. "קראתי בעיתון שאני עלול לקבל חמש שנים מאסר על עברה כזאת", הוא מסביר לחוקר פטריק, שלא מתרגש מהכנות ומנסה להכניס את החשוד למציאות.

"חבל שתטריד את עצמך בעונש מאסר של חמש שנים", אומר לו פטריק, "לא הגעת עד לפה בשביל פלאיירים". אבל שלוש שעות אחרי מעצרו טייטל לא מודה בכלום. החוקרים מזכירים לו את שורת המטענים, על כולם הוא שמע רק בתקשורת. "למה יש לך כל כך הרבה גפרורים בבית?", שואל החוקר. "כדי להדליק נרות", משיב טייטל. "זו כמות שיכולה להדליק את כל הנרות בשומרון", מטיח בו החוקר. טייטל לא מתרגש. "זה בגלל ירידת שער הדולר, ורכישת גפרורים היא השקעה כדאית".

טייטל מובא לבית המשפט המחוזי בירושלים צילום: פלאש 90

4. "לא סתם מצעד הגאווה חל ביום הולדתי"

האירוע הראשון שבו מודה טייטל הוא הנחת המטען במשלוח מנות באריאל באפריל 2008. החוקרים לא מסתפקים בכך ודורשים ממנו את התמונה המלאה. טייטל מקבל הפסקה קצרה, מודיע לחוקרים שמלבדו אין מעורבים נוספים ומתחיל לשפוך הכל.

"ב-10 בנובמבר 2006 תוכנן מצעד גאווה", הוא מספר, "זה חילול השם נוראי, זה חל בדיוק ביום ההולדת שלי, ובדיוק בפרשת השבוע שמספרת על סדום ועמורה. זה היה מסר אישי ומכוון כלפיי, זה לא צירוף מקרים. הרכבתי שלט מעץ עם הכיתוב 'סדומאים החוצה', חוט דיג, גפרורים הפעילו מטען שהורכב מגפרורים. נסעתי בטרמפ לעלי, הנחתי את המטען ליד תחנת המשטרה. בלילה שלפני, חלמתי חלום עם מסר שעליי לבצע את התוכנית, אחרת אמות.

"אני רק רוצה לומר שחובתי הייתה ללכת בעקבות אלוהיי. הוא גרם לכך שאראה את כוונותיו דרך סימנים שלא ניתן לפקפק בהם ודרך מסרים. ואני מחשיב כבוד גדול להילחם על קידוש השם". שנה אחרי כן, תוכנן מצעד גאווה חדש לתאריך 21 ביוני, יום הולדתה של רבקה טייטל.

"מה הקשר בין תאריך לועזי לבין מסרים מה'", שואל החוקר. "ה' מדבר עם כל אחד בשפה שלו", משיב טייטל, "אני אמריקאי ומשתמש בתאריכים לועזיים, אז ה' מדבר איתי בשפה הזאת. "הרגשתי שזה מסר נוסף, שמשפחתי תסבול אם לא אפעל והתחלתי עם הכרוזים של הדוב השחור", הוא מספר לחוקר השב"כ, "הדוב השחור באנגלית זה 'בלק ביר', ראשי תיבות ב"ב, כמו ביבי נתניהו, ומדובר במסר שרציתי להעביר".

מכאן הוא מודה כיצד הניח מטען ליד מנזר באזור בית שמש. "זה לא סתם מנזר, הם עשו עבודה מיסיונרית. ניסו לגייס ילדים יהודים באמצעות ממתקים".

חודש אחרי המנזר, הרגיש צורך לפעול נגד המשטרה. הוא הניח מטען ליד ג'יפ משטרתי בשכונת רמות, "אבל התאכזבתי שלא שמעתי על זה כלום בחדשות, והחלטתי על מטען נוסף". את המטען הניח בשכונת רמות אשכול וחיכה לרכב משטרתי. טייטל ארב כשהוא אוחז בחוט דיג באורך 200 מטר. הרכב עובר, טייטל מושך, המטען מתפוצץ.

את הלילה הוא מעביר על ספסל ברחוב בצלאל במרכז העיר. "את המטענים נהגתי להכין בחדר העבודה בבית. כדי לשמור על ביטחונם של אשתי והילדים במקרה של תאונה הייתי עושה את זה רק כשהם היו מחוץ לבית. הכנתי את המטענים בשני שלבים. בשלב הראשון את גוף המטען ומערכת ההפעלה, אותם שמרתי בתיק בפינת החדר. רק סמוך מאוד ליציאה הייתי ממלא אבק שרפה. בהתחלה הייתי מקלף גפרורים, אבל גיליתי שזו עבודה מאוד קשה. בגלל זה מצאתם הרבה גפרורים בבית. החלק הכי קשה בהכנת המטען הוא ייצור מערכת ההפעלה, אבל מפעם לפעם הרגשתי שאני משתפר".

מצעד הגאווה 2009. צילום: דימה וזינוביץ'

5. חוברת לימוד להכנת מטענים

לפני שנתיים פרסם חוברת. עשרות עמודים המפרטים כיצד להכין מטענים. הוא מדפיס 200 עותקים ומחלק אותם בעדי עד. חצי בבית הכנסת, חצי בטרמפיאדה בכניסה ליישוב.

שם הארגון היה "צבא המתנגדים הממלכתיים". "מה שהאמנתי ואני עדיין מאמין זו שהתשובה לבעייתנו היא מדינת תחת חוקי ההלכה. אז הוצאתי כרוזים כיצד לבנות פצצות כאלה, כפי שאני בניתי, ותעמולה המעודדת את הרעיון של מדינה יהודית, מדינת הלכה".

6. "רדים הם מפגינים יעילים יותר"

טייטל הוא בן אדם עם תודעה חברתית. יש לו ביקורת על כולם. גם על הציבור הדתי-לאומי. בתשובה לשאלת החוקר על ניסיונו לגייס חרדים באמצעות פלאיירים, משיב: "אנשים עם כיפה סרוגה לא מפגינים בצורה יעילה. רק יושבים באמצע הרחוב עם שלט. רציתי הפגנות נגד מצעד הגאווה כמו החרדים שהפגינו בשבת. הם יודעים להפגין בצורה יעילה, זורקים אבנים. כיפה סרוגה לא מוכנה ללכת באופן מלא, אלא רק על דברים שקשורים להריסת בתים".

7. "שטרנהל הוא מטרה אטרקטיבית"

את היעדים הוא בוחר כדי למנוע את קיומו של מצעד הגאווה. "הבנתי שזה לא מצליח, אז החלטתי לפעול נגד המיסיונרים באריאל שפועלים ללכוד יהודים חלשים". שבוע לפני פורים 2008, עורך טייטל סיור מקדים, ובחג מניח את המטען, נוסע לתל אביב, משם לירושלים, ומשם לביתו.

פרופ' זאב שטרנהל צילום: פלאש 90

"לא התכוונתי לפגוע בילד של משפחת אורטיז, אלא רק באבא שהוא מיסיונר בכיר או באמא. הצטערתי ששמעתי שמי שנפגע הוא הבן, אבל לקחתי בחשבון את הסיכון". טייטל מבקש ומקבל שניצל וקוקה וקולה.

אחרי אורטיז, טייטל החליט לפגוע בפרופ' זאב שטרנהל, זוכה פרס ישראל. "לא רציתי להרוג אותו, אלא רק לפגוע בו. הוא קרא למותם של מתיישבים, וזכה בפרס ישראל ולכן הוא אטרקטיבי. הוא שמאלני והוא מלמד אנשים את הדת שלו".

טייטל הניח את המטען ליד הדלת, פיזר כרוזים, ונסע לישון מתחת לעץ בשכונת רמות בירושלים. חודש לאחר הפיגוע נגד הפרופ' שטרנהל, מוזמן טייטל לחקירת שב"כ. הוא מכחיש קשר ונשלח לביתו.

8. "אני לא ימני ולא שמאלני - באמצע"

בפעם אחרת נשאל טייטל על דעותיו הפוליטיות. "אני ציוניסט. אני עם הדתיים. אני לא ימני, אני לא שמאלני. אני באמצע". "באמצע?", שואל החוקר. "אני מאמין בזה שאנחנו צריכים לזרוק את הערבים או להרוג אותם. באותה מידה, אני גם לא חושב שאנחנו צריכים לתת להם את האדמה".

במקום אחר מעדכן טייטל את העמדה הפוליטית שלו: "משנת 2004 הגעתי להבנה שהערבים אינם אויבינו האמיתיים הכי גדולים, אבל הם בעיקרון מקל בידי השם שבו הם מעניש אותנו. בגלל שאין לנו את הביטחון לזרוק את הערבים החוצה, הערבים זורקים אותנו החוצה".

9. רצח פלסטיני ב-97'

החוקרים סבורים שטייטל עומד מאחורי הפיגוע בברנוער בתל אביב, לפני חצי שנה, שבו נרצחו שני צעירים ונפצעו עשרות. "אתה החשוד המרכזי, גם כי אתה שונא הומואים, וגם כי יש לך רקע בפיגועים", הטיחו בו. "יש לנו הוכחות".

טייטל מודיע לחוקר: "אין לכם שום הוכחות, ואם תציגו כאלה אהיה מוכן לדבר על הפיגוע בשנת 97'". פטריק מסרב לקבל תנאים מהחשוד, ומציע לו לספר על הפיגוע בדרום הר חברון. "טוב", משיב טייטל, "אני עשיתי את הפיגוע", הוא מודה ומתחיל בתיאור. "בשנת 97' גרתי בוירג'יניה ושמעתי על פיגועי ההתאבדות שביצעו פלסטינים ושנרצחו עשרות יהודים. זה הכעיס אותי. חצי שנה קודם רכשתי אקדח רוג'ר ב-300 דולר. החלטתי לבצע פיגוע נקמה נגד ערבים, לא נגד נשים או ילדים, ולטוס בשביל זה לישראל".

"לפני העלייה למטוס לקחתי מכשיר וידאו, הכנסתי לתוכו את חלקי האקדח ועליתי למטוס. המאבטח רצה לפתוח לי את הווידאו, אבל אמרתי לו שאני צריך אותו כדי ללמוד עברית מקלטות. אחרי חודש בשכונת בית וגן, התחלתי לעבוד כרועה צאן בסוסיא. ניסיתי להשיג תחמושת לאקדח, הלכתי למטווח עם מדריך ירי ותוך כדי אימון הכנסתי 15 כדורים לכיס. ביום הפיגוע שכרתי רכב פיאט. ליד סוסיא זיהיתי ערבי, שאלתי אותו איך מגיעים לירושלים, הוא התכופף ויריתי בו שני כדורים. הפלסטיני נפל ונסעתי לסוסיא, האכלתי את הכבשים והלכתי לישון. בבוקר הסעתי את בעלת הבית לירושלים. ליד חברון היה מחסום משטרה, עצרו אותי, תוחקרתי על ידי המשטרה בחשד שביצעתי רצח ושוחררתי. החזרתי את הרכב והחבאתי את האקדח ליד בית חולים שערי צדק".

בשחזור שנערך לפני כחודשיים סיפר לחוקרים: "אני לא קורא לזה רצח, זאת מלחמה. זה הרג, לא רצח. האיש שהרגתי הוא האויב. על פי תורה, ערבים שלא מקבלים את שבעת חוקי בני נח, אין להם זכות לגור כאן. באתי לארץ משתי סיבות: הראשונה והחשובה לנקום את מותם של יהודים בידי אויבינו הערבים, והשנייה ששימשה סיפור כיסוי הייתה למצוא הזדמנויות עסקיות".

הפיגוע המדובר התרחש ביולי 97'. סמוך לשעה רבע לשבע בערב ליד היישוב כרמל נורה עיסא מסעף, פלסטיני בן 45. במקום נכח טרקטוריסט פלסטיני שראה את הרצח. יום לאחר הרצח הגיעו חוקרי המשטרה ביחד עם העד לבצע שחזור. קצין החקירות של מרחב חברון יוסי כהן שאל את עד הראייה על סוג הרכב שממנו נורה מסעף.

"היה רכב פיאט לבנה, לא זוכר איזה דגם. הנה, בדיוק כזה", הצביע לעבר רכב שהתקרב. הרכב נעצר על ידי החוקרים. הנהג, תייר אמריקאי בשם ג'ק טייטל, נחקר, מסר אליבי ושוחרר. האליבי, כך התברר כעבור כמה שעות, היה שקרי. גם הכתובת שמסר לחברת ההשכרה הייתה שקרית. לאחר שנמצאו שרידי ירי ברכב השכור, הוכרז טייטל כדרוש לחקירה וכעבור כמה ימים מוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. באותה שעה טייטל כבר על המטוס לארצות הברית.

מצבור אמצעי הלחימה שהתגלה בחצרו של יעקב טייטל צילום: שב''כ

10. רצח נהג מונית ממזרח ירושלים

חודש לפני כן, רצח על פי כתב האישום את סמיר בלביסי, נהג מונית ממזרח ירושלים סמוך למלון "הולילנד" בירושלים. "בחרתי בנהג מונית כי הם לוקחים אותך למקום ובזמן על פי בחירתך. זה היה ליד מלון הולילנד בירושלים. התחלתי להכיר את הרחובות, נהגתי בהם כשעתיים בערך. למדתי את השטח כדי שלא אהיה מבולבל תחת לחץ. שכרתי רכב.

החניתי את הרכב כ-150 מטר ליד מקום התקיפה ואז חיכיתי שיהיה חשוך. האקדח טעון בכדור בקנה ופטיש מונמך. האקדח היה מוסתר בתוך התיק שלי שהיה תרמיל גב. הגעתי לכביש מספר 1, ידעתי שיש שם הרבה נהגי מוניות ערבים. חיפשתי מטרה אפשרית והמטרה בחרה בי. אדם ערבי שהיה בערך בגיל 22 שאל אותי באנגלית אם אני רוצה נסיעה. אמרתי שכן. דיברנו קצת. באנגלית.

שאלתי אם הוא יהודי, לא רציתי לעשות טעות. הוא אמר שהוא לא. שאלתי על תהליך השלום, הוא אמר שהוא בעד. מאוד בעד. אחרי רבע שעה ביקשתי שיעצור כדי לאסוף חבר שלי. אמרתי לו שאשלם יותר. ואז יריתי בו בראש כדור אחד. רציתי לירות כדור נוסף, אבל היה מעצור באקדח. ישבתי מאחורה כדי שתהיה לי אפשרות לירות בו יותר טוב. הוא נפל קדימה והצדה לכיוון הדלת. יצאתי מהרכב, הלכתי במהירות לרכב שלי שחנה שם במרחק מאה מטר.

נכנסתי למלון. ביקשתי חדר לשני לילות. היה סרט, לא זוכר איזה, אבל היו הרבה יריות. למחרת הסתובבתי בירושלים, החזרתי את הרכב וישנתי שוב במלון. זו הפעם הראשונה שיריתי באדם". "ובאקדח ירית פעם?", שואל החוקר. "בגיל 22", נזכר טייטל, "יריתי בכלב חולה".

11. מנצח בקלות את הפוליגרף

ביולי 99' חלה התפתחות בחקירה. תושב ארצות הברית בשם י"ר מספר בחקירה שנפגש עם טייטל בקיץ 97' ושמע ממנו כי ביצע שתי רציחות ודקירה. במאי 2000 מגיע טייטל לישראל ונעצר בשדה התעופה לחקירת שב"כ.

חוקריו מבטיחים לו כי אם יעבור בדיקת פוליגרף וייצא דובר אמת, ישוחרר מיד. טייטל מסכים, נבדק ומנצח את הפוליגרף. חוקרי מחוז ש"י מתעקשים לקבל לידיהם את טייטל, עו"ד ברוך בן יוסף מערער למחוזי ומפסיד. כעבור כשבוע חקירה נוסף, בסוף מאי 2000, משוחרר טייטל לדרכו החדשה.

12. "עדיין לא הגעתי לרמה של גולדשטיין"

הנה מה שטייטל חושב על קודמיו. על יגאל עמיר: "מעריך אותו. זכותו הייתה להרוג את יצחק רבין כי הוא רצה למסור שטחים מארץ ישראל לערפאת ולכן הוא בוגד ומוסר".

על ברוך גולדשטיין: "כנראה יצא מדעתו. היה גיבור. עשה מעשה אמיץ. כל מה שעשיתי לא מגיע לרמה שלו".

על מחתרת בת עין: "לא אהבתי את הנושא של בית ספר לנערות. הדרך בה פעלו הייתה מגוחכת השתמשו ברכב הביטחון של היישוב. אני מאוכזב מהיכולת המבצעית שלהם".

13. המטרה - לגרום לערבים לעשות פיגוע במצעד הגאווה

טייטל לא בחל ברעיונות מטורפים. נדמה שככל שהרעיון קשה ליישום, כך הוא מתאהב בו יותר. הנה מבחר: "חשבתי לקחת רכב משוריין ולנהוג לתוך מצעד הגאווה, אבל החלטתי שזה לא פיגוע טוב כי זו משימת התאבדות... תכננתי לשכור דירה, ולהביא ערבי שיעזור לי בהובלות, לקשור אותו, להוציא ממנו באיומים הודעה נגד האיסלאם ולפרסם את הקלטת. המטרה הייתה לגרום לערבים לעשות פיגוע במצעד הגאווה. או להרוג ערבי, ולצלם את הגופה שלו עם חזיר, לפרסם את התמונה שבועיים לפני המצעד ואז הערבים יעשו פיגוע במצעד...

פעם היה לי רעיון להטיס כלי טיס שנשלט מרחוק ואז לציידו בפצצה ולהטיס אותו למצעד הגאווה. קראתי שערפאת רצה לעשות אותו הדבר. לא עשיתי עם זה דבר. הבנתי שהמטוס יקר מדי, 1,500 דולר .

תכננתי לפגוע ביריב אופנהיימר (מזכ"ל שלום עכשיו, ר"ש) אבל לא הספקתי לברר אודותיו. גם לא רציתי שיהפוך לקדוש. אם לא הייתי מוזמן לשיחת שב"כ חודש אחרי המטען נגד שטרנהל, הייתי ממשיך ליעדים נוספים, אולי רבנים לזכויות אדם. על פגיעה בדרג המדיני לא חשבתי אפילו בגלל רמת האבטחה שלהם. פגיעה במתקנים צבאיים לא תכננתי, כי הייתי מאבד את התמיכה הציבורית".

14. "אני רצחתי בברנוער"

לאחר שהודה בשורת המטענים, נשאל שוב טייטל על הפיגוע בברנוער בתל אביב. "זה לא הסגנון שלי", הוא מכחיש, "הסיכוי להימלט הוא נמוך, ולא הייתי פוגע אישית בהומואים, אלא רק במארגנים. ובכלל, אם עקבתם אחריי בחודשים האחרונים, אז אתם יודעים שלא הייתי בתל אביב בחצי שנה האחרונה".

ב-19 באוקטובר מתרחשת התפנית. "הגיע הזמן שתאמר את האמת בנוגע לפיגוע בתל אביב", מודיע החוקר פטריק. טייטל מרכין את הראש למשך דקה, ואז אומר "בסדר" ומתחיל בהודאה מפורטת. "ביצעתי את הרצח של ההומואים. נסעתי לתל אביב במוצאי שבת, לא זוכר איך. יריתי הרבה כדורים, שמעתי צעקות ואני זוכר שהרבה אנשים ברחו. לבשתי בגדים שחורים. לא זוכר את הכתובת, לא זוכר כמה כדורים יריתי ולא איך נראה המקום".

החוקר מתרשם שיש בעיה. "לפני שבוע תיארת לי רצח שביצעת לפני 12 שנה", אומר פטריק, "פירטת איך ירית, איך אספת מודיעין, איך נמלטת ואיפה החבאת את הנשק. עכשיו אתה לא זוכר כלום מהפיגוע בתל אביב?". "אני זוכר רק הבזקים", ממשיך טייטל בגרסה, "זוכר נערים רצים, צועקים, מפילים כיסאות ובורחים ממני, ואני הולך ויורה לעברם. לא זוכר אם החלפתי מחסניות, ולא זוכר איך נראה המועדון מבפנים. לא זוכר באיזה נשק השתמשתי ולא איפה החבאתי אותו. לא זוכר איך הגעתי, אולי באוטובוס. נכנסתי למועדון, יש שם מדרגות, לא זוכר אם עולות או יורדות. אחרי הירי ניתז עליי דם וכנראה החלפתי בגדים, אולי החבאתי אותם בשיחים. תכננתי לרצוח מדריך, אבל משהו השתבש ויריתי בכל הנערים. הייתה נערה אחת שהתחננה על חייה. היססתי רגע ויריתי בה".

"אני זוכר את העיניים המבוהלות של הנערים, אני זוכר שהתחננו אליי שלא אירה בהם וחלק התחבאו מאחורי שולחן. אני זוכר שאחד הנערים שכב על הרצפה אחרי שיריתי בו והתחנן בעברית שלא אירה בו פעם נוספת. יריתי בנערים נוספים שרצו בהיסטריה בחדר. כיוונתי לאזור החזה שלהם".

"מגיע לי למות כעונש על ביצוע הטבח. לא מגיע לי לשתות את הקולה שהבאתם לי, אני מפלצת. לא אדם רגיל. לא מגיע לי לחבוש את הכיפה על הראש. הלכתי צעד אחד רחוק מדי. לא הודיתי בזה עד עכשיו כי חששתי שהעולם ומשפחתי ואתם תראו בי מפלצת שהרג נערים חפים מפשע, לא כמו ערבים, שלהם אין זכות קיום במדינת הלכה יהודית.

"הטריגר לביצוע הפיגוע היה הוראה מהשמים. נגלה אליי מלאך עם חרב קרה כקרח ואיים עליי. הבנתי שעליי לבצע את הפיגוע נגד המשטרה ב-2006. לפני הפיגוע בברנוער שוב נגלה המלאך עם החרב הקרה, אז הבנתי שאני מצווה על ידי אלוהים לבצע את הפיגוע כדי להעביר מסר להומואים". "אני גאה בכל הפעולות שביצעתי, חוץ מהפיגוע הזה בתל אביב. פעלתי כמו בהמה, כמו חיה נחותה, אני מתחרט עליו ומוכן לבקש סליחה. לא מגיע לי לחיות בכלל".

החוקרים מודיעים לטייטל כי הם מאוכזבים ממנו. "אנחנו מאמינים שביצעת את הפיגוע בתל אביב, אבל נחכה עד שתספר את כל הפרטים". טייטל מזהיר אותם. "אל תחכו יותר מדי זמן, כי אולי בעוד חודש או שנה המפגע האמיתי יבצע פיגוע נוסף, ואז תחשבו שאני חף מפשע". החוקר דורש ממנו את הפרטים, וטייטל רומז לו שאינו קשור. כעבור יום חוזר בו מהודאתו ואומר "את כל הפרטים סיפרתי מתוך צפייה בטלוויזיה, ראיתי את נתניהו יושב במועדון, ומשם אני יודע איך הוא נראה. אני מוכן לקבל מכם את כל הפרטים ולהודות בפיגוע כדי לרצות אתכם. אני פשוט יודע שאת שארית חיי אבלה בכלא, ולכן לא אכפת לי להודות בפיגוע. אילו הייתי מבצע אותו הייתי מודה".

שעתיים לפני המפגש הראשון עם פרקליטו עו"ד עדי קידר, נשאל טייטל בנוגע לגלישה באינטרנט בליל הפיגוע בברנוער. הוא מספר כי גלש באתרי חדשות. "פטריק" שואל אם גלש גם באתר הדורש שם משתמש וסיסמה. טייטל נזכר כי "קיים סיכוי סביר שגלשתי באתר פורנוגרפי המתמחה בקשירות ודגדוגים".

לדבריו נהג לגלוש באתר זה המצריך סיסמה, במוצאי שבת, וכי אשתו אינה מודעת להרגל זה. "לא האמנתי", הוסיף , "שאתר פורנוגרפיה יכול להציל אותי ולשמש אליבי לליל הפיגוע". כעבור כמה ימים מתגלה האליבי של טייטל. באותה השבת, 1 באוגוסט, הוא הסיע זוג חברים לבית החולים שערי צדק. החוקרים יורדים ממנו. הרוצח לא נמצא עד היום.

בית האגודה ההומו לסבית בתל אביב בה ארע פיגוע הירי צילום: אלי דסה

15. "מרגיש צער"

"אני מרגיש צער שילדיי יגדלו ללא אבא בבית, אבל מדובר במחיר מתבקש לאור המעשים שביצעתי. אני מניח שרבקה תינשא בשנית ביום מן הימים, ככה שיהיה מי שידאג לילדים".