תוכנית השלום האמריקאית: עיקרי המתווה להסכם
הממשל האמריקאי, מובארק ואפילו הנשיא פרס משלבים ידיים כדי להביא את אבו-מאזן לשולחן המו"מ. המטרה: פתיחה מיידית של שיחות בין שני הצדדים והגעה להסדר קבע בתוך שנתיים. הנושא הראשון שעל הפרק: גבולות הקבע. היעד: גיבוש פשרה בתוך 9 חודשים, לפני תום ההקפאה. הנשיא אובמה צפוי להפקיד ערבויות
- לשכת ראש הממשלה: נתניהו מוכן לדון על הכל
- אבו-מאזן: המו"מ מתחדש? למדנו על כך מהתקשורת
- נתניהו: הזמן בשל לחידוש של התהליך המדיני
הנושא הראשון בו ידונו יהיה סוגיית גבולות הקבע. תאריך היעד הסדר בנושא הגבולות יהיה תשעה חודשים מרגע פתיחת המשא ומתן.
המטרה: השגת מתווה גבולות הקבע תהיה בטרם תפוג תקופת הקפאת הבנייה הישראלית בגדה המערבית, כך שההקפאה לא תסתיים בתום התקופה, אלא תותאם להסכם - ישראל תחזור לבנות רק בשטחים שיהיו בתוך גבולות הקבע, על פי המתווה אליהם יגיעו הצדדים. בכל השטחים שמחוץ להסכמה, תימשך ההקפאה.
עקרון הדיונים: ליישב או להסדיר בין הדרישה הפלסטינית לקבל את השטח שישראל כבשה בשנת 1967 (או כמות זהה של שטח), לבין הדרישה הישראלית לגבולות בני הגנה. על הפרק: חילופי שטחים.
לאחר השגת הסכם בנושא הגבולות, יעברו הצדדים לדיון בשאר נושאי הליבה: ירושלים והפליטים. הפלסטינים יקבלו מכתב לוואי אמריקני, ובו ערבות לכך שהדד-ליין (שנתיים) יהיה סופי, ולא יהיו דחיות אחריו. אם לא יושג הסכם, ידרשו הפלסטינים גיבוי אמריקאי לתביעתם לקבל שטח הזהה לגודל השטח שהיה בשלטון ערבי ערב 1967.
ההערכה היא כי צפויה דרישה ישראלית לקבל מכתב לוואי אמריקאי מקביל, ובו אשרור של מכתבי בוש לאריאל שרון משנת 2004.
עוד לא ברור אם הלחץ הכבד אותו מפעילים כעת מכל הכיוונים על אבו-מאזן יישא פרי. שלשום נשמעו מקורביו פסימיים, אך ייתכן ובפגישה
האמריקאים והמצרים מודעים לכך שאבו-מאזן יזדקק לגיבוי כלל ערבי גורף, כדי לא להיראות רע מול העמדה התקיפה של חמאס. יתכן וייעשה מאמץ להחלטה של הליגה הערבית שקוראת לאבו-מאזן לחזור למשא ומתן ונותנת לו גיבוי במהלך זה.
השאלה החשובה שנשאלת כעת, אם הצדדים אכן חוזרים למשא ומתן, היא מה יקרה אם הדיונים יעלו על שרטון עוד לפני שיפוג הדד-ליין בנושא גבולות הקבע. האם האמריקאים ישלפו בשלב הזה את התכנית שלהם (שתהיה מבוססת על מתווה הנשיא קלינטון), וינסו לכפות אותה על הצדדים? גם בוושינגטון טרם החליטו בסוגייה זו.
שאלה לא פחות חשובה נשאלת באשר ליכולתם של שני המנהיגים להתמודד עם האופוזיציה הקשה שיש להם מבית. אבו-מאזן נמצא בנחיתות מול חמאס בכל הקשור להתנהלות מול ישראל, בעיקר לנוכח האצת המגעים לביצוע עסקת השבויים לשחרור גלעד שליט.
בעוד חמאס "מוריד את ישראל על הברכיים" באמצעים כוחניים, הוא עלול להיתפס כמי שיורד על הברכיים פעם נוספת, על מנת שלא לקבל מאומה בסוף התהליך.
לבנימין נתניהו בעיה לא פחות קשה: הקואליציה שלו שבירה, ולא ברור אם תעמוד במשא ומתן מהסוג הזה, שמבוסס על חזרה כמעט ברורה לקווי 1967. לא ברור אם יש לנתניהו כוונה ללכת למתווה כזה, אם יש לו היכולת לעמוד במחיר הפוליטי, או שמא הוא מנסה להרוויח זמן ולקוות שהפלסטינים הם שיפוצצו את התהליך ויטלו את האשמה.
אם אכן נתניהו מתכוון לדבריו כשהוא אומר "תנסו אותי", לא ברור מדוע שרף את הגשרים עם ציפי לבני במהלך פירוקה של קדימה, שכשל בשבוע שעבר. בשיחתו עם מובארק בשבוע שעבר, סירב נתניהו לגלות את קלפיו, ואמר לנשיא המצרי שיגיד לאבו-מאזן שישמע ממנו בעל פה "דברים מפתיעים", אם אכן ייאות אבו-מאזן למפגש משולש בשארם א-שייח', כפי שיציע לו היום מובארק.
לדיון בנושא עם גולשים נוספים - היכנסו לפורום אקטואליה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם