מבט לתוך ההרמון של גואל רצון בדרום ת"א
איסור יציאה מהבית, קנס על צחקוק וחובת הודעה על ביוץ הם רק חלק מהכללים ב"ספר המשפחה" - מסמך עב כרס שכתב רצון לנשותיו הרבות
- רצון נעצר בחשד להחזקת נשים בתנאי עבדות
- מה באמת מתחולל בהרמון של גואל רצון?
מקריאת המסמך נוצרת תמונה של כלא מודרני המפעיל מערכת חוקים משעבדת הנוגעת לכל תחומי החיים ונאכפת באמצעות קנסות, איומים ועונשים. המסמך בן 40 העמודים, "ספר המשפחה", כולל עשרות חוקים. כל מי שרוצה להצטרף למשפחתו המורחבת מתבקשת לחתום עליו.
אין כמעט תחום ש"ספר המשפחה" אינו נוגע בו: היחסים האינטימיים בין רצון לנשים, היחסים בין הנשים לבין עצמן, חובת הדיווח על מעשיהן בכל רגע נתון, חינוך הילדים, ניהול משק הבית. בבית של רצון אין מקום לרצון פרטי, הכל מנוהל ומונחה על ידו. המחבר, שמעוניין לשמור על אנונימיות במקרה שהמסמך ידלוף החוצה, מכנה את עצמו "אלמוני," ולנשותיו הוא קורא "נשות העיר."
החוקים מקיפים את כל שגרת החיים בבית רצון - גידול הילדים, המפגשים האינטימיים עם אב הבית, יציאה לעבודה, שימוש בטלפון, ניקיון הבית, צפייה בטלוויזיה, מה לא. ליד כל סעיף מצוין גובה הקנס המיועד לקופת המשפחה, במקרה שמי מדיירות הבית לא תמלא אחר לשון החוק. ניסוח החוקים הוא חד, לקוני ולא מתפשר. על הנשים למלא אחר החוקים ככתבם וכלשונם, ללא אפשרות ערעור או משא ומתן. לפעת מים הוא לא מסתפק בהטלת הקנס, אלא מצמיד לעבריינית את הקללה "יימח שמה."
הפרק הפותח את "ספר המשפחה," "סעיפים בנושאים כלליים," מתמקד בתחום שהפך לנפיץ ביותר בבית: "הביוץ." לרצון יש נשים רבות, שכל אחת מהן רוצה
• כל מי שהיא בביוץ תשלח לאלמוני הודעה והוא יראה לנכון מה לעשות. כמובן שהביוץ לא מחייב אותו להיות עם אותה אישה, ואישה שתעשה לו צרות צפויה לקנס של 200 שקל.
• לא לרכל, לא בבית, לא בטלפון ולא בהודעות. 400 שקל קנס.
• אלמוני רשאי לחטט בכל חדר ולחפש חיפוש דקדקני אחר דברים שאינם שייכים לאותה אישה, ואף אחת לא תעמוד בדרכו. אם אלמוני מוצא דבר שאינו שייך לאותה אישה, ונתגלה כגנוב, האישה שאצלה נמצא הדבר תשלם קנס של 6,000 שקל לאותה אישה שממנה נגנב הדבר.
להבדיל מהנשים המשועבדות לחוקים הדרקוניים האלה, הגבר מבהיר שהוא לא חייב דין וחשבון לאיש. אישה שתפר את שלוותו צפויה לעונש. הפרק "סעיפים הקשורים לאלמוני", כולל הוראה מפורשת על חובת הדיווח, וכך כתוב ב"ספר המשפחה":
• אלמוני לא חייב לתת דין וחשבון לאף אחת לגבי מעשיו או תוכניותיו. כל מי שתחטט בענייניו, אלמוני רשאי לא לענות לה ולא לדבר איתה. 600 שקל קנס.
• כשאלמוני ישן אסור להעיר אותו, אלא אם כן הוא ביקש. גם לא לאכול ולא בשביל להתקלח. מי שתעיר את אלמוני צפויה לקנס 2,000 שקל.
• לאלמוני מותר לשאול אותנו כל מה שהוא רואה לנכון וכל דבר אישי ולחקור את מה שעיניו רק רואות ואוזניו שומעות ואף אחת לא תתווכח או תריב או תתחצף. אם היא לא תענה כמו שצריך אז אלמוני יכביד עליה עוד יותר מפני שהיא נחשבת בעיניו לחשודה ומורדת, תככנית ומסיתה, ועליו להיזהר ממנה. 9,000 שקל קנס.
נושא הילדים, יותר מכל תחום אחר, הוא החשוב ביותר בעיניו של גואל רצון. החוקים הנוקשים שלו רומזים על מצוקות שמהן סובלים כמאה הילדים החיים במסגרת הלא שגרתית בביתו. סעיפים רבים מוקדשים, למשל, לאיסור החמור להרים יד על הילד, שהעונש עליו הוא קנס בסך 1,000 שקל.
רצון הבהיר גם את אופי היחסים הרצוי בין האמהות לילדים. "לא ללטף את הילדים, לנשק אותם ולא לתת להם מכות על הישבן לאות חיבה. כמו כן, לא לגעת בילדים כאילו הם מאהבים. 400 שקל קנס".
לאחר פירוט החוקים, התקנות והעונשים מובאים הנימוקים שמשמשים להם יסוד. ההסברים נמשכים על פני 20 עמודים, ובסופם נדרשת כל אישה לחתום על המסמך. ביחד מתקבלת תמונת עולם קודרת, מפחידה ומסוכנת. "מות תמות," מוזהרות אלה שיעזו לעבור על כמה תקנות, כמו גניבה או הדלפת המסמך לגורם חיצוני.
הטקסט רווי ביטויי שנאה, גידופים, הפחדות ועונשים. הסייגים, החומות והאיסורים מרמזים על מה שבאמת מתרחש בהרמון בדרום תל אביב: מריבות וקנאות בין הנשים, גילויי עצמאות ובגידה, וחשש גדול שמשהו מהמתואר כאן יזלוג החוצה.
רצון לא חסך גם בעדויות על עיסתו. "לי יש את החוכמה האלוהית אשר אלוהים חנן אותי, אלוהים חנן אותי בשפע של אהבה. יש לי כוח לאהוב את כל העולם אך לכן אין כוח לאהוב את עצמכן. אתן שפלות וארורות, אתן מסכנות ואומללות, אתן קבצניות לתשומת לב כמו השטן, אתן מחפשות את תשומת לבו של השטן, אתן מחפשות לשבת עם השטן, אתן מחפשות לאכול עם השטן, אתן שומעות בקולו של השטן".
בהמשך המסמך מוסבר כי מה שחשוב לרצון יותר מכל הם ילדיו. הם ממשיכי דרכו, הם הפירות של מפעל חייו, והוא רוצה להגן ולשמור עליהם. מי שמאיים עליהם, סכנה מהלכת על ראשו. לפי הכותב, בניו הם ילדי האלוהים, גייסות העתיד בצבא הגואל.
"ילדיי קורצו מחומר אחר, מעולם אחר, מזן אחר, זן טהור ואלוהי שלעולם לא תוכלו להבין את נפלאותיו. ילדים אלו, כאשר יראו שאינכן ראויות לגדלם, ינקמו בכן גם היום וגם בעתיד לבוא. ילדיי אינם קורבן לאנשים חסרי אנושיות ויציבות נפשית. ואין ילדיי הקורבן לצעקותיכם ולמכותיכן וללכלוך ולחוסר הסבלנות שלכן. יש בינינו שהשטן אוחז בהן ומלאך המוות מוליך אותן אל השאול, ורוצות הן להקריב את ילדיי כקורבן על מזבח השטן."
אחת מנשותיו של גואל רצון מסרה בתגובה לנאמר בכתבה: "ברור שיש מערכת כללים בבית. יש עקרונות, יש סדר, חייב להיות סדר במשפחה כל כך גדולה, אבל זו משפחה מאוד נורמטיבית. אין תקנון רשום. קנסות? לי לא ידוע על כך. לא היה כאן דבר כזה, לא קנס, לא עונש, לא כלום. זה כמו שמישהו עושה חוזה למכירת רכב וכותב שמי שיפר את ההסכם ישלם קנס, אבל בפועל לא אוכפים את זה ולא הולכים לעורך דין. לא עושים מזה סיפור. יכול להיות שמישהו החליט לעשות בדיחה ולפרסם את המסמך בשמו של גואל. לא חסרים כאלה. יש הרבה המצאות עלינו שלא היו ולא נבראו, באינטרנט, בתיבות דואר ובכל מיני מקומות."
את תגובתו של גואל רצון עצמו לא ניתן היה להשיג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם