ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

שדרות: שלושה דורות בכוננות ספיגה בבית

הקסאמים חילקו את החיים של משפחת דרעי לשניים – לפני ואחרי. שנים תחת אש הפכו אותם כבר למתורגלים, אבל עוד לא מחקו את הפחד

ביום שלישי בערב דיברו בבית משפחת דרעי בשדרות על "כוננות ספיגה". אחרי שנה של שקט, שוב התחממה הגזרה הדרומית. הקסאמים, אמרו שם, חילקו את חייהם לשניים - לפני ואחרי. אחר כך באה השנה השקטה והם עסקו בעיקר ב"הדחקה" וב"נטרול רגשות". סגרו פערים. חובות שצברו "בגלל המצב".
 
העסק שלהם, שכמעט התמוטט, והבית, שערכו ירד ברבע. המצב הנפשי שהתערער. הם עדיין קופצים כשמישהו לידם מפוצץ בלון. אבל, אמר איציק דרעי, ידעו כל הזמן שהם חיים על "זמן שאול". הפכפך. אז כל הזמן השאירו חלון פתוח באוטו, למקרה שתבוא השריקה, ומילאו את הממ"ד במצרכים. בגלל זה גם לא הופתעו כשבשבוע שעבר שוב שמעו "צבע אדום".

"כי ידענו", אמר דרעי. "מפני שהיה ברור שהשקט זמני". "אני", הוא אמר, "אומר כל הזמן, לכולם 'יהיה עוד פעם מבול של קסאמים. יהיה לא פחות ממה שהיה ואולי יותר'. אם אני פוחד? כולם פוחדים. מי שאומר שהוא לא מפחד הוא אידיוט. או שה' קופסה' שלו דפוקה".

גרים יחד. שלושה דורות בני משפחה אחת. איציק וענת דרעי, ההורים; הילדים-אבירם, יחד עם טלי, אשתו; אלרן, אושר והנכדה בת השנתיים וחצי, ליאן. הכלב פיף. שכונה מ' 3 בשדרות. זאת השכונה שספגה הכי הרבה קסאמים. כשהם מטיילים עם ליאן, הם עוצרים ליד כל מקום של נפילה. מראים לה שרידי רסיסים. לאבירם יש גם רסיס אחד שהוא שומר באוטו. מורשת קרב משפחתית.

אחד הקסאמים, פגע פעם בבית הסמוך. כל החלונות בבית משפחת דרעי התנפצו אז. השנאי הראשי נפגע ושובל אש עלה ממנו. "כמו בסרטים של שוורצנגר", הם תיארו. ענת צעקה "הבית שלנו הלך". כי הם ישבו בממ"ד ומשם אי אפשר היה לראות. רק לשמוע. לעובדת הסוציאלית שבאה אליהם הביתה באותו הלילה אמרה ענת "תבואי, תחיי פה. תרגישי קצת מה עובר עלינו. קטסטרופה".

עצביהם, הסבירו לי, היו אז מתוחים. מהלחץ ומהייאוש. "אני לא מסוגל לדמיין את עצמי חוזר לחיים של למצוא מחסה", אמר השבוע איציק. שמונה שנים תחת ירי קסאמים הפכו אותם מתורגלים. יש דברים שלא שכחו גם אחרי שנה שלמה של שקט. לחץ, פחד, רתיעה. אלה שלושה מונחים שהזכירו, כל אחד בנפרד.

חלוקת

תפקידים. מי עושה מה בבית ב"תקופה פרועה", עם "סדר יום פרוע". אם זה בלילה, אושר מתעוררת בדרך כלל ראשונה ומעירה את כולם. ענת מארגנת את הממ"ד ודוחפת את הילדים פנימה. איציק אחראי על הנכדה. "צבע אדום, ריצה, שריקה, בום", תיאר איציק השבוע את מסלולו של הקסאם בעיני המתגונן. "מתחיל ב'טפטוף', ב' שטחים פתוחים', ואז בא המבול. לאט לאט".

איציק הגיע לשדרות בגיל שנתיים. עלה ממרוקו. משפחתו מונה עשרה ילדים. כולם גרים בשדרות. גם ההורים. שמונה שנים לא ערכו ארוחה משפחתית משותפת. פוחדים להתכנס תחת קורת גג אחת. אמא שלו לא יכולה ללכת. בדירה שלהם אין ממ"ד, אבל יש משקוף שאנשי פיקוד העורף אמרו שמתחתיו "יותר בטוח".

שני אנשים צריכים לעזור לאמא, כדי שתוכל לעבור ממקום למקום ולהגיע למשקוף. בדרך כלל היא לבד, רק עם אבא של איציק, אז הם יושבים ומחכים שה"בום" יישמע. מאמינים שלכל אחד קורה "מה שאלוהים כתב לו". מאז שהתחילו הקסאמים על שדרות, איציק מסרב לעזוב את העיר. היו לו על זה הרבה ויכוחים עם ענת. היה גם משבר גדול.
 

היא רצתה לעבור לאשדוד, הוא לא הסכים. המצב השפיע על הזוגיות. "אתה שוכב במיטה שלך", אמר השבוע, "מחכה לקסאם, יש לך זמן להתעסק עם אשתך?". גם כשהוציאו תושבים משדרות לנופש באילת ובמרכז הארץ, הוא לא נסע. עובדים במפעל נעדרו מהעבודה שלושה שבועות, אבל הוא לא הפסיד אפילו יום עבודה אחד.

כשהיה ילד, בשדרות, סיפר השבוע, היה עולה על הגבעות ומשקיף על עזה. בגלל זה הוא אומר שאין תקווה. "לא נהיה אמריקה", וגם שקט לא יהיה. בבית שלו, למשל, בנה מראש קומה אחת ממוגנת. עכשיו גרים בקומה הזאת אבירם, הבן, יחד עם אשתו והנכדה. "חזיתי את המצב", הוא אומר. "פעם אמרו שכשאנחנו נגדל, כבר לא נלך לצבא. אני יודע שגם הנכדה שלי עוד תתגייס. אותו דבר יהיה עם הקסאמים. זה לא ייגמר".

ענת גדלה בדימונה. עד היום, כשהמצב מתוח, אמא שלה מתקשרת ואומרת לה "מה יש לך לחפש שם". אבל היא הכירה את איציק לפני 33 שנה, התאהבה בו ומאז הם יחד. לשדרות היא עברה בשנת 78'. שנתיים אחר כך פתחה את העסק שלה. "ענת ידי זהב", מספרה וסלון כלות. העסק ספג חבטה קשה בגלל המצב.

ארבעה חודשים עבדה באשדוד, כשכירה, עשתה תסרוקת לכלות, רק כדי להתפרנס. עד היום היא ואיציק מחזירים חובות. "בגלל שהיו הרבה כלות שביטלו ולקוחות שלא באו", אמרה השבוע. "אני ישבתי במספרה וגירשתי זבובים". מעצבת שיער ופסיכולוגית, היא אומרת. זה מה שעשה ממנה המצב.

"אני רואה לקוחה, כלה, יושבת, כולה רועדת", סיפרה השבוע. "אני אומרת לה 'תירגעי, אני אעשה אותך הכי יפה בעולם'". נותנת לה כוס מים וכמה טיפות של "רסקיו". פעם אחת, קישטה כלה שהזמינה 400 איש לחתונה. בסוף הגיעו 70. בשבוע שעבר, כשהיה צבע אדום, היה לה "דז'ה וו". הכל חזר אליה "כמו בסרט".

"אני נוסעת באוטו עם הנכדה, ויש צבע אדום, וצריך לשלוף אותה מהכיסא שלה מאחור ולמצוא מחסה. והיא לא מבינה. היא תינוקת. ואני מתפללת 'אלוהים, תן לי להגיע הביתה בשקט, ובחיים'". יש לה לקוחות שעברו הפלות בגלל המצב.

יש כאלה שהתגרשו. יש הרבה שהילדים שלהם מרטיבים עד עכשיו במיטה בלילה. "לא מדברים בגלל הבושה", היא אומרת. אבל הכל התפרק. "אנחנו", אמרה השבוע, "סבלנו מספיק. אחרי שנה של רגיעה, אי אפשר להחזיר אותנו למה שהיה קודם".

אבירם, כותב שירים. פופ מזרחי. אפילו השירים השמחים שכתב, הוא אומר (רגב הוד מבצע שירים שלו, אבל גם של אחרים), מושפעים מהמצב. המתח והחרדות יכולים לערער את הזוגיות. אשתו, טלי מיכאלי, הגיעה מאשדוד. הם גרים ביחידת דיור, מתחת לביתם של ענת ואיציק. את החתונה עשו בגני ש
למה, חמש דקות מברור חיל.
 

שבת חתן נאלצו לערוך בבאר שבע, כיוון שאורחי הכלה לא הסכימו לבוא לשדרות. 25 אלף שקל עלה המלון, על חשבון משפחת דרעי. זאת ההוצאה שהכתיב להם המצב. "כששקט פה, אז טוב לנו", אומר אבירם על אשתו ועליו. "כשנופלים טילים - יותר מסובך". כשהמצב היה ממש קשה, שלח אותה עם הבת ליאן, שתגור אצל הוריה. היא הייתה שם חודש וחצי - וחזרה.

ביומיום הוא טכנאי של הוט. כבר קרה שהגיע לבית ומצא את עצמו עם בעלי הבית בממ"ד. כדי להתקין כבלים, הסביר, צריך לדעת איך בנוי הבית ומה התשתית. לבצע "עוצמות מאוזנות בכל שקע ושקע". אם לא טיפלת נכון בתקלה, הלקוח יתלונן ויורידו לך מהמשכורת. בתקופות של קסאמים אחוזי התלונות החוזרות גבוהים. בשנה השקטה, כמעט לא היו תלונות. "בגלל שאתה רץ לממ"ד ושוכח", אמר . "נגזרת של פחד. לא של חוסר מקצועיות".

"כדור תועה", חשב לעצמו כשהיו הנפילות האחרונות, כדי לצמצם את הייאוש. "תשאלי כל שדרותי שני ויגיד לך 'למה הם לא חוטפים קסאמים בצפון תל אביב? אחרי שירגישו שמה, אולי יבינו אותנו יותר'. 'אני לא רוצה הטבות. אני רוצה שקט'".

ה"חוליה החלשה", בכל הנוגע להתמודדות עם הקסאמים. במבול הקודם, נסגרה בבית. "כשרציתי לצאת עם התינוקת לטיול בוקר בעגלה, כדי שתראה שמש", היא אומרת, "הייתי עושה לה סיבוב בחניה". בגלל ש"מתי מפחד".

כל צבע אדום היא צועקת מפחד. "הכי מפחיד אותי כשהפיצוץ מאחר", היא אומרת. "אז צריך לחכות. והציפייה לקסאם, יותר גרועה לפעמים מהנפילה. אני לא נושמת".

עובדת בחנות נעליים, אבל חולמת להיות זמרת. סינגל אחד שלה כבר יצא לרדיו, והשני עתיד לצאת בקרוב. פופ ים-תיכוני. את מרבית השירים, כתב אבירם. בינתיים, היא מחפשת משקיע. בוגרת "כוכב נולד 3". "לא ידעתי אפילו שיש בשדרות קסאמים", היא אומרת על מה שהיה לפני שהכירה את אבירם. "לא ראיתי חדשות".

את ליאן לימדה שאחרי כל נפילה אומרים "בום לערבים". כל פעם כשיש בום, כמו שהיה בשבוע שעבר ושמעו אצלם בבית, היא אומרת לה "זה טרקטור". או "אופנוע". או סתם ככה "משהו נפל".

אלרן, 27, עובד בחברת תקשורת

ביום שני אלרן חגג יום הולדת. מסיבה גדולה. מכל בני משפחת דרעי, אלרן נחשב לבליין. "אתה יכול להיכנס למועדון", אמר השבוע. "יש רעש, ואף אחד לא שומע שיש צבע אדום. טיל אחד יכול לגמור את כולנו".
 

פעם אחת, בסוף השבוע שנפלו בו 70 טילים על שדרות, הוא היה לבדו בבית. הסתתר ביחידת הדיור של אבירם וטלי. בגלל שאצלם ממוגן. עד היום, כשהוא מתקלח, הדלת נשארת לא נעולה. אולי יהיה צבע אדום.

בתקופות הקשות, היה נוסע עד יד מרדכי, ושם מגביר את המוזיקה ונושם לרווחה. פעם אחת, תפס אותו הצבע האדום בדרך, בנהיגה. מרוב פחד, הוא אומר, השאיר את האוטו על "דרייב", ויצא. "כי הפחד מנצח כל היגיון ".

אושר, 19 וחצי, השתחררה עכשיו מצה"ל

במשפחת דרעי קוראים לה "ההיסטרית". אולי, אמרה השבוע, כי את רוב ילדותה העבירה בצל קסאמים. אי אפשר לצאת, אמרה השבוע. אי אפשר להתרכז בלימודים. אין חברים. רק "דרך הטלפון", אין בילויים. היא הראשונה שמתעוררת מהשריקה. אם זה קורה בלילה. אין לה שקט והיא עייפה ולא מצליחה לישון.

פעם אחת, הייתה בחוץ בזמן צבע אדום. לא היה לה לאן ללכת. לא ראתה מיגונית. אבל היא רצה לבתים ברחוב. דלת אחת הייתה פתוחה, אז היא נכנסה פנימה. "ההתלבטות", תיארה, "אם לנסוע באוטו או ללכת ברגל. אנשים לא יבינו את זה. בגלל שברגל אולי אספיק לרוץ מהר יותר ולתפוס מחסה".

ליאן עדיין לא הולכת לגן. לפני שנה, כשהיה מבול של קסאמים, איציק החליט "להכניס אותה לתמונה". הוא עשה את זה כדי "להקטין לה את הפחד". נתן לה "הסבר על יבש". אמר לה ש"בכל פעם שאת שומעת צבע אדום, תדעי שיש משהו מסוכן בשמים, וצריך לתפוס מחסה".

בכל פעם שנשמע צבע אדום, היא הייתה צועקת "קדימה לממ"ד". היא גם מסבירה למי שמטייל איתה ברחוב, כשרואים סימני נפילות, "תראה מה עשה הקסאם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...