הנשים שהעזו לעזוב את גואל מדברות לראשונה
לאחר שנעצר בעקבות פרסום "ספר המשפחה" בסופשבוע, חושף מעריב עדויות חדשות המתארות עונשים של כליאה, איומים ויחסי מין בכפייה
שמה."
העדות הקשה ביותר מתארת מעשה אינוס שביצע לכאורה רצון באחת הנשים, ועל כך הוא נחקר בימים האחרונים במשטרה. "יש משהו בעולם שרק אני וגואל יודעים," סיפרה אחת הנשים לקרן. '"הוא קיים איתי יחסים כשהייתי בת .14 שם כרית על הפנים שלי והמשיך. למרות שאלו היו החיים שם, המשכתי לחיות איתו".
מהעדויות עולה כי רצון כפה על נשותיו הרבות אורך חיים משעבד. "הנשים בבית חייבות לדווח על כל דבר", העידו. "הן צריכות לחזור כל יום הביתה ב-18:30. הן מאמינות שהוא מאהב טוב ומספק את כולן... הוא כל הזמן קורא להן 'בהמות.' 'אם לא הייתן איתי, הייתן זונות, זרוקות ברחוב.' אחת מנשות הבית קיבלה עונש: הייתה שוכנה בחדרון מעופש במשך שלוש שנים, ואסור היה לה לצאת החוצה מלבד לעבודה."
הנשים התרשמו כי דבר אחד עניין את רצון מעל הכל: המשך השושלת. ילדיו היו מקודשים בעיניו, ואילו הנשים היו רק כלי. הוא הרגיש מאוים מפניהן, וחלקן פזלו החוצה. כשהיה חושד שאחת הנשים מקיימת קשר עם גבר מחוץ לבית, היה חוקר אותה.
אחת התעלומות הגדולות היא כיצד הסכימו הנשים, שחלקן הגיעו לבית אחרי שרצון טיפל בהן, להיות חלק מהכת ולהביא צאצאים לגורו. הנשים סיפרו כי הן מאמינות שלרצון כוחות על-טבעיים. "המניפולציות שלו מתובלות במעשי כשפים ותהליך היפנותי שהן עוברות," סיפרה אחת מהן. "האפשרות שלו לשנות צבע בעיניים, ריפוי מחלות - כל בעיה פיזית הוא יכול לפתור. יש לו את היכולת למשוך חפצים בלי לגעת בהם."
מי שרצתה לעזוב, הוכרזה עליה מלחמה. "הוציאו את החפצים שלה וסירבו לדבר איתה," סיפרה אחת הנשים. "אחר כך הן השתמשו בכל המניפולציות הרגשיות כדי שהיא תישאר בבית. 'נאהב אותך, רק אל תצאי מהבית."' היא הוסיפה כי למקרה של בגידה מחזיקות הבנות מבחנות עם חומצות.
את משטר הפחד הזה, לפי העדויות, הנהיג רצון בעזרת "ספר המשפחה." כל אישה צעירה חדשה שנכנסה לבית קיבלה עותק של הספר, ונדרשה למלא אחר הוראותיו. הספר, שפורסם לראשונה ב"סופשבוע" בגיליון ראש השנה, הוא אחד הגורמים לפתיחת החקירה המשטרתית. אין כמעט תחום שהספר אינו נוגע בו: היחסים האינטימיים בין רצון לנשים, היחסים בין הנשים לבין עצמן, חובת הדיווח על מעשיהן בכל רגע נתון, חינוך הילדים, ניהול משק הבית.
בבית של רצון אין מקום לרצון פרטי, הכל מנוהל ומונחה על ידו. המחבר, שמעוניין לשמור על אנונימיות במקרה שהמסמך ידלוף החוצה, מכנה את עצמו "אלמוני," ולנשותיו הוא קורא "נשות העיר."
חלקו השני של "ספר המשפחה" כולל 20 עמודים, ובהם מסביר המחבר מדוע יצר את החוקים. ההסברים חושפים את עולמו של האיש, שבו משמשים בערבוביה "ילדי אלוהים" ו"נשות שטן" - כשעל הכל מנצחת מערכת אפלה של שכר ועונש. התיאורים כתובים
המסמך עצמו אמור להישאר סודי. "מי שתראה מסמך זה מות תמות, ויימח שמה וגם זכר ילדיה," הוא מזהיר. לפי המסמך, הנשים שעוברות על חוקי הבית נאלצות לשלם לרצון "קנסות" בסך מאות שקלים. כך למשל מי שתצא מהבית ללא רשות תשלם 500 שקל, אישה שתצחקק תשלם 300 שקל, ומי שתעז להתערב בענייני ביוץ של אחרות תיקנס ב300- שקל.
קנסות כבדים יותר יוטלו על נשים שיתווכחו, יתחצפו או ירימו את טון הדיבור, 700 שקל, ומי שלא תמלא את חובותיה בבית מחמת דיכאון תשלם 500 שקל קנס. נשים שיביעו אהבה כלפי ילדיהן ייאלצו אף הן לשלם מכיסן.
בשבועות האחרונים המשיכו להגיע לידי מעריב חומרים מבית הגואל. במוסף סופשבוע מתפרסם היום מסמך בשם "איגרת גואלי רצון." האיגרת, להבדיל מ"ספר המשפחה," מנסה להציג את רצון כצדיק, בעל סגולות מרפא וכוחות - על. איש שלום, שאמון על האמת ועל הצלת נפש האדם.
הדמות שעולה מהמסמך היא של אדם בודד, מיותם, שאינו סומך על איש. רצון מאשים את קרוביו ואת חבריו בצביעות, בהפניית עורף ובבגידה. הוא אינו מבין מדוע חסידיו נטשו אותו, ואף החלו להשמיצו. "הולך אני על פי מנגינת שירת מלאכי השרת," הוא כותב, "והם מתהלכים על פי מנגינת מלאכי החבלה. מלאכי השטן מתקרבים אל גופי החף מפשע." למרות הבגידה בו, רצון רואה עצמו כמושיע בשער.
"אני הוא האיש אשר יצילכם ואפסיק את מפל דמעותיכם," נכתב באיגרת, "ואת מפל דמיכם אשר נשפך בהרס ובחורבן החיים ."בין השורות גם מסתננות מילות שנאה כלפי אלו שנטשו אותו. "נהפכתם לשטניים, יצרים של מפלצות אשר גדלים בתוך עורכם, גידיכם ולבכם, המפלצת האיומה הפורצת בשטנתה; ובשנאתכם כלפי משפחותיכם וילדיכם אתם מפנים כלפיי את אותה מסכת מפלצות אשר זועקת בתוככם."
המחבר מסיים בפנייה אישית לילדיו ומשפחתו: "ילדיי, דעו כי ההולך בין שמש לדמדומים יודע דרכו! ואתם, קרוביי ובני משפחתי היקרים, שמרו איגרת זאת קרוב ללבכם ותנצרוה בצרור חייכם לנצח"!
על האיגרת שפירסם גואל רצון - היום במוסף סופשבוע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם