הגן הנעלם בסילואן: תוכניות וסירוב פינוי
כנראה שכך יימשך המצב בשכונת סילואן במזרח י-ם: העירייה תמשיך לחלק צווי הריסה ותבזבז מיליונים והתושבים ימשיכו לגור שם
"תושבי אל-בוסתן יקברו את עצמם תחת הבתים שלהם יחד עם ילדיהם, אבל לא יגורשו", אומרות הכותרות בחוברות ההסברה שחילקו התושבים לעיתונאים מבעוד מועד. גם עודה לא חוסך במילים קשות, ומדי פעם פולט קללות כלפי ראש העיר והעולם כולו. כאשר מבקשים שיזדהה בשמו הוא זורק לאוויר עשרה שמות שלו ושל אבות-אבותיו, ללמדך שהוא נמצא על האדמה דורות רבים "עוד לפני שאתם הגעתם לארץ שלי ב-1967".
יש לו בבית גם ערמה של הוראות פינוי וצווי הריסה והזמנות למשפט והיטלים וקנסות שרק מוציאים אותו מדעתו. לפעמים העירייה תולה על דלת הברזל הירוקה את ההודעות תחת השם "בלתי ידוע", בצמוד למספר הבית. העניין הזה כבר מלהיט את הרוחות בכפר ומוביל את תושבי אל-בוסתן להצהרות מקוממות. "גם הנאצים גירשו אתכם ככה מהבתים שלכם באירופה", משבש את ההיסטוריה אבוסנין עבד אל כארים. "בשבילם הייתם מספרים, לא בני אדם. בדיוק כמונו".
החצר הפנימית של עודה משתלבת היטב במזבלה התכנונית של סילואן. צד אחד של החצר הוא חסם באמצעות ברזנט ענק שמישהו הסיר מאיזו מסעדה שנקראה "קפה הקומקום". בצדה השני של החצר הוא הקים חומת אבנים מבטון, שהצמיד להם שירותים. ספסל ברזל שבור ועץ תאנה שעבר זמנו מעטרים גם הם את המקום. אחרי חודשים רבים שבהם אני מסתובב בסילואן ובוואדי אל-בוסתן אני מגיע למסקנה כי באחד המקומות היפים בעולם יושבת השכונה הכי מכוערת בתבל עם האנשים הכי ממורמרים ביקום. התוכניות היפות של ברקת רק הוסיפו לזעם הכללי, במקום שיקרה ההפך.
גם ברקת עצמו הכין חומר הסברה: חוברת מהודרת בדפי כרומו עבים תחת הכותרת "השקת תוכנית גן המלך", שאליה הצמיד דיסק מחשב ובו מצגת של התוכניות הגרנדיוזיות שהוא בונה לאיזור. גן המלך היא האצבע המרכזית שחותכת את הכפר סילואן. בתוך הוואדי הזה בנויים קרוב למאה בתים ושלדי בתים, רובם ככולם לא חוקיים. ברקת רוצה להרוס כמה עשרות בתים כאלה ולהעביר את התושבים לקצה השני של הרחוב שם ירכז אותם בבתים רבי קומות.
לאורך הרחוב הזה, מבטיח ברקת, יקומו חנויות, מסעדות, סדנאות אמנים ודוכנים כיאה לעוגן תיירותי אטרקטיבי, שאליו יגיעו מיליוני תיירים. בשטח הבתים שיפנה מבקש ברקת להקים פארק ציבורי גדול, אחרי שיפקיע את האדמות מבעליהם, התושבים. ברקת משוכנע כי התושבים יסכימו למהפכה שהוא מחולל בחייהם ובמקום להמשיך ולגור בבתים הרוסים למחצה, חורבות, סוכות ודירי עזים, והכל תחת איום פינוי מתמיד, הם יעברו לשכונה המסודרת והמסחרית שהוא מתכנן להם.
בעיני רוחו ראה ברקת תמיד את כפר סילואן
החוברת של ברקת היא מכבסת מילים. מי שייקח אותה לידיו יחשוב שמדובר בתוכנית שיווק לשכונה חדשה בין רעננה וכפר סבא, ולא להריסת עשרות בתים ועקירת תושבים באזור הכי נפיץ בעולם. יש שם הרבה תצלומי אוויר צבעוניים, עיבודי מחשב מרשימים וציורים שעושים לך חשק לקום ולהרוס את ביתך במו ידיך. גם השפה מצוחצחת. השכונה "תוסדר" והתושבים "יוסטו" אל שטחים פנויים.
גן המלך, לפי החוברת של ברקת, מונח בדיוק בנקודה שמכונה "שער גן עדן", במקום שבו פוגש נחל קדרון את גיא בן הינום. הגן עוד יחזור לימיו היפים, ומי שיגיע הנה בבוא היום ירגיש בדיוק כמו שלמה המלך כשכתב את ספר קהלת בין ערוגות הבושם והוורדים שמוזכרים כבר בשיר השירים.
התושבים באל-בוסתן, שאיתם דיברתי, לא מבינים מאין נפלה עליהם התוכנית הפסטורלית והתמימה הזו. עשרות שנים תחת שלטון ישראלי ייבשו כל טיפת אמון שרחשו פעם לעירייה. כדי שיסכימו להזיז בקתה אחת צריך לקלף מהם עשרות שכבות של חשש ושנאה, וגם אז הם יהיו נתונים להשפעתם של ארגוני שמאל מצד אחד, ואנשי התנועה האיסלאמית מהצד השני, שלא ייתנו להם לזוז.
ההשפעה הפונדמנטליסטית ניכרת כבר עכשיו בכל סמטה בשכונה. באחד מציורי הגרפיטי הרבים רואים עין בוכייה, ובמרכזה את מסגד אל אקצה. על דלתות הבתים הודבקו לאחרונה סטיקרים עם צילום שתי אצבעות שמסמנות וי. "יישמע קול הקוראן בכל הבתים ותהיה זו ההתנגדות לדחפורי הכיבוש", נכתב.
מבחינת הרשות הפלסטינית, רוב התושבים ואנשי השמאל, השכונה היא בעצם שטח כבוש, וישראל לא רשאית לעשות בה דבר. אם בכל זאת העירייה מתעקשת, היא יכולה לשפץ, אבל לא להזיז את התושבים מבתיהם הלא-חוקיים, ואפילו להעניק להם רישיונות. על הפארק הציבורי שכרוך בהפקעת אדמות אין מה לדבר.
התושבים חוששים שהפארק יעבור מיד לניהול המתנחלים מעמותת אלעד, שמחזיקים כבר שליש מבתי השכונה ומנהלים את הגן הארכיאולוגי עיר דוד. לפני שנתיים שכרו התושבים אדריכל ועיבדו תוכנית על בסיס הבתים הקיימים. הם חשבו שזה יעבור. "זה נכון, אבל הוועדה המחוזית זרקה אותם מכל המדרגות", אומר ברקת.
"ברקת נוקט שיטות של סחיטה באיומים", מתלונן בינתיים מאיר מרגלית, חבר מועצת העיר ממרצ וחבר בוועד נגד הריסת בתים. "הוא בא ומציע לאנשים פתרון, אבל אם הם לא יקבלו אותו, הבתים שלהם ייהרסו. ככה לא מנהלים משא ומתן. הוא עובד בשיטת המקל והגזר, אבל בסוף נישאר רק עם המקל. אם הוא רוצה להוכיח כוונות טובות, שייתן לאנשים לבנות בתים ויעניק להם רישיונות. כך הוא ישקם את האמון ואחר כך יבקש מהם לעבור ולהתפנות. זו הדרך היחידה".
דאוד סיאם, נהג מונית תושב השכונה, מפיק את הלקחים מהתנהגות המדינה כלפי המתנחלים שפונו מגוש קטיף דווקא. "תראה מה קרה להם", הוא מגלה סימפתיה. "זרקו אותם מהבית ואחר כך לא דאגו להם לשום דבר, אז למה שהם ידאגו לנו? ברקת לא רוצה לבנות. הוא רוצה להרוס. הוא רוצה להביא לכאן מתנחלים במקומנו. תראה את בית יהונתן. תאמין לי, לא אכפת לי אם היו באים לגור כאן אנשים כמוך. היינו חיים יהודים וערבים כמו באבו-תור. אבל הם מביאים כנופיות. האנשים האלה רוצים רק לגרש, לעשות בעיות. תראה איך אתם נראים בעולם. לא חבל עליכם? " שואל סיאם, ופורש את כפות ידיו.
ביום שלישי בצהריים קיים ברקת מסיבת עיתונאים והציג לראווה את התוכנית שלו. בכל מקום אחר בעולם, שלא מתרחשת בו מלחמה או פגעי טבע מחרידים, היה מספיק חדר בינוני כדי לאכלס את התקשורת. ירושלים זה עולם אחר. ברקת היה צריך להכשיר את אולם מועצת העיר רחב הממדים לעשרות צוותי הטלוויזיה והעיתונאים שבאו לשמוע מה הוא רוצה.
למטה כבר חיכו לכולם אנשי שלום עכשיו עם הסיסמאות הידועות, והמריבות המוכרות עם הסביבה הירושלמית. "שתי מדינות לשני עמים, סילוואן לא למתנחלים", צעקו המפגינים. "לכו לעזאזל, הגויים נותנים לכם כסף", ענו להם עוברי אורח, שבאו לשלם ארנונה.
אחרי מסיבת העיתונאים אני נכנס לברקת. יש משהו מטעה בראש העיר ירושלים. אי אפשר שלא להעריך את העיקשות, הנחישות והעבודה הקשה שהוא השקיע במשך ימים ולילות, קרוב לשנה שלמה בפרויקט גן המלך. מצד שני קשה שלא לתמוה על הביטחון העצמי שהוא מפגין, כאשר הוא בא להרוס עשרות מבנים לא חוקיים בשכונה פלסטינית, 500 מטר מהר הבית.
אפילו טדי קולק, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים לא העז להתעסק בבנייה הבלתי-חוקית באגן הקדוש. הוא טען שהעניין רגיש מדי. קולק האמין, ואולי צדק, שאם יעלים עין ממה שקורה בשכונות הערביות, הוא יוכל לבנות שכונות יהודיות מעבר לקווי 1967, כמו גילה וארמון הנציב.
ברקת נראה מרוצה. מסיבת העיתונאים עברה בשלום. "אתה מבעיר את השטח", אני אומר לו. הוא כועס. "מה האלטרנטיבה? שהם ימשיכו לגור בבתים לא חוקיים? בבתים שלא ראויים למגורי אדם?".
"כל הבוקר הסתובבתי בסילואן", אני מספר לו. "לא מצאתי אפילו אחד שתומך בתוכנית שלך".
ברקת קורא אליו את איתי צחר, פרויקטור צעיר שעומד מאחורי התוכנית. צחר מספר שישב לאורך חודשים עם תושבי שכונת ואדי אל-בוסתן אחרי שעבר מבית לבית והשיג הסכמה גורפת לתוכניתו.
יש לו ספר עב כרס שאותו חיבר עם יוסף ג'ברין, אדריכל שעובד לדבריו עם התושבים. לכל משפחה מוקדשים עמודים שלמים. "אנחנו באים לתושב ואומרים לו, עכשיו הבית שלך שווה מינוס 200 אלף דולר. אין לך רישיון, אתה לא חוקי. עוד מעט יהיה לך בית ששווה מיליון דולר. הם מבינים את העסק", מדווח צחר.
מי יממן לתושבים את הבית החדש, את הרישיונות, ההיטלים?
ברקת: "הם יממנו. אולי יהיו קרנות פילנתרופיות שיעזרו להם. לא מגיע להם פרס על בנייה לא חוקית".
צחר: "בסוף הם ישקיעו את הכסף. העסקה משתלמת להם".
ביקשתי לדבר עם אחד מתוך עשרות התושבים שהסכימו לתוכנית של ברקת, אפילו בעילום שם. צחר הבטיח לחבר לי מישהו, אבל לא עמד בדיבורו, למרות כל התזכורות.
ביום שלישי בבוקר שפך ראש הממשלה בנימין נתניהו מים קרים על התוכנית של ברקת. הטלפון מהלשכה הגיע לאחר שהתוכנית פורסמה לראשונה בעיתון "זמן ירושלים" ובהמשך באתרי האינטרנט השונים. נתניהו, שלא מפסיק לדבר על הבנייה בירושלים המאוחדת, הבין בדרך הקשה שיש בעולם ריבון חזק ממנו.
"האמריקאים מודאגים. אולי תוכל למתן את התוכנית. אל תרוץ כל כך מהר", הוא תבע. ראש העיר נענה בלי חדווה, ואולי שמח שיש מי שעוצר את התוכנית שלא יכולה כנראה להתממש במציאות הנוכחית. ברקת החליט לעכב את התוכנית ולא להביא אותה בזמן הקרוב לוועדת התכנון המקומית, וכך עורר את זעמם של אנשי הימין בעירייה.
וכך זה יימשך, כנראה עוד שנים רבות בסילואן: התושבים ימשיכו לגור בזבל; העירייה תמשיך לחלק צווי הריסה שלא ייצא מהם כלום ותבזבז מיליונים על תוכניות סרק; המתנחלים יתבססו לאט בשכונה; האמריקאים יכעסו; והתוכנית לשחזר את הגן התנ"כי ואת הנחל הקסום שזורם בתוכו תחכה לימות המשיח, אז יקום המלך שלמה לתחייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם