אסור לוותר עד שמפוחי העלים יושבתו לגמרי
אם העירייה מסתדרת בלי שמונים אחוז מהמפוחים, אפשר להסתדר גם בלי העשרים הנותרים. אין מנוס - צריך להמשיך ללחוץ, לתת עוד קווץ' קטן. בסוף זה יעזור
במרכז השביל, גבו מופנה אליי, ועל חולצתו הכיתוב - תכף תבינו כמה זה אירוני - "השביל הירוק". הוא החזיק בידו את המכשיר הארור, שמפיק שאון של מסור מקולקל, ומייצר סביבו סופת טורנדו קטנה שבתוכה מסתחררים ענני אבק, עלים ושאר חלקיקים זעירים שהריאות האנושיות מזהות בהם אויב. בקיצור, נתקלתי במפוחן.
אז איפה הדילמה, אתם שואלים? ובכן: על קללת המפוחים כבר נכתבו כל הדברים הרעים שיכולים וצריכים להיכתב. זמן תל אביב אפילו ניהל פעם קמפיין מתמשך נגדם, נדמה לי שהוא נמשך חודשים.
אני עצמי שיסיתי את מיטב נימוקיי נגד המפוחים, אולי לא בעיתון הזה, אבל מה זה חשוב. ללחץ התקשורתי, אני מניח, היה חלק בהחלטה של העירייה לצמצם מאוד (בעירייה טוענים שמדובר בשמונים אחוזים) את נוכחות המפוחים בעיר, ובכל זאת הם עוד כאן, והם עדיין בלתי נסבלים. אז לכתוב את זה עוד פעם?
כן, אין בררה. הגיע הזמן להיפטר מהם סופית. המפגע שהם מייצרים בוטה כל כך והטיעונים לטובתם כה קלושים שאין מנוס וצריך להמשיך ללחוץ על העירייה ועל העומד בראשה לשלוח את המפוחים לעולם שכולו טוב, אחרת הם ישלחו את כולנו
על פי מסמך ההנחיות שגיבשה העירייה כדי למזער את נזקי המפוחים, המפוחנים אמורים לעבוד עם כיסוי פה. אני מסופק אם אי-פעם ראיתי מפוחן עם כיסוי פה, וראיתי הרבה מפוחנים. אם מישהו יעשה צילום ריאות לחבר'ה האלה, אני מוכן לחתום שהוא יראה שחור בעיניים. בכל משמעות שאתם יכולים לחשוב עליה.
שימו לב לציטוט הזה: "פעולת המפוח מייצרת חומר חלקיקי המרחף למרחק רב. חלקיקים אלה עלולים להכיל בנוסף לאבק גם צואת בעלי חיים, כימיקלים ופסולת רחוב, עופרת ופחמימנים, וכן מזהמים שונים ממקורות תחבורתיים, שיש להם פוטנציאל גבוה לפגיעה בבריאות. עם אלה נמנים חלקיקים הנפלטים ממנועי דיזל, שמוגדרים כחומר מסרטן, וחלקיקים שמקורם בבלייה של צמיגי רכב".
הדברים האלה לא נלקחו מאתר של ארגון של מחבקי עצים רדיקליים וגם לא נאמרו על ידי בריאותן קיצוני. זה מה שכתוב באתר של המשרד להגנת הסביבה. זה מה שהגורמים המקצועיים בממשלת ישראל אומרים על סכנת המפוחים. זה, אגב, תואם את מה שנמצא במחקרים שנערכו בעיקר בארצות הברית, וזו הסיבה שבערים אמריקניות רבות נאסר השימוש בהם לחלוטין.
בקיצור, המפוחים מניפים בעוצמה את הג'יפה שנשרה על הכביש או המדרכה, ודוחסים אותה לתוך מערכת הנשימה שלנו. זו לא תאוריה. אני מרגיש את זה בכל פעם שאני חוצה את טווח הפעולה של המפוחן. לאחרונה סיגלתי לעצמי שיטת מגננה: אני עוצר את הנשימה, ולפעמים גם עוצם את העיניים (קצת בעייתי על אופניים), עד שהעננה נשארת מאחוריי.
ההנחיות - שוב ההנחיות - קובעות כי המפוחן צריך להפסיק את מלאכתו כשהולך רגל מתקרב אליו. בטח. החוק גם קובע שערוצים מסחריים צריכים להימנע מתוכן שיווקי וששיפוצניקים חייבים לתת חשבונית ולדווח למס הכנסה. איזה כיף לחיות במדינת חוק.
לא מדובר אגב בבעיה פרטית של התל-אביבים. התלונות על המפוחים מגיעות אליי מכל הארץ, מנהרייה עד פתח תקווה, ובכל מקום התירוצים של העירייה נשמעים אותו דבר. בכמה מערי השרון אגב העיפו אותם לעזאזל. אני מתקשה להבין את ההתעקשות עליהם. בעירייה טוענים שנוכחותם צומצמה לצירים מרכזיים, אבל רגע - צירים מרכזיים הם לא הכבישים והמדרכות שהכי הרבה אנשים עוברים בהם?
זה חמור במיוחד כשמדובר בילדים. בשבילם המפגש עם המפוחן הוא שילוב של סיוט וסכנה ממשית לבריאות. הם מבוהלים מהרעש, נמוכים, ולא יודעים להכין את עצמם לרגע שהם נקלעים לעין הסערה. מערכת הנשימה שלהם עדינה ורגישה הרבה יותר, והיכולת שלה לסלק רעלים עדיין לא מפותחת. תל-אביבית אחת סיפרה לי שבוקר אחרי בוקר היא והילד נתקלו בדרך לגן במפוחן. הילד היה מגיב במתקפה של דמעות, שיעולים והשתנקויות. בסוף הם מצאו נתיב חלופי שיעקוף את הסיוט.
למפגע הרע הזה אין סיבה טובה. אם העירייה מסתדרת בלי שמונים אחוזים מהמפוחים, אפשר להסתדר גם בלי האחוזים הנותרים. אני יודע שבטח כבר קראתם את זה פעם, אבל אין מנוס - צריך לתת עוד קווץ' קטן, להמשיך ללחוץ. בסוף זה יעזור.
אם עוד לא יצא לכם לעבור בגינת דובנוב המחודשת אחרי השיפוץ, קחו לשם את הילדים. המתקנים יצירתיים ועתירי דמיון, והילדים - ששבעו ממתקני השטאנץ שמשוכפלים בכל פינה - העבירו שם שעה ארוכה ומהנה. אם לקחת בחשבון את העיצוב המדליק של שדרות ההשכלה, מסתמן שמשהו טוב ומרענן מתרחש בזמן האחרון בגינות העיר.
נ"ב. חדשות טובות! ממש כשהטור הזה התחיל לעשות את דרכו לדפוס יצאה הכרזה נרגשת מהמשרד להגנת הסביבה על רפורמה בתחום הטיפול במפגעי רעש בישראל. אחד הסעיפים ברפורמה, אני מצטט: "איסור מוחלט על הפעלת ושימוש במפוחי עלים באזורי מגורים". התקנות ייכנסו לתוקף בחודשים הקרובים. עוד טיפ טיפה סבלנות, וסוף-סוף יהיה אפשר לנשום פה.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם