יהיה 10: אורי רוזן במסע אל הפריים-טיים

אורי רוזן עזב את ההייטק והלך להגשים חלום במעריב. אחרי עשור הוא נוחת כמטאור בתפקיד העורך הראשי החדש של “חדשות 10”. פרופיל

רייטינג
עומר ברק | 21/3/2010 11:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מאז שהוקם זכה ערוץ 10 ללא מעט קומפלימנטים והשוואות. עם זאת, ספק גדול אם מישהו השווה אותו אי פעם למשפחה אשכנזית ממוצעת. באופן קצת מוזר זו בדיוק ההשוואה שאיתה בחר אורי רוזן, העורך הראשי החדש של “חדשות 10”, לפתוח את השיחה הסגורה שערך השבוע עם עובדי חברת החדשות.

“אורי אמר שאנחנו ממש כמו משפחה אשכנזית גדולה ומסוכסכת”, אומר גורם בערוץ שנכח בשיחה. “הוא אמר שכלפי חוץ כולם נחמדים לכולם, אבל איך שהדלת נסגרת מתחילים ללכלך”. זה לא סוד - לא בתעשייה, כנראה גם לא מחוצה לה - שרוזן, 34, נכנס לתפקיד באחת משעותיו הקשות של הערוץ (יחד עם אסף זוהר, שיהיה עורך המהדורה בפועל). האווירה החברתית כבר ידעה ימים יפים יותר. גם האווירה המקצועית, המצב במצעדי הרייטינג וטראומת איומי הסגירה שריחפה מעל הערוץ בשנה האחרונה נותנים ודאי את אותותיהם.
צילום: אלדד רפאלי
אורי רוזן צילום: אלדד רפאלי

מבחינת ה”השקעה והפיתוח בהון האנושי”, כפי שהגדיר את סדר העדיפויות ראודור בנזימן, מנכ”ל “חדשות 10”, רוזן הוא בהחלט האדם הנכון לתפקיד. אחרי לא מעט שיחות שערכנו התגלה שלחפש מישהו שיוציא את דיבתו של רוזן זה כמו לבקש מאורי חזקיה לספר בדיחה מצחיקה: יכול להיות שזה אפשרי, אבל סביר מאוד להניח שגם אם תבקשו יפה לא תקבלו את זה.

מי שחלם להיות עיתונאי עוד בימיו בכיתת המחוננים בבית הספר התיכון אילון בחולון

נכנס עכשיו לנעליים של ראש מערכת החדשות הטלוויזיונית השנייה בגודלה במדינה, וכובש את אחת העמדות החשובות בעיתונות המשודרת אחרי פחות מעשור בתחום. עם קומפלימנטים מקיר אל קיר ורקורד כמעט אגדי של התקדמות מיעד ליעד, נראה שרוזן הוא בחירה ראויה לתפקיד. אך בהתחשב במצב האנדרדוגי של “חדשות 10”, בגילו הצעיר של רוזן ובחוסר הניסיון היחסי שלו, לא מפתיע שיש בערוץ כאלה התוהים אם הוא אכן האדם המתאים.

תסתכלו מה קורה ב”מעריב”

האגדה על אורי רוזן, ברוח החג הבא עלינו לטובה, היא משהו בסגנון עדות “והגדת לבנך”, אם כי כל איש תקשורת שפוי יגיד לבנו שכשאתה נמצא בהייטק ומשתכר כ-40 אלף שקל לחודש, לא משנה על מה אתה חולם באמת, פשוט כדאי שתישאר באותו מקום. לרוזן, ששירת בצבא ביחידת 8200 ונחשב לאחד המוחות המבריקים בה, לא היה כנראה מי שיאמר שבעוד הוא חולם להיות עיתונאי, רוב העיתונאים חולמים על המסלול ההפוך.

אחרי שהשתחרר מהצבא התגלגל רוזן באופן טבעי אל עולם המחשבים. בגיל 21 הוא התקבל לעבודה בחברת Veon, שם התקדם די מהר בסולם הדרגות, למד ניהול, היה לאחד מהדירקטורים של החברה והרוויח, כאמור, בוכטות רציניות. אבל החלום להיות עיתונאי לא דעך. הוא קינן בו עוד מהימים שערך את “שולמן”, עיתון בית ספרי (שהיה, לדברי אנשים שלמדו איתו בתיכון, “עיתון משעשע, שנון, ציני ואינטליגנטי מאוד, אבל משהו שלא התאים לכלל בית הספר. זה היה עיתון שהקדים את זמנו בכמה שנים”).

בגיל 26 פנה רוזן אל עורך המוסף הכלכלי של “מעריב” דאז, משה פרל, דרך מכרה משותפת. הוא ביקש, למרות שלא היה לו ניסיון קודם של ממש, לתת לו צ’אנס. פרל, שכנראה ראה את הפוטנציאל הטמון בעורך הצעיר והאמביציוזי שמולו, קיבל אותו למערכת. ”זה היה מהלך שנראה נועז לכולם חוץ מלאורי”, מספר חבר קרוב. “הוא נורא רצה להיות עיתונאי ונורא האמין בעצמו. חלק מהאישיות שלו זה הביטחון העצמי. הוא פשוט ידע שהוא יצליח, וגם אם ייכשל תמיד יוכל לחזור להייטק. אמנם עם הזנב בין הרגליים, אבל יימצא לו מקום בעולם הזה. נדמה לי שהוא תמיד ידע שהוא לא יחזור”.

צילום: ברקאי וולפסון
אמנון דנקנר צילום: ברקאי וולפסון

מי שסבל לא מעט מהמעבר הזה מההייטק לעיתונות היה חשבון הבנק של רוזן. ממשכורת מפנקת מאוד הוא צנח לשכר של עורך זוטר בדסק, סכום של כ-5,000 שקלים לחודש. אלא שרוזן נסק כמטאור בדסק הכלכלי. מספר מועט של חודשים אחרי שהגיע - ולמורת רוחו של פרל - הועבר רוזן לדסק החדשות על ידי עורך “מעריב” דאז, אמנון דנקנר.

“אי אפשר היה שלא להתרשם מאורי”, נזכר דנקנר, “ולכן שלפתי אותו מהמדור הכלכלי לדסק החדשות, מתוך מחשבה ברורה שהוא יתקדם שם מהר. הוא היה מאוד ממוקד מטרה, וזה קנה אותי. גם העובדה שהוא רצה ושאף להיות עיתונאי וכיוון את עצמו לזה כל השנים ועשה את המעבר ההפוך, שהרע את מצבו הכלכלי, הוכיחה לי כמה הוא איש מקצוע בנשמתו”.

“פרל כעס עליי מאוד כשרוזן עבר אלינו”, אומר הסופר רון לשם, שהיה ראש אגף החדשות ב”מעריב” באותה תקופה. “כבר אז היה ברור שאורי הוא מליבת האיכות שתחזיק את העיתון על הכתפיים. מצד אחד יש לו כישורים אנליטיים נדירים מאוד, הן כעורך והן כמנהל, ומצד שני יש לו בטן חזקה לסיפורים ולבני אדם. מהרגע הראשון היה ברור גם שהוא עורך מעולה שנולד להיות מנהל. זה שילוב שנדיר מאוד למצוא”.

צילום: ראובן קסטרו
רון לשם צילום: ראובן קסטרו
רוזן יעצור את הטרור

השנים חלפו במערכת “מעריב”, וב-2007 מקבל רוזן הצעה שקשה לסרב לה מגלעד עדין, מנכ”ל “חדשות 10” דאז: לשמש כמנהל הפיתוח והאסטרטגיה של חברת החדשות. “הבאנו את אורי כדי לחזק את המערכת שלנו מבחינת ניסיון”, משחזר עדין. “רובה הגדול של מערכת ‘חדשות 10’ היה מורכב מעיתונאים צעירים, ולכן היה חשוב לנו להביא מישהו מנוסה מתחום העיתונות”.

אבל חסר ניסיון טלוויזיוני לחלוטין.
“זה נכון שלא היה לו ניסיון טלוויזיוני, אבל הוא היה מספיק משופשף בעיתונות, והוא באמת הביא הרבה מאוד חשיבה מקורית ויצירתית למערכת. יש לו יכולת ניתוח מהירה ויכולת קבלת החלטות מהירה, ובנוסף לכך הוא אדם אינטליגנטי ומשכיל מאוד. כל התכונות הללו, בשילוב האופי הטוב שלו, בהחלט חיזקו לנו את המערכת. זו הייתה הסיבה שהבאתי אותו מלכתחילה. וזה הוכיח את עצמו”.

מקץ כמה חודשים בלבד בערוץ התקדם רוזן לדרגת סמנכ”ל התוכן, שם היה אחראי, בין השאר, על פיתוח תוכניות כמו “לילה כלכלי” ו”המקור”. שתיהן הפכו להצלחה טלוויזיונית על אף הרמות הגבה בברנז’ה. אלא שפחות או יותר אז גם התחילו הצרות בכל הנוגע לאווירה ב”חדשות 10”.

מי שלא הייתה מרוצה כלל מהגעתו של רוזן, על פי מקורות שעבדו בערוץ בעבר, היא עורכת המהדורה המרכזית המודחת, טלי בן-עובדיה. “כבר כשאורי הגיע לערוץ טלי התחילה ללכלך עליו”, מספר עובד הפקה לשעבר. “ביום שהודיעו שהוא יהיה סמנכ”ל תוכן ולא היא, היא פשוט בכתה יומיים במערכת”.

גורם אחר בערוץ מספר ש”היא ניסתה לשכנע את כולם שהוא לא עובד ולא עושה כלום. מהרגע שהוא הגיע היא סימנה אותו מפחד שהוא יהיה זה שיחליף אותה ולכלכה עליו בכל פורום אפשרי. היא כל הזמן אמרה ‘מי זה בכלל?’ ותהתה בקול מה הוא כבר עושה. אני חושב שאורי סבל מזה”.

צילום: אמיר מאירי
טלי בן עובדיה צילום: אמיר מאירי

סבל? יכול להיות, אבל תנו קרדיט לבן-עובדיה שראתה את הנולד. הבעיה הגדולה היא שבן־עובדיה, שעל כישוריה המקצועיים אין כל ויכוח, משאירה אחריה מערכת חדשות מרוסקת מוראלית. לרוזן צפויה משימת שיקום כלל לא קלה. “תחת הנהגתה של טלי כולם שם הפכו להיות קנאים, תחרותיים ומלשנים”, מסביר גורם בערוץ. “כל פאשלה קטנה יוצרת מיד תחרות מי מגיע יותר מהר למחשב כדי להוציא מייל שיגיד משהו רע על מישהו אחר. טלי מאמינה שזה יוצר תחרותיות פורה. בפועל זה הרס את המערכת”.

“אין הרבה מילים שיכולות לתאר את משטר האימה שהיה ב’חדשות 10’”, מספר כתב לשעבר. “אורי עצמו פעם אמר שמזל שהוא עובד בקומה מתחת, ושאם הוא רוצה להגיע לקומה ה-16 (הקומה של מערכת החדשות - ע”ב) הוא הולך מהמסדרון השני. בתקופתי ותחת שלטונה של בן-עובדיה זה היה מקום שלא נעים לעבוד בו. הייתה הרגשה שכולם נתינים והיא המלכה. זה גם הפך את אורי למעין פסיכולוג תעסוקתי אצלנו. גם מי שלא הכיר אותו ידע שהוא מבין וקשוב ויגיד לך את האמת גם אם לא כיף לשמוע אותה, אבל תמיד בצורה שתגרום לך לעבוד יותר טוב”.

ככל שחופרים עמוק יותר מאחורי הקלעים מתקבלת התחושה שאחרי שנים שבהן בן-עובדיה ניהלה את ההצגה, חיפשו בערוץ 10 מישהו שיהיה האנטיתזה המוחלטת שלה. “שלטון טלי היה קצת שלטון של טרור, ואם יש טעות על המסך יש פאניקה והיסטריה מוחלטת במערכת, וכולם רק רוצים לצעוק זה על זה”, מספר איש מקצוע המכיר את השניים. “אצל אורי זה קצת אחרת.

"בתקופתו כראש אגף החדשות ב’מעריב’ הוא פרסם ידיעה לא נכונה על קובי אלכסנדר שהעביר למערכת חוקר פרטי שקרן שרצה להתפרסם. הוא לקח את זה די קשה, אבל הוא הגדיל את הכותרת, מסגר את זה ותלה את זה מעל המחשב שלו כדי לזכור שאפשר גם ליפול, שטעויות קורות, ושצריך להבין למה טעינו ולנסות לא לטעות יותר”.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון החדש של "רייטינג"

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''תקשורת''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים