כשהמבקר לא עקבי ושלי מסתערת
לידנשטראוס פעל בניגוד לכללים של עצמו. יחימוביץ' החליטה מי הצד החלש בלי לחקור את הפרטים: כך הפך רובין לאתרוג. דעה
לינדנשטראוס בכנסת. צילום ארכיון: פלאש 90
אזרח מן השורה, העוקב בשנים האחרונות אחרי משרד מבקר המדינה ומערכת קבלת ההחלטות שלו בכל הנוגע לעניינם של חושפי שחיתויות או מי שחושבים שהם כאלה, יתקשה להבין את השיטה, להסביר מה הכללים ולפי אילו קריטריונים בדיוק מקבל המבקר את החלטותיו. מתי הוא מעניק צו הגנה ומתי הוא נמנע, למי מגיע ולמי לא.
לינדנשטראוס, המושפע עד מעל לראש מלחצים פוליטיים ומכל מילה שנכתבת על אודותיו בכלי התקשורת, מעניק לכל מקרה התייחסות משלו. בשנים האחרונות יצא לי לשוחח עם המבקר יותר מפעם אחת בניסיון לסייע לכמה חושפי שחיתויות. לינדנשטראוס ואנשיו הסבירו לי שוב ושוב כי מהרגע שהליכים משפטיים מתנהלים, ולא משנה מי יזם אותם ובאיזה טריבונל, החוק מונע ממנו להתערב. כך גם כתב המבקר בדוח מיוחד שהוציא בנושא. אלא שאז הגיע מקרה עודד רובין והלחץ שהפעילו ההסתדרות וח"כ שלי יחימוביץ', שהביאו אותו לחרוג באופן גס במיוחד מכל הכללים שקבע לעצמו ולהוציא צו הגנה, בו בזמן שבבתי המשפט מתנהלים לא פחות משלושה הליכים שונים.
סטנדרטים מהסוג הזה היו יכולים בעבר להציל מפיטורים כמה חושפי שחיתויות. אלא שאצל לינדנשטראוס מה שנקבע אתמול לא תמיד קשור למה שייקבע מחר. אבל הסיפור לא נגמר כאן. אם המבקר היה מוציא את צו ההגנה לרובין לאחר שבדק את הנושא והתרשם שיש צדק בטענותיו, ניחא. אלא שלינדנשטראוס נלחץ להגן על רובין בלי שבדק כלל את טענות הצדדים וקבע שהצו שהוציא יהיה תקף עד שההליכים המשפטיים בין הצדדים יתבררו. ההתנהלות האבסורדית הזו עלולה, לפי קצב הדברים עד כה, להותיר את רובין בתש"ן כמו מסמר בלי ראש למשך שנים, זאת בלי שמשרד המבקר מתאמץ לקבוע עמדה, מי צודק ומי לא. אין ספק שמדובר במצב בלתי נסבל. יתכבד מבקר המדינה, ימנה צוות בדיקה ויקבע עמדה. אי אפשר לשגע את כולם במשך שנים באופן "זמני" בלי לבדוק דבר.
התנהלות מוזרה לא פחות יש גם לח"כ שלי יחימוביץ'. זה שלוש שנים משתפת חברת הכנסת פעולה עם שני ידידיה, העיתונאי מרדכי גילת מזה ויו"ר ההסתדרות החדשה, עופר עיני, מזה, וחובטת במנכ"ל תש"ן רפי טטרקה בכל הכלים שברשותה. עד כאן אין בעיה. הסיפור מתחיל להיות בעייתי כשיחימוביץ', כפי שהיא מעידה בעצמה, לא מעוניינת כלל לבדוק מי הטוב ומי הרע בפרשה. היא קראה כתבה של גילת, שמעה מההסתדרות מה היא חושבת על טטרקה נפגשה עם רובין - וזהו. עם רפי טטרקה עצמו, מנכ"ל חברה ממשלתית חשובה שאותו היא תוקפת ומשמיצה מעל כל במה אפשרית, היא לא החליפה מילה מעולם. יתרה מזאת, כל פניותיו אליה לפגישה נענו בשלילה.
שלי יחימוביץ' באהוד ברק בוועידת מפלגת העבודה תל אביב צילום: ראובן קסטרו
אריה אלדד, עמיתה של יחימוביץ' לוועדת האתיקה ומי שטיפל מטעמה בתלונה, דחה אותה וקבע שחברת כנסת לא חייבת להיפגש עם כל אחד. זה אולי נכון, אבל זה לא מריח טוב. גם יו"ר ועד העובדים של תש"ן, שצוטט כאן כמי שאינו מבין למה יחימוביץ' נלחמת כדי להכניס לדירקטוריון החברה נציג עובדים שהעובדים אינם מעוניינים בו, ותוהה מדוע בחרה לא לשוחח בנושא עם העובדים, זכה לאותה תשובה. אני לא חייבת להפגש
עם איש. יחימוביץ' מאשימה את טטרקה ב"ברדיפה אוב־ססיבית" אחרי רובין, אבל באותה נשימה מודה ביושר שאת מלחמת החורמה שלה היא מנהלת בלי שחקרה את העובדות.
גם אם יחימוביץ' חושבת שטטרקה טועה או מטעה, הוא לפחות יכול לטעון שהוא מכיר את הפרטים. יחימוביץ', באופן מוזר, מנהלת נגדו מאבק מלא אמוציות כשהיא מודה שאיננה בקיאה בחומר ואפילו לא חושבת שיש עם זה בעיה. די לה בכך שהיא נאבקת למען מי שהיא מאמינה שנראה לה שהוא החלש. בפעם אחרת ששלי יחימוביץ' בחרה צד, העמיסה אג'נדה ורצה איתה בכל הכוח לטלוויזיה בלי לבדוק כלום זה היה כשנשבעה לנו שהיא יודעת בוודאות שא' מבית הנשיא נאנסה על ידי משה קצב. כשהתברר שהעובדות לא ממש תומכות באג'נדה, יחימוביץ נאלמה דום. אפשר להילחם, מותר גם לטעות. אבל לוותר על בדיקה מתוך תפישת עולם? זה קצת בעייתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם