כאילו דה?! – משהו השתנה בשפה העברית
הידלדלות השפה השגורה בפיהם של בני הנוער מדאיגה את משרד החינוך, שיוצא בתוכנית חדשה להצלת השפה ולהעלמת ה"פחחחח"
"בשביל זה לא צריך הוראה מרשמית, אבל גם לא הוראה אגבית, אלא הארה על כמה מושגים בטקסט. להדגיש לתלמידים כיצד משתמשים במילים האלו", אומרת מזל שיניאק, מפקחת מרכזת על הוראת העברית במשרד החינוך, ובכך מבטאת את תמצית התוכנית החדשה להגדלת אוצר המילים של התלמידים: מילים, מילים ועוד מילים - וכולן נלמדות בהקשר של שיעורי המקצוע השונים, מספרות ועד מתמטיקה ומדעים.
בימים אלו יוצאת לדרך תוכנית חדשה של משרד החינוך, המתפרסמת כאן לראשונה, שניתן להגדירה כתוכנית ההצלה של שפת בני הנוער. במסגרת התוכנית, שכותרתה "הרחבת אוצר מילים", נבנה מאגר מילים שאותו אמורים התלמידים ללמוד, ממש כמו בפסיכומטרי או לחילופין באולפנים לקליטת עלייה. אלא שהתוכנית לא מיועדת לאקדמאים לעתיד או עולים חדשים - אלא לתלמידים בבתי הספר הרגילים.
מעבר למאגר המילים, נבנתה תוכנית פדגוגית להוראת המילים. לא כמילה בפני עצמה בסגנון "בלי סודות", אלא במסגרת ההקשרים שלה לתוכנית הלימודים. כך, לדוגמה, מילה כמו "אי זוגי" במתמטיקה, "ברית" או "בכורה" בתנ"ך ו"משאבי טבע" במדעים. מדובר בשלב אחד מתוך תוכנית היעדים של שר החינוך גדעון סער ומנכ"ל המשרד, ד"ר שמשון שושני. בין היתר, הוחלט גם על תגבור שעות לימוד בהוראת שפת אם והכרזה על שנת הלימודים הבאה כ"שנת השפה העברית".
"שפה היא יסוד התרבות האנושית והשפה העברית היא יסוד תרבותנו הלאומית", אמר השר סער השבוע. "בהיבט הלימודי, שליטה בשפה היא המפתח להבנת הנקרא בכלל המקצועות. בהיבט התרבותי, מיומנויות שפה קובעות אם השפה המדוברת תהיה דלה או עשירה. בעידן הגלובלי שבו אנו חיים, מדינות ותרבויות קטנות (מבחינה מספרית) מאוימות יותר על ידי התרבויות ההגמוניות וצריכות להשקיע מחשבה ומשאבים לשמור על ייחודן התרבותי-לאומי, לצד השתלבות בעולם ובעידן הגלובלי".
כל מי ששומע שיחה שמתנהלת בין נציגי הדור של גילאי 18-12 מבין שמשהו השתנה בשפה העברית. השעות הארוכות מול הצ'אטים והאס-אמ-אסים יצרו שפה חדשה. לא סתם הפכו מאי וחברותיה מהבלוג ב"ארץ נהדרת" לאייקון. הן הציבו בחזית הפריים-טיים את השפה החדשה של בני הנוער. מ"פחחח" להבעת זלזול, ל"חחחחחחח" להבעת צחוק ועד "OMG" להבעת פליאה, הלם ותדהמה.
"אני מודה שכשאני שומעת את התלמידים שלי, אני הרבה פעמים לא מבינה מה הם אומרים", אומרת מורה מהשרון, שמעדיפה לא להזדהות בשמה למקרה שתלמידיה יקראו את הכתבה, "מעבר לכך שהם מדברים נורא מהר אבל מקריאים טקסט נורא לאט, כמעט הכל נעשה בקיצורים, במילים בסיסיות. לפעמים את אומרת איזה משפט וצריכה לחזור עליו כמה פעמים כי הם פשוט לא קולטים אותך. לבדוק מבחנים זו משימה הרבה יותר מאתגרת מבעבר, במיוחד במה שנקרא 'שאלות פתוחות', שבהן התלמידים צריכים לכתוב יותר משתי שורות ורבים מהם מסתבכים".
המורה הזאת מתארת בעיה שמטרידה את משרד החינוך כבר כמה שנים. במשרד הבינו שהירידה בשליטה בשפה העברית לא משפיעה רק על הצלחת התלמידים במקצועות כמו הבעה ולשון, אלא גם במדעים, היסטוריה, תנ"ך ואפילו מתמטיקה.
כך נולדה התוכנית להרחבת אוצר המילים, שכאמור כוללת מאגר של מילים, על הקשריו במקצועות השונים. לדברי שיניאק, "עד היום הייתה איזושהי תפיסה לפיה הוראת עברית כשפת אם איננה סוגיה כל כך קריטית. תמיד הדגישו את חשיבות הקריאה והכתיבה, אבל לא היה דגש לקסיקלי. עכשיו נושא זה חוזר לקדמת הבמה. בארצות כמו אנגליה, בכל שיעור שעוסק בשפת אם תמיד יש מילון על השולחן. אצלנו זה לא מקובל. הגענו למצב שאוצר המילים הולך ומידלדל".
כאמור, המילים יילמדו במסגרת השיעורים השונים. "הרשימה לא נועדה להוראה ישירה, בשום אופן לא, אלא בהקשרים התמטיים של הלמידה", מבהירה שיניאק, "בעבר מורה היה מלמד טקסט בביולוגיה בלי בעיה, היום מילה כמו 'הכחדה' לא ברורה מאליה. היא לא מצויה בסביבה הטבעית של התלמידים וצריך להפנות את תשומת לבם אליה. בעבר הייתה הנחה שהתלמידים באים עם הידע הזה, אבל התברר שצריך ללמד אותו. יש הרבה דברים שצריך ללמד היום ולא לימדנו בעבר".
התלמידים היום לא שולטים בשפת ספרי הלימוד?
"מחקרים גילו שהם לא מבינים את שפת הספר: אוצר מילים, דחיסות מול עודפות בטקסט, מושגים מופשטים ועוד אפיונים בלשניים שהופכים את הטקסטים לקשים יותר ממה שהם רגילים לצרוך. לכן ביעד הזה אנחנו מדגישים את אוצר המילים לצורכי למידה".
הכיתות שנבחרו לתוכנית השאפתנית הן ג' ו-ז'. "הכיתות האלה הן תחנות משמעותיות וציוני דרך מבחינה אוריינית", מסבירה שיניאק, "עד כיתה ב' מסיימים את תהליך רכישת הקריאה. עד אז לומדים לקרוא, ומכיתה ג' קוראים כדי ללמוד. בכיתה ז' מתבצע המעבר לחטיבת ביניים וזה עולם אחר לגמרי מבית הספר היסודי. שם כבר אין הנחות בספרי הלימוד. הקפיצה מכיתה ו' לכיתה ז' היא אדירה ובמעבר הזה ילדים צריכים יד".
יש לציין כי בשנים אלו תלמידי ישראל גם משתתפים במבחנים הבינלאומיים והתוכנית החדשה תסייע אולי להקפיץ אותם כמה שלבים קדימה.
את ד"ר אבשלום קור, המגיש המיתולוגי של פינת "באופן מילולי" בגלי צה"ל, והדמות המזוהה ביותר בשיח הציבורי עם השפה העברית, התוכנית החדשה מעודדת, ומבחינתו זו צריכה להיות רק ההתחלה בטיפול שורש יסודי. "אני מדריך את הקורס של גלי צה"ל למעלה מעשרים שנה , אליו אנו מקבלים חבר'ה בני 18 על מנת להכשיר אותם לשידור.
למי שמפנה אצבע מאשימה כלפי בני הנוער עצמם ורדידותם לכאורה, קור מציע להפנות אצבע מאשימה דווקא כלפי ממשלות ישראל, שלאורך השנים הזניחו את החינוך בכלל ואת החינוך הלשוני בפרט. "מאז שהחלו הקיצוצים בתקציב החינוך, המשבצת שסבלה יותר מכל היא המשבצת של השפה העברית. בנוסף, שיעור לשון הופקד גם בידי מורים שמקצועם הוא ספרות, וזה מקצוע אחר. שמחתי מאוד שד"ר צבי צמרת (יו"ר המזכירות הפדגוגית החדש, א"ז) הגיע למשרד החינוך, כי שמעתי שגם הוא כמוני מרגיש שצריך להחזיר את מה שהיה בילדותנו".
מה היה המצב בילדותך?
"אני למדתי בבית ספר יסודי 'גרץ' ובתיכון עירוני ה'. שניהם בתי ספר חילוניים בתל אביב. השיעור היה נפתח בהוראה של המורה לפתוח מחברות ולכתוב את שירת דבורה, וכך גם לגבי קינת דוד ותפילת חנה. וכל זה בלי רמזים ובלי חלק מהמילים. פשוט ללמוד בעל פה. אין עם בעולם שמוותר על לימוד בעל פה, וכאן שרי חינוך הורידו עוד ועוד חומר מהבגרות ונישאו על כפיים על ידי התלמידים. נקודה נוספת היא הזמר העברי. קיבלנו הרבה מאוד עברית יפה, חרוזים, וגם היכרות עם המורשת של העם והארץ מהשירים שלמדנו בבית הספר. אני לא רואה את הנקודה הזאת מתממשת היום".
האם יש לדעתך לתוכנית הרחבת אוצר המילים יכולת לבלום את ההידרדרות?
"הגדרת הבעיה היא חצי מהפתרון ואני שמח מאוד על כך".
רות אלמגור-רמון, היועצת הלשונית של "קול ישראל" ועורכת המדור "רגע של עברית", דווקא חושבת שהקינות על הידלדלות השפה הן מוגזמות. "אין דור שבו זקני הדור לא מקוננים על שפת הצעירים, וזה נכון כמעט בכל מדינה", היא אומרת. "נכון שכיום יודעים פחות ניקוד ועושים טעויות בדקדוק, אבל מצד שני הצעירים שולטים בשפה ויודעים מונחים מתחומים כמו התקשורת והבידור ומחשבים, שאלה דברים שלא היו פעם. אני שומעת לפעמים שמראיינים בני נוער ודווקא מתפלאת לטובה. נכון, יש להם הרבה 'כאילו', אבל יש להם גם עושר לשוני. כמובן שאם כל מילה שנייה היא 'כאילו' אז זה כבר מפריע".
אבל הידרדרות והידלדלות השפה מקבלות ביטוי גם במבחנים הבינלאומיים ובמבחני הבגרות. "יכול להיות שאם יתאימו את המבחנים לתקופה שבה אנו נמצאים התוצאות יהיו שונות. גם בפסיכומטרי, למשל, מוציאים מילים מההפטרה, ואז הנבחנים משננים אותן ולא פעם שוכחים את המילים רגע אחרי המבחן".
למרות העמדה האופטימית למדי של אלמגור-רמון, היא מדגישה כי היא תומכת בתוכנית. "מעבר לרשימת מילים חשוב ליצור מודעות ללשון. אין כל טעם להאכיל אותם ברשימת מילים ולכן נכון ללמד את המילים בצורה שתעורר מודעות וכך ייווצרו עומק לשוני וסקרנות ללשון. צריך לזכור שאי אפשר לדבר על 'התלמידים' כעל יחידה אחת. יש כל מיני. יש שקוראים ספרים, יש שיש להם חוש לשוני והם קולטים מילים מהסביבה, ויש שלא. תוכנית כזאת תהיה טובה לכולם כי הם יידעו ויכירו יותר".
גם מזל שיניאק מדגישה כי הגיע הזמן להפסיק להתלונן על שפת בני הנוער ולהתחיל לשפר אותה. "רק לבוא ולהלקות את הילדים על זה שהם לא יודעים לכתוב זה לא עוזר. אם משקיעים את התשומות והזמן בללמד אותם לכתוב - זה מה שחשוב. במקום לקונן צריך ללמד דברים שבעבר ילדים רכשו בעצמם בגלל ההקשרים התרבותיים. השפה העברית שחיה כבר 120 שנה מתרחקת ממקורותיה ומקבלת גוונים שונים. צריך להסביר לילדים שיש בארון הרבה בגדים וצריך לבחור את השימוש המתאים - כדי שלא נבוא לשוק בשמלת ערב ולא נגיע בטרנינג לאירוע חגיגי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם