איך יודעים שבא אביב? החרצית סביב, סביב
יצאתי לשדה עם בניי. צפינו בחרציות, בדבורים המאביקות ובפרפרים. בדרך הביתה שמעתי את המשפט ממיס הלב: "אמא אני אוהב אותך"
ממחקר קצרצר אודות הפרח החביב הזה גיליתי שבעברית המילה "חרוץ" היא נרדפת לזהב. הווי אומר: חרצית=פרח הזהב. הסימוכין לכך הם הכתובים בספר משלי ט"ז: "קְנֹה חוכמה מה טוב מֵחָרוּץ וּקְנוֹת בִּינָה נבחר מִכָּסֶף". הופתעתי לגלות שבעולם קיימים כ-200 מינים של כריזנטמות (Chrysanthemum). ישראל,לעומת זאת, התברכה רק ב-3 מינים: חרצית דביקה, חרצית השדות, וזו הנפוצה ביותר – החרצית העטורה.
מסתבר שישנן תרבויות המתייחסות אחרת מאיתנו לחרציות הדָרוֹת בקרבן. כאשר התוודעתי לעומק לתרבות יפן, למשל, גיליתי שיש לחרצית מקום ראוי ומכובד (ביפנית: "קִיקוּ"菊). כחוט השני היא מוטיב חוזר במסורת השירה, בציורי הדיו, באריגה, בגנים היפניים ובאִיקֶבַּנָה (שזירת הפרחים המסורתית היפנית). ביפן הכריזנטמה הינה למעשה סמל לאומי: היא החותם הקיסרי של יפן והסמל המופיע על גבי דרכונו של כל אזרח יפני. דוגמה לשיר על כריזנטמות כבר בעת העתיקה של יפן הוא שירו של פוּגִ'יוָוארָה טוֹשִיוּקִי (בתרגום חופשי):
"החרציות שרואים הרחק בעננים,
צְבִירֵי כוכבים אֵי שם ברקיע".
באחד מימי חופשת הפסח יצאתי לשדה הסמוך עם בניי (בלי לשכוח מים, זכוכית מגדלת, ואת קופסת המחקר הזעירה שקיבלנו במתנה מחו"ל). ועם ידידתנו המצלמה צפינו בחרציות בהגדלה, בדבורים המאביקות ובפרפרים וגם אספנו חרקים כמו מינים שונים של חיפושיות וחלזונות. היה זה בוקר פורה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם