היועמ"ש: איסור פרסום פרשת קם היה חיוני
בפרקליטות מתחו ביקורת על התנהלות הארץ ואורי בלאו, והדגישו כי הצו היה הכרחי כדי לנסות להשיב מסמכים סודיים שנותרו בידיהם
"חופש העיתונות", נאמר בהודעה מיוחדת מטעמם, "אין פירושו הפקרות ביטחונית ואין משמעו כי עיתונאי יהא רשאי להחזיק באמתחתו מאות רבות של מסמכים מסווגים שנגנבו מצה"ל – פשוטו כמשמעו. קבלת העמדה ההפוכה משמעה היתר לסכן חיי אדם, בשם חופש העיתונות, כביכול".
השניים הדגישו כי "המדינה מכבדת את חופש העיתונות, אולם איסוף מידע ביטחוני סודי על ידי עיתונאי, בניגוד לדין, ואגירתו ברשותו הם מסוכנים ופוגעניים ואינם יכולים להתבצע בניגוד לחוק".
בצמרת משרד המשפטים אמרו כי עם תחילת החקירה הוצא צו איסור פרסום בפרשה, באישור היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הן כדי למנוע את שיבוש החקירה והן כדי למצות את האפשרות להחזיר לידי מערכת הביטחון את המסמכים הרבים שנגנבו מצה"ל.
בחודש ינואר הוגש כתב האישום נגד ענת קם, והמדינה הודיעה לבית המשפט כי לטעמה יש אינטרס ציבורי בפרסום הפרשה, במגבלות המתחייבות של שמירת ביטחון המדינה, אולם טרם בשלה העת לכך משום שהחקירה נמשכה גם לאחר הגשת כתב האישום נגד קם. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה והאריך את צו איסור הפרסום הגורף, שאסר אף לפרסם על עצם קיומו.
בפרקליטות הדגישו כי "צו איסור הפרסום היה חיוני עד כה, כדי למצות את האפשרות להגיע להחזרת המסמכים המסווגים וכדי למנוע שיבוש חקירה של העבירות החמורות ביותר שלכאורה בוצעו בפרשה", אולם לאחר משהתברר סופית כי הכתב אורי בלאו אינו מתכוון להחזיר מרצונו את המסמכים המסווגים שברשותו ולאחר שדחה את הצעות המדינה בנושא, סברו בשב"כ כי פגו חלק מהטעמים שביסוד איסור הפרסום.
בפרקליטות ציינו שלאחר שבימים האחרונים העבירו גורמים אינטרסנטיים את פרטי הפרשה שלא כדין לידיעת כלי התקשורת הזרים ואלה פרסמו אותם ברבים, הוחלט לצמצם את צו איסור הפרסום ולפרסם את עיקרי הפרשה, בכפוף למספר מגבלות שנותרו, "ההכרחיות גם כיום מטעמי שמירת ביטחון המדינה ומניעת שיבוש המשך החקירה".
לדור
כמו כן קראו וינשטיין ולדור לעיתונאים שלא להשלות את עצמם שהם יכולים לקיים מאגרי מידע של סודות מדינה רגישים וציינו כי "אין שום אינטרס ציבורי בתחום עקרונות 'חופש העיתונות' ו'זכות הציבור לדעת' המצדיק החזקת סודות מדינה כמוסים באמתחתם של עיתונאים".
מוקדם יותר הותר לפרסום כי לפני כארבעה חודשים עצרה המשטרה את העיתונאית ענת קם בחשד שביצעה עבירות ביטחון חמורות במהלך שירותה הצבאי. קם, כתבת לענייני תקשורת באתר וואלה, יצאה לאחרונה לחופשה ללא תשלום.
על פי כתב האישום, קם פעלה ממניעים אידיאולוגיים ובכוונה לפגוע בביטחון המדינה. לטענת המשטרה, במהלך חקירתה הודתה קם כי במהלך שירותה הצבאי כפקידה בלשכתו של מפקד פיקוד מרכז הוציאה מעל אלפיים מסמכים המוגדרים "סודיים ביותר" מן הלשכה, ולאחר שחרורה ניסתה להעבירם לידי כתב ידיעות אחרונות יוסי יהושוע, אולם ללא הצלחה.
לאחר מכן עלה בידיה להעבירם לידי כתב עיתון הארץ אורי בלאו, שפרסם את תוכנם בכתבה פרי עטו. כמו כן נטען בכתב האישום כי קם החזיקה במסמכים נוספים, שאותם לא העבירה לידי בלאו. במקביל להגשת כתב האישום נגד קם הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרה עד תום ההליכים, ובה טענו נציגי הפרקליטות כי מאז מעצרה נעשות פעולות חקירה רבות לאיתור מקור המסמכים שפורסמו בהארץ.
במהלך הדיון על הסרת צו איסור הפרסום היום חשפה נציגת המדינה, עו"ד הדס פורר-גפני מפרקליטות מחוז תל אביב, כי המדינה חתמה עם בא כוחו של בלאו על הסכם שבמסגרתו התחייב העיתונאי להשיב את המסמכים הסודיים המצויים ברשותו תמורת התחייבויות שונות של המדינה, ובכללן אי חקירתו על מקורותיו העיתונאיים ואי חקירתו כחשוד בפרשה. בהארץ מתארים את הדברים אחרת לגמרי, ומאשימים את המדינה ברדיפה פסולה.
עו"ד פורר-גפני ציינה כי על פי החשד הפר בלאו את ההסכם, ולא מסר את כל המסמכים הסודיים שברשותו. "אין ספק שעצם החזקתם של מסמכים אלה בידי אנשים שאינם מורשים לכך עלולה לפגוע קשות בביטחון המדינה", אמרה הפרקליטה.
לדברי עו"ד פורר-גפני, בימים האחרונים עשתה המדינה מאמצים לאיתור המסמכים, ובכללם משא ומתן עם באי כוחו של בלאו. לדבריה, מגעים אלה הסתיימו אתמול ללא הצלחה. לנוכח כישלון המשא ומתן הוחלט בפרקליטות להיעתר לדרישה להסיר את צו איסור הפרסום מעל חלק מפרטי הפרשה.
עוד קודם בספטמבר 2009, בהמשך להסדר שגובש, העביר אורי בלאו לשב"כ כ-50 מסמכים מסווגים של צה"ל שהיו ברשותו. בהמשך ובאישור בלאו הושמד בנוכחותו מחשבו האישי, שעל גביו שמר את המסמכים ומומנה לו רכישת מחשב חדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם