יאיר נווה על פרשת קם: רואה את עצמי כאחראי
אלוף פיקוד מרכז לשעבר אינו מבין כיצד התרחשה הפרשה מתחת לאפו: "זה פשוט בלתי נתפס". את העיתונאי בלאו הוא מגדיר כעבריין
לוח הזמנים של נווה כמעט בלתי אפשרי. בנוסף לעבודה הקשה סביב הפרויקט, ניחת עליו לפני שבוע הפרסום הפומבי של פרשת ענת קם. קם, כך הותר לפרסום אחרי חודשים ארוכים של איפול, חשודה כי גנבה אלפי מסמכים מסווגים בעת ששירתה כפקידה בלשכתו של נווה כאשר כיהן כאלוף פיקוד המרכז. נווה גזר על עצמו שתיקה כמעט מוחלטת בפרשת קם. למרות זאת, כשפותחים איתו את הנושא, הסכר נפרץ ונראה כי הפרשה בהחלט מסעירה אותו.
נווה, שפשט את מדיו לפני כשנתיים לאחר שלושים שנות שירות, מכחיש את הטענות שלפיהן צה"ל ביצע סיכולים ממוקדים בניגוד להוראות בג"ץ, כפי שחשף אורי בלאו בתחקיריו בעיתון "הארץ". לדבריו , הכל היה חוקי, הכל היה בסדר.
עדיין, נדמה שהוא מתקשה לעכל את הפרשה. "מבחינה ערכית אני לא מסוגל להבין את המעשים האלה", אומר נווה. "בשבילי זה פשוט בלתי נתפס, איך אפשר לעשות דבר כזה? ענת קם זו מישהי שעבדה עם הרל"שית שלי. היא לא הייתה נכנסת אליי ללשכה כדי להחתים אותי על מסמכים או להכניס אנשים לדיונים. אני מאמין שאילו הייתי נתקל בה ברחוב לא הייתי מזהה אותה".
כשהתפרסמו התחקירים של אורי בלאו, שהתבססו על החומרים שקם גנבה מלשכתו, נווה היה כבר אזרח, אך הם נגעו ישירות לתקופה שבה היה אלוף הפיקוד. "אני מגדיר את אורי בלאו כעבריין", הוא אומר, "גם ביטחונית, אבל גם כעיתונאי. הוא פרסם דברים בשמי דברים שמעולם לא אמרתי לו. לאורך כל הכנת שורת התחקירים המהוללים הוא דיבר איתי פעם אחת, וגם זה בטלפון".
קראת את התחקירים בזמן שהתפרסמו?
"כן, כשראיתי את זה נדהמתי. היה לי ברור שמישהו מבפנים הוציא חומרים מאוד רגישים החוצה. לא רגישים כמו שמנסים לצייר, שהצבא מנסה להסתיר דברים, אלא רגישים מאוד מבחינת ביטחון המדינה. לא ידעתי לומר מאיפה זה יצא, אבל היו הרבה מאוד מקומות שמהם זה יכול היה לצאת".
ומה בנוגע לעצם הטענות שעלו בתחקיר של אורי בלאו, ולפיהן צה"ל מבצע סיכולים ממוקדים בניגוד להוראת בג"ץ?
"בג"ץ הורה שסיכול ממוקד מותר במקרה של פצצה מתקתקת. המושג 'פצצה מתקתקת' זו הגדרה מודיעינית. לדוגמה, מדובר במקרה שאתה יודע מהמקורות שלך שחגורת הנפץ כבר מוכנה לפיגוע. אני קבעתי מדיניות מסוימת בפיקוד המרכז. כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שאת ההרתעה שלנו נייצר באמצעות ה-M-16 ולא באמצעות ה-F-16. לא לרסק הכל מלמעלה, אף שזה יותר קל. מדברים על פשעי מלחמה, אבל העבודה הנקודתית הזו מונעת הרבה מאוד הרג של מי שלא מעורב בטרור.
יש מחבלים שאתה יודע שהם כבר עם חגורת הנפץ בין הרגליים ורק מחכים לנהג שיבוא לקחת אותם. אתה יודע מהמודיעין שאם הם נתקלים בחיילי צה"ל לפני שיצאו או כשהם בדרך לפיגוע, הם יתפוצצו על החיילים בוודאות. אז מה נעשה במקרה כזה - נבוא ונאסוף אותם בטיולית? מבחינה משפטית הצבא עבד בצורה מאוד חכמה בעניין
לדברי נווה, בתקופה האחרונה הוא למד על קם כמה פרטים נוספים באמצעות אנשי לשכתו לשעבר ומתקשה להבינם. "עם כל האידיאולוגיה שלה, הבחורה מאוד רצתה לצאת לקורס קצינות ובאמת כך היה. היא לא הסתדרה בקורס ואחרי שזרקו אותה משם היא ביקשה לבוא ללשכה ולעבוד עם הרל"שית. כנראה שאחרי שהתחילה את התפקיד הזה קרה לה משהו, אחרת משהו פה לא מסתדר. רק לפני כמה חודשים רצית להיות קצינה בצבא ופתאום הצבא הזה עושה פשעי מלחמה?"
לדעתך יש גוף שעמד מאחוריה?
"קשה לי להבין איך בחורה, נבונה וחזקה ככל שתהיה, מסוגלת לפעול במשך חודשים ארוכים נגד המערכת שבה היא חיה. לדעתי חייב היה להיות מישהו מאחוריה שפמפם לה, דרבן אותה וחיזק אותה. חייב להיות. תבין, היא לא קיבלה החלטה לגנוב תפוח מבאסטה בשוק, זו החלטה לבצע עברה שכל אחד יודע שהיא חמורה מאוד, והיכולת לעשות אותה באופן יסודי ומתמשך, בסביבה נוטפת הציונות והמשימתיות שבה היא תפקדה בלשכת האלוף, דורשת גב אידיאולוגי ורגשי שילווה אותה בתהליך הזה".
נווה מסרב לחשוב בקול על זהות האדם או הגוף שעמד מאחורי קם, אבל מודה כי אינו חושד בקם שריגלה, לפחות לא באופן מודע מצדה. מנגד, המעבר המהיר שלה, לדבריו, ממדי צה"ל לעולם העיתונות מעורר אצלו תהיות: "עוד לא שמעתי על מקרה שמישהי רק השתחררה מהצבא ותוך רגע מצאה מקום בתקשורת. כנראה שלא סתם מהר מאוד היא הפכה לכתבת באתר וואלה, שקשור ל'הארץ'".
באיזה סעיף היא צריכה להיות מואשמת?
"אני גם אב וגם סב ולא הייתי רוצה שהבת שלי או הנכדה שלי תוגדר בוגדת או מרגלת. גם את ענת לא נראה לי שצריך להגדיר בהגדרות כה חמורות. מה שכן, אני באמת לא מבין איך זה קרה למישהי שהיא הבת שלנו והנכדה שלנו".
אז איך היית קורא למה שעשתה? "שובבות נעורים", כפי שטוענת המשפחה?
"אני לא יודע להגדיר משפטית מה זה 'שובבות נעורים'. אני יודע מה אנחנו דורשים מנערים ונערות בני 20 במדינת ישראל - לקבל החלטות על חיי אדם מתוך בגרות מלאה. לא נראה לי שזו שובבות נעורים, אבל קשה לי לקרוא לזה ריגול. עצם זה שהיא במעצר בית מראה שהחלק של מסירה לאויב פחות חזק מהחלק של גנבה מכוחותינו, לכן זה הולך יותר לכיוון של גנבת חומר צבאי סודי, ועל זה היא בהחלט צריכה לתת את הדין".
חיילים במודיעין, למשל, עוברים סיווג ביטחוני קפדני. כאן מדובר בפקידה שהייתה במגע עם החומרים הכי רגישים.
"מדובר בפקידה ששייכת לחיל הכללי, יש הרבה מאוד כמוה בצבא, אבל אלו שמגיעות ללשכות שיש בהן חומר רגיש עוברות, בנוסף, גם סינון ביטחוני. צריך להבין כמה האבסורד פה הוא גדול, התפקיד שלה לא היה רק להתעסק ולהדפיס מסמכים סודיים, אלא גם לוודא שהחומרים האלה לא ייצאו החוצה. מבחינתנו היא הייתה חלק מהשומרים ולא חלק מהגנבים".
נו , אז מי אמור לשמור על השומרים?
"מה זאת אומרת? אם אנחנו נצטרך להתחיל לחשוד בחיילים שלנו, ועוד באלו שעברו סינון ביטחוני קפדני, זו מהפכה בכל תפיסת העולם הערכית. מי ששומר על השומרים זו האמינות, הערכיות האמונה בצדקת דרכו של צה"ל וכנראה בצדקת קיומה של המדינה".
אתה חושב שהייתה פה בעיה בביטחון המידע ושהיה ניתן לגלות אותה בזמן?
"קודם כל, כמו שאמרתי, התפיסה לא התמקדה בחפרפרת שנמצאת בתוכנו. זה היה עניין של אנשי ביטחון השדה שבדקו את המועמדים. מרגע שחייל נמצא בתוך המערכת אחרי סינון, אתה לא חושב על זה שמישהו מסוגל לקחת חומרים בכמויות כאלה ולהוציא אותם החוצה באופן יזום. מבחינת ביטחון המידע, בזמנו התפיסה הייתה ממוקדת בחומרים המודפסים והדאגה הייתה שהם לא ייצאו החוצה. חשבו בעיקר על מקרים של אובדן מסמכים או גנבה מבחוץ, לא על גנבה מבפנים. לכן כל מסמך קשיח סומן ונעשה עליו מעקב. אני יודע שמאז, ועוד לפני שהפרשה הזו התגלתה, הצבא עשה הרבה מאוד דברים כדי להגן על החומרים שמאוחסנים בצורה אלקטרונית".
ניכר בנווה שכמו רבים גם הוא מתקשה להגדיר באופן חד משמעי את מעשיה של קם. בציר הנמתח בין "שובבות נעורים" ל"מרגלת אידיאולוגית", הוא נמצא כנראה באמצע. למרות זאת, אינו עושה הנחות בחומרת המעשה: "מבחינתי, החומר שהיא גנבה זהה בדיוק לגנבת אמצעי לחימה, רק שכאן זה הרבה יותר חמור", אומר נווה.
"אם חייל גונב M-16 ואחרי כמה זמן הנשק חוזר לצבא, אפשר להיות בטוחים שהרובה הזה כבר לא יהרוג אף אחד. היא גנבה חומרים שאני מכיר מקרוב כמה הם קריטיים. ראש השב"כ הגדיר את זה היטב: 'החלום הרטוב של כל ארגון טרור'. העניין הוא שבשונה מהנשק, החומרים שהיא לקחה יכולים להמשיך להרוג הרבה אחרי שהחזרת אותם לצבא. זה נשק קטלני.
היא ועורך הדין שלה מנסים לקחת את זה לכיוון של 'ענת רצתה למנוע פשעי מלחמה'. אני לא מבין איך גנבה של אלפי מסמכים קשורה לפשעי מלחמה? מדובר בחיים של אלפי חיילים במלחמה, שנמצאים בסכנת מוות בגלל הגברת ענת קם, אבל היא מנסה להתחמק עם תירוצים של רצון להגן על המוסריות של צה"ל".
כשהנושא פורסם היית כבר אזרח. עדכנו אותך לאורך החקירה?
"אני כבר לא חלק מהמערכת, ולכן לא הייתי שותף לחקירה. לא בשלב של חיפוש המדליף, ולא בשלבים שכבר זיהו שזו ענת קם וחקרו אותה. קיבלתי עדכונים פעמיים במהלך הדרך: פעם ראשונה בחודש דצמבר כשהיא נעצרה - הרל"שית שלי, שהייתה בעצם המפקדת שלה, התקשרה לספר לי שמצאו את מי שהוציא את החומרים ל'הארץ'. ולפני שכל הסיפור עמד להתפרסם התקשרו אליי בכירים בצבא כדי לעדכן אותי שזה עומד לצאת".
לסיכום , אתה רואה בעצמך אחראי לכל מה שקרה?
"אני רואה את עצמי אחראי לסיפור הזה, כיוון שאני כמפקד פיקוד המרכז אחראי לכל מה שקורה תחתיי מהרגע שבו נכנסתי לתפקיד ועד חצי שנה אחרי שסיימתי אותו. כרגע אין לי מה לעשות עם האחריות הזו, כי אני כבר לא במערכת, ואין לי איך ללמוד ולתקן, אבל מכיוון שזה קרה במשמרת שלי - אז התשובה היא כן. אני אחראי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם