אובמה בהלם: אריזונה בנתה גדר נגד מהגרים
השטח שונה, התנאים שונים, הבעיות לא בדיוק אותו דבר, אבל התוצאה דומה: אריזונה בנתה גדר הפרדה ענקית נגד מסתננים. אובמה לא מאמין
מילא שברואר לא זכתה להרבה מחיאות כפיים בתוכניות הלילה של הרשתות המובילות, אבל התחשיב הפוליטי שעשתה לא היה מופרך: המושלת המירה תמיכה טלוויזיונית בתמיכה עממית. מעמדה האישי נסק בתוך כמה ימים ל-56 אחוז, כלומר, 16 אחוז יותר ממה שהיה ערב חתימת החוק. אך מעבר לעניין האישי, רוב גדול של תושבים סבור כי הצעד שננקט - למורת רוחו של הממשל הפדרלי - נחוץ ומוצדק.
אם לסכם בקצרה את מהות החוק שאושר באריזונה ואת הרציונל העומד ביסודו, הרי שמעתה, שהייה של מהגר בלתי חוקי, מסתנן או מי שהוויזה שלו פקעה נחשבת במדינה זו לעבירה שהמשטרה המקומית יכולה לטפל בה. מעתה, שוטר יכול לבקש מאזרח להזדהות אם עלה בו "חשד סביר" שמדובר במהגר לא חוקי.
אמנם מי שאחראי לשמירת הגבולות של ארצות הברית - וכאן מדובר כמובן בגבול הדרומי עם מקסיקו, שקצהו המערבי נושק לחוף האוקיינוס בקליפורניה ואז נמתח לאורך המדינות השכנות, אריזונה, ניו מקסיקו וטקסס - הוא הממשל הפדרלי. הנשיא ברק אובמה וממשלו, ולפניו ממשל ג'ורג' בוש, ולפניו אלה של קלינטון ושל בוש האב ושל רייגן אשמים כולם בכך שהגבול איננו גבול והשמירה איננה שמירה.
בימי רייגן נערכה הרפורמה האחרונה שהעניקה מעין חנינה לאומית לרבים מהמסתננים. מאז - הרבה דיבורים ומעט מעשים. מצד אחד, הגבול לא נחסם כראוי, על אף שבממשל בוש ננקטו כמה צעדי הקשחה באזור הגבול (בחסות ההצדקה של מלחמה בטרור). מנגד, המחוקקים נכשלו, פעם אחר פעם, בניסיונם לגבש קואליציה שתעביר חוקי הגירה סבירים, שיטפלו הן במניעת כניסה פרועה ובלתי מבוקרת, אבל לא פחות חשוב מזה: יתמודדו עם מיליוני מהגרים שכבר שוהים בארצות הברית באורח בלתי חוקי (מדובר ביותר מ-11 מיליון).
שהרי ברור כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי לאתר ולגרש את כל המהגרים האלה, ומנגד - העובדה שאינם חוקיים הופכת אותם למגזר החי בין הצללים, במחבוא. זה, אם כך, הרקע הכללי לצעד המרדני של אריזונה. צעד מהזן של "דברנים - נמאסתם".
רוב גדול בציבור האמריקאי סבור כי ההגירה הבלתי חוקית מדרום היא "בעיה חמורה מאוד". היא מעמיסה על מערכת הבריאות, על מערכת החינוך, היא משנה את צביונם של איזורים נרחבים בדרום מערב ארצות הברית, היא מעלה את רמת העוני ואת רמת הפשיעה בחלקם.
בעצם, זו בעיה מוכרת בכל העולם המערבי, כולל ישראל. מהגרים ממדינות עניות נכנסים פנימה ולא יוצאים. כשמספרם מגיע לנקודה מסוימת כבר קשה לדבר על יציאה - ומתחילים לעסוק בדרכי קליטה. הקהילות מתפתחות, ילדים נולדים, ההגירה הבלתי חוקית נהיית לסיפור של פנים ושמות, וסיפורים אנושיים מכמירי לב.
הנשיא אובמה, ולפניו הנשיא בוש, גילו אמפתיה כלפי המהגרים. בוש נהג להזכיר לבוחריו שכל מה שהמהגרים הללו רוצים הוא "לשים אוכל על שולחן המשפחה". רובם באים לעבוד קשה ולחפש עתיד טוב יותר להם ולילדיהם. אבל הבוחרים לא השתכנעו - לא בתקופת בוש, ולא כעת.
הנה המספרים:
הבסיס לחישוב: עלות גדר ההפרדה הישראלית בשטחים. גדר ההפרדה חוזרת ומוזכרת בהקשר המקסיקני. השוואה בעייתית. השטח שונה, התנאים שונים, הבעיות גם הן לא בדיוק אותן בעיות. בינתיים, לא באו ממקסיקו מחבלים מתאבדים. הגרועים שבמסתנני הגבול הם מבריחי סמים. ובכל זאת, הגדר הישראלית היא הוכחה הנשלפת נוכח הטיפשות שגילתה מושלת אריזונה הקודמת, ג'נט נפוליטנו, כשהודיעה "תראו לי גדר בגובה 50 רגל, ואראה לכם את הסולם שגובהו 51 רגל על הגבול".
מתנגדי החוק הרבים, שהפגינו נגדו ברחבי ארצות הברית ושחלקם מתכוונים גם להחרים את אריזונה - כלומר, לא לבקר בה ולא לקנות את מוצריה עד שתתעשת ותבטל את החוק - סבורים שמדובר בחוק גזעני. בפועל הוא יגרום לדעתם להטרדה משטרתית של מיעוטים.
איך יידע שוטר לקבוע שישנו "חשד סביר" שהעומד מולו הוא מהגר בלתי חוקי? קודם כל, על פי צבע העור. השריף ג'ו ארפיו ממחוז מריקופה סיפר השבוע כי כבר שנים הוא נאלץ לעמוד מול מפגינים "שקוראים לי היטלר וכל שם אחר בספר, אבל אני עדיין עושה את עבודתי".
ארפיו הוא אחד מאותם שוטרים שמרוצים מן החוק, וגם מוציאים אותו בחדווה מן הכוח אל הפועל. השבוע עצרו אנשיו בלילה אחד 93 אנשים, ומתוכם מצאו כי 65 היו מהגרים לא חוקיים. בבית המעצר של המחוז, סיפר, עצורים מאה אנשים החשודים במעורבות במעשי רצח. כולם, עד האחרון שבהם, מהגרים לא חוקיים. לא מצחיק, גם אם היה מי שהתבדח השבוע בנוסח הבא: "מאה אנשים כבר נעצרו בגלל החוק החדש - וזה רק ברכב מסחרי אחד".
בחינה מדוקדקת יותר של מצב ההגירה מגלה שיש מידה של הגזמה בהצגה העגמומית של נתוני ההגירה ממקסיקו: בעצם, הבעיה לא החמירה לאחרונה. להפך. בשנת 2000 הוערך מספר המסתננים בכמעט שני מיליון (לשנה אחת!); בשנת 2009 הוא ירד לכחצי מיליון. יש גם הגזמה בניסיונות להאשים את המהגרים בכל פרץ אלימות באזיורי הדרום (הסנאטור ג'ון מקיין מאריזונה, שהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות בשנת 2008, אמר לפני כמה ימים כי הכישלון בסגירת הגבול "הוביל לאלימות הגרועה ביותר שראיתי מימי").
ובכל מקרה, אין החמרה ניכרת במספר התקריות האלימות באריזונה בעשור האחרון. אבל מה שהתניע את הסיבוב הנוכחי של דיונים בשאלת ההגירה היה מעשה אלימות קטלני: רוברט קרנץ, חוואי מדרום אריזונה, נורה ונהרג, כנראה על ידי מסתנן לא חוקי.
החוק החדש הונח על שולחן המושלת שלושה שבועות לאחר הרצח הזה, בשעה שלציבור באריזונה לא הייתה סבלנות לדיבורים. הוא דרש מעשים. 70 אחוז מאזרחי אריזונה תמכו בחתימה על החוק - ולמושלת, גם אם התלבטה, לא הייתה ברירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם