אדוני הרמטכ"ל, אתה לא שיקרת?
מר לבנון, שמואל זכאי, לא מבין את מפקדו לשעבר גבי אשכנזי ואת העליהום על פארס וצ'יקו תמיר. "הדרך שיצאנו מלבנון הייתה טעות"
"ידעתי שהוא לבד", אמר השבוע. "וכל דקה שהוא לבד מכניסה אותו לחשיבה שלילית. הקשבתי לו", הוא אומר. "שמתי לו יד על הכתף. אמרתי לו שלא יירק לבאר ששתה ממנה, גם אם הוא מרגיש שנעשה לו עוול נוראי. אמרתי שאת מה שהוא עשה, אף אחד לא יכול לקחת ממנו. על אדם במצבים כאלה נופלת מרה שחורה. המסר הכי גדול שהיה לי להעביר לו היה'אל תסתכל על הנקודה השחורה שאתה נמצא בה. תרים את הראש. תסתכל על התמונה הכללית ותראה שבסך הכל מדובר בנקודה שחורה על דף לבן'".
יותר מחמש שנים נמצא זכאי מחוץ לצבא. סמנכ"ל ארגון וניהול ברשות שדות התעופה. אז התפטר אחרי עימות עם הרמטכ"ל יעלון, ואלוף פיקוד הדרום דן הראל. הוא היה מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף נערץ, כשנחשד בהדלפה. לא מריר ולא מתוסכל, העיד על עצמו השבוע. בחודשים האחרונים הוא ליווה את תא"ל משה (צ'יקו) תמיר. תמיר נשפט לאחר שאיפשר לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון צבאי. כשהבן נקלע לתאונה, לא דיווח על כך כראוי.
זכאי ליווה אותו לכל הדיונים בבית הדין הצבאי וגם אחר כך, כשהרמטכ"ל החליט לסיים את שירותו בצה"ל. גם צ'יקו תמיר וגם אשכנזי הם חבריו. עם שניהם עבר כברת דרך. את תמיר הוא מכיר יותר מ-25שנה. גם את אשכנזי. זאת ה"חונטה" של גולני. לוחמים ללא חת. על הרמטכ"ל אמר השבוע שהוא "רמטכ"ל מצוין". " קיבל צבא במצב בעייתי והצליח להוביל אותו יפה מאוד". אבל זכאי כמו זכאי, ישר כמו פלס. פה גדול. את מה שיש לו להגיד לא שמר בבטן אף פעם.
"הוויתור על צ'יקו לא נכון בכל היבט", הוא אומר על ההדחות שעשה אשכנזי בחודשיים האחרונים. "זוהי שגיאה פיקודית ושגיאה ערכית. זה מעביר מסר רע למפקדים בצבא. אני חושב שצ'יקו עשה מעשה חמור שצריך להיענש עליו".
"אבל המסר הנכון להעביר למפקדים הוא 'חבר'ה, כשהכל טוב או רע, אין בעיה. אני צריך ללמד אתכם איך לחשוב במצבים האפורים. אני גם מצפה מכם לא לקבל החלטות של שחור ולבן, כי בשביל שחור ולבן לא צריך מפקדים. מספיק ספר'. אני אומר 'בואו נחזור לפרופורציה'. זה מה שבוגי בזמנו לא הבין. יום אחד תפסיק להיות רמטכ"ל. גם גבי יפסיק להיות רמטכ"ל יום אחד. אנשים מתבלבלים".
"חושבים 'הצבא זה אני ואני זה הצבא'. הלו , חמוד, זה שאתה רמטכ"ל לא הופך אותך לקדוש. כשלא כתבו בערכי צה"ל שצריך להיות בן אדם, זה לא שלא התכוונו לזה. זה פשוט היה מובן מאליו. תבין שאתה בן אדם ותתנהג כמו בן אדם. תשדר שאתה מתנהג כמו בן אדם במובן הזה שתשדר למפקדים שלך ערכים אמיתיים".
"יש לך התנגשות בין ערכים? תחשוב מה יותר חשוב. החובה שלי, כרמטכ"ל, לדאוג שהצבא ינצח במלחמה, או החשש שאיזה מישהו מטומטם יחשוב שאני, כרמטכ"ל, נותן גיבוי לשקרנים? אם גבי היה משאיר את צ'יקו בצבא, היה איזה מפקד אחד בצה"ל, או אזרח במדינה, שהיה חושב שהרמטכ"ל
"בעיניי זאת צביעות. אנשים לא מטומטמים. הם יודעים שגם הם שיקרו בחיים שלהם. מפקד חייב לאזן בין המעשה שהוא יכול לראותו כחמור, לסך הכללי של האדם לאורך שנים. בזה שגבי לא שקל את מכלול הדברים, הוא הראה לקצינים שלו ראייה חד ממדית, לא מאוזנת. זאת לא חוכמה להסתתר מאחורי 'ערכים'. מה, צ'יקו לא אדם ערכי? ואם הוא לא ערכי, איך הרמטכ"ל כתב לבית הדין שהוא כן? אם נקודת ההנחה שלנו שכולם מטומטמים, אין בעיה. הכל עובד".
"אבל איך זה מסתדר, כשכותבים מכתב לבית הדין ואומרים'אני מאמין ביכולת של הקצין להפיק לקחים', ו'שהמקרה הזה לא יחזור שנית', ו'הוא נכס לצבא' ו'הוא יכול להיות מפקד בצבא', ואחרי כמה זמן, קוראים לו ואומרים ש'לאור חומרת המעשה, פגיעה בערכי צה"ל, אי אפשר שתישאר בצבא?'. הערכים לא השתנו. הדבר היחיד שהשתנה זה צורת החשיבה. 'מה יגידו עליי'. מפקד לא יכול לקבל החלטה לפי מה שאומרים בטוקבקים וצורת חשיבה של' מה יגידו'".
דיברת עם אשכנזי על צ'יקו?
"לא. בגלל שאני יודע מה עובד ומה לא עובד. אני יודע שאילו הייתי מתקשר, זה לא היה עוזר. בעיניי ההחלטה של הרמטכ"ל לגיטימית. אני רק שונא התחסדות וצביעות. אני מאוד שמח לדעת שהיום בצבא כולם מלאכים טהורים. צ'יקו שיקר. אז הוא שיקר. תגיד, אדוני הרמטכ"ל, אתה לא שיקרת? בוא נתחיל מזה שאנשים משקרים מדי פעם. בני אדם הם רק בני אדם, ואני מציע שאף אחד מאיתנו לא יסתכל על עצמו כאילו הוא בן אלים'".
מה עם פארס?
"אצל פארס אני לא בקי בעובדות. אני יודע שהאיש סיים תפקיד של מפקד אוגדה 91 ועשה תפקיד טוב, לכל הדעות. עתידו נראה מזהיר. קורה אירוע אחד והוא הופך להיות מקצין מוערך לשקרן, לא אמין, פרא אדם. קצת איזון. אני לא מכיר אנשים מושלמים".
"גם אם החלטת שקצין עוזב את הצבא, יש דרך לעשות את זה. במקרים האלה, של עימאד ושל צ'יקו, כיוון שזה כשל נקודתי של אדם שעשה כל כך הרבה דברים טובים, לפחות תשמור על כבודו כאדם. אני חושב גם שמפספסים פה הרבה דברים. חשוב למלא טפסים, לדווח, אני מסכים לכל זה. אבל יש דברים לא פחות חשובים עבור קצינים. שיהיה לך אומץ לב גם כשצריך להביע דעת יחיד ולעמוד עליה, שתדע שהמבחן האמיתי של קצין הוא בשדה הקרב. כשמבליטים נקודות מסוימות, אחרות הופכות לפחות חשובות.
"אני אומר את זה בהקצנה גדולה: קצינים שממלאים טפסים כמו שצריך ובזה יכולתם, לא יהפכו את הכרוב לחמוץ. המפקדים הכי יצירתיים בעולם, אלה שהצילו את התרבות האנושית מידי הנאצים, פטון, מונטגומרי, כולם היו אנשים עם שריטה עמוקה בראש. אם אתה לא עם שריטה מספיק עמוקה בראש, לעולם לא תהיה מפקד טוב. אתה חייב להיות יצירתי ואמיץ, ולדעת לקבל החלטות ולחשוב באופן לא שגרתי. כל ניצחון במלחמה זה ניצול הזדמנויות. לעשות צעדים שמוציאים את הצד השני משיווי משקל. את זה בוקים לא יודעים לעשות. אם אתה בוק בחיים שלך, אתה תהיה גם מפקד בוק. אי אפשר לעשות הפרדה".
בסוף החודש הזה ימלאו עשר שנים לנסיגת צה"ל מלבנון. בעיני רבים זכאי נתפס כ"מר לבנון". 18 שנים , מרבית שירותו הצבאי בצה"ל, עשה שם. כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה בן 19, חייל בסדיר. בזמן הנסיגה כבר היה מפקד חטיבת גולני. בין השאר, הסתבך כשכינה אז את תנועת המחאה, "ארבע אמהות" "ארבע סמרטוטות".
בלבנון גם איבד את הטובים שבחבריו. "מלחמה בלי הילה ובלי תהילה", הוא אומר על השנים שעשה בלבנון. "אסור היה לעשות את הנסיגה כפי שעשו אותה. צה"ל לא הובס במלחמת לבנון. צה"ל גם לא ברח מלבנון. צה"ל נסוג מלבנון, בעיניי, כצבא מנצח. לא כצבא מובס. ההישגים הצבאיים של צה"ל בלבנון היו מרשימים. הוא התמודד עם ארגון גרילה, יצר הרתעה, עמד איתן במשימות שלו. השתכלל, השתפר. אבל יש הבדל בין המציאות האובייקטיבית לדימוי. כי התמונה שחרותה בזיכרון כולם זאת תמונת הנסיגה.
יצרו מצג שווא, כאילו צה"ל הובס בלבנון. גדוד 70 של צד"ל נפל? אז מה? לא היה צריך לקחת את הדגלים ולרוץ אחורה. היה צריך לחכות שיימצא הסדר. היציאה מלבנון היא תחילתו של מדרון תלול, שאת מחיריו, בפרספקטיבה של עשר שנים, כולנו מכירים. חיזבאללה הפך מארגון קטן, לשליט הבלעדי בלבנון. זה ארגון שהרשה לעצמו לחטוף חיילים פעמיים.
"הנסיגה לא רק העצימה את החיזבאללה. היא קירבה את משמרות המהפכה האיראניים, שחיזבאללה הוא גרורה שלהם, לגבולה הצפוני של ישראל. כושר ההרתעה של צה"ל נפגע. ההתמודדות עם חיזבאללה הביאה למלחמה שבה נהרגו יותר ממאה אזרחים. זה עודד את הפלסטינים לפתוח באינתיפאדת אל-אקצה. הנסיגה, כפי שנעשתה, יצרה לנו דימוי של חברה שלא יודעת להתמודד עם קושי ונפגעים, ואנחנו שילמנו על זה מחירים אסטרטגיים ברורים".
מה היה צריך לעשות?
"ראשית, אני חושב על אהוד ברק שהוא קיבל החלטה אמיצה. הוא היחיד שלפחות קיבל החלטה. הדרך שבה זה בוצע, חוסר היכולת לקשור את הנסיגה הזאת להסדר, לוותר ויתורים אבל למנף את הישגי המלחמה, נראתה לי תמוהה כבר אז. אני אמרתי 'ארבע סמרטוטות'.
היום הייתי בוחר במילים אחרות, כי האמירה הפכה חזות הכל. עדיין, אני חושב שאומץ לב נבחן לא רק בשדה הקרב. גם בדברים שאתה אומר. נראה לי תהליך מסוכן לערער על מה שבשבילי היה עד אז טאבו. חיילים צריכים להגן על אזרחים, לא ההפך.
"אין לי בעיה עם תנועות חוץ-פרלמנטריות ולא עם החלטות של דרג מדיני שאומר שצריך לצאת מלבנון. יש לי בעיה עם איבוד המצפן שהיה לנו עד אז, שתפקיד הלוחם להגן על האזרח. מנהיגים, שאזרחים צועקים להם מעל הראש'תוציאו את החיילים מלבנון', צריכים לדעת להגיד'גם אנחנו רוצים לצאת מלבנון, אבל נצא רק במסגרת הסדר כולל'.
"היום יש לנו את הפריבילגיה להסתכל עשר שנים לאחור ולהגיד, היה הסדר כולל, אבל הוא אפילו לא עלה לדיון ציבורי. המחיר היה כבד. נסיגה מהרמה. כשצה"ל היה בלבנון, אזרחים היו מחוץ לתחום. ללחימה היו כללים. הטאבו הזה נשבר בנסיגה. אזרחים יצאו לגונן על החיילים, במקום שזה יהיה ההפך. בעיניי, זה לא מוסרי.
"התחילה הסתכלות צרה מאוד על העניינים, מהפריזמה הצרה של מספר החיילים ההרוגים. כל דבר נמדד דרך כמות הנפגעים, עד היום. אני לא משפחה שכולה, אבל אני מפקד שכול. נוצר מצב שבו מפקדים שיוזמים פעילות מבצעית הם הרעים. זאת טעות. אנחנו מסכנים את עצמנו בכל פעולה, כשאנחנו הולכים קדימה. מלבד זה, החשש מנפגעים רק מגדיל את מספר הנפגעים".
כשהתחילה מלחמת לבנון השנייה אמר ש"אנחנו קוצרים את מה שזרענו". " קצרנו את פירות האשליה", הסביר השבוע, "שאם נצא מלבנון, אז ביום אחד ייתמו כל צרותינו. אני ידעתי מהתחלה שאנחנו עוזבים משהו לא פתור. ידענו שיהיה עוד סבב מלחמה בלבנון.
"הבעיה של צה"ל במלחמת לבנון השנייה הייתה קודם כל בעיה של תרבות. תרבות של מינויים, תרבות קבלת החלטות, של שפה צבאית שהיא לא צבאית. יותר מדי סומכים כאן בדרג האסטרטגי על מה שאומר הצבא. בסופו של דבר, מה שיוצא שהסגן, שכותב בשביל הסרן, שמציג את זה לרב-סרן, שאומר את זה לסגן-אלוף, שאומר לאלוף משנה, שאומר לתת-אלוף, שאומר לאלוף, שאומר לרמטכ"ל, שאומר לראש הממשלה, הוא שקובע את האסטרטגיה של מדינת ישראל. זה היה בלבנון השנייה".
"בעופרת יצוקה הלכנו לכיוון ההפוך. אני לא מקבל אמירות כאלה 'אנחנו הצבא. אתם תגידו לנו מה לעשות'. רמטכ "ל שייך לדרג האסטרטגי. הוא חייב להבין במדינאות. הוא חייב לבוא ולהגיד'תשמעו, הדבר הכי קל בעולם זה לפתוח במלחמה".
"אבל הדבר הכי קשה זה לסיים את המלחמה בזמן, ועם הישגים'. הוא חייב להראות איך יוצאים, מתי, מה ייחשב הישג. זה דבר שלא השתנה לצערי מאז ימי לבנון. זה לא תוחקר מספיק, ולכן זה גם לא ייפתר. אנחנו 18 שנה, כל יום מחדש נלחמנו, ואלה שהיו צריכים לקבל את ההחלטות האסטרטגיות החשובות, לעשות משהו עם ההישגים שחיילים הביאו בגופם, לא עשו כלום".
דווקא עם דן חלוץ, רמטכ"ל המלחמה ההיא, הוא מבקש לעשות חסד. "לחלוץ עשו במובנים מסוימים מעשה נבלה. זאת התנהגות מחפירה של חלק מהאלופים במילואים בצבא. את חלקם אפשר היה לשאול שאלות מאוד קשות. האם, למשל, במבצע שלום הגליל הם עמדו במשימות המאוד-מוגדרות שהגדירו להם? הם לא עמדו במשימות שהיו נקובות בזמן ובמרחק להגיע לכביש ביירות-דמשק.
"הם כשלו כישלון חרוץ. יש מהקרבות האלה חיילים נעדרים עד היום. אני מתעב אנשים שבונים את עצמם על הריסות של אחרים. לי יש ביקורת על חלוץ במישור המקצועי, אבל אמרתי לו אותה בארבע עיניים. המעבר הזה, מסגידה לבן אדם לזה שהוא אשם בכל צרותינו, הוא בעיניי בלתי נסבל.
"חלוץ סמך על הפקודים שלו. סמך יותר מדי. זאת הייתה אחת הבעיות שלו. אתה המפקד, אתה מגדיר משימה, לא יכול להיות שאלה שתחתיך יתחילו לשחק עם הדברים. הולך מפקד אוגדה 91 וכותב אחר כך ספר (הכוונה לתא"ל גל הירש, חק"ב). פלפולי פלפולים.
איך המטכ"ל לא היה בסדר, והממשלה לא הייתה בסדר. בוא, תסתכל על עצמך. אתה מפקד אוגדה? בגזרה שלך חטפו חיילים? החטיפה הביאה את מדינת ישראל למלחמה? אם זה לא היה, כל השאר לא היה. אז איך אתה בכלל מעז? זה מבחינתי'טול קורה מבין עיניך'. נכשלת כישלון חרוץ. היחידה שעליה פיקדת, נכשלה כישלון חרוץ. בעקבות הכישלון הזה מדינה שלמה הסתבכה במלחמה. קודם כל, תלה כרזה'בגלל הכישלון שלי על היחידה שפיקדתי עליה, סיבכתי מדינה שלמה במלחמה'. צניעות".
זכאי מדבר על "התהליך המסוכן שאנחנו נמצאים בו" וש"התחיל בנסיגה מלבנון". בין השאר, חוסר היכולת לקבל החלטות קשות. כך, למשל, בעניין גלעד שליט.
"הכל נהיה 'ספינים'", הוא אומר. "ומתחת לספין, אי אפשר אפילו'לגרד' את האמת. הספין שמשגע אותי'אם נשחרר את גלעד שליט בתמורה לשחרור אלפי מחבלים, יהיה כאן טרור'. מדינת ישראל - ואני אומר את זה באופן הכי אחראי - יכולה להתמודד גם אם ישוחררו מחר בבוקר 10,000 מחבלים רוצחים תמורת שליט.
אוי ואבוי אם 10,000 מחבלים מהווים סכנה לישראל. יש בעיה בחוסר היכולת שלנו להפוך דברים כאלה מסימנים של חולשה - לחוזק. לאחד כמוני, שהתפוצצו לו נגמ"שים בעזה (מתייחס לאירועים בחודש מאי, לפני שש שנים, כששני נגמ"שים הושמדו על צוותיהם, האחד בשכונת זיתון והשני על ציר פילדלפי, יום אחרי יום, ונהרגו 11 חיילים. עוד שני חיילים נהרגו במהלך חילוץ הגופות, חק"ב), זאת בכלל לא הייתה אופציה שאנחנו לא נביא את החיילים הביתה. והם היו מתים. זה לא היה משהו שעמד אפילו לשיקול.
"במבצע הזה, לאיתור חלקי הגופות, נהרגו לי שני חיילים. נורא. ואז התקשר אליי אריק שרון. רצה אליי הרל"שית'ראש הממשלה רוצה אותך'. הרמתי את הטלפון, הוא מחכה על הקו. אמר לי'תקשיב, אני לא מדבר איתך כמו ראש ממשלה למפקד אוגדה. אני מדבר איתך כמו סמל מחלקה ששוכב בשטח בלטרון, פצוע, ולא בטוח שיבואו לחלץ אותו'. ואז הוא מרים את הקול ואומר לי'תחזיר את כולם הביתה. מתים או חיים. אתם קובעים את האתוס של הצבא הזה. או-קיי?'.
"בשבילי, להחזיר 3,000, 5,000, או 10,000 מחבלים תמורת גלעד שליט, זאת לא שאלה אסטרטגית. מדינת ישראל תוכל להתמודד עם זה. מנהיגות אמיתית צריכה לקחת את המחיר הכואב שאנחנו כנראה נשלם ולמנף אותו. להגיד 'אנחנו לא כמוכם. בשבילנו, חיים נמדדים בצורה אחרת. יש לנו את כל הצידוק המוסרי לשלוח חיילים לקרב, ואנחנו לא נפקיר אותם לעולם'. איזה סכנה יש פה למדינת ישראל? כלום".
"אני, באירוע של מדחת יוסוף הייתי בשיחה של הרמטכ"ל מופז עם קצינים של חטיבת גולני. מעולם לא שמעתי ככה את הקצינים שלי, והייתי כל כך גאה בהם בשיחה ההיא, על האומץ שלהם לקום, להגיד'הרמטכ"ל, אנחנו לא מקבלים את הטיעונים שלכם. חייל צה"ל בצרה - רק צה"ל יוציא אותו'. לא מחזירים את גלעד כי זאת סכנה למדינה? זה ספין מטופש. זהו".
הסכנה עכשיו למדינת ישראל, הוא אומר, היא בראש ובראשונה איראנית. הכוונה להשפעתה של איראן על המעגל הקרוב: חיזבאללה, חמאס וסוריה. בכל גורם כזה, לדבריו, צריך לטפל בנפרד, לאו דווקא בדרכים צבאיות. בכל הנוגע לאיראן, הטיפול בדרך של סנקציות נכון לדעתו.
"שתי סיטואציות גוררות למלחמה", הוא מסביר. "כשהצד השני חושב שהיריב שלו בנקודת חולשה, או שהוא מאמין שיהיו אילוצים שימנעו מאיתנו להפעיל את העוצמה הצבאית שלנו. למשל, דוח גולדסטון. סיטואציה אחרת היא תחושה של מבוי סתום, קיפאון. לכן, למשל, הריצה המטורפת הזאת'לבודד, לבודד, לבודד', לא תמיד משחקת לטובתנו. כדי למנוע מלחמה צריך לשדר חסינות, שמלחמה לא תרתיע אותנו ושאנחנו מוכנים לשלם מחיר, וגם לעשות כל מאמץ למנוע מלחמה בדרכי הידברות. כל עוד אנחנו עושים רק אחד משני הדברים האלה, אנחנו מסתכנים".
תהיה מלחמה בקיץ?
"אני לא יודע. אבל אני חושב שכדאי נהיה מוכנים. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מוכנים למלחמה היום".
מה לגבי עזה?
"בעזה צה"ל השיג הרתעה מול חמאס במבצע עופרת יצוקה. המצב הזה לא יישאר לאורך זמן. אי אפשר להשאיר 1.4 מיליון איש במצב שבו הם נמצאים ולחשוב שיעלו על הגגות וישירו שירים. חמאס הוא ארגון פרגמטי. יש לו אינטרסים, ועל האינטרסים האלה צריך לעבוד. יש רגיעה, אין טרור, צריך לתת להם גם'גזרים', לא רק'מקלות'. אם נשאיר את הסטטוס קוו כפי שהוא היום, זה יתפוצץ. כי מה כבר יותר רע מהביוב של עזה? ".
הטרור העולמי? השבוע נמצאה מכונית תופת בטיימס סקוור.
"טרור הוא פתרון של חלשים. אני חושב שהאסטרטגיה האמריקאית למלחמה בטרור נכונה. העולם הרע טועה כל הזמן בפירוש התרבות האמריקאית. האמריקאים נראים עם של חנונים, אבל הם חנונים עד ש' מעצבנים' אותם. אחת השאלות ששאלו אחרי המכונית השבוע הייתה אם זה יגרום לאובמה לשנות את המדיניות שלו. זאת שאלה של בורות. ארצות הברית היא אומה שהקריבה כל כך הרבה. זאת לא אומה ששוברים אותה. גם לא בפיגוע בטיימס סקוור".
הוא לא מתרגש מההחלטה לא להאריך את כהונת הרמטכ"ל. גם אין לו גם העדפה לגבי מי שייכנס לנעליו של אשכנזי. "לכל אחד מהמועמדים יש יתרונות וחסרונות", אמר השבוע. "אני, במקום ברק, לא הייתי שוקל איך אני אסתדר אם המועמד, אם הוא יעשה מה ששר הביטחון יגיד לו ואם הוא יעקוף אותי ויעבוד ישירות מול ראש הממשלה.
"הייתי מבקש מכל אחד מהמועמדים 'תכתוב לי, רמטכ"לי, חמישה עמודים, לא יותר, לא בפרחים, במילים ברורות, מה התוכניות שלך לחמש השנים הקרובות. מה הבעיות של הצבא לדעתך, ואיך אתה מתכוון לטפל בהן. איזה אלופים תמנה, ולמה'. הייתי מחפש אדם יצירתי, שמבין שבמטכ"ל צריך להיות 'חיכוך' ולא אלופים שישחקו בו ב'שתיקת הכבשים'".
כל פעם מחדש, הוא אומר, שואלים אותו מה היה עושה עכשיו, אילו היה עדיין בצה"ל. הוא עצמו לא מתעסק בזה. "החיים האזרחיים הם אתגר לא פחות גדול מהצבא", הוא אומר. "ואני, אף פעם לא חשבתי שאין לי תחליף. מעולם לא לקחתי את עצמי ברצינות תהומית. להפך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם