המכה של חטיבה 188: ראיון עם המח"ט
איך החטיבה שלא התאוששה עדיין מחטיפת גלעד שליט הצליחה להתמודד עם פרשת ההתעללות החמורה? אל"מ אילן לביא מדבר בגילוי לב
צלצול הסלולרי קרע את שרעפיו. על הקו היה מפקד גדוד ,74 סגן-אלוף רלי מרגלית, שנכנס לתפקידו חודשיים קודם לכן. לביא הופתע, הרי ייפגשו בעוד רגע, ושיער שהמג"ד רוצה לברך אותו. "אילן, תשמע," אמר סא"ל מרגלית בטון כבד, "קודם כל שיהיה בהצלחה, אבל לא נעים לי להגיד לך, יש לנו אירוע."
"אני מכיר באחריות הגדולה שנתתם בידי וזו זכות גדולה להחזיק בה," סיכם, "נמשיך לטפח ולהוביל את החטיבה לכל משימה." ואז נשמעו קריאות השמחה של החיילים. עיניו של לביא התמקדו בפלוגה אחת צוהלת ורעשנית במיוחד, פלוגת הזאבים. הוא כבר ידע שאת הימים הבאים לא יעשה בשיחות פתיחה עם המפקדים ולא באימוני מוכנות לקרב, אלא בתחקירים ארוכים שנועדו לחשוף את פרשת ההתעללות יוצאת הדופן ולמגר אותה.
ממצאי התחקיר שערך אל"מ לביא חשפו טקסי "זובור" קשים ומשפילים, שאינם אופייניים לחיל השריון ושחלקם גבלו בסכנת חיים של ממש. 50 מכות חזקות בגב ללוחם שקיבל דרגה, הכאה באגרופים באזור החזה עד זוב דם, כפיתה לעמוד בשטח פתוח בעיניים סגורות וידיים קשורות לאחור, נשיכות חזקות בראש, גלגול חיילים בתוך פודרה, בריכות שמנים וביצים שזכה לכינוי "שניצל," מילוי פה החיילים בקמח, שאריות מזון ותבלינים עד כדי חנק, ומעשים נוספים שרק דמיון חולני יכול לייצר.
את טקסי החניכה המחרידים לא ביצעו חיילים זוטרים, אלא מפקדים ותיקים ומוערכים שבחרו את לוחמי מחזור נובמבר 2008 כקורבן. זו היתה קבלת הפנים שחיכתה להם בתחילת יולי .2009
למרות קשר השתיקה שנשמר בין החיילים, רבים מהם תיעדו את ההתעללויות והאלימות. לא למען יראו וייראו, אלא "בשביל הכיף." מאז התחלפה הפלוגה. המ"פ הודח, גם שני מפקדי מחלקות. שלושה מפקדים בכירים בפלוגה נשפטו בבית דין צבאי ונשלחו לרצות עונשי מאסר. גם לוחמים שהביעו הזדהות עם המקרים וקיוו כי בעתיד יוכלו להתעלל בלוחמים צעירים הודחו מתפקידי
בשבוע שעבר הם יצאו לתרגיל גדודי שנועד לשפר את כשירותם למלחמה. פלוגת הזאבים הצטיינה במיוחד. כל ירי פגע במטרות והעלה לשמים ענני עשן. בכל פגיעה הרשה לעצמו המח"ט לביא לחייך מעט בנחת. "מטרה, מטרה," עקב אחרי הפגזים, דקות לפני שדילג על צריח על מנת לשוחח עם אחד מצוותי המחלקה שנודעה לשמצה.
אל"מ לביא, עשרה חודשים לאחר פרשת ההתעללות אפשר להגיד שהנוהג נעקר מהשורש?
"האם זה נעקר? ברמה המהותית, ודאי. אין דברים כאלה יותר בגדוד .74 עם זאת, מתחת לפני הקרקע יש עדיין ניסיונות להחיות את טקסי החניכה. יש משחקים היררכיים, והמג"ד ואני ערניים לכך. לא נקבל כל התנהגות כזו. אבל אני לא תמים. גם בעולם האזרחי קשה לעקור לחלוטין תופעות שליליות.
"אנחנו עורכים ביקורות, מקיימים סקרים, כל הזמן עם היד על הדופק. על גדוד 74 שמו צלב בחודשים האחרונים. כל החטיבה עברה ביקורת מתוכננת של אכ"א, אבל רק בגדוד 74 היתה ביקורת פתע. אני מעריך שזה קשור לפרשת ההתעללות. בסיום הביקורת הגדוד קיבל ציון גבוה מאוד והחיילים דיברו על אווירה טובה. סטינו בעבר סטייה חמורה ועכשיו אנחנו חוזרים למסלול."
כיצד השפיע פרסום המעשים על הגיוס לגדוד ?74
"מחזור אחד אחר כך עלתה הדרישה לשרת בגדוד ובפלוגה ב30- אחוז."
ביום שלישי שעבר נראו חיילי גדוד 74 חדורי רוח קרב. אחרי יומיים של תרגיל גדודי פניהם של לוחמי פלוגה ז' היו שחורות מפיח, שערם התמלא באבק, עורם היה צרוב מהשמש היוקדת, אבל את המטרות הנייחות מולם הם לא פספסו. הם גמאו עשרות קילומטרים עם טנקי מרכבה 3, שיפרו עמדות, הפעילו מיסוך עשן, לעתים תרסו זחל, ודימו קרב אל מול יחידות טנקים ולוחמי חי"ר.
חטיבה 188 - שעמדה בחזית הלחימה מול הצבא הסורי, ספגה אבידות רבות ביום כיפור וקציניה הזוטרים נאלצו להקימה מחדש - ידועה בעיקר כ"חטיבה משפחתית". חטיבה 7 היא זו שזכתה להילה, חטיבה 401 מתהדרת בטנקי מרכבה סימן 4 החדשים.
לחטיבה 188 שמור מקום טוב באמצע עם גאוות יחידה מטופחת וקשר הדוק עם לוחמי עבר. עד היום לא ברור מדוע יחידה המקפידה על ערכים, שיתופיות, שוויון ויחסי קרבה היא זו שהתמודדה עם פרשת התעללות מחפירה ושפלה. ואולי המשפחתיות היא שהובילה לשמירת המעשים בסוד זמן רב כל כך.
הסיבה פחות מטרידה את המח"ט לביא והמג"ד מרגלית. הם לא מחפשים היכן זה התחיל, הם יודעים שזה נגמר במשמרת שלהם. בריאיון ראשון מספרים השניים על הגילוי, על ההפתעה, על דרכי הטיפול ועל השינה עם עין אחת פקוחה.
אל"מ לביא, איך משפחתיות מתחברת להתעללות בפלוגת הזאבים?
"אני מודה שהייתי מופתע. סיימתי בחטיבה תפקיד מג"ד וחזרתי אליה אחרי תשע שנים כמח"ט. אז גיליתי משהו שהתפתח בשנים האחרונות. לא עברתי דברים כאלה כחייל ולא הכרתי אותם כמפקד כאן. לא אומר שכמפקד לא זיהיתי אירועים חריגים, אולם מעולם לא בעוצמה כזו.
"כשגיליתי את ההתעללות הרגשתי בעיקר כאב. זו היתה התפתחות של תת תרבות חברתית. כל פלוגה היא ארגון חברתי המתמודד עם לחצים גבוהים מאוד, עם קנאה, עם ותיקים ועם צעירים. זו פלוגה שהשתתפה כמה חודשים במבצע עופרת יצוקה וצוינה לשבח. אלו בני הנוער של היום, הם יותר מתוחכמים מבעבר, והייתי מצפה מהם לספר ולחשוף. יכולנו לאבד חייל, לוחם היה יכול לירות לעצמו בראש מתסכול. אמרתי כבר בהתחלה לחיילי הפלוגה שהאויב הוא לא החבר שלהם שצעיר מהם בחצי שנה, האויב נמצא 12 ק"מ מזרחית מאיתנו. הבהרתי שאם לא יהיו חברים, לא נוכל להילחם כראוי".
איך קציני הפלוגה הסבירו את התמיכה שלהם בהכאת חיילים?
"הם טענו שזו היתה מסורת, לא ראו את הנושא כלא תקין. זיהינו סממנים חריגים גם בפלוגות אחרות, אבל לא בליווי של אלימות, אלא בהקשר למעמדות וותק. ותיק יכול היה לומר לצעיר שלא יישב על הספה מסוימת וכדומה. לא נתנו ללוחמים הצעירים אפילו יום אחד של חסד. מאז הנהגנו נהלים אחרים. כל חייל צעיר מקבל שבועיים חסד שבהם מקבלים אותו בחום, מכירים לו את היחידה, משלבים אותו. בתקופה הזו הוא לא עושה תורנויות מטבח ולא שומר".
שמירה היא התעללות בחייל?
"קבלת פנים שלילית היא מבחינתי אי מתן כבוד לחיילים. אצלי זה לא ככה. אנחנו צוחקים על הפומפוזיות של צבאות אחרים בעולם, כי אנחנו לא צבא של מדי שרד, אבל זה לא אומר שצריך לפתח ריטואל של טקסי וודו. בפלוגה ז' היו בפירוש טקסים כאלה. לעשות נס קפה בפה של חיילים, לגלגל אותם בפודרה וביצים, להכות אותם באכזריות.
"ביום שבו קיבלתי את החטיבה", מספר אל"מ לביא, " הגעתי עם מפקד האוגדה, תת-אלוף אייל זמיר, למגורי החיילים וחשכו עיניי. המגורים נראו כמו מין מועדון אפל עם קללות נגד פלוגות אחרות על הקיר. זה לא היה נראה צבא בכלל. רק אחרי שקיבלתי תחקירים שבוצעו לפני שנים על ידי מפקדי עבר של הפלוגה, הבנתי את השורש הרע. זו פלוגה שפורקה פעמיים על ידי מח"טים. מעכשיו לא יהיה בה יותר שורש רע, עשינו סדר. אפילו את השם של המחלקה שיניתי. הם נקראו בתחילה זאבים חיות הפרא וביטלתי את חיות הפרא. סלוגנים יוצרים סוג של הזדהות והלוחמים התנהגו כך. זו היתה הפלוגה היחידה שבה היה כינוי שלילי".
החיילים מנסים עדיין לקיים טקסי קבלה שונים?
"מספר שבועות לאחר האירוע פיתחנו את ספר הפלוגה המבצעית, מין תנ"ך של הפלוגה, דבר שלא נוצר מעולם. בעבר לכל פלוגה היו את הנהלים שלה והבנתי שצריך ליישר קו עם כולן. מאז, טקס קבלת חניכים חדשים יכול להיות גם מסע לגזרת הלחימה. בנוסף, אני לא מרשה לחיילים לקלל את חיילי הפלוגה השנייה. הם יכולים רק להלל את עצמם".
רפרטואר השירים של הפלוגות החריד את אל"מ לביא ואת סא"ל מרגלית. בשנה האחרונה אסר המג"ד על הזאבים לשיר בימי שישי בחדר האוכל. רק לאחרונה אישר מרגלית להשיב את השירה, וזאת לאחר שבדק את המילים ווידא שלא מדובר בהחלפת מהלומות מילוליות בין הפלוגות.
איך מח"ט משקם חטיבה לאחר מהלומה כזו?
"אני לא אוהב את המילה שיקום, זה אף פעם לא נגמר, זו עבודה מתמשכת. בהתחלה הטיפול היה נקודתי. מי שהיה מעורב הודח, הושעה או הורחק מהפלוגה. אחר כך מיניתי מפקד פלוגה אחר, קצין שהיה אמור לצאת ללימודים ונקרא לדגל. גייסנו צוות חדש, החלפנו את שני מפקדי המחלקה, החלפנו את הרס"פ, סגנו ושאר הסגל. היו בידינו שתי אופציות. האחת, לסגור את הפלוגה, לפרק אותה, להוריד אותה לשלושה חודשים עד לקליטת מחזור חדש. בחרנו באופציה השנייה והיא להוציא את מי שמעורב".
פרשת ההתעללות בפלוגה ז' התגלתה במקרה. ח', אמו של אחד הלוחמים, הבחינה כי על גבו סימנים אדומים גדולים והחליטה לפנות בשקט לקצינת פניות הציבור. חמש דקות אחר כך הגיע טלפון לסא"ל מרגלית, המפקד הטרי של הגדוד. המג"ד, שבאותם ימים היה אחראי רק לשתי מחלקות מהגדוד לאחר שיתרת היחידה הופעלה בגזרה אחרת, יצר מיד קשר עם האם. כעבור שלוש שעות שיחה התרצתה ח' והעבירה למג"ד את התמונות המתעדות את מסע ההשפלה ואיבוד השליטה שאפיין את הפלוגה.
התחקיר שביצעו המג"ד מרגלית, המח"ט לביא ומפקד האוגדה זמיר היה חד וברור. גם השפה הצבאית היבשה לא הצליחה להפחית מעצמת העדויות המחרידות שנשמעו מפי הלוחמים. אחד מהם, צ', שנפגע בעבר בחזהו בתאונת דרכים, סיפר על מהלומות חזקות שקיבל מהרס"פ ומשני מפקדים נוספים בדיוק במקום הפגיעה שטרם החלים.
השל הכאבים נשאר צ' במיטתו עד שעות אחר הצהרים למחרת. כשהופנה למרפאה היחידתית הורו לו מפקדיו כי יאמר שנפל עליו ארגז בעת שסידר את מחסן הרס"פ. כשהגיע הלוחם הביתה הוא פנה לרופא פרטי ללא ידיעת הוריו. מהבדיקות עלה כי הוא סובל מסדק בעצם החזה. צ' הופנה לטיפול אצל קב"ן.
חייל אחר, א', הרגיש את נחת זרועו של סגן הרס"פ לאחר שהוכה נמרצות על ידו ברחבה הפלוגתית לעיני חיילים אחרים. לסיום נשך הסרס"פ את א' בראשו עד זוב דם. החייל ש', שהעז להתחצף, זכה למנה של אגרופים לחזה, מכות וצביטת פטמות עד שסבל משטפי דם קשים ופצע פתוח באיזור החזה.
בנוסף עלה בתחקיר כי כל לוחם המקבל דרגת סמל או רקע ירוק מתחת לאות הטנקיסט זוכה למנת חבטות מכל אחד מותיקי הפלוגה. המשמעות: 50 חבטות גב חזקות שיכולות לגרום לנזק לעמוד השדרה. קצין הרפואה של החטיבה ציין בסיום התחקיר כי התוצאות הפיזיות של המכות הינן בגדר סכנת חיים. הוא ציין כי יש להפנות את כלל החיילים שהשתתפו באירוע לתיעוד הפגיעות ולטיפול נפשי.
המג"ד מרגלית לקח מיד אחריות על המקרה וטען שמדובר בכשל אישי שלו. בתיקו האישי נרשמה הערה פיקודית. "עוד לפני שראיתי את התמונות של אם החייל ידעתי שמדובר במשהו חמור," אומר סא"ל מרגלית בגילוי לב. "בשנת 2003 סיימתי את תפקידי כסמג"ד, ואני זוכר שתמיד אמרתי לעצמי שיום יבוא ואהיה מג"ד 74 ואז איאלץ לפרק את הפלוגה. לא הופתעתי כששמעתי על ההתעללות, אבל הזדעזעתי. העוצמה לא היתה מוכרת לי. גם בעבר היו בעיות משמעתיות אולם זה לא גלש לאלימות. היו מאבקי ותיקים-צעירים והניסיון למציאת מעמד הוא אובססיבי. שש שנים אחרי שחזרתי לגדוד גיליתי שהמצב החריף. צחוק הגורל - בדיוק יום אחד לפני שהכל התגלה שוחחתי עם החיילים ארוכות על משמעות כבוד האדם, שהוא הערך החשוב ביותר בעיניי. לא ידעתי מה קורה מתחת לפני השטח."
כיצד אתה מסביר את ההידרדרות?
"אולי קשה להאמין, אבל בפלוגה ז' יש מין גנטיקה לא מובנת. זו תופעה שהשתרשה. פעם אחת החליטו לשנות את האופי של הפלוגה והביאו לשם בני ישיבות. מהר מאוד התברר שתופעות האלימות חלחלו גם לשם."
זה נשמע כמעט כמו פלוגה מקוללת.
"ממש לא. כל השנים היא נחשבה לפלוגה הכי טובה מבחינה מבצעית. בני הנוער שומעים בלגן ומיד רוצים להתגייס אליה. אני מבין את המתחים שעוברים על הלוחמים והמפקדים. הם עוברים שבעה מחזורים של אימון, קו, אימון, קו. בקו החייל נמצא כל הזמן בעמדת שמירה. זו היתה שבירת המתחים שלהם. מבחינתי הבעיה הגדולה היא לא רק אלה שעשו, אלא בעיקר אלה שחטפו ורוצים שזה יחזור. הם קיבלו ורוצים להחזיר. אלה חיילים שטוענים שפגעתי להם במוטיבציה. בעיניהם זו לא היתה התעללות אלא משהו מגניב. אלו הלוחמים שצריך לשים עליהם עין כל הזמן."
שילמת מחיר אישי. ננזפת.
"כן. קיבלתי הערה פיקודית ובצדק. הם היו תחת פיקודי, ההתעללות קרתה במשמרת שלי, גם אם באותם ימים פיקדו עליהם מפקדים אחרים. במצב כזה אני עדיין אחראי למשמעת שלהם."
אתה ישן טוב בלילה עכשיו?
"אני לא ישן טוב ולא אישן טוב. יש לי 320 חיילים שאני אמון על חייהם".
המח"ט לביא (42) מגלם במראהו את דמות השריונר האולטימטיבי המובעת בשירו של יורם טהר לב. עיני תכלת בוהקות, חיתוך דיבור תמציתי וערימות של אהבה חסרת גבולות לצבא ולמדינה. הוא החל את דרכו ב188- כלוחם, הפך למפקד טנק, שירת כמ"מ ומ"פ ואף פיקד על גדוד .53 רק אחר כך יצא ל"גלות" ארוכה מהחטיבה ושירת ביחידות אחרות.
את הזעזוע שחש עם גילוי ההתעללות הביע בסיכום תחקיר הפרשה. "האירוע הינו מחפיר, בו באו לידי ביטוי נורמות פלוגתיות בזויות ואיבוד שליטה של כל שדרת הפיקוד בפלוגה," כתב בכאב. "פלוגה ז,' ובראשה המ"פ, כשלה כישלון ערכי שלא ניתן לקבלו.
"במקום שסגל הפלוגה ישכיל לקלוט ולקבל החיילים החדשים בחיבוק, נוצרה מציאות שבה החיילים הפכו לאנשים שמפחדים ומונעים מתוך קשר של שתיקה. תוצאות האירוע אינן רחוקות ממצב שבו מאבדים לוחם בפלוגה, לאור הפגיעות הפיזיות החמורות או ההשלכות הנפשיות הקשות. המצב כאן מטיל צל כבד על תדמיתה ודמותה של חטיבה .188 אני לא מוכן לקבל נורמות כאלו. עלינו להוות דוגמה ומופת בהתנהלותנו, בתפקודנו ובערכינו."
ניתן למנוע הישנות מקרים כאלה?
"אני לא יכול לסמוך על זה. אין ודאות. לכן אני בודק בכל מיני כלים אובייקטיביים וסובייקטיביים. מי שסרח לא יהיה מפקד. יש לי אפס סובלנות למעשי התעללות. אני מפקד חטיבה שמכין חיילים למלחמה ולא מוכן שהארגון שלי יתנהל כמו מליציה."
אתה כבר רואה את האור בקצה המנהרה?
"עברנו לאחרונה סקר קצינים שנערך על ידי ייעוץ ארגוני. הסקר בחן פרמטרים כמו מוכנות למלחמה, אווירה בפלוגה, גאווה בחטיבה וכדומה. היה חשש בתחילה שבעקבות ההתעללות תהיה נסיגה בתוצאות הסקר בהשוואה לשנים קודמות. לפני שבועיים קיבלתי את התוצאות בשמחה. גם השנה טיפסנו בהערכות. השכלנו להתמודד עם הפרשה, לשים אותה מאחורינו וללכת קדימה. היום כבר לא מדברים על ההתעללות, זה לא מרחף למעלה. זו חוויה שהיתה ולא נשכחה. היא לא תישכח לפחות כל תקופת כהונתי. כמח"ט אני חי עם זה."
האלימות הקשה שהיתה כלפי הלוחמים היא לא הדבר הקשה היחיד שעימו ייאלץ אל"מ לביא להמשיך לחיות. פרשה כאובה נוספת מרחפת על החטיבה שלו כבר ארבע שנים כמו עצב חשוף - חטיפתו של גלעד שליט, ששירת בפלוגה מ' בגדוד .71 כשאל"מ לביא משוחח על שליט קולו משתנה. דיבורו הופך לשקט עד בלתי נשמע, מבטו נתקע בנקודה נעלמה ברחבי רמת הגולן. כששליט נחטף היה לביא מח"ט מילואים. את הכאב המלווה את החטיבה הוא קיבל בירושה מקודמיו. "מדובר בסיפור לא פתור," קולו של אל"מ לביא נסדק לראשונה. "חייל שאינו כאן והוא עדיין חי. זה לא פחות קשה מחייל שנהרג."
"בכל טקס החיילים מציבים שלטים 'גלעד שליט, תמיד איתך.' הם מדברים עליו בתוך הפלוגה וגם בתוך הגדוד. זה מרחף שם באופן כללי, אבל לא בכל יום ובכל שעה. חטיפתו של גלעד שליט היא נושא כאוב לכל אזרחי המדינה וגם לחיילי פלוגה מ.' מצד שני יש את הפן של ההיכרות האישית שלא קיים היום בקרב הלוחמים. החיילים ששירתו עם גלעד כבר לא משרתים כאן, ומבחינת החיילים היום הוא לוחם שצריך לחזור."
יש עדיין תחושה של כישלון בגדוד ובחטיבה?
"כן. לא קל לחיות עם זה ביומיום."
יש לקצינים קשר עם המשפחה?
"הייתי שם פעם אחת, וכל טקס או אירוע אני מזכיר שאנחנו עדיין מחכים לגלעד. הקשר החזק של המשפחה הוא עם הסגן שלי, שהיה המג"ד של גלעד. בן דודו של גלעד משרת בחטיבה כקצין בשלישות וביום העצמאות הוא היה מצטיין ראש אגף כוח אדם."
יש בפלוגה של גלעד איזו מסורת של אמונות תפלות?
"לא. הטנק שממנו נחטף גלעד עדיין משרת ונוסע וימשיך לשרת ולנסוע."
מפקד הטנק והצוות מודעים לטנק ההיסטורי שאותו הם מפעילים?
"לא נכנסתי לזה. גם כשהייתי מ"פ היו בפלוגה חמישה טנקים עם סימני חדירה ממלחמות קודמות. אנשים נהרגו בתוכם. יש אצלנו גם טנקים שנפגעו במלחמת לבנון השנייה והם עדיין מבצעיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם