ביקור חוזר בכביש 443: פלסטינים, מפגינים ושקט
רשמים מהיום הראשון לפתיחת כביש 443 לתנועת פלסטינים: נאג'י, נהג מונית, מבסוט מקיצור הדרך. "עכשיו לא אצטרך לבצע תיקונים באוטו כל שבועיים", הוא אומר. מנגד, האב השכול שמואל לנדאו, מתייצב למשמרת מחאה: "פתחו את הכביש לתנועת מחבלים". ויש גם מי שמבשל את המאבק הבא: הסרת המחסומים
רק פלסטינים מעטים הגיעו למקום כדי לנסוע – לראשונה אחרי תשע שנים – בכביש הרחב, האמור לקצר משמעותית את זמני התנועה שלהם. אחרים הגיעו כדי למתוח ביקורת על המהלך, שנתפס בעיניהם כניסיון ישראלי לצאת לידי חובה מבלי לשנות משמעותית את המצב הקיים.
הראשון לחצות את המחסום הוא נאג'י, נהג מונית מהכפר בית סירא. לאחר בידוק קצר, הוא מחנה את המסחרית הצהובה שלו אחרי המחסום ומספר כי הוא יוצא לסיבוב קצר, בלי נוסעים, רק כדי "להרגיש" את הכביש. לדבריו, פתיחת קטע הכביש תשפר באופן משמעותי את עסקיו.
"עד היום, נסיעה לרמאללה ארכה שעה, פחות או יותר", מסביר נאג'י. "עכשיו נסיעה תימשך עשרים דקות בלבד", הוא מעריך. נאג'י מספר שהוא מסיע מדי יום לרמאללה כשלושים נוסעים, שכל אחד מהם משלם תעריף של שמונה שקלים. "מעכשיו אני אגבה 6 שקלים, אבל זה עדיף לי", הוא מסביר. "תוואי הכביש טוב יותר, אז אני לא אצטרך לבצע תיקונים באוטו כל שבועיים, זמני הנסיעה קצרים יותר, וגם כמות הנוסעים תגדל משמעותית".
כביש 443 נסגר לתנועת פלסטינים לפני כתשע שנים, בעקבות מספר פיגועי ירי על הציר. פתיחתו הנוכחית מתאפשרת הודות לשני מחסומים עיקריים: האחד באיזור בית סירא, שיאפשר לכ-50 אלף פלסטינים המתגוררים בכפרי האיזור לעשות שימוש בכביש. המחסום השני הוצב סמוך לעיירה בית עור אל-פוקא, דרומית מזרחית משם, המאפשר גישה מהירה לרמאללה. אורכו של קטע הכביש שיהיה פתוח לתנועת פלסטינים עומד על 14 ק"מ.
נאג'י, נהג המונית, מבין את החשש הישראלי שהתעורר בשל פתיחת הכביש, אך חרף תקריות יידוי האבנים שאירעו בימים האחרונים הוא בטוח שהשקט יישמר. "אני לא מאמין שייצאו מפה פיגועים", הוא אומר. "אנשים רוצים שקט, הם רוצים לחיות חיים נורמליים. אם מישהו ינסה לעשות משהו, לא תהיה לזה לגיטימציה בקרב האנשים".
לא הרחק משם עומד שמואל לנדאו, בחיקו שלט מחאה. הוא סבור אחרת. בשנת 2001 שכל לנדאו את בנו, רונן, שהיה בן 17. מחבלים שנסעו על
גם בצד הפלסטיני לא כולם מאושרים מהמצב החדש. אדיב עובייד מהוועדה העממית למאבק בגדר טוען כי ישראל אינה מעוניינת להקל על הפלסטינים. "במקום לעזור, הם שמים מכשולים", הוא מצביע על המחסום הצה"לי. "המחסום הזה לא צריך להיות כאן. אם הם חוששים לביטחון, אז שימצאו כבישים חלופיים לאזרחים הישראלים. הכביש הזה הוא בשטח שלנו". לדבריו, עורכי הדין של הוועדה ימשיכו במאבק משפטי להסרת המחסומים.
כאשר מגיע למחסום ג'יפ כסוף, חדש ונוצץ, עוצרים אותו החיילים לבדיקה קצרה. בתוך הרכב יושבים שלושה בחורים בשנות העשרים לחייהם, תושבי הכפר בית ליקיא. החייל שואל את פואד, הנהג, לאן הם נוסעים. "אל תשאל יותר מדי שאלות", אומר אחד הקצינים לחייל. לאחר מכן, נדרשים השלושה לצאת מהרכב ולהציג תעודות זהות.
כשהם חוצים את המחסום, הם מתרעמים על הבדיקה. "רצינו לנסוע לרמאללה דרך הכביש החדש, אבל לא ידענו שיש בדיקות ומחסומים", אומר פואד. "עכשיו אנחנו ניסע קצת, נסתובב ונחזור. בחיי, אם היינו יודעים שיבדקו אותנו, בכלל לא היינו יוצאים לכאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם