בכיר בממשל בוש: אובמה עושה טעות
הנשיא שגה בגינוי פעולת צה"ל ומגמגם מול טהרן. אני במקומכם הייתי מודאג. אליוט אברמס, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, פסימי
"אני חושב שזו טעות גדולה מאוד. כל נשיא פוגע בעצמו וביורשיו אם הוא יוצר רושם שלא יקיים את מה שנשיא אחר הבטיח. לא מדובר בסתם מכתב, או נאום נשיאותי. זה היה מסמך שנוהל עליו משא ומתן ארוך וקפדני בין שתי המדינות, והוא אושר על ידי הקונגרס".
"נכון. בימים האחרונים הממשל המשיך בדפוס ההתנהגות הזה. אסור היה להרשות שההצבעה הזו תעבור שם וישראל תסומן, בעוד על איראן לא נאמרת מילה. תמיד היה קונצנזוס שאמריקה צריכה להגיד לא במקרה כזה. זה מה שאנחנו עשינו ב-2005".
ועכשיו באה הסאגה סביב סיכול המשט הימי, וארצות הברית לא מטרפדת הקמת ועדת חקירה.
"כן. וגם כאן אני חושב שמדובר בהתנהגות מדאיגה מאוד. קראתי שהנשיא דיבר עם ראש הממשלה נתניהו ואמר שצריך לאסוף ולברר את כל מה שקרה. אז אם עוד לא ביררו מה קרה, איך אפשר כבר לגנות? בתוך שבוע ימים אתה רואה שאמריקה מתיישרת עם קונצנזוס של רדיפת ישראל, דברים שהיינו יכולים לבלום בקלות, ופעם בלמנו. יכולנו להגיד במועצת הביטחון שהמילה 'גינוי' לא מתאימה למה שקרה במשט הימי, בטח לא לפני שמבררים את העובדות.
והיינו חייבים לבלום את ההצבעה בעניין הגרעין. עכשיו, בעקבות זה, כל כך הרבה מדינות אירופיות מגנות את ישראל, לפני שיש להן מושג מה קרה. זו שגיאה קשה של הממשל, כי מה שהוא מייצר בישראל זה חוסר אמון של הציבור הישראלי".
יהיה לממשל קשה מאוד לשכנע את ישראל ולקדם את תהליך השלום בלי אמון.
"נכון, וזה כבר עכשיו קורה, והולך ומחריף כל הזמן".
אליוט אברמס בא השבוע ארצה, להשתתף בכנס מיוחד של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה בראשותו של ד"ר דורי גולד. הכנס נולד תחת לחץ ההתקדמות המדינית שכופה ממשל אובמה על ישראל והדיבורים על תוכנית שלום כפויה שתחזיר אותה לגבולות 67'.
מתכנסים בו מדינאים ואנשי ביטחון שמאוחדים בדעה שישראל ראויה לגבולות בני הגנה, וכי קווי 67' אינם כאלה. יחד עם אברמס השתתפו בכנס קצינים כאהרן זאבי פרקש, גיורא איילנד, יוסי קופרווסר,
אברמס יהודי, גיסתו מתגוררת בארץ, ניאו-קונסרבטיבי, נץ טורף, אוהד ישראל מובהק. הוא היה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי בממשל בוש, מחזיק התיק הישראלי, אחראי למזרח התיכון. נחשב למועמד לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי בממשל ג'ון מקיין לו היה זוכה בנשיאות. מה שנותר עכשיו זה לדמיין איזה כיף זה היה יכול להיות.
מצד שני, בשבועיים האחרונים היה נדמה שהיחסים בין ירושלים לוושינגטון מתחממים.
"נכון. הייתה מה שאני מכנה 'מתקפת אהבה' של הממשל, פגישות עם מנהיגים יהודים, מכתב שהנשיא כתב לוועידת הנשיאים, אבל לדעתי כל זה היה לצורך יחסי ציבור. המדיניות של אובמה לא השתנתה, וקיבלנו השבוע שתי הוכחות רצופות. הניסיון לייצר מראית עין של התחממות ביחסים היה לצורכי פנים.
"אם נתניהו היה מגיע לביקור בבית הלבן השבוע, זה היה ביקור מלא חיוכים וחיבוקים, ואני מאמין שהוא היה מקבל את הארוחה הכשרה הכי מושקעת שיכולה להיות, והם היו יוצאים יד ביד ומצטלמים, בניגוד לפעם שעברה. אבל לצערי, כל זה שטויות במיץ. זה הכל יחסי ציבור. מהותית, שום דבר לא השתנה. הם בסך הכל הגיעו למסקנה שטון היחסים צורם ומוטעה, וצריך לשנות אותו לצרכים טקטיים".
מסקרנת במיוחד השאלה בנושא הגרעין. האם המדיניות הזו של אובמה לפרק את העולם מגרעין, ולכן גם את ישראל, היא חזון אמיתי ואידיאולוגיה, או שמדובר כאן בסוג של מקל שהוא מציג מול נתניהו, כדי ללחוץ עליו להתקדם עם הפלסטינים?
"אני חושב שאין לזה קשר למשא ומתן או לשיטת המקל והגזר. יש כאן אידיאולוגיה אמיתית וחזון אמיתי של אובמה, וזה מדאיג. ובאופן כללי, מה שקורה בין ארצות הברית לישראל וגם המדיניות האמריקאית לא טובים לישראל, ולדעתי גם לא טובים לארצות הברית. זה ייקח אותנו למקומות שאין לנו עניין להגיע אליהם".
אנחנו צריכים להתגעגע לאמון שהיה בין הנשיא בוש לאריאל שרון ואחריו אולמרט?
"כן, אבל אסור לשכוח שאמון זה דבר שבונים לאט. אני זוכר את נאום צ'כוסלובקיה של שרון, ואת הדרישה של בוש להוציא את צה"ל מפאתי עזה, ואת שני הביקורים הראשונים שבהם לא הייתה כימיה, אתה יודע שלשרון הייתה בעיה של אנגלית, אבל הדברים נבנו והתפתחו והגיעו לאמון מלא ומועיל.
"אם מקרה המשט היה קורה אצלנו, אז היינו מחכים לראות מה באמת קרה שם. הרי המיליטנטים האלה באו להילחם. להמתין לחקירה של הצבא ולראות. המילה'גינוי' לא צריכה להגיע אוטומטית בכל פעם. אתה זוכר איך הגבנו כשישראל חיסלה את רנטיסי ואת יאסין. אמרנו שזכותה של ישראל להגן על עצמה. והזכות הזו לא יכולה להתערער".
האם כישראלי אני צריך להיות מודאג מכך שברק אובמה הוא נשיא ארצות הברית?
"אני רפובליקן. אני לא תומך של אובמה. צריך לזכור את זה. לא הייתי משתמש בניסוח הזה. מדיניות החוץ האמריקאית צריכה להדאיג אתכם. כמו שהייתם צריכים לדאוג גם בתקופת קרטר".
כן, אבל קרטר בסוף הביא לנו שלום חשוב מאין כמוהו.
"זה כי בגין וסאדאת פחדו כל כך שקרטר יכניס את הסובייטים לתהליך, עד שהלכו עד הסוף והחליטו לעשות משהו בעצמם. הבעיה המרכזית שלכם היום היא איראן, ולצערי הממשל לא מטפל בה כמו שצריך.
"אני מדבר עם גורמים ערביים רבים. הם שואלים אותי, תגיד, אמריקה הולכת לשמור על מעמדה הדומיננטי באיזור? תגיד לי, אילו אתה היום בשאר אסד, במי היית בוחר? על איזה צד היית מהמר? על אמריקה, שתכף תצא מעיראק ונסוגה בכל החזיתות, או על איראן?".
מה הסיכוי שממשל אובמה ישתמש, בסופו של דבר, בכוח נגד הגרעין האיראני?
"לדעתי נמוך, אבל לא אפסי. יכולים לקרות דברים. התקפת טרור נוספת, נניח, נגד אמריקה. המתקפה עלינו ב-11 בספטמבר שינתה את הדרך שבה ראה ג'ורג' בוש את העולם. אסון דומה יכול לשנות גם את אובמה".
בשלהי כהונת בוש מערכת המודיעין עשתה מאמץ אדיר, פרסמה את הערכת המודיעין הלאומית תוך הטיית העובדות והממצאים, כדי למנוע ממנו לתקוף את איראן. מדובר בשערורייה שעברה בשקט יחסי, לא?
"היה אז מומנטום נגד איראן. לא רק אצלנו, אלא גם בקרב בעלות בריתנו באירופה. פרסום הערכת המודיעין הרג את זה לגמרי".
גם בעניין הסורי אין לאובמה הצלחות מסחררות.
"נכון. ישראלי בכיר אמר לי לאחרונה שהאמריקאים לא נושאים ונותנים עם סוריה, אלא רק נותנים ונותנים. שלחו את ג'ון קרי, יותר מפעם אחת, ודיברו על שגריר, וקיבלו כתף קרה. אין פלא. אם להיות כנים, גם אנחנו לא הצלחנו עם הסורים.
"אבל בכל זאת, כשאתה מחלק גזרים, הגיוני גם להציב דרישות מקבילות. ארצות הברית לא עושה את זה ואסד מעריך שאמריקה חלשה, איראן חזקה, לכן אין לו סיבה להתאמץ".
אתה מאמין שג'ורג' מיטשל יציג בסוף שיחות הקרבה מסמך גישור אמריקאי שיהווה הצעה שאסור לסרב לה?
"הרעיון קיים, אבל יש לו הרבה מתנגדים. כמעט מכל הצדדים. אני מאמין שבנקודה הזו מיטשל יגיע לסוף הדרך. הרי בסוף שיחות הקרבה אמורים להגיע לשיחות ישירות. ומה יקרה אז? זו השאלה הגדולה. אני לא חושב שמיטשל יצליח לשכנע את הבית הלבן לנסות לכפות תוכנית שלום על הצדדים. אני לא מאמין שיש סיכוי להגיע להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים בתהליך הנוכחי או בשנה הקרובה. אני מאמין שצריך לקיים תהליך בשטח, בבניית המוסדות, בשיפור חיי הפלסטינים, בשיתוף פעולה ויצירת תשתית לשלום".
מה אתה חושב על ההקפאה?
"טעות ענקית. זה לא הקפאת ההתנחלויות. צריך להבין. הם דרשו הקפאת בנייה של מאה אחוז. אני לא יודע מי בממשל, אולי הנשיא, או רם עמנואל, או מיטשל, האמין שאפשר להגיע לזה. מדובר במהלך בלתי אפשרי. אנחנו חשבנו אחרת.
"האמנו שלהוסיף עוד כמה מתנחלים לא ישנה שום דבר, כל עוד קובעים שההתנחלויות לא מתרחבות. אפשר לבנות בפנים, אי אפשר להגדיל את גבולות המתאר. וממשלות ישראל הסכימו. זה יכול לספק במהלך משא ומתן. אבל מיטשל לא הסתפק בזה, וגרם נזק. אני לא מסתיר את דעתי, צריך להחליף אותו במישהו שמכיר את האיזור טוב יותר. הטעות הזו גרמה נזק יוקרתי אדיר לארה"ב, שמה את אבו מאזן בפינה שממנה היה לו קשה לצאת. כל העניין נוהל גרוע מאוד".
אתה מסכים עם הדעה שאומרת שנתניהו חסר מזל כי אילו היה נבחר לראש ממשלה ב-2001 הוא היה מקבל שמונה שנים של בוש, במקום שמונה של אובמה?
אברהמס צוחק. "אי אפשר לשכתב את ההיסטוריה. תראה, לשרון היו יחסים קרובים מאוד עם הנשיא. אני לא יכול לדעת מה היה קורה עם ביבי".
זו שאלה מעניינת. אתה חושב שנתניהו היה מייצר כימיה דומה עם בוש?
"לא בטוח. שרון היה מבוגר בדור מהנשיא ואנשיו. הוא היה גנרל שרון, מייסד הליכוד, צולח התעלה. בהתחלה, היחסים לא היו טובים. אבל זה התפתח עם הזמן. הם למדו לכבד ולהעריך אותו, ואת המילה שלו. ואז, ב-2003, כשהוא הודיע שהחליט לצאת מעזה ומעוד ארבעה יישובים בשומרון, והודה שאנחנו נמצאים עכשיו במקומות שלא נהיה בהם לנצח, אז בשביל מה, כולם הבינו שיש כאן מנהיג שרוצה לשנות מציאות.
"זה עשה רושם אדיר בוושינגטון. נקודת המבט של הנשיא בוש הייתה שמנהיג לא נבחר כדי לשבת על הכיסא, אלא כדי לשנות מציאות. והנה בא שרון והציע את המהלך האדיר הזה".
אז אתה בעצם אומר ששרון הרוויח את הכבוד שלו בוושינגטון.
"נכון. אילו ביבי היה מקבל החלטות כאלה, היו מעריכים אותו באותה המידה. לביבי יש יתרון אחד גדול על שרון, וזו האנגלית. את שרון בקושי היה אפשר להבין. אבל השאלה היא לא איך אתה אומר, אלא מה".
אקו"ם