ח"כ חנין זועבי: הנייה אמר לי להיות חזקה
המצור על עזה? "פעולה אנטי דמוקרטית"; ח"כים? "העבירו מסר לחברה שמותר לרצוח אותי"; ראיון עם הח"כית שחזרה מהמרמרה
כך נראה נאומה הראשון של זועבי, מאז שחזרה מאותו משט מתוקשר. הזעם והאמוציות במליאה היו חסרי תקדים. התייצבותה של חברת הכנסת של בל"ד לצד המשתתפים במשט התמיכה בעזה, הרטוריקה הקשה שלה, לצד התמונות של לוחמי השייטת המותקפים, גררו נגדה מתקפה רבתי. כל הכפפות הוסרו.
זועבי עצמה, כך זה נראה, לא ממש מתרגשת מעוצמת הרגשות שעוררה. "אני לא יכולה להגיד שצפיתי תגובה כזו, אבל אני גם לא מופתעת", היא אומרת, "חשבתי שיכעסו מאוד, עד כדי שנאה. אבל לא ציפיתי לשנאה אישית נגדי ולמטען רגשי שלילי כזה. היו רמיזות ואמירות כמו 'רווקה בת 38' או 'תלכי לעזה'. זו שנאה בזויה, מתחת לרמת הכבוד האנושי. חשתי גועל נפש בשבילם, אבל זו לא הייתה הפתעה גדולה. זה מתאים להם מאוד. התרבות הנמוכה הזו מתאימה להם".
מיד לאחר אותה מהומה, אחת החמורות שראתה הכנסת מימיה, הוצמדו לזועבי שני מאבטחים, אשר מלווים אותה לכל מקום. היא חברת הכנסת הראשונה שמאובטחת גם בתוך המשכן. כפי שזה נראה כרגע, הצעד הזה לא נראה מוגזם. יממה לאחר ההשתלטות על המשט לעזה מיהר מישהו לפתוח קבוצה בפייסבוק, שכותרתה "להוציא להורג את ח"כ חנין זועבי", אשר מתוארת כ"תומכת טרור ורוצה רק רע למדינה. להפסיק עם השטויות האלה ולהוציא אותה להורג או לגרשה מיד!".
"חברי הכנסת רוצים לראות אותי מתה", אומרת זועבי, "הם העבירו מסר לכל החברה בישראל, שמותר לרצוח אותי". לדבריה, אין לה ספק שהכנסת תנסה לשלול את חסינותה. "הכנסת אולי תעשה את זה, אבל זה לא יעמוד בבג"ץ", היא מעריכה. "אני מכירה את הגטו התודעתי שישראל חיה בו", מוסיפה זועבי, "אלה אנשים לא שפויים, הם לא מבינים שההיגיון הישראלי מנוגד להיגיון של שאר העולם. הם חשבו שהם יברחו מהגטו למדינה שתהיה שלהם, אבל הם שמו את עצמם בגטו הדוק יותר".
ביום שני שעבר, כאשר עלתה זועבי על טיסה לאנטליה, כדי להשתתף ב"משט החירות", כפי שכונה בפי מארגניו, איש לא חשב שהיא תסיים כאויב הציבור מס' 1. ביום חמישי, לאחר עיכוב של שלושה ימים, עלתה זועבי על סיפון ה"מרמרה", יחד עם 600 נוסעים נוספים, ויצאה ללב ים. ביום שבת חברו כל ספינות המשט - שש במספר - זו לזו, לקראת היציאה לכיוון רצועת עזה.
"כשהמארגנים פנו אליי והציעו לי להצטרף, לא היססתי לרגע", אומרת זועבי, "שבירת המצור על עזה צריכה להיות היעד של כל אדם, ולא רק של הפלסטינים. אני הרגשתי שלא עשיתי את מה שאני חייבת. לא הייתי מרוצה מהפעילות הפוליטית שלנו. אפילו להפגין לא הפגנו מספיק. לכן השתתפתי, כדי לשבור את המצור התודעתי ולהחזיר את נושא עזה לשיח התקשורתי".
לדברי זועבי, בתחילת המשט נשאלה על ידי המשתתפים אם היא באמת חושבת שישראל תממש את איומיה ותעצור את הספינות. "הם לא עיכלו
גם כעת, אחרי כל הסערה סביבה, זועבי אינה מרככת את האשמותיה. "הנחנו שהצבא ינסה לעצור אותנו, לא לרצוח אותנו", היא אומרת ומתעקשת שהשייטת נשלחה להרוג, "המשימה לא הייתה לעצור אותנו, אלא להרתיע ולסגור את האפשרות של כל משט בעתיד. זה היה עניין של הרתעה. כשזה מגיע להרתעה, ישראל נעשית אובססיבית".
"אני מסרבת לקבל את הזווית הישראלית, שמתחילה את הסיפור בנקודה שנוח לה", ממשיכה זועבי, "הסיפור לא התחיל כאשר החיילים ירדו בחבלים לספינה. השאלה היא למה חיל הים ביצע מעשה של פיראטיות, כאשר אנחנו היינו במים בינלאומיים. צה"ל רוצה להציג תמונה כאילו זה בסדר לתקוף אותנו ככה, אבל חיל הים מתנהג כאילו הוא מעל לחוק הבינלאומי".
נתונים שבידי מערכת הביטחון, לצד התמונות וקטעי הווידיאו שפורסמו, מראים כי חלק מנוסעי המרמרה התכוננו היטב לעימות ולא אלתרו אותו ברגע האחרון. בישראל אומרים כי על סיפון האונייה היו שתי קבוצות נפרדות. הקבוצה הראשונה, הגדולה יותר, כללה פעילים פוליטים, לא אלימים. הקבוצה השנייה, שנשלחה על ידי ארגון IHH הטורקי, באה מתוך כוונה להרוג חיילים. הקבוצה הזו התכוננה היטב ואף קיבלה הנחיות מגורמים באונייה, תוך כדי המבצע.
היא מספרת שהיא עצמה לא ראתה היטב את המתרחש. במהלך ההשתלטות הייתה זועבי בסיפון השלישי, מתחת לסיפון העליון שבו התרחשו העימותים. "לא ראיתי את המכות ואת המקום שבו היו החיילים", אומרת זועבי, "הייתי כל הזמן במקום שבו עמדו העיתונאים".
זועבי לא מגנה את האלימות שהופעלה כלפי החיילים או מתחרטת על הדרך שבה הגיבו הנוסעים על הסיפון. "מדובר בחיילים שביצעו פשע", היא אומרת, "אין לי דרך אחרת להגיד את זה. זה כמו אנס שמראה את שריטות הנאנסת על היד שלו ואומר תראו מה עשו לי. הצבא אנס, הצבא חטף את הספינה, ועכשיו הוא מתבכיין שהנאנסת שרטה אותו. אין לי דרך נעימה יותר להגיד את זה. אז מה רלוונטי המקל הזה? זה מקל מול נשק. כועסים עליי שאני שוחטת פרה קדושה, אבל הבעיה היא שהפרה הזו בכלל נחשבת למשהו קדוש, ולא בזה שאני שוחטת אותה".
זועבי מנסה להסביר שחיל הים, מיד עם הגעתו, ניסה להפחיד את הנוסעים על הספינה. "חמש דקות אחרי שהם הגיעו, שמעתי ירי", היא טוענת, "שאלו אותי איזה סוג של ירי זה היה. האם זה היה ירי חי. אני לא יודעת, אני רק יודעת שהם ירו. ברגע הזה אמרתי לעצמי שאני באמצע מלחמה, ויש סיכוי שלא אצא בחיים. דובר צה"ל אבי בניהו הרי אמר שצה"ל יעצור את המשט הזה בכל מחיר. אז מה המשמעות של זה?".
"הייתה לנו זכות להגן על עצמנו", ממשיכה זועבי, "החיילים רצו שנחשוב שהם אלימים, הם רצו שנפחד מהם. במצב כזה, כשאני חוששת לחיי, אילו היה מקל על הסיפון הייתי מרימה אותו. זאת התגובה הכי טבעית והכי אנושית. מי שמותקף יש לו הזכות להגן על עצמו, במיוחד כאשר לא היה על הספינה נשק חם או נשק רציני, שיכול לאיים על חיי החיילים. אתם רוצים להשתלט על ספינה במים בינלאומיים ושלא יהיו לכם פצועים? לנו אסור להגן על עצמנו?"
מן העבר השני, גורמים בצה"ל מציינים כי בשלב מסוים הסכימה זועבי לסייע בהרגעת הרוחות. חלק מהפצועים התבצרו עם מפגינים אחרים, שלא אפשרו לפנותם. קצינים בכירים ביקשו מזועבי להתערב ולשכנע את המתבצרים לפנות את הפצועים, וכך היא עשתה. "קצין פנה אליי ואמר לי שהוא רוצה את עזרתי", מספרת זועבי, "אמרתי לו שאני לא עוזרת לצה"ל, אם אני עושה את זה, זה כדי לסייע לנפגעים ולפצועים. חבל שהם לא ביקשו ממני לעזור לפני שהם התחילו לרצוח".
גורמים בחיל הים הבהירו כי כל הפצועים מהאונייה, פונו במסוק לבתי חולים בישראל - בלי קשר לחומרת הפציעה - בעוד שלוחמי השייטת, שנפצעו קל, טופלו על הסטי"לים.
ביום שלישי התקשר ראש ממשלת החמאס איסמעיל הנייה אל זועבי כדי לברך אותה. "הוא שאל מה שלומי ואמר לי להיות חזקה", היא אומרת. העובדה שהמשט ותוצאותיו שיחקו לידי החמאס לא מעניין את זועבי. "אני התעניינתי בעם הפלסטיני בעזה ובסבל שלו", היא אומרת, "לא מטילים עונש קולקטיבי על עם ושוללים ממנו זכויות אדם בסיסיות, כדי להעניש גוף פוליטי כזה או אחר. זו פעולה אנטי דמוקרטית".
זועבי טוענת כי היא לא רואה בחמאס ארגון טרור, אך גם לא ממשל דמוקרטי ונאור. "לא בחרתי בחמאס ולא הייתי בוחרת בו לעולם", היא אומרת, "אבל יש עם שבחר בו, ואני נלחמת על הזכות של העם הזה לבחור. זה בכלל לא משנה אם אני מסכימה או מתנגדת לארגון הזה מבחינה פוליטית וחברתית. רק ישראל יוצרת קשר בין ההסכמה שלה עם דעות אחרות ובין מידת הלגיטימציה שלהם".
זו אולי גם הסיבה שזועבי לא מבינה את הזיקה שניסו ליצור בין המשט ובין החייל החטוף גלעד שליט. "המשט היה ממוקד משימה: לשבור את המצור על עזה", היא מסבירה, "לא היינו גוף פוליטי שנכנס למשא ומתן עם ממשלת חמאס. זה לא המשט לעזה שלא מילא את אחריותו, אלא ממשלת ישראל, שסירבה לבצע את העסקה ולא המשיכה במשא ומתן".
זועבי לא מרגישה שהפרה את החוק הישראלי כאשר הצטרפה למשט. "אני מחזקת כל חוק שאמור לסייע לזכויות אדם", היא אומרת, "מי שהפר את החוק הישראלי הם חיל הים, צה"ל וממשלת ישראל. אני מחזקת זכויות אדם ובמקרה זה מחזקת גם את החוק הישראלי, שלא מאפשר לצה"ל לפעול במים בינלאומיים".
זועבי, בת 41, נולדה בנצרת למשפחה מיוחסת, עם שורשים "ממסדיים" חזקים. אחד מקרובי משפחתה, סיף אל-דין זועבי, שירת ב"הגנה" ולאחר מכן כיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י. אחד מדודיה, השופט עבד אלרחמן זועבי, שימש כשופט עליון. אבל זועבי עצמה מבהירה כי המשפחה הקרובה מעולם לא הצביעה למפלגות ציוניות.
זועבי מקורבת מאוד לעזמי בשארה, מי שהקים ועמד בראש מפלגת בל"ד וברח מהארץ לאחר שנחשד בריגול ובסיוע לארגון החיזבאללה. לאחר מכן צצו עוד ועוד פרשיות ביטחוניות, אשר קשורות למפלגה. כך למשל, מעצרו של ראווי סולטאני, פעיל בל"ד, אשר הואשם שאסף מודיעין על הרמטכ"ל עבור החיזבאללה. לאחרונה נעצרו אמיר מח'ול ועומר סעיד, אף הם באשמת קיום קשר עם איש חיזבאללה.
זועבי, שעדיין נמצאת בקשר רציף עם בשארה, מכחישה את כל האישומים הללו ואומרת כי מדובר ברדיפה פוליטית. "בכל המקרים הללו השב"כ והמשטרה בכלל לא קישרו בין האישומים ובין פעילות המפלגה", היא אומרת ומבהירה כי לגבי בשארה, הוא כופר בכל האשמות השווא. לדבריה, בשארה עזב את הארץ כי לא האמין שיזכה למשפט הוגן.
"גם הוא וגם אני לא מאמינים בצדקת בית המשפט", אומרת זועבי, "כשזה מגיע לאישומי בגידה, השב"כ יכול לשכנע בקלי קלות שמדובר באדם מסוכן. אני לא מסוגלת להיכנס היום לבית משפט בביטחון שמדובר במוסד שפועל בלי שיקולים פוליטיים ובלי השפעה של השב"כ. כאשר יש כנסת כזו, לא יכול להיות שמערכת המשפט תהיה שפויה לגמרי. היא חייבת להיות נגועה באי שפיות ובגזענות".
אחת הסיבות לכך שזועבי לא מתאמצת לייפות את דבריה היא שאינה מאמינה בניסיון לגשר על התהום בין הציבור היהודי לציבור הערבי. "המילה 'גישור' איננה רלוונטית", היא אומרת, "כאשר יש אי הבנה ניתן לגשר. הבעיה היא שאנחנו מבינים אחד את השני טוב מאוד. הם (היהודים) מבינים שאנחנו תופסים את המולדת בתור המולדת שלנו. הם לא מבינים שאנחנו מוכנים לחלוק אותה איתם. אנחנו מוכנים להסדר מדיני של שוויון.
"הבעיה היא שכאן רוצים שאהיה ציונית, כדי שאוכל להתקבל. אני אמורה להיות מזוהה עם הנראטיב של הדגל וההמנון הזה, של 'נפש יהודי הומייה', נראטיב שאומר שב-48' לא הייתי קיימת. בגלל זה מדברים איתנו במונחים של זכויות ושלילתן. לשלול לה את האזרחות, לשלול לה את החסינות. כאילו שהם העניקו לי את הזכויות והם יכולים לקחת אותן. כאילו הם מגדירים אותי".
זועבי לא רואה סתירה בין חוסר ההזדהות שלה עם המדינה ובין תפקודה כחברת כנסת. "אני משרתת את העקרונות שלי, את העם שלי שמדוכא על ידי המדינה, ואין לי בעיה לעשות את זה במסגרת הכנסת", היא מבהירה, "המצביעים שלי לא בחרו בי כדי לחזק את הציונות או את מדיניות הכיבוש, אלא כדי שאיאבק לפי המצע שלי".
"אני מבינה את הנחות היסוד של חברה שחושבת שהיא מעל לחוק", תוקפת זועבי, "אני מבינה את הנחות יסוד של ממשלה ומוסדות שאין להם ערך לחיים של אחרים. ראיית העולם הישראלית מצדיקה פשעים כמו מלחמת לבנון, או רצח אזרחים בעזה. אם הם מצדיקים פשעים כאלה, הם לא יצדיקו פשע קטן כמו הפיראטיות נגד המשט לעזה?".
זו הסיבה שזועבי מוכנה, למרות הכל, להצטרף למשט הבא לעזה, אם וכאשר ייצא. "אם מחר יתקשרו ויגידו שיש משט נוסף, לא אהסס לרגע. זו מדינה שמתנהגת כמו פיראט בים, וכמו בריון ביבשה. ומול מדינה שמתנהגת כמו בריון או פיראט חייבים לעמוד באומץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם