5 שנים להתנתקות: כישלון בלי כתובת
ידידיה שטרן, חבר הוועדה לבחינת הטיפול במפונים, סבור שבהתנתקות חלה הפגיעה הקשה ביותר בזכויות אדם של אזרחים בישראל
בדיונים הללו, אומר שטרן, הייתה "ממש תחושה של ערב החורבן". היום, חמש שנים אחרי כן, אנחנו כבר יודעים את הסוף. כ-2,000 המשפחות שגרו בגוש קטיף יצאו ממנו בדממה. 1,400 משפחות בחרו לנסות לשקם את חייהן במסגרת הקהילות שבהן חיו. היום, רק 157 מהן גרות בבתי קבע.
לא קל לשכנע את פרופ' שטרן להביע בפומבי את דעתו על עצם ההחלטה על ההתנתקות. רק אחרי מאמצים הוא מתרצה. "לפני ההתנתקות חשבתי שהאינטרס הישראלי הוא להפסיק לשלוט על רצועת עזה. היתרונות האסטרטגיים בשהייה שם מעטים, הקשר ההיסטורי שלנו למקום איננו עמוק, ולצד זה האוכלוסייה הפלסטינית עצומה והשנאה שלה אלינו מרובה. כמובן שכל מה שקרה אחר כך, גם ברצועת עזה וגם בטיפול במפונים, מסבך את התמונה, אבל כך חשבתי אז. אף שזו הייתה דעתי, כשראיתי בטלוויזיה את התמונות מהפינוי, הייתה זו אחת הפעמים היחידות בחיי הבוגרים שממש בכיתי".
פרופ' שטרן מספר כי עקב בדריכות אחר המתרחש כבר מאירועי כפר מימון. "לטעמי מה שקרה בכפר מימון הוא אירוע מכונן. זו הפעם הראשונה שאלפי אזרחים ישראלים עמדו בפני אלפי חיילי צה"ל בעמדה של לקראת עימות פיזי. במשך חודשים ארוכים אחר כך הייתה תלויה על דלת חדרי תמונה של תפילת מנחה בכפר מימון, כשמצד אחד רואים את הכתומים מתפללים, באמצע ישנה גדר ומהצד השני חיילים שהתפללו איתם יחד".
ארבע שנים מאוחר יותר נקרא שטרן לשבת בוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת הטיפול שהעניקה המדינה למפוני ההתנתקות. הוועדה, שבראשה עמד המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אליהו מצא, ומלבד שטרן היה חבר בה גם הכלכלן המוערך ואיש ההתיישבות הוותיק ד"ר שמעון רביד, הגישה השבוע את הדוח הסופי שלה, שבו נמתחה ביקורת חסרת תקדים על אוזלת היד שהמדינה הפגינה בטיפולה במפונים. "קשה יהיה להפריז בחומרת הכישלון הממשלתי בטיפול במפונים", אמר מצא כשהגיש לראש הממשלה את הדוח הסופי.
שטרן, פרופסור למשפטים חובש כיפה, שכיהן בעבר כדיקן באוניברסיטת בר-אילן, מלא ביקורת, בעיקר על השיטה, או ליתר דיוק על המערכת הישראלית, שאפשרה את מחדל השיקום של מפוני ההתנתקות.
"שלושה ראשי ממשלות
למי אתה מכוון את הביקורת הזו? זה התחיל אצל אריק שרון?
"בבדיקה שעשינו בוועדה התברר ששרון וממשלתו דווקא מאוד השתדלו שהטיפול במפונים יהיה מהיר ויעיל. לשרון, בשונה מכל האחרים שבדקנו, היו גם כוחות בולדוזריים, והוא הפעיל אותם לטובת העניין. חלק מהחטא הקדמון שקשור בשרון זה פרק הזמן הקצר, אפשר לומר הבלתי אפשרי, שבין קבלת ההחלטה על ההתנתקות בפברואר 2005 ובין המועד שנקבע לביצועה כעבור חצי שנה באוגוסט של אותה שנה. וכידוע, מהר מאוד שרון הפך ללא רלוונטי".
אילו שרון היה נשאר בעמדת ההנהגה, הדברים היו נראים אחרת?
"להערכתי כן. כשזה מגיע לפרויקטים כאלה, הוא כנראה מסוגל יותר מאחרים. פרק הזמן בין קבלת ההחלטה לביצועה היה בלתי אפשרי, אבל שרון בהחלט התאמץ לתת להם טיפול טוב. לפי הבדיקה שלנו משלב די מוקדם, ההתנהלות בשיקום המפונים נכנסה לשגרה הבירוקרטית. זה הפך להיות עניין סקטוריאלי ולא לאומי ".
מהדוח שלכם עולה שלאסון הזה אין שם וכתובת, אין אחראי ספציפי ואין מסקנות אישיות.
"נכון, וזה הרבה יותר חמור. במשך תקופה ארוכה, עד להגשת דוח הביניים שלנו באוקטובר 2009, מדינת ישראל הפקידה את שיקום המפונים בידי הביורוקרטיה הישראלית הרגילה, שאיננה מתאימה למשימה. פרויקט הומניטרי בסדר גודל כזה אסור שיהיה מנוהל על ידי הביורוקרטיה המפלצתית שקיימת במדינת ישראל".
אתה מדבר על פגיעה אנושה בזכויות אדם, אבל כשמגיעים לאחראים אתה מייחס אותה למערכת הביורוקרטית.
"המהלך הרגיל של ביורוקרטיה, כשהוא מיושם על אירוע טרגי כמו ההתנתקות, אכן יוצר פגיעה אנושה בזכויות אדם. ברגע שזה הפסיק להיות משימה לאומית דחופה והפך לעוד נושא על סדר היום של משרדי הממשלה, החלה ההידרדרות. בעיני זה הרבה יותר חמור ממצב שבו היינו מוצאים אחראי אחד".
למה?
"כי אילו זו הייתה אשמתו של אדם אחד או כמה, ניתן היה לתקן זאת בקלות על ידי סילוקם של האשמים והרתעת הנותרים. אבל מה שגילינו פה זה שכל המערכת לא יודעת לפעול כמו שצריך. יש חוסר אמון מתמשך במערכת הייצוגית במדינת ישראל. שמו על המערכת השלטונית הביצועית אזיקים של תקנות אינסופיות, חובות מכרזים ללא גמישות, התערבות במינויים וכיוצא באלה דברים חשובים כשלעצמם, אך הפריזו בהם.
"כיום אנחנו שבויים של המפלצת הביורוקרטית, ואין לנו שום יכולת להיות יעילים. זה מגיע לממדי אבסורד לא נורמליים. בנוסף לזה, ישנה משפטיזציית יתר בכל תחום במדינה, וזה התבטא גם כאן. כל שאלה שקשורה למדיניות, כמו לדוגמה מה גובה הפיצויים שהמפונים צריכים לקבל, הולכת ליועץ המשפטי לממשלה או לבית המשפט. זו החלטה שנבחרי הציבור צריכים לקבל".
במסיבת העיתונאים שבה הציגה הוועדה את מסקנותיה, דווקא פרופ' שטרן חובש הכיפה התייחס לחלק מההנהגה הרוחנית של הציבור הדתי-לאומי והגדיר אותה כמי ש"כשלה משום שהשלתה את צאן מרעיתה".
איך אתה רואה את מה שעובר על הציונות הדתית מאז ההתנתקות?
"אני רואה תהליך של יקיצה כואבת מתפיסה של המדינה כמימוש תקווה משיחית. חלק מההתרסקות הזו בהחלט נובע מההתנתקות וזה גורם לאנשים למשבר אמוני קשה.
"היו רבנים שהבטיחו לפני ההתנתקות ש'היה לא תהיה', אם זו תפילה או תקווה אני מוכן לקבל את זה, אבל אם, כמו שרבים בציבור קיבלו את זה, זו נבואה או הבטחה, זו אמירה לא אחראית. זה נטע באנשים תקוות שווא שהתבדו, ואז המשבר הרבה יותר גדול וגם האמונה מתערערת. זה חוסר אחריות דתית ממדרגה ראשונה".
"בעיני, בכפר מימון התרחש אירוע גבורה של ההנהגה, שניהלה שם את הדברים", הוא אומר. "מדובר בכבישת יצר יוצאת מן הכלל. לא הורמה יד, לא נזרקה אבן ואפילו לא נשמעה קללה. מדובר בעשרות אלפי אנשים שחלומם נגדע לנגד עיניהם, אבל הם קידשו את הסולידריות הישראלית.
"באותו רגע חשתי גאווה גדולה שזה הציבור שאני משתייך אליו. האירוע של ההתנתקות יש בו היבט הירואי שציבור נלחם על עמדתו אבל יודע לקבל את מוראה של מלכות. דווקא בגלל זה, הכישלון של המדינה לתת להם מענה כגמולם צורב במיוחד".
ייחסתם את הכישלון הזה לממשלות שרון ואולמרט. גם לממשלה הנוכחית יש אחריות למצב המפונים?
"נתניהו עלה לשלטון בערך עם הקמת הוועדה שלנו, ומאז בהחלט מורגש שינוי כיוון. צריך בהקשר הזה לשבח את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, ואת ראש מינהלת תנופה (המחליפה של מינהלת סל"ע, ע"א) בנצי ליברמן, שיחד ממש התנפלו על המשימה של שיקום המפונים. נתניהו ייבחן בדבר אחד שאותו כתבנו בדוח - האם עד סוף 2011 ייכנסו כל המפונים לבית הקבע שלהם. הממשלה הזו לא גרמה למצב, אבל היא בהחלט זו שצריכה לפתור אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם